בית מאיר ש"ס לא

תזמין ותכין ביום החול. יהי' לך מה שהכנת לאכול ואם לאו לא יהי' לך במה לאכול כמי שלא הכין לנפשו מאומה. והיינו משום דאסור באכילה [והכי איתא בתוס' ג"ה דף צ"א ד"ה כמאן] אבל א"כ צ"ע דמ"ש דהכנה דממילא שבת מכין לעצמו ובהכנת מוקצה לא כמבואר בכל המשניות דבמוקצה גמור ליכא מאו דפליג. ואמרינן אם בין השמשות לא חזיא תו לא חזי. וצריכנא לדחוקי הואיל והכינו לא נאמר עיקרו כ"א בציוה להזמנת אדם לא שייך למילף האיסור כ"א על מה שהברירה ביד אדם להזמינו משא"כ הכנה דממילא דומיא דביצה אלו הי' נגמר ומתילד בי"ט שפיר מכין לעצמו ודוחק:

דף נט ע"ב בתוס' ד"ה יכול כתבו ונראה לפרש וכו' ע"ש. ויש לתמוה לפ"ז מה דוחקא בסוגי' לשנויי כיון דלא אפשר עשאום כמי שנטמאו וכו' כדי שיהי' הכהנים מותרים באכילות בשר. אף שבאמת לפי הנראה אינו דומה לנטמאו דשם לא יוכשרו שוב להקטיר משא"כ אלו דיוכשרו למחרת בתר תמיד של שחר. ולישני איפכא דכיון דלא אפשר להקטיר האימורין עד למחרת ואז ממילא יהי' הבשר ניתר. ומקמי הקטרת אימורין א"א לאכול הבשר הרי הבשר אינו עומד כלל לאכילה והוי כאלו כבר הוא נותר ושפיר נתכפרו הבעלים כיון שהבשר אינו עומד כלל לאכילה כדכתבו התוס'. [והנה המופלא מו' מרדכי ליסר רצה לשנויי' דאלו כן מ"מ וקשה מה אולמא דההוא עשה מההוא עשה דלא מקיימו כרנים העשה דאכילת הבשר. וזה איני דאלו כן מה צריך הגמ' לאקרויי ממה דלא מכפרי בעלים. ליקשי בפשוט. הא כל כמה דלא מקטרו וכו' ונמצא הבשר יהי' נותר ולא יקיימו הכהנים העשה דאכילת בדר ומה אולמא. א"ו כדמבואר בספר בשמים ראש סי' קנ"ח דודאי הקרבת כהנים הקרבן הוא גופא עשה. ועד כאן לא מקשה ומה אולמא וכו' אלא לגבי עשה דהשלמה דיעברו בפועל על עשה בידים. אבל מה שיקריבו כדי שיקיימו בעלים עשה דאכילת קדשים בלילה אין קושיא דיגד זה הם לא יקיימו המעשה דאכילת קדשים דידהו דהא מ"מ הם נמי עבדי עשה דהקרבה ומה כולי האי אם לא יקיימו עוד עשה דהאכילה. הא עכ"פ אינם עןברים על העשה דהשלמה בידים. ולהכי מוכרח לאקשויי דאינם פועלים בהקרבן. דהבעלים לא נתכפרו והדר הקושיא לדוכתא ודוק] [תו ק"ק שם בביצה דמתיר רבא השבות דזריקה משום אכילת הבשר ולא משום האימורין משים שמחת י"ט. דמנ"ל הא אחרי שמשום האימורין נראה לי שהעמידו שבות דידהו במקדש ואסיר דלמא נמי השבות אסור משום אכילת בשר משוה דמשלחן גבוה קזכי כמו דהשחיטה אסורה כדאיתא שם דף כ"א. דהא בכ"מ אמרינן כל דתיקן רבנן כעין דאורייתא תיקן]. ונראה ליישב דודאי מכח קושי' דהכא לא מוכח תי' הגמ' אלא מפני שבל"ז מוכח ממקום אחר משני האמת. דהנה איתא דף צ"ח נתערב בבכורת ר"ש אומר אם חבורות כהנים יאכלו. וקשה איך יקריבו הבכור אחר התמיד של בין הערבים. הא עובר בהקטרת אימוריו על עשה דהשלמה. והי' לו לומר ירעו והחבורה יקחו פסח אחר. א"ו ע"כ נמי לומר כתי' ר"פ דהכא דמעליו האימורין דהתערובות בראשו של מזבח עד למחר בתר תמיד של שחר ואיך יאכלו הבשר בלילה. א"ו מוכח דעשאום כמי שנטמאו ושפיר. אך ק"ק הא גם למחרת א"א להקטיר האימורין מפני שי"ט הוא והמה עולת חול דאין קרבין בי"ט כדהקשה הסוגיא דף נ"ט ע"ב. והמשנה סתמא הא איירי אף בע"פ שאינו חל בשבת ובע"כ לומר לפ"ר שמלינין אותם בראשו של מזבח עד בקר דחה"מ ואז מקטירן ועדיין צ"ע. שוב מצאתי שהתוס' פרק התכלת דף מ"ט ע"ב הרגישו בכל דבריו הנ"ל וע"ש. וגם פי' דבריהם עיין במ"ל פ"א מהלכות תמידין. ועם כל פירושו. דבריהם צ"ע מה שכתבו לבסוף חדא מה שכתבו דלהכי ישרף לפי שלכתחלה אסור להקטיר האימורין קשה היכן מצינן דבשר שלמים אסור לבעלים קודם הקטרת אימורין. הא לא נתלה בהקטרת אימורין אלא אכילת כהנים בחזה ושוק וכן אכילת בכור לכהנים דאיתקש לחזה ושוק. ואם כן אמאי ישרף כולו. וגם מה שכתבו ואף על גב וכו' הנ"מ היכי דאיתחזי להקטרה וכו' לא משמע הכי מתירוץ הגמ' הכא עשאו כאלו נטמאו או אבדו שאם ההלכה בראשו חשיב כנטמאו הרי לא איחזי להקטרה ואיך יאכלו הכהנים וצ"ע. שוב מצאתי שתירוץ הגמ' כיון דלא אפשר מוכרח נמי במס' ביצה דף כ' ע"ב בסוף דבור התוס' ד"ה מאי בינייהו. וגם שם מוכח דפשיטא להו דאף אכילת בשר שלמים נתלה בהקטרת אימורין ובודאי כן הוא מדרשא דקרא אלא שממנו נעדר. אך מהרמב"ם פ"ט מהל' מעשה הקרבנות הלכה י"א משמע ברור כדעתי וצ"ע. וכן פסחים ע"ז ע"ב מוכח כדעתי לפ"ר אבל עיין פ"ה (דף סוף העמוד):

שם רמי לי' רב ספרא לרב כתיב לא ילין הא כל וכו'. והכתיב עולת שבת ולא עולת חול בשבת וכו' וכתב רש"י ד"ה הא כל הלילה ילין למטה ואינו נפסל אלא א"כ מצאן עולת השחר כשהוא למטה. כנראה מלשונו שאפילו למ"ד בזבחים פ"ט לינה מועלת בראשו של מזבח לענין אם ירדו שלא יעלו מ"מ לא עבר שוב בבל ילין. וכו מוכח כוונתו דף הנ"ל ע"א ד"ה מעלה. ועיין במ"ל פ"א מהל' מ"ק הלכה ג' שם סוף דבריו הניח דברי רש"י ז"ל הללו בתימה וצ"ע מסברת עצמו ומדברי תוס' יומא דף כ"ט ד"ה אלא. ולדידי יותר קשה דלרש"י מה מקשה הגמ' והכתיב ולא עולת חול בשבת דילמא מה דאזהיר רחמנא לא ילין היינו שלא ילין למטה אלא עכ"פ יעלם ושוב לא יפסלו בלינה. וגם לא יעבור בבל ילין ולא שיקטירם בלילה אלא יניחם שם עד מוצאי י"ט ואז יקטירם וע"ז קאי הדיוק הא כל הלילה ילין אפילו למטה אלא שקודם הבקר מוזהר להעלותם. ולכן נראה מזה כפי' התוס' יומא דלמ"ד לינה מועלת אפילו כשהם מונחים למעלה נפסלו ועובר בבל ילין. ושפיר מקשה הגמ' אליבא דההוא מ"ד דהלכתא כותי' דהוא רבא. והכי פי' הר"מ. הן אמת שלישנא דגמ' זבחים מורה ככונת רש"י ז"ל מדלא אשכח נ"מ של האיבעי' אלא אם ירדו ולא לענין עבירות הלאו מ"מ קושי' הגמ' הלזו לענ"ד מונח כתוס'. אך מ"מ קשה לי אף להתוס' דהא במס' שבת דף כ' מסקו דאיברים ופדרים שמשלו בהן אור שנתותרו מערב שבת מקטירם אפילו בסבת. לפירושם לכולהו אמוראי וא"כ מה קשיא דלמא הכי אזהיר רחמנא דאיברים ופדרים שמשלו בהן האור לא יניחם מלהקטיר ויבאו לבל ילין אף בראשי של מזבח אלא יקטירם כל הלילה דהא לפירושם אף שמעלה בהן האור מבע"י והם בראשו של מזבח נמי עיבר בבל ילין כשעולה עמוד השחר ועלייהו אזהיר רחמנא להקטירם כל הלילה ואף כי נפשט ספק תוס' א"נ בכל הקרבנות דינא הכי אי דוקא בשל תמיד ונימא דוקא בשל תמיד () פסח דומיא דתמיד דהא לגבי' נמי ניתן שבת לדחות וכמו כו קשה להחילוק השני שמסקו תוס' יומא דף מ"ו דנהי דכל הלילה אינו רשאי להעלות עולת חול בי"ט אבל סמוך לבתר כי מסדר מערכה דיומא שרי להקטיר איברים ופדרים של אמש. נמי לא מקשי הגמ' מידי. דהא סידור המערכה לתוס' הוי בלילה תיכף אחר תה"ד כמבואר בדבריהם יומא כ"ז ד"ה איכא דאמרי ודלא כדמשמע מדברי הרמב"ם פ"ב מה' תמידין שבבוקר הי' מעריכין המערכה. וע"ש בלח"מ שהרגיש בזה שהרמב"ם הביא פסוק להמערכה שלא כהמבואר בהג"מ אלא כמו שהביאו תוס' הנ"ל וא"כ מה מקש' הגמ' הא שפיר אזהיר רחמנא לא ילין עד הבוקר הא כל הלילה ילין ויקטירם על המערכה בשעת סידורה קודם אור הבוקר וצ"ע. ומה יפה כחו של הרמב"ם שמיאן בכל חילוקי התוס' ופסק שאין איברי חול נקטרים בשום אופן בשבת (). ועיין במ"ל אך על תי' ב' דתוס' אפשר דלא קשה דניהו דסדור המערכה בלילה היתה מ"מ לא הי' רשאין להקטיר עלי' איברים ופדרים עד אחר הקטרת התמיד דיומא והם בכלל שלא יהי' דבר קודם לתמיד של שחר. מדכתיב וערך עלי' העולה עולה ראשונה ושפיר כבר איפסל בלינה בעמוד השחר וצ"ע: