בית מאיר יורה דעה צו

הזכיר העכו"ם מי הוא כ"א שליח הוא אבל הערבות כיון דמותר מדינא מה"ת לאפוקי מתורת ערב עכ"פ. וזה ודאי אינו כ"א ערב כיון דעיקרא המלוה בתר העכו"ם והמשכון אזיל והדר בתר הסרסור. שוב עיינתי בהב"ח והש"ך מביאו בקיצור וראיתי שאין ביני לבינו כ"א שאני אומר שמסתמא עכ"פ ערב הוא וק"ל

שם בנקה"כ סק"כ. אבל לא קאי ארישא. נ"ב א"י מה קאמר דנהי דלא קאי ארישא דהיינו בשישראל חוזר מדבריו ראשונים מ"מ פשיטא דאיירי בהיתר א"ר שאינו לדעת הרא"ש כ"א בשהאחריות על המלוה ומה שלא הזכיר בתשו' זו כבר פסק והובא לעיל בש"ע שא"צ להודיעו כלל כי אם שיהא בלבו כן ומסתמא דנינן שכונתו באופן היתר ואפשר דעתו לפרש על דרך הלבוש שבט"ז וק"ל. אבל פשוט דברי הטור משמען כהט"ז

סעיף יו אם האחריות וכו'. עיין ט"ז מה שהעתיק דברי הרמב"ן שבבעה"ת. והמעיין שם מבואר להדיא שרבינו גרשום והרמב"ן לא החמירו כלל בחומרא זו שבש"ע שהוא מהרמ"ה והרא"ש שאין רשאי להיות האחריות המלוה על זה השליח כגון שהודיעו שנכרי פלוני לוה ממנו א"נ שהעמידו אצל הלוה עכו"ם ונפטר בכך הרי להדיא שאף שהי' תחילה באחריותן כל שהעמידו אצל העכו"ם ואמר לו מעתה תפטר אתה מאחריותן ואחריות קרן ורבית דידי יהי' על העכו"ם נמי שרי וע"ז כתב בתר הכי העתקת הט"ז. וכן מוכח דעת בעה"ת מפירושא שהעתיקו הט"ז וש"ך על הש"ע סעיף כ"ב דאף אם היו על אחריות הנפקד אף לאונסין כל שמשעת הלואה ואילך אין עליו אחריות מעות עכו"ם הם ושרי דאילו לדעת הרמ"ה וש"ע דהכא דמיד שמקבל השליח אחריות אונסין על המעות נעשה הוא הלוה א"כ אף התם נימא הכי. א"ו הבעה"ת דאזיל בשטת ר"ג ורמב"ן לא חש כלל לומר דמשום דמקבל עליו אחריות אונסין נעשה לוה משום דיכול ש"ח לחייב כשואל. אלא דהרמ"ה סובר דזוזא כיון דלא הדרי בעינייהו ממילא נעשה לוה ועיין בספרי מ"ל סי' רצ"ב. ור"ג והרמב"ן ובעה"ת לא ס"ל הכי אלא דאף במעות שייך דין מתנה ש"ח להיות כשואל ומ"מ לא נעשה לוה. ואפשר למה שבארתי בספרי הנ"ל סי' הנ"ל טעם דהרמ"ה יש לומר דאינהו ס"ל כדבארתי בספרי ב"מ סי' צ' דמעות מותרים אף במקום דמותר להשתמש בם לא הותר לו להוציאם למשתי בי' שיכרא ושוב נשתנה דינו מדין לוה גמור ולא חל עליו שם לוה ממילא. יהי' איך שיהי' מוכרח לענ"ד שהבעה"ת חולק בזה עם הרמ"ה והרא"ש וס"ל דאפילו בזוזי דלא הדרי בעינייהו שייך דין מתנה ש"ח וכו' שהרי כל עיקר מה דמחלק בדינו של מעות עכו"ם מופקדים ביד ישראל בן דין הברייתא ישראל שלוה וכו' היינו משום דשם הי' על הישראל שם לוה. משא"כ הכא שלא הי' אלא נפקד ולסברת הרמ"ה זה גופא לוה הוי. להכי נלענ"ד לפסק הש"ע הכא כשיטת הרמ"ה ע"כ הפי' בהש"ע סעיף כ"ב נמי אינו כדפירשו הט"ז וש"ך אלא בפשוט אם הם באחריות הישראל כלומר מיד באונסין אז נחשב לוה ואסור הוא להלוותם. ולפ"ר אף ק"ו הוא מהכא דהא הכא י"ל ישראל לישראל נעשה שליח וא"כ כשהישראל אומר לו להלוותם לעכו"ם מה בכך שהיו באחריותו בהליכה ונעשה עליהם לוה אטו לוה גמור ישראל מישראל כי אומר לו המלוה שילוה מעות אלו לעכו"ם בשליחותו מי לא נפטר מאחריותו ומ"מ אוסר הרמ"ה ק"ו במעות עכו"ם ביד ישראל באחריותו הא י"ל דלא נפטר מאחריותו בהרשאת העכו"ם להלוותם לישראל אחר כיון דאין שליחות לעובדי כוכבים. ואולם האמת אגיד שסברת הרמ"ה והרא"ש במה דמחמירין הכא אף בהבאה שלא יהי' האחריות על השליח. בעניותי א"י כלל להולמה דמה בכך שנעשה לוה על הקרן ורבית שמקבל מיד העכו"ם הא מ"מ הוא אינו פורע משום פרוטה רבית מכיסו בעבור הלוואתו וצ"ע וכן סברת הרא"ש גבי משכון נמי קשה להלום. כי לפ"ר צדקו דברי הרמ"ה דעל משכון ודאי שייך לומר מתנה ש"ח וכו'. ובע"כ לענ"ד לומר שאך חומרא בעלמא הוא דנראה להם להחמיר כי היכי דלא ליהוי מחזי כרבית. אבל לא מעיקרא דדינא וצ"ע ועיין נמי סי' קע"ז מה שכתבתי לסעיף זה:

סעיף יט בש"ך ס"ק ס"ד בסופו. מיהו כ"ז שהמשכון. נ"ב נ"ל דצ"ל מיהו כל זמן שהמשכון לא נשתקע לישראל והוא ברשות העכו"ם וכו' וכמ"ש לעיל ס"ק נ"ז. אבל מ"מ צ"ע אם יועיל זה בשקצץ הישראל ליתן מכיסו אפילו אם העכו"ם לא יתן דהא אז לא שייך ההיתר שמביא שם בלשון זה וכיון שהעיקר סמיכת וכו' עיין ודוק

סעיף כה בש"ך ס"ק ע"ט. ולא ידענא וכו' דאין אדם משים עצמו רשע. נ"ב עיין בס' ס"ט סי' קפ"ה הניח טעם זה בצ"ע ע"פ תוס' ע"ש

שם בהג"ה. אבל כו' נשבע ונפטר. נ"ב עיין תשו' ח"י סי' צ"ט סי' ק"ע סעי' א' הט"ז סק"א הקש' על הרמ"א ור"י קורקוז"א דמוכח בהסוגיא דבאופן איסור הוא ר"ק דאל"ה מאי פריך אי בערב עכו"ם וכו' הא לא התירה הברייתא להיות ערב אלא מד"ת שהרי יליף לה מפסוק וא"ר אינו אלא דרבנן. ובהש"ך הקושי' בשם מ"ב ותי' די"ל הש"ס איירי בערב דשלוף דוץ וזה תימה דא"כ דהרי"ק מוקי הסוגי' בשלוף דוץ מה"ת ומנ"ל לאסור לכתחילה בע"ק הא הרשב"א וסייעתו דמוקמי בש"ד מתירין בע"ק אף לכתחילה א"ו מפרש כפרש"י ומ"מ התיר והדרא הקושי' לדוכתה תו תי' הש"ך דס"ל כהעיטור דס"ל הש"ס איירי דוקא בעכו"ם שלוה מישראל. ומלבד שאף כנ"ל קשה לפירושו דא"כ מנ"ל האיסור לכתחילה בישראל הלוה מהעכו"ם כדמשמע בב"י דלהעיטור זה באמת שרי לכתחילה. אלא שבל"ז בעניותי א"י כלל לפרש הסוגי' אי בשקיבל עליו וכו' רבית נמי לא לישקל אליבא דהעיטור עיין ודוק נמצא על הישנים אנו בושים אלא שמגלגלין עלינו החדשים לתלות הרי"ק בדעת העיטור. ולענ"ד א"י מה הרעש הגדול הזה דהא בל"ז אף אי נימא דאופן האיסור הוא ר"ק אכתי קשה מה מקשה וכיון דדיני' דעכו"ם וכו' ומה הקושי' על התורה מן דינא דעובדי כוכבים דנשתנה בכל זמן התורה דיברה על הדין תורה ואנן היינו דנין שלא ליזל, בתר ערבא אע"כ דעיקר הקושי' על לשון הברייתא דקתני אבל אתה נעשה לו ערב דמשמע דדינא אתא לאשמעינן בזמן ההוא וע"ז קאי הקושי' דהא עכ"פ אסור הוא מדרבנן בזמן הברייתא מכח דיניהם וק"ל ולענ"ד אפילו ריח קושי' אין בזה דאף שהוא רק א"ר לא שייך למתני אבל אתה נעשה לו לכתחילה. ומעתה שסלקתי ת"ל קושי' האחרונים מעל הרמ"א נלענ"ד להביא ראי' ברורה להד"מ דז"ל אסיפת זקנים בשם הרשב"א על פרש"י ומ"מ לא ניחא לי דא"כ אף כשקיבל עליו לדון בד"י אמאי שרי דהא אי לא משכא לאתפרע מלוה חוזר על הערב וחוזר הערב ונוטל מן הלוה נמצא דישראל קשקיל רביתא מאי קאמרת סוף סוף לאו על הערב נתרבה אלא על הלוה וכשהערב פורע וחוזר וגובה מן הלוה אינו נוטל רבית ממנו אלא מה שנתרבה עליו ופרע מחמתו לעכו"ם המלוה והילכך בקבלן נמי נימא לא על הקבלן מתרבה אלא על הלוה אלא שיש לו רשות לגבות בין מזה בין מזה וכשגובה מקבלן וחוזר קבלן וגובה מן הלוה מה שנתרבה עליו ופרע מחמתו הוא שחוזר וגובה מן הלוה. ועוד דא"כ קבלן עובר בכל הלאווין כמלוה ואם איתא אביי דמחלק הלאווין לכולהו בשלהי פרקין ואמר מלוה עובר בכולן ולוה משום בל תשיך ערב ועדים אינם עוברים אלא משום לא תשימון עליו נשך לימא קבלן עובר בכולן ואף אלאו דאל תשיך ולאחיך לא תשיך א"ו משמע דאין לך ערב שעובר אלא על לא תשימון עליו נשך ואע"ג דמשמע לכאורה בריש פרקין בברייתא דר"נ ור"א דאף הערב עובר משום בל תקח וכו' ע"ש ל"ק דדילמא מאן דס"ל כר"י הוא דסבר לה הכי אבל אנן הא דחינן ליה התם כו' דקמ"ל דשומא מילתא היא וכדאיתא התם אלא מסתברא לי דאין ערב ואפילו קבלן עובר בכלום אלא בלאו דשימה לפי שאין הרבית מתרבה עליו אלא על הלוה עכ"ל וא"כ י"ל דהד"מ הוקשה לו קושי' הרשב"א לפרש"י מדוע לא חישב אביי לאו דאל תקח אף לגבי קבלן היכא שבא לידי גוביינא שהמלוה גובה ממנו