בית מאיר יורה דעה צה

הישראל ב' תנם לי ואני אעלה לך ומ"מ אסור ומוכרח לבא לטעם יש שליחות לחומרא. משא"כ גבי דינא דהר"י שהתיר לישראל האומר לעכו"ם בפני עדים לוה לי בשליחותי מישראל ברבית. ת"ל דאסור מטעם אמירה לעכו"ם שבות. בשלמא באופן א' שהתיר הר"י בדלא פי' בשליחות ואמרינן מסתמא כיון בהיתר כמבואר שם שפיר בזה לא שייך איסור שבות דהוא דומיא דהאומר לעכו"ם אכול נבילה דשרי לכ"ע אבל בשאמר לו צוה לי בשליחותי כמדומה דהוי כמו חסום פרתי ודוש בה תבואתי דהא אמר לו לעשות מה שאסור לו ומרווח לי' ואולי אפשר לא שייך שבות להכא אם אין שליחות דהא הדבר שאמר לו לעשות דהיינו לוה לי בשליחותי זה א"א אם אין שליחות משא"כ בכל השבותים הדבר נעשה כמו שציוה וצ"ע

סעיף ט הג"ה ע"י עבדו. עיין ספר חק יעקב סי' תמ"ח ס"ק י"ג ודבריו צ"ע כדכתבתי בצדו ע"ש

סעיף י בנקה"כ ס"ק י"ב כגון וכו' בדיניהם. נ"ב א"י דמה בכך ועיין בדבריו ש"ך ח"מ סי' קכ"ח סק"ב וגם בתשו' רשב"א לענ"ד מבואר כדפירשו הט"ז גם הרשב"א שם אינו אזיל בשיטת הנ"י שבש"ע הנ"ל סי' ס"ו:

סעיף יא עכו"ם שמשכן לישראל. נ"ב ר"ל שלקח בחזקה משכון מישראל:

שם בהג"ה אבל לא יוכל לזכות משכון לעכו"ם ע"י אחר כלומר עכו"ם אחר כמבואר בש"ך למ"ד אין זכי' לעכו"ם הנה אזיל בזה לשיטתי' בד"מ סק"ט הניח הב"י בצ"ע מפני שהבין מהב"י שכתב על ספר התרומה ומתוך דברי המרדכי והרא"ש בכלל ק"ח סי' ה' משמע דליתא לסברא זו. שר"ל לסברא זו דאין זכי' לעכו"ם ולהכי כותב הכא למ"ד וכו' דהיינו הרא"ש מלוניל שבבעה"ת. ומאוד תמהני וכי ס"ד דאיכא למ"ד יש זכי' לעכו"ם מה דמסיק הסוגי' ב"מ דף ע"א ע"ב ולא היא וכן פסקו כל הפוסקים. אמנם האמת אין כונת הב"י לעשות כלל פלוגתא בזה אלא ר"ל ומתוך דברי המרדכי והרא"ש וכו' היינו מפני שהם כתבו שאם ביקש הנכרי מראובן וכו' ובע"כ עיקר טעמייהו בזה אף שבאמת לקח הישראל משכונו ונתן להישראל והטעה אותו לומר של עכו"ם הוא מ"מ התירו והיינו מפני דבריו הישרים שכתב בתר הכי אפשר דס"ל דאף לשליח אין איסור אע"פ שהמשכון של ישראל משום דמשכון דין ערב יש לו דהא אינו מוכר המשכון עד שיתבע תחילה ללוה שיפרענו ואף אם אין המלוה יכול לתבוע את העכו"ם מ"מ כיון שע"י שהוא אומר לשליח לתבוע מהנכרי הולך ותובעו הוי לי' כאילו הוא עצמו תבעו נמצא שאין על המשכון אלא דין ערב ושרי עכ"ל [והט"ז לענ"ד בחנם התמיה על הב"י ולקמן נדבר בו] עכ"פ נשמע מנייהו דס"ל דאף דהמשכון של ישראל אין איסור כל שעיקר הלוה הוא העכו"ם ואפילו רק ע"י שליח ישראל ומשום דמשכון של ישראל לא נחשב רק ערב. ומכ"ש דאין קפידא לגבייהו בהשאיל משכון לעכו"ם ומזכיהו ע"י עכו"ם אחר ואותו עכו"ם אחר הלך אצל ישראל ולוה עליו לצורך עכו"ם כיון דעכ"פ עכו"ם הוא שמביא המשכון ועיקר הלוה הוא העכו"ם והמשכון אינו אלא ערב. ולהכי כתב דמדבריהם בשם אבי העזרי משמע דליתא לסברא זו. אבל לא משום דס"ל יש זכי' לעכו"ם אלא אף דלא זכה אין זה מזיק. ומסיים אך הרא"ש עצמו אוסר בכה"ג ור"ל אף דבאמת הרא"ש עצמו הוא עיקר דפליג על העיטור בזה בדין משכונו של ישראל ביד עכו"ם. מ"מ מדמחמיר להלות לעכו"ם בשליחות ישראל אפילו בשאחריות המשכון על הישראל מכ"ש שאוסר בכה"ג והיינו בשהשליח ישראל ולוקח ההלואה מיד ישראל מחמיר אבל ודאי היכא שהעכו"ם מביא המשכון להישראל פשיטא דמתיר נמי ואפילו זיכהו ע"י עכו"ם אחר באופן שלא קנה אותו העכו"ם (ולהכי כו' נמי הטור בדין דסעיף י"ג ואפילו לפי סברתו אם לא עשאו שליח רק בהבאת המשכון והוא בעצמו נתן המעות לנכרי אפשר שהוא מותר אפילו אם האחריות המשכון על השליח. ואף שכתב הטור בלשון ואפשר לענ"ד א"א באופן אחר) ולהכי לא חילק בהש"ע וסתם כיון דפוסק בסעיף כ' כהרא"ש. ודעת ההג"ה אינה אלא לשיטת היש אוסרין שבסעיף כ' ודע שמה שדחק הב"י בתר הכי לפרש בתי' א"נ דברי המרדכי הוא כדי להסכימו עם חומרת הרא"ש בשליח ישראל ע"ש וק"ל. ודע דמדברי הרא"ש מלוניל מבואר כדעת המ"א סי' תמ"ח דאף עובד כוכבים לעובד כוכבים אין שליחות וזכי' וכן עיקר

סעיף יג בש"ך סק"מ. וכן משמע לכאורה דעת תשו' הרשב"א נ"ב אמת כי אינו אלא לכאורה כי הרשב"א איירי בשאמר של פלוני ופשיטא דאותו הפלוני תובע משכונו ומודה בי' הרא"ש דמה"ת יועיל הודאתו על של פלוני נגד עדים משא"כ הרא"ש דאיירי שאומר שלי הוא ועליו דן הרא"ש דמהני הודאתו כמאה עדים

שם בהג"ה אמנם אם נודע. ואיתא בתשו' רשב"א דה"ה אם המלוה מאמין לדבריו האחרונים אסור לו ליקח רבית ואפילו כשאומר לצורך ישראל פלוני לקחתי אותם ולא לנכרי כמו שאמרתי לך תחילה אבל אם אינו מאמינו לא חשיב הסרסור אפילו כע"א הנאמן באיסור וע"ש בב"י

סעיף יד הג"ה וי"א כו'. בב"י כתב שהרא"ש מדמצריך להיות אחריות המשכון על המלוה ע"כ שחולק נמי בזה. והט"ז הקשה תו לדבריו הרי הרא"ש עצמו סתור גבי מה שמתיר למלוה למכור המשכון אף שמגיע מזה היזק לשליח ודחק לחלק וכתב שמודה הרא"ש לאבי העזרי היכא שעדיין המשכון בידו שאינו חייב ליתנן לפדות בלי רבית אף שהעכו"ם אלם ואינו נותן רבית. ונהי דבלשון הטור שכתב ואם העכו"ם אלם ואינו פורע לשליח אפשר לדחוק ולפרש שאינו רוצה לפרוע להשליח ומ"מ עדיין המשכון ביד המלוה. מ"מ לשון תשו' הרא"ש כלל ק"ח סי' ה' שכתב אפילו העכו"ם אלם ולא פרע לראובן יטול משמעון הרבית. משמעותו ברור שדיבר בלשון עבר שכבר לא פרע וע"כ שנטל המשכון בזרוע מיד השליח ומ"מ התיר לשמעון ליטול הרבית. והלבוש דחק מה שהתיר במכירת המשכון היינו באופן שלא. הי' אחריות המשכון על השליח כגון שהביא המשכון בלתי ידיעת המלוה והסכים על ידו הנקה"כ. ולענ"ד משמעות הטור אינו סובל פי' זה דנהי דמילתא באנפי נפשי' הוא כדפי' הב"י היינו לענין שאינו מדבר מהכחשת השליח בדבריו הראשונים אבל מ"מ סתמא איירי באופן דאיירי הטור לעיל מיני' בששלחו המלוה להביא המשכון שאז לכ"ע להרא"ש צריך להיות אחריות המשכון על המשלח דהיינו המלוה. אבל לענ"ד הקושי' דמתרץ הרא"ש מעיקרא לק"מ דנהי דמצריך שיסלק המלוה השליח מאחריות המשכון לענין אונסין אם הוא ש"ש ומגניבה ואבידה אם הוא ש"ח ר"ל דלא תימא שיתפוס דינו כדין לוה שהביא משכון שלכל ענין הוא ברשותו עד שיבא ליד המלוה שאז ע"כ לאו שליח המלוה הוא שיהא הוא במקום המלוה אע"כ שלוחו של שואל דהיינו העכו"ם וזה א"א דהא אין שליחות לעובדי כוכבים. אע"כ איהו המלוה של עכו"ם והלוה של ישראל ואסור. והרמ"ה שמתיר סובר דמ"מ יוכל להיות שליח המלוה ומה שמחויב באחריות היינו מטעם דמתנה ש"ח להיות כשואל בדבר שלא ניתן להוצאה כמבואר בב"י. אבל לענין אם המלוה רוצה למכור המשכון והשליח מעכב מחשש שיבא לו מכח זה היזק בשליחותו מה איכפת להמלוה בזה מי הכריחו להכניס עצמו בשליחות גרוע כזה. ועיין ש"ך ס"ק נ' ועיין ח"מ ס"ס קפ"ח וזה כבר מבואר בדברי הט"ז והוא פשוט. ובדין פרעון הרבית נמי לענ"ד ל"ק דבשלמא אם האחריות המשכון בהבאתו על השליח או בחזרתו זה ודאי א"א מדין ערבות דהא אם השליח הוא של המשלח ונמצא כשנגנב או נאנס הוא הכל כמיד המשלח ואז העכו"ם הלוה פטור מדינא ואיך אפשר שיפרע השליח מטעם ערב. משא"כ העכו"ם אלם שמחויב לשלם הרבית אלא שבאלמות לוקח המשכון מיד השליח אז השליח עכ"פ דין ערב יש לו ומחויב לשלם מטעם ערבות משא"כ כשידע המלוה שהעכו"ם אלם אמרינן דידע ומחיל כמבואר בתשו' הרא"ש ולא אמרינן מסתמא נעשה השליח ערב. משא"כ כשלא ידע מי העכו"ם נהי דמצד ההיתר ע"כ לומר שאין השליח הלוה עצמו אף שלא