בית מאיר ש"ס יח

ושלשול. ואף דלזה בשלשול לחודא מש"ה לא הוי כפתח. אך לשמואל מקרי לזה בנחת ולזה בקשה וקשיא לי' מ"מ כדפרש"י ע"ב אבל לרב זה ל"ק וק"ל:

דף פ"ה ע"א בתוס' ד"ה ב' בתים. ואין נראה לר"י לעשות דירה לחצאין בלא בעלים לאסור לטלטל בתוכו. לפ"ר א"י ליישב דהא דף פ"ח מבואר להדיא הכי קאמר יש דין גזל בשבת כי צד דחורבה מחזיר לבעלים ואסור להשתמש בה והיינו כפרש"י אך עיין בהריטב"א מפרש באמת בדף פ"ח דלא כפרש"י ובלי ספק מההוא טעמא שבדף פ"ה נראה שמסכים לפי' התוס':

דף פ"ו ע"ב דכי אתא רב דימי אמר פ"א שכחו וכו'. עפרש"י ז"ל כתב ולא הביאו ס"ת לבה"כ ובחצר אחרת הוה והי' מביאין אותו דרך חצר שאינה מעורבת ופרסו סדין על גבי עמודין להיות מחיצה מפסקת אצל מחיצות החצר מבית שהיה ס"ת מונח בו עד בית הכנסת וכמין מבוי קטן וכו'. וקשה נהי דמחיצה זו אהני דלא ליסרו בני החצר שאינו מעורב כדפרש"י. מ"מ הא הבית שהיה הס"ת מונח בו ג"כ לא הי' מעורב עם הבה"כ שהרי בחצר שאינו מעורב הי' עומד. ואיך הותרו להוציא מן בית זה לבה"כ בלא עירוב. ולפ"ר ע"כ בה"כ מדאין בה דיורין כדאיתא סי' שס"ו במ"א ס"ק י' ע"ש, ועכ"ז עדיין צ"ע. ואולי ע"י ביטול רשות ביתו:

דף פ"ז רש"י ד"ה התם רשויות דאורייתא וכו'. עיין קושייתו ותירוצו. ובהריטב"א כתב ועוד י"ל דהכא כיון דתוך רה"י קיימו והם מוקפין מחיצות דסבירא להו לרבנן דכל שיש בהם ג' טפחים שיצא מתורת לבוד נופלים לגבי רה"י ואסור לטלטל מהם לכרמלית עכ"ל. ותימא דאם תוך רה"י קיימו איך אפשר למיהוי שם מקום פטור וכדמבואר בהה"מ מביאו הב"י סוף סי' שמ"ה דז"ל אבל אם הוא ברה"י הואיל ורה"י מקיפו הרי הוא כמוהו שאויר רה"י עולה עד. לרקיע עכ"ל. וא"כ איך אפשר שהגפיים יהי' מקום פטור ותו דמדבריו משמע שסובר פי' התניא אידך אמת המים העוברת בין החלונות נמי איירי שהאמת המים בא לשם ע"י שפרץ פרצה בכותל חצר ועוברת כמו דאיירי המתני' והח"ר הנאמר עלה דאל"ה אלא שבא לשם ע"י מקום פתוח בלי שום מחיצה. במה פשוט לן דתוך רה"י קיימו האגפיים. ואלו כן ודאי יש לתמוה למה שכתב מוקדם לזה על דינא דמתני' וה"ה אם אין הנקבים שנכנס ומוציא בהם רחבים ג' טפחים, דכל פחות מג' אמרינן לבוד ומותר למלאות מהן א"כ מה קשיא ליה הכא. ולמה לא מוקים הפלוגתא דרשב"ג ורבנן דקאי על אותן הנקבים. דלרבנן בפחות מג' דוקא ולרשב"ג בד' א"ו דמעולם לא איירי הכא בשהאמת המים דוחק דרך פרצת החצר אלא שבא אמה קצרה לבא בין חלונות הפתוח צד זה מן צד המים אלא שמחוץ לבין החלונות הוא רחב ובין החלונות הוא קצר ומן צדדי אמת המים הם האגפיים ומעולם אינם עומדים במקום המוקף ד' מחיצות ולא ברה"י ובודאי מוכרח תירוץ רש"י ז"ל:

שם ע"ב ההוא זעירא אמרה. ולזעירא קשיא הא זעירא מוקי לה באמת המים גופא. ופירש"י ואמרו רבנן דבשלשה מקרי כרמלית. ותימא לי א"כ דלזעירא אליבא דרבנן בג' הוי כרמלית. מ"ט דר' יוחנן במה דפליג עלי' דרב ואמר אם אין בו ארבעה אלו מעלין ואלו מעלין והוא מטעם כיון דמקום פטור הוא מותר לשניהם לכתף עליו הא לרבנן בשלשה הוי כרמלית וקונה רשות לעצמו. ואיך יטלטל מחצירו עליו. וצ"ע:

רבינא אמר כו'. ואזדו לטעמייהו כו'. אין להקשות הא דף י"ד ע"ב אמרינן אבל למטה כו' לא קאמר דש"ה דבקיעת דגים לא שמי' בקיעה. ועיין תוס' פ"ו ע"ב ד"ה גזוזטרא:

דף פ"ט ע"א אלא ר"מ מאי קסבר וכו'. ואי קסבר אין חלוקין דכל למעלה מעשרה חדא רשותא היא. צ"ע למה הוכרח לטעם זה דכל למעלה מי' ולא בפשוט כדפרש"י במתני' בגגות שאין תשמישן תדיר וכו'. ואולי מש"ה דלמה דלא ידע טעמא דר"מ משום גזירה דתל. הי' פשיטא לי'. כמו דבאמת לטעם רש"י לר"מ ה"ה חצירות נמי רשות אחד הן. ומדלא ידע טעמא דר"מ סבר נמי אלו כפרש"י אף גגין וחצירות יחד מהראוי להיות רשות אחת. ואלו כן הוקשה לו אמאי תנא ר"מ אך גגין לשמיענן חידוש יותר דאפילו גגין וחצירות רשות אחד והוכיח מזה דבאמת אין טעמא דר"מ כדפרש"י. אלא משום דכל למעלה מי' חדא רשותא. ובאמת דלא כרב אלא דאפילו חצירות לחודייהו לא הוי חדא רשותא. אלא דשאל טעם לר"מ בגג הנמוך. אבל להאמת דטעמא דר"מ משום גזירה ס"ל לר' יהודא דטעמא דר"מ בפשוט כדפרש"י במתני' ובאמת ה"ה חצירות לחודייהו לר"מ חדא רשותא. וזה נשמע ממילא מדין גגות וגגות וחצירות באמת אסורים. ונשמע נמי מדין דגג הנמוך וק"ל:

תוס' ד"ה כל גגות וכותל וכו'. שרי ר"י לעיל. לשונם תמוה מאוד דמדר"י לא נשמע מידי שהרי דבריו נאמרו על כותל שאינה רחבה ד'. ועיין בד"ה מאי לאו ומן המתני' דפ' חלון שם הוי להו לאתויי ראיה דלא כר"מ שאיירי בכותל רחבה ד' ומ"ע אלו מעלין ואלו מעלין. ובזה אפילו רב מודה. ולפ"ר זה באמת צ"ע דסתם מתני' דלא כר"מ:

ע"ב תוס' סוף ד"ה במחיצות ע"א. והא דקשיא רב אדרב וכו' אלא משום דידע דאיירי ביתר מבית סאתיים. וע"ש היטב כי בעניותי א"י ליישב דבריהם. מה בכך שהוא יתר מבית סאתיים הא מ"מ כל שאינו לא רשות הרבים ולא רה"י והוא למעלה מי' מקום פטור הוא. ויתר מבית סאתיים אינו פועל אלא שמגרע המחיצות והוי כבלא מחיצה. ולמעלה מי' הא הוי מקום פטור בלא מחיצות:

דף צ' ע"א רש"י ושתי אמות באכסדרה עיי"ש היטב. ובתוס'. ונראה מדבריהם שנקטו נוסח רש"י בדיוק ופירשוהו. ולהכי כתב המהרש"ל נמי בפירש"י () ואני בעניותי עם פי' התוס' א"י לפרשו חדא שכתבו תוס' דלהכי פי' על גבי תקרה ולא בתוך האכסדרה דכיון דמקורה לא הוי כרמלית במה שהוא יותר מבית סאתיים כדמוכח בפ' עושין פסין. ור"ל מדפליגו שם דף כ"ה כקרפף של בית סאתיים וקירה בית סאה. דנשמע הא קירה כולה לא הוי כרמלית לכ"ע. א"י מה ענין זה לזה שם הקרפף יש לו מחיצות אלא שלא הוקפו לדירה. וכשמקרה כולה עושה אותו מוקף לדירה ע"ש בריטב"א. נשמע מינים הכי. (אלא דקצת צ"ע הא בעינן ישב ולבסוף הוקף.) אבל באכסדרה דגריעותא דילי' שיהיה כרמלית היינו מפני העדר המחיצות מה מועיל הקירה הא מבואר פלוגתא דרב ושמואל ע"ב באכסדרה בבקעה דלשמואל אין מטלטלין בו אלא בד' אמות משום דל"ל פי תקרה ומינה לרב היכי דעביד כי אורזילא דהוי כרמלית אף דמקורה ואף ואפילו פחות מבית סאתיים הוי כרמלית. ומזה נמי תמוה מה דפרש"י () תקרה יותר מבית סאתיים () צריך יותר מבית סאתיים כיון דמפרש בתקרת האכסדרה הוא כי אורזילא וגם אין מחיצות להאכסדרה הרי אין על גג האכסדרה שום מחיצה. דהא היכי דהוא כי אורזילא א"א לדון גוד אסיק. וכיון שהוא בלא מחיצות פשיטא דלרש"י דס"ל יש דין כרמלית אף בגגין למעלה מי' כשהוא בלא מחיצות. כדמבואר בשמו בתוס' דלעיל דף פ"ט ד"ה במחיצות. להכי לענ"ד הברור שגירסת ריטב"א בשם רש"י בפירושו הוא הנכון. שהוא מעתיק בלשון זה. פרש"י ז"ל באכסדרה של בעלים אחרים ואין לה מחיצה ואין לה פי תקרה דנימא יורד וסותם דעבידא כי אורזילא דהשתא הוי כרמלית. הרי () להדיא הנהו תרי תנאי' שלפני התוס' גגי ויתר בס' והוא הנכון. ופי' התוס' עם גירסת מהרש"ל צ"ע רב ליישבו. ועמדי אין:

ע"ב בפרש"י ד"ה ורב בא"ד כתב דלרבנן ה"נ דשרי וכו' ומטלטלין מגג יחידי לחצר של רבים שיש לו