בית מאיר ש"ס קמב

התוס'. ובאמת לא פי' הקושי' דועוד אלא דהא בהמה טהורה דידהו הפקיעה בהמות ישראל. ולא סיים כדמסיימו תוס' הטהורה. אלא ר"ל הפקיעה בהמתן של לוים דהיינו הפטר חמור נפטרו אינהו מבכורה שהרי הי' להם כח להפקיע פטר חמור מכ"ש שלא יהי' להם דין פטר רחם. וצ"ע:

דף ו' תוס' ד"ה ור"ש באמצע. א"כ נתיר קלוט מההוא טעמא וכו'. אין דבריהם מובנים ועיין במהרש"א כנראה מגיה, ועם הגהתו איני מבין. ולענ"ד צ"ל אי נמי נתיר קלוט מהאי טעמא ר"ל מטעמא דרבנן דדרשי גמל טמא הוא הוא טמא ואין טמא הנולד מן הטהור טמא. ואת יעמוד לאסור חלבו דלעולם ההלכה לדרוש את. וגמל נשנה מפני השסועה. כיון דלרבנן ליכא למדרש. וק"ל. וה"נ נימא לר"י הגלילי ואין היכרח לדחוק בדר"י הגלילי כמקודם:

דף ט תוס' ד"ה אמר רב אשי. וא"ת דמוקי מתני' כר' יוסי הגלילי וכו' ע"ש לשונם צ"ע דמשמע קושייתם על אביי דמוקי למתני' כר"י הגלילי. דא"כ אף אחד לא יהי' לכהן. ובזה אין כ"כ קושי' די"ל מתני' דלא איירי ביצאו שניהם כאחד בפניו מספק לא חיישינן שמא יצאו כאחד אף להוציא כיון דהוי מיעוטא דלא שכיח כדכתבו בד"ה מאן. אלא יותר הי' להם להקשות על קושי' הגמ' אלא לאביי ליתני ויצאו ב' ראשיהם כאחת. דילמא להכי לא קתני הכי משום דאז באמת אפילו אחד אינו לכהן כקושייתם. וכדבאמת משמע מרש"י ד"ה שאני התם. וגם תירוצם צ"ע. דהא צריכינן לעמוד על מה שמדמו הענין לשוחט על שמונים חלות ולמקדש ב' אחיות. וקשה בשלמא התם מה שאינו בזה אחר זה היינו משום שהראשון מעכב על הבא אחריו כגון בב' אחיות וכן בחלות כיון שכבר חלה הקדושה על הראשונות אי אפשר תו להתודה שיקדש עוד. ולהכי אף בבת אחת אינו. אבל הכא מה שאינו בזה אחר זה היינו משום שהראשון כבר פטר הרחם ובמה יתקדש השני. אבל בבת אחת הרי שניהם פטרו הרחם מהראוי להיות שניהם קדושים. אלא דבאמת להכי אף אחד אינו קדוש כמשמעות רש"י משום דהתורה אמרה פטר רחם שיהא הבכור דוקא מי שפוטר הרחם לבדו ולא שניהם יחד. דהוי כשנים שעושים וזה אינו יכול וזה אינו יכול וא"כ אין תירוצם מספיק כלל. וצ"ע:

שם ע"ב תוס' ד"ה לאפקועי לאיסורי'. דלפוטרן ממצות עריפה וכו'. הא דלא כתבו בפשוט לקיים המצות פדי'. דזה ודאי ליתא שהרי ספיקי בכורי אדם קי"ל דפטור ולא נאמר מעולם דיפריש ה' סלעים לקיים מצות פדי' ויעכבם לעצמו ועיין דף מ"ח א"ו דכיון שאין בו משום קדושה. כל עיקר מצות הפדי' אינה אלא בשביל הנתינה להכהן וכיון דבספק פטור אף הפדי' ללא צורך. ואך הכא ס"ד דתוס' דכיון שיש חיוב עריפה תהוי הפדי' מצוה לפוטרו מעריפה. וקאמרי דאף העריפה פטור מספק. ואפשר מדתנא לוי דף י' ע"ב הוא הפסיד ממונו של כהן וכו' וזה ליתא בספק. וק"ל:

דף י"ד ויוצאין לחולין. טעמא דנפדו הא לא נפדו וכו' ע"ש בעניותי לא ידעתי להלום כל סוגיא זו. חדא מה החידוש דקודם שנפדו אסורים בגיזה ועבודה מה"ת דלא כמבואר דף ט"ו ע"ב בהברייתא דתניא כוותיה דרב ששת דקתני בין לפני פדיונן ובין לאחר פדיונן הגוזז והעובד אין לוקין ופרש"י ואע"ג דאסורה בגיזה קודם פדי' וכו'. ואיסורא מיהא איכא כשאר נהנה מן ההקדש. ותו מה קאמר מסייע לי' לר"א דאמר קדשי ב"ה אסורין בגיזה ועבודה מה חידושו דר"א פשיטא דאף בקדשי ב"ה יש מעילה וכדפי' רש"י הנ"ל שם לפני פדיונן מועלין בהם דלא גרעי מקדשי ב"ה. ותו יותר תימא מה דדחו לא קדושת דמים וכו'. כאלו אפסר לומר דבקדשי ב"ה מותר ליגזוז ולעבוד אף מדרבנן. הא ודאי אסור מטעם איסור מועל בהקדש. ונהי דבלגזוז אפשר לדחוק דאיירי ברוצה לגזוז ולא ליהנות בהצמר [אלא ליתן הדמים להקדש ועיין בריש פרק ראשית הגז. ואולי גם בלעבוד יש לדחוק על דרך זה לעבודת הקדש] באופן דאין לו שייכות עם איסור מעילה. מ"מ בליעבד ודאי קשיא. וגם בלגזוז משמע מפי' רש"י הנ"ל דסתם לגזוז היינו איסור הנאה וצ"ע. שוב ראיתי שמימרא דר"א הנ"ל הוא הלכה פסוקה דף כ"ה ופסקה הרמב"ם פ"א מהל' מעילה הי"ב. ומסיים לפיכך הגוזז אותו או העובד בהן אינו לוקה. ועליו נמי יש לתמוה ממה דפסק שם הלכה ג' שנאמר לא תוכל לאכול וכו' מפי השמועה למדו שזו אזהרה לאוכל מבשר עולה הואיל וכולו לשם וה"ה לשאר כל הקדש שהוא להשם לבדו בין מקדשי מזבח בין מקדשי בדק הבית אם נהנה בהן בשוה פרוטה לוקה. הרי מבואר דבקדשי ב"ה יש מעילה דאורייתא. ואיך כתב דקדשי ב"ה מן התורה אינן אסורין בעבודה.. הא בעבודה ודאי נהנה ויש איסור מעילה דאורייתא. ואפי' נימא בעבודה פחות מהנאת שוה פרוטה. מה בכך הא קי"ל חצי שיעור אסור מן התורה וצ"ע. [ובע"כ נמי לדחוק כנ"ל בהגה"ה ועכ"ז צ"ע פרש"י דף ט"ו ע"ב ד"ה ואינו סופג. שכתב ואיסור מיהו איכא דממ"נ אם נהנה הרי יש מלקות משום מעילה ואם באופן שבהג"ה מה האיסור)]:

דף ט"ו ע"ב ומצורף למה שהוכחתי לעיל מן הסוגי' ומן הרמב"ם דאיסור גיזה ועבודה לא איירי כלל בגוזז ועובד לצורכו אלא לצורך הקדש כגון גוזז כדי למכור הצמר ולקנות בהדמים קרבנות או לבדק הבית. ועובד בה צרכי גבוה כגון להוליך מים או שאר דברים לצורך בדק הבית. וכדמוכח נמי ריש פרק ראשית הגז. דאלו בגוזז לצורכו לא הי' מקשה שם הקדש הוא דמכיון שמעל יוצא לחולין א"ו כדאמרן. א"כ אין דברי רש"י עולים יפה במה שמסיים ד"ה אין סופג. ואיסורא מיהו איכא כשאר נהנה מן ההקדש דהא לא איירי כלל בהכי. אלא הוי ליה למימר ואיסורא מיהו איכא קודם פדי' מדרבנן דלא גרעו מקדשי ב"ה כדאמר ר' אליעזר ודוק. ועיין דף מ"א ע"ב בתוס' ד"ה אי אמרת במה שמקשו על פרש"י דמן התורה אף בכל הקרבנות שקדם מומן להקדישן שרי בגיזה ועבודה. ואין להקשות דילמא איירי רש"י מגיזה ועבודה לצורכו דבודאי בשאר קדשים אסור מטעם מעילה ד"ת ומיעט רחמנא דמום דאנדרוגינוס פועל דלא יחול עלי' שום קדושה ומותר. די"ל דסברו התוס' דאלו כן הי' לרש"י לומר דלא יחול עליו שום קדושה והרי הוא חולין גמורים ומותר אף לאכול בלא פדי' א"ו דזה אין סברא כלל דנדרש זה ממעוטי דזכר דאטו גרע. מעצים ואבנים דלא יחול עלי' לכל הפחות קדושת ב"ה אלא ר"ל דלא יחול עליו שום קדושה דקרבן לענין איסור גיזה ועבודה לצורך גבוה ולא להנאתו וע"ז שפיר מקשו תוס' וק"ל. דף ט"ז במתני' המקבל צ"ב וולדותיהן פטורים מן הבכורה ע"כ היינו הולדות של ישראל לאחר שחלקו הולדות אף חלקו של ישראל פטור מן הבכורה. דאלו אם הולידו הולדות טרם שנחלקו. פשיטא דפטורים דהא הם שותפות כותי א"ו כנ"ל:

שם ע"ב למימרא וכו'. צריך לי עיון להבין מה קס"ד דאכתי לו יהא כן דכיון דלא נקיט מרא זוזי ברשותא דמרא קיימא ע"כ היינו האמהות גופא הבהמות שקיבל בצ"ב. הם ברשותא דידי' קיימו אחרי שלא קיבל זוזי בעדם. אבל חלק של ישראל בהולדות מה שייך באלו לומר ברשותא דמרא קיימו. וגם אביי דמשני מתניתין בדקבל עליו הכותי אונסא וזולא. אכתי מה ענין זה להיות ברשותא דמרא חלק ולדות של הישראל. בשלמא לתי' רבא ניחא כיון דאי לא משכח הבהמה תפס לולדות חשוב יד כותי באמצע אף בהולדות. אבל להנ"ל קשיא. וע"כ לדחוק ולומר דלמה דס"ד סבר דכיון דכל כמה דלא נקיט מרא זוזא בעד גופי הבהמות מדהם ברשותא דמרא קיימו. אף הולדות הבא מכחם אפילו בתר שחילקו הכל ברשותא דמרא עדיין קיים ואביי משני נהי היכא דהמקבל קיבל עליו אונסא וזולא לאו ברשותא דמרא קיימא. מ"מ אם הנותן קיבל עליו אונסא