בית מאיר ש"ס קלו

קשה לי מה מקשה והא אמר רבי אלעזר לא התיר ר"א אלא תרי ותרי ומוכרח רש"י לדחוק בהטעם דאם אמרינן מדההוא דהיתר ה"ה אידך. ובאמת קשה מנ"ל לרבי אלעזר זה אליבא דרבי אליעזר. ודילמא טעמא דר"א משום דס"ל דלהנ"ל דמוכח דהתורה התירה ע"י תערובות לאו משום ביטול אתינן עליה דהא לא בטל מדאפשר להכיר האיסור ע"י לשם עצים או דג"ה הוא דכל דליתא בעינא ואפילו ע"י תערוב' דחד בחד נמי שרי אבל דילמא היינו דוקא ע"י ההקרבה ביחד בתערובו' דלא הוי האיסור בעיני' הוא דשריא רחמנא אבל לא אחד אחד ע"י התליה דזה מן הרוב. דהא בחד בחד לא שייך זה. ולהכי סובר רבי אלעזר אליבא דרבי אליעזר דאף דשרי האיסור דרבנן דאסרו להקריב כולם אפילו ע"י ביטול ברוב זולת אם נפל אחד מהם ע"י התליה דהוא האיסור היינו להקריב תרי תרי דמ"מ ע"י תערובו' יקרב שהוא ד"ת שרי אבל חד חד לא דע"י ההיתר דביטול ברוב לא שרי אף ד"ת משום דהוי כניכר האיסור וע"י ההיתר ד"ת דע"י תערובות נמי לא שרי אלא ע"י תערובו' משא"כ בשאר איסורים דד"ת תמיד שרי מכח הביטול ברוב ואך מדרבנן אסור למה לי תרי ותרי. ולשיטת פי' תוספו' באפשר דנמי איכא לאקשויי הכי אבל אינו מוכרח כמו דקשה לפרושי ודוק:

דף ע"ה ע"ב חטאת ועולה נמי איך יתערב הא חטאת נקבה ועולה זכר ומשני איכא שעיר נשיא שהוא חטאת זכר ואפשר להתערב עם עולה שעיר. לאפוקי עם אשם אף שעיר נשיא א"א להתערב דהאי שעיר והאי האשם שהוא איל דוקא צמר וק"ל:

דף ע"ו ע"ב תוס' ד"ה ואי קודם וכו'. ועוד קשה לימא דיהיב מתן ז' ברישא. במח"כ בחנם דחקו פי' רש"י מכח קושיא זו. אלא די"ל בזה פשיטא לרש"י דאם יזה תחלה דיהא מוכרח להקטיר הקומץ דבתר הכי בתור' עצים וכדקי"ל כר"ע כדכתבו תוס' בעצמם אבל בזה לא ניחא ליה לפרש השתא דמקטיר קודם מתן ז' שיהא הבל תקטיר בעבור הקומץ על שם קרבן דבתר הכי. זה נראה לי יותר דוחק ממה שדחק איהו דהאיסור בל תקטירו שייך על ההזאו'. ורש"י באמת מה שהקשה קושיא זו לא כתב לייתר ההקטרה לשם עצים אלא לייתר הפריקה אבל באמת הוא תמוה כדלקמן:

דף ע"ז רש"י ד"ה איכפל ליה. ואי קשיא למה לי כולי האי וכו' ליעבד ברישא כל צורכי מצורע והדר נמלייהו וניקמץ וניקטר ולא בעי' למפרקי'. תימא לי איך לא נבעי למפרקי' הא בעי למפרקי' ההוא דממלא שהרי מה דממלא היינו משום שמא הוא נדבה וצריך להיות מלא כדי ליקמץ ולהתיר השיריים. וא"כ אם אינו נדבה אלא מצורע הרי השיריים כבר מותרים ע"י ההזאות שנעשו וההוא פורתא דממלא הא ע"כ צריך לאקדושי בקדושת דמים אם הוא מצורע דאלו ישאר תולין בתנאי אם הוא מצורע איך יקטיר הקומץ הא הוי חולין בעזרה א"ו צריך להתנות אם הוא נדבה יהא הפורתא זה הנדבה ואם הוא מצורע יהיה לקדושת דמים ובמה יהא ניתר פורתא זה אטו הקמיצה דבתר הכי שהוא בתורת נדבה אם נדבה הוא. [ואם הוא מצורע הא צריך להיות לשם מצורע למה דקי"ל כר"א כי היכי דלא ליהוי שיריים דמצורע בבל תקטירו]. אבל אם הוא של מצורע מה פעול' הקמיצה שהיא כולה שירים דהיתר אם הוא של מצורע להוציא הקדוש' דמים דההוא פורתא וע"כ צריך פדי'. והוא תמיה קיימת לענ"ד. והפ"ר כתב בזה תוך ד"ה ואי קודם דברים מבולבלים לענ"ד ע"ש:

שם ע"ב מידי דהוי אבשר חטאת. הקשה הפ"מ דהא לרבנן לית להו דרשה דבם בהם א"כ דילמא בעל מום דמי לרובע ונרבע דמודה בי' ר"א כיון דלא חזו דאסור להעלות בשביל דלא חזו א"כ בעל מום נמי לא חזו:

וכ"ת דיש איזה סברה לדמות בעל מום יותר לבשר חטאת. א"כ לא פריך מעיקרא מידי לר"א מ"ש דילמא שאני ושאני. ובאמת כנראה כבר הרגישו התוס' וכתבו אע"ג דר"א גופיה לא חייש להאי טעמא ר"ל שיהא הבדל במקצת בין בשר חטאת דלא הוי מיאוס כולי האי כבשר ערוה דמאיס יותר. לזה לא חייש מדמצריך קרא כלומר דלבתר דסובר הדרשה שיש היתר לבשר חטאת לאברי ב"מ]. ואפילו בתורת הקרבה ובשר ערוה לא להכי סובר דאף דמ"מ אפשר מודה דמדרבנן אסור בתור' הקרבה. אבל בתורת עצים סובר דאין בו משום מיאוס כיון דחזינן דהתורה התירם לגמרי משא"כ רובע. נמצא דלרבנן דלית להו הדרשה פשיטא דל"ק להו מ"מ הכי אורחא דמקשה וא"כ ממילא תו לק"מ מה שהגמרא תחלה מקשה דמ"ש ב"מ מרובע דבאמת אי ליתא לקרא שמורה ההיתר להדיא אף לר"א אין שום הבדל בין חטאת לרובע ב"מ:

שם מתני' דם שנתערב. עיין ספר מראה כהן הקשו מדוע משמע מתוס' סוף ד"ה הא עבר מומין כאלו ספקו לומר דאף ב"מ חשוב עולין הא מהכא מוכח מסיפא דנתערב בדם פסול וע"ש. ועיין בכרו"פ סי' ק"י כתב שפיר סברה די"ל בנתערב איברי בעלי מומין באיברי תמימין דניזול בתר בסוף דלכי יתבטלו יהיו עולין ויוכל להיות דמש"ה נסתפקו קצת. אבל בנתערב דם כשר בדם פסולים והפסול רוב מהיכי ס"ד לומר דהפסול יהי' חשוב עולין הא אף לאחר שנתבטל הכשר פשיטא דהכל לא מעלה וק"ל:

שם בתוס' ד"ה בדם בהמה. וא"ת וכו' מ"מ הא מים גמורים לא הוי ר"ל דבשלמא מים גמורים כיון שנשתנו למראה דם אף הם נעשו דם ושפיר. משא"כ בדם בהמה נהי דיש בם דם כשר הרבה שאלו היו מים היה ניכר בהם המראה דם זה פעולה שהדם כשר לא נתבטל בהדם בהמה אבל מ"מ הא אף הדם בהמה לא נתבטל בהדם בהמה. אבל מ"מ הא אף הדם בהמה לא נתבטל בהדם הכשר ונשאר חולין כדמעיקרא והוי חולין בעזרה ודוק. [ולדברי אי אפשר כלל דנימא המים מבוטלים מפני שנהפכו למראה דם. דא"כ התורה שאמרה גבי סוטה וטבל בדם ובמים ושיערו חכמים רביעית שדם צפור ניכר בהם וע"ש בסוטה י"ז ע"ב ות"ל דהמים נתבטלו א"ו שהמים כיון שהם מרובים לא נתבטלו ע"י המראה והעיקר כדהבאתי בהגה"ה לקמן בשם התוס' פסחים]. [הגה"ה כל זה דחקתי מפני שהוקשה לי מה מעליותא דמים מדם פסול. אבל שוב מצאתי בפסחים דף ס"ה ד"ה תו שמא כתבו אבל דם התמצית כמים בעלמא חשוב כיון דאינו ראוי לכסוי אין להעלות. אך עיין נמי זבחים דף ק"ו ע"ב בד"ה אישתמיטתי' לא משמע כדבריהם פסחים. גם דבריהם פסחים שפירשו דלא לרש"י אלא משום העלאת דם פסול אינו עולה עם דבריהם דף ע"ט ע"ב ד"ה במאי]:

שם תוס' ד"ה בדם בהמה וכו'. וא"ת וכו' מ"מ מים גמורים לא הוי. דברים אלו צריכין ביאור דהא א"ל דבמים לא שייך חולין לעזרה דמה"ת אטו מים לאו חולין נינהו. ואף כבר הקשו התוס' בדף ק"י ע"ב בד"ה אישתמיטתי' דתמוה להו למ"ד ניסוך המים דרבנן איך יתקנו להביא חולין לעזרה. א"ו כוונתם דבשלמא מים גמורים כיון דנשתנו למראה דם אזלינן בהו בתר חזותא ואינהו גופייהו דם מקרי וחזו לעלו' על המזבח. משא"כ דם בהמה מתוך דלא נשתנו ובמראיתם לא בטל שם חולין מינייהו וק"ל:

שם בתוס' ד"ה רואין אותו כאלו הן מים. ומיהו קשה. לפ"ר קושיא זו אינה תלויה בתי' הקודם. ויראה לומר משום דבל"ז אינה קושיא דהא איתא ל"ד ע"ב רב אשי אמר כל שבידו לא הוי דחוי. וע"ש בתוס' וא"כ אם נאמר דרבי יוחנן נמי סבר הכי ע"כ מה דקאמר אבל נפל דם לתוך מים א"א בטל מטעם דחוי ולא חשוב ליה מה שבידו או כמבואר בתוס' הנ"ל ע"ש והכא נמי לאו מצוה עביד במה שמרבה ושופך הכל לתוך המים. ואדרבה קצת עבירה נמי דלמה לא לישפך הכל ולהזות בצירוף מים יחזיק במה שבידו ויזה בדם או דלא חשיב בידו הואיל ובלא דעת נעשה לו דהא נשפך