בית מאיר ש"ס לט

כעת ראיתי שאין ליישב כ"א בזה האופן שאף התוס' מודים לפי' רש"י בסוגי' זו דאי איירי בדקר נעוץ. שוב אין בו רמז איסור חפירה והיינו דאיירי מתני' בעפר תיחוח לגמרי דלית בה משום פטור אבל אסור וסוגיא זו לא נחתה לדייק לישנא דיחפור משא"כ סוגי' דלעיל דף ז' דאזלה לפי האמת דמחליפין ופליגי ב"ש וב"ה בקולא וחומרא דשמחת י"ט מפרשה המתני' בעפר שסביבה קשה ומקשה והא קעביד גומא אף בדאיכא דקר נעוץ ומתרץ דאינו אלא פטור אבל אסור וטעמייהו דב"ש משום שי"ט. והדקר נעוץ משים הכנה כבתוס' דשוב א"א לומר דהדקר פועל לבטל האיסור רמז חפירה דאם השמחת י"ט פועלת שמתיר הפטור אבל אסור. מכ"ש שמתיר הרמז חפירה. וע"כ הדקר משום הכנה וכנראה שכן הבינו התוס' והרא"ש פי' רש"י ז"ל דהכא שכתבו בשמו דברים שלא הוזכרו וכבר כתב הב"ח והפר"ח קלסו שאין כוונת רש"י כלל כדכתבו התוס' בשמו. ולענ"ד לא יפה כיוונו דהא ודאי מוכרח מפרש"י מדכתב אבל היכא דליכא דקר נעוץ דאיכא צד רמז חפירה ולא פי' דאיכא פטור אבל אסור ש"מ שסובר דבדאיכא פטור אבל אסור דהיינו בקרקע קשה סביב העפר תיחוח לזה לא מהני הדקר נעוץ מידי וע"כ הסוגי' איירי הכא בתיחוח לגמרי. אך א"כ קשה הי' להגמ' לומר בפשוט דילמא ע"כ לא שרי ב"ש אלא בעפר תיחוח לגמרי דלית בי' פטור אבל אסור וקאמר בהחלט משום דאיכא דקר נעוץ י"ל דהא בלא זה ע"כ דאיירי בדקר נעוץ משום הכנה וא"כ ממילא שוב אין כאן אפילו רמז חפירה בעפר תיחוח לגמרי. ומ"ש רש"י ז"ל אבל בליכא ד"נ דאיכא רמז חפירה וקשה א"כ ת"ל בליכא ד"נ איכא איסור מוקצה. י"ל דרש"י ז"ל רצה לבאר באופן שיהא דומה לאיסור הולכת סולם דליכא רק משום חשדא. ולכן פי' אבל בליכא ד"נ אפילו בעפר תיחוח לגמרי ואפילו הוזמנה בפי' מ"מ הואיל ורמז חפירה אית בי' דהיינו חשד נמי אפשר דמודה ב"ש דאסור. כן נראה לענ"ד לדחוק ולבאר פי' רש"י ע"פ הבנת התוס' והרא"ש דאי כדפירשו הב"ח והפר"ח כוונתו דהדקר לא איירי כלל בהוכן לכך. ולב"ש באמת לא בעי הכנה כלל כלל א"י כלל ליישב דא"כ מה פעל הגמ' בהדילמא ע"כ וכו' דאכתי קשה מאי טעמייהו דב"ש הא עכ"פ מוקצה הוא העפר וע"כ משום שמחת י"ט הקילו. וב"ה הא בפי' אמרו אא"כ יש לו עפר מוכן הרי דפליגו בשמחת י"ט ואין לדחוק ולומר דההוא השקלא וטרי' דקאמר הדילמא סובר דאפשר ב"ש ל"ל מוקצה דאינו בע"ח. וכס"ד דמקשה דתחילת ביצה. ולדידהו לשיטת ר"ת לפי האמת אף דב"ה ודאי דאית להו מוקצה מ"מ משום שמחת י"ט מתירין. מ"מ קשה דהעיקר חסר דזה הי' להגמ' לבאר דילמא ע"כ וכו' מוקצה ל"ל. כל זה נראה שדחק להתוס' להסכים פרש"י ז"ל לפירושם כנ"ל אף אם כי נמי דחוק הוא ודוק. ויותר קשיא לי על דברי הפר"ח שלמד מדברי רש"י תחילת הסוגי' במה שפי' על קושי' הגמ' והא קעביד כתישה שרש"י ז"ל סובר דאף דברי ר' יהודא שאמר והוא שיש לו ד"נ לא איירי כלל בהוכן ומשום הכנה כ"א בדקר נעוץ ממילא ומשום איסור חפירה ולא די שמדברי רש"י אלו ודאי דלא מוכח מידי להמעיין היטב אלא דהאיך אפשר לפרש דברי ר' יהודא שאמר ד"נ מבע"י דאי כוונתו לאי משום הכנה מבע"י ל"ל הא אפילו במצא דקר נעוץ שנעץ כותי בו ביום נמי לישרי וצ"ע. ואולם עם כל זה שפי' התוס' והרא"ש מוכרח תמהני האיך לא למדו זכות לפרש דברי ר"ת נמי ע"פ פירושם ושאיהו לא הי' מתמיה על מנהג העולם שמצריכים הכנה כ"א שהי' מצריכים אפילו לעפר תיחוח לגמרי שלא הי' בו משום פטור אבל אסיר כ"א איסור מוקצה לחוד וזה ודאי לב"ש שמתירין משום שמחת י"ט חד איסור של עשיות גומא בפטור אבל אסור מכ"ש שמתירין בעפר תיחוח לגמרי בלא הכנה משום שמחת י"ט האיסור מוקצה לחוד ומדב"ש נשמע לב"ה לשיטת ר"ת וזה נלמד מהמבואר בירושלמי דאפילו אפר כירה שהוסק בי"ט עדיף מדקר נעוץ מבע"י כמבואר בפר"ח וע"כ היינו משום האיסור של פטור אבל אסור עשיות גומא וא"כ למאן דמתיר לכתחילה בעפר קשה בד"נ מבע"י מכ"ש שמתיר בעפר תיחוח לגמרי דלית בי' פטור אבל אסור בלא הכנה ומדלא תירצו הכי ש"מ ברור שאינו מפרשים הירושלמי על דרך הפר"ח כ"א כמו שהבינו הב"י וכדפ' הרמ"א ע"ש ודוק. ויותר נכון נמי דלשיטת ר"ת דמחליפן ההוא דהשוחט בודאי מוכרח עכ"פ דאפילו בעפר תיחוח לגמרי דלית בי' משום פטיר אבל אסיר מ"מ בלא הכנה אסור לשחוט מדברי ר"י אמר רב שאמר דבאפר כירה שהוסק בי"ט אסור לשחוט כדי לכסות בו והפר"ח כתב שזה אינו לב"ש כ"א לב"ה ותינח לשיטת רש"י אבל לשיטת ר"ת הרי ב"ה הם המקילין אלא ש"מ דאפילו להמקילין משום שמחת י"ט איסור הפטור אבל אסור דהיינו בעפר שסביבה קשה מ"מ הכנה בעי ע"י הדקר נעוץ אפילו בעפר תיחוח לגמרי דלית בי' כ"א איסור מוקצה לחוד דומיא דאפר כירה ויפה תמהו עליו. ובשיטת התוס' ניחא נמי מה דלפום רהיטא קשיא מנ"ל לר"י לפרש המתני' דוקא בדקר נעוץ ובעפר שסביבה קשה דילמא איירי בעפר תיחוח לגמרי ובלא דקר נעוץ ואף שפירשתי לעיל שמרומז במתני' מלישנא (דיחפור בדקר) מ"מ לא מצאתי לאחד מהמפרשים זולתי הכי אבל לשיטת התוס' בלא זה ניחא דניהו דר' זריקא אמר ר"י על הסיפא של ומודי' אתמר ושם באמת א"צ הכנה בעפר תיחוח לגמרי כמו אפר כירה מ"מ דבריו מרישא נלמדים דסובר דהמקיל משום שמחת י"ט לכתחילה אינו מקיל כ"א הפטור אבל האיסור מוקצה אפילו לחודא ודאי לא שרי משום שמחת י"ט וע"כ תמיד בד"נ איירי בגוונא דלישנא דבדקר דרישא מתפריש דהיינו ע"כ בד"נ מבע"י הכי לישנא דבדקר הנאמר בומודים. ובזה ניחא נמי דל"ק קושי' המור"ם לובלין דמה מקשה הגמ' והא קעביד גומא דילמא איירי בעפר תיחוח לגמרי וכבר כתבתי לעיל דאין תירוצו דא"כ מה טעמייהו דב"ה נכון כמבואר שם אבל מעקרא לק"מ דבדיעבד בעפר תיחוח לגמרי אין צורך לד"נ דומיא דאפר כירה שהוסק בי"ט דשרי בדיעבד משים מצות כסוי כמבואר בירושלמי ודוק. (וקצת יש להביא ראי' מהנ"ל לפי' ר"ת בענין מחליפין דאל"כ קצת קשה על רב זריקא אר"י עצמי מנ"ל לחלק בענין ולומר דלכתחילה אף המתיר משים שמחת י"ט אינו מתיר כ"א האיסור פטור אבל אסור לחוד ולא האיסור מוקצה אפילו לחודא ובדיעבד משום מצות כסוי חזינן עכ"פ דשוים הם ע"פ הירושלמי אבל לפי' ר"ת ניחא די"ל דמרבי' רב גמר הכי מדקאמר בשמו דבא"כ שהוסק בי"ט אסור לכתחילה וזה מסתמא אליבא דב"ה נאמר וכנ"ל ודוק). וזה מבואר ומוכח מדברי תוס' שכתבו וב"ש בעי דקר נעוץ ואפילו בעפר תיחוח בעי הכנה משמע מלשונם ומכ"ש בעפר שאינו תיחוח שבעי דקר נעוץ ומהני. וקשה הא בעפר שאינו תיחוח הא קעביד כתישה ומה מהני הד"נ אלא ש"מ שכל הנאמר פה בעפר תיחוח ר"ל לגמרי דלית בי' אפילו משים פטור אבל אסור ודוק כי ברור הוא ודלא כהפר"ח שכתב על הב"י ששגג בהבנת הירושלמי והרי חזינן ברור שאף דעת התוס' הכי ס"ל ויפה פסק נמי הג"ה ש"ע שם ע"ש ודוק:

שם ד"ה אמר רב יהודא ובירושלמי מפרש ועפ"ז ביאר המהרש"א בד"ה ואינו צריך הנ"ל ע"פ הרא"ש דאפר כירה אף שהוסק בי"ט אין בה אלא איסור מוכן לחוד ור"ל ולא איסור גומא דפטור אבל אסור ומשום דאל"ה הא הוי תרתי איסורא והיינו כמבואר בר"ן דבקמח ליכא איסור גומא כלל וה"ה באפר כירה. אך א"כ קשיא מאוד לפי הגירסא שגרס רש"י והתוס' וליטעמיך וליכסיי' באפר כירה או בדקר נעוץ. וקשה לפי' התוס' דבדקר נעוץ עדיין יש איסור דגומא דפטור אבל אסור. ומה שמתירין ב"ה היינו משום מצות כסוי א"כ מה קושיא דלכסיי' בדקר נעוץ הא הכא המצוה ספק הוא ומה זה ענין לודאי מצות כסוי. ואין לומר דהקושיא אזלה כך או בדקר נעוץ ובעפר תחוח לגמרי כמו קמח דבזה מודו ב"ה דשרי לכתחילה כיון דלית בי' משום מוקצה ולא משום פטור אבל אסור קשה א"כ מה הכריחו בד"ה ואי איתא דהקושיא