בית מאיר יורה דעה פט

אסור ולא מהני תקנתא דרשב"ג ומה קשה לו תו אטו אריגת בגד לא הוי מכשירו לכל הבגד. ובאמת מירושלמי הלזה לענ"ד יש נמי ראי' לשיטת הש"ע דצריך פדיון דמי כל הפת ומן הטעם כיון שגמרו באיסור נעשה כולו איסור] א"ו דהקושי' אינה אלא על הסיפא. אף גם צ"ע על הר"ן גופי' שמסכים להלכה כולו כפי' רש"י דאף הפת בלי תערובות יש לו תקנה בפדיון דמי' עצים א"כ איך פסיק ותני לפני זה דלמה דמסקינן זה וזה גורם מותר מה דתנן נטל עצי אשירה והסיק בהן את התנור חדש יותץ אינו הלכה אלא יוצן. והרי שם בפסחים הקשה נמי קושי' תוס' דאיך יהני יוצן הא כשיאפה בו עושה זה וזה גורם לכתחילה ומשני דלגבי התנור הוי דיעבד כדי שלא יצטרך נתיצה. וקשה לשיטתו בשלמא שם גבי ערלה אי לא שרינן הזוז"ג אין תקנה להתנור אלא בנתיצה דיוליך דמי עצים לים אין תקנה אלא בע"ג דתופסת דמי' וכדמבואר בהר"ן פרק כ"ה. אבל הכא בע"ג מה"ת למיעבד זוז"ג לכתחילה הא אפשר למשרי התנור גופי' ע"י פדיון הדמי עצים

סעיף ד הש"ך סק"י מאריך ובתוך דבריו כתב ליישב דעת הרמ"ה ע"פ דברי תוס' פרק כיצד צולין וכתב נהי דפשט להתירא היינו משום דלא גרע מגחלים אבל בגלולים דאפילו עפרה אסור וכו' ואני תמה על הראשונים אנו מצטערים מה שהוכרחו התוס' לדחוקי בסברת בעל האיבעי' דסבר דאפשר החום הנקלט בהתנור מן השלהבת גרע מגחלים עוממות. מ"מ בהמסקנא מה"ת לן לחדש ולומר דחום הבא משלהבת גרע משלהבת גופי' שאף בגילולים שרי ומה דמיונו לעפרה הא ודאי דמיונו הוא לשלהבת גופי'. ולהכי לענ"ד עדיין צ"ע ולא פעל מאומה. ואף גם דעת הב"י מבוארת בהר"ן פרק כ"ה שאף בע"ג מצריך אבוקה כנגדו ובאמת בגחלים דעתו צ"ע דלמה לא נימא גבי ע"ג דאפרן אסור דחשוב יש שבח עצים בפת. ובע"כ לומר בדעתו שזה אינו אלא איסור לכתחילה כדעת הב"י אף מה שמבאר דהטור נמי אוסר באפרן ובחומו של תנור כמו באבוקה כנגדו נמי ליתא דא"כ למה דחק בתי' תוס' ור"ן דלהכי יוצן משום דהפסד מועט הוא ות"ל דבכל אופן שיאפה בו בלי צינן יאסר הפת משום דיש שבח אפר בפת א"ו דליתא אלא דעתו כדעת הרמב"ם פ"ג מהלכות חמץ דגם שם מביא הכ"מ בשמו ודוקא כשאבוקה כנגדו אלא שהטור סותר עצמו וצ"ע]: בסק"י הנ"ל והרמ"ה כתב וכו' משום דבאליל כיון וכו'. נ"ב ומה דנקיט תו והבגד שנארג וכו'. עיין בנה"ק סק"ד מה שדחק בפירושו: סימן קמה סעיף א' והמעיינות של רבים. עיין ט"ז סק"ג וש"ך סק"ב וכנראה ברור הוא לשעה זו נעלם מהש"ך הסוגי' שבמ"ז דפריך ות"ל דמחוברים נינהו. והברור דקושי' זו לאו על דר"ש בן יהוצדק די"ל דמשמעינן דשל הרבים אף לגבוה שרי אלא הקושי' על ר"י דהשיג על ר"ל מטעם דשל הרבים דאינו אלא משמי' דר"ש ות"ל דמחוברים נינהו דהלכה פשוטה דרבים נינהו. ומשני משום דהוי תלושים והיו נאסרים אף להדיוט להכי הוכרח לומר דרבים נינהו דמותרים אפילו בתלושים להדיוט ודלא כש"ך שכתב דתלושים אפילו של רבים נאסרים וכמעט אין לעמוד על דבריו ובהנקה"כ כיון שראה בהט"ז הסוגי' הנ"ל במח"כ עשה סניגרון לדבריו וכל דבריו תמוהים ומופלאים מ"ש חדא דמאי פריך פרק ר' ישמעאל וכו' ביארתי לעיל דעיקר הקושי' על ר"י וביותר מה שמסיים דתי' זה נראה לו ברור ע"פ הקדמה דהטעם דמים של רבים אין נאסרים הוא מפני שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו עיין סעיף ה' דעו"ג אוסר דבר שאינו שלו. ובגמרא פרק ר"י איתא דסגדו עו"ג ושתו ישראל וע"ז אמר ר"י אף של רבים אין נאסרים. הכלל דהעיקר כהט"ז

סימן קמו סעיף א' וכ"ש של ישראל שאין לה ביטול עולמית משמע דוקא של ישראל שהע"ג גופא היא של ישראל או שזכה בה לקנותה. ועיין ע"ז דף מ"ז ע"ב מבואר ברש"י ותוס' דה"ה ע"ג של עובד כוכבים שעבדה ישראל נמי אינה בטילה דז"ל רש"י ד"ה נוטל מה שחידש בסופו ואם השתחוה לה ישראל אסורה עולמית. וכן כתבו שם התוס' ד"ה אבניו בלשון זה או של עו"ג והשתחוה לו ישראל. וכן נראה מפרש"י דף נ"ג ע"ב ד"ה שליחותי' עבדי שכתב הלכך היא ע"ג של ישראל ואינה בטילה עולמית ור"ל דמפני שבשליחותייהו עבדי הרי הוא כאילו הישראל גופייהו עבדי להם ואינה בטילה עולמית. ואין צורך עתה לבא דא"י מוחזקת היא ולהכי הוא דהוי ע"ג של ישראל אשר עפ"ז ראיתי קושי' בספר דמה נסתפק משה רבינו גבי בנות צלפחד אם א"י מוחזקת אם לאו הי' לו לפשוט מזה. ולהנ"ל מעיקרא לק"מ. וכן משמעות התוס' שם בד"ה אם עתידין לחזור שכתבו בלשון זה אלא מפני שעבדום לדעת ישראל כדמסיק לא הי' להם ביטול. וכן כתבו יבמות ק"ד ד"ה סנדל א"נ בעבודת כוכבים של עו"ג וכו' והתימה שהפוסקים כולם לא ביארו הכי. אמנם מן הסוגי' דף נ"ב ע"ב משמע לענ"ד כדעת הפוסקים דאיתא עו"ג של ישראל ועובד כוכבים בשותפות לחלקו של עו"ג מועיל ביטול העו"ג ולא לחלקו של ישראל. ולשיטת רש"י ותוס' הנ"ל קשה הא ע"כ איירי שהשתחוה לה הישראל דאל"ה הא ע"ג של ישראל אינה נאסרה עד שתיעבד. [והא דישראל שזכה בע"ג דעובד כוכבים אין לה ביטול היינו מדרבנן כמבואר בב"י ולא שייך בזה הפלוגתא דישראל אדעתי' כו'. ועיין בספר בשמים ראש סי' ש"פ] וא"כ הא הישראל השתחוה לע"ג כולה וא"כ אף חלקו של עו"ג לא יהי' לה ביטול אלא משמע כסתימת הפוסקים (ואולי יש לדחוק לדעת רש"י ותוס' דאיירי באופן דרב יהודה אמר רב ישראל שזקף לבינה להשתחות ובא עו"ג והשתחוה לה ה"נ שעשאה בשותפות להשתחות ובא עו"ג והשתחוה לה ונאסר אף חלק ישראל בהשתחוואה דעובד כוכבים והישראל לא עבדה מעולם. ומ"מ שייך הטעם שבדף נ"ב ישראל אדעתי' דנפשי' פלח כיון שהעו"ג בשליחותי' פלח) וצ"ע. ואגב דע הנאמר שם בסוגי' הנ"ל ואי משום הנך דמעיקרא בביטולא סגי אין להקשות הא אם ירושה היא מאבותינו הארץ וכל המחובר בה א"כ אף הנך דמעיקרא שהיו דידהו ונאסרו כשזכו בם אבותינו הא נעשו ע"ג דישראל. [ולהנ"ל דזה אינו אלא דרבנן בל"ז לק"מ] דזה אינו דודאי איסורא לא ניחא לאבותינו דליקנו וכיון דהם לא רצו לקנותם שוב אף דישראל פלחו לעגל מ"מ לא נעשו אלו שלהם דאיך ירשו מה שהאבות לא רצו לקנות וק"ל

סימן קנא סעיף י' בש"ך ס"ק י"ז. וכן בתוס' כו' ולשיטת הרבינו אלחנן. נ"ב ע"ש כי לשיטתו נראה דאין היתר בח"ל אלא להשכיר בית מיוחד לעובדי כוכבים שזה אף בא"י אינו אלא דרבנן לאפוקי היכא שישראל דר עמו בבית ואולם בהר"ן יש היתר פשוט בכל ענין

סימן קנה סעיף א' בש"ך סק"ו תדע כו'. א"כ כשיאמרו ששונאו הי' אין ספיקא. נ"ב אי מש"ה לענ"ד לא אירי' דמ"מ לא יקופח שכרו מחולי זה כיון שיטען שלא מחמת שנאה הי' בעל כורחי' יצטרך לשלם לו. אבל לענ"ד מדמקשה על ר' יוחנן מעובדא דמטרנותא ע"כ המקשה אף דידע דר"י גופי' אמר דמן מומחה לרבים מותר מ"מ מטרנותא סתם הי' משמע לו אינה מומחה. והתרצן בע"כ תירץ דמ"מ איירי במומחה. ולענ"ד סתם מומחה לא עביד אלא בשכר וא"כ הי' לו לשנויי בקיצור דבשכר הי' א"ו כהרש"ל

סימן קנט בש"ך סק"ה בא"ד משמע דלגמרי כו'. נ"ב עיין בא"ע סי' מ"ד סעיף י"א ובסי' ד' בסופו וכבר השיגו בספר תפארת למשה מזה. אך במ"ל פ"ה מה' מלוה מבואר כדעת הש"ך וצ"ע

הלכות רבית

סימן קס סעיף ד' אפילו וכו'. נ"ב ז"ל הרשב"א בב"י ססי' זה ובנדון שלפנינו אם אמר בפני עדים הוי ליה