בית מאיר יורה דעה פו

ההנאות מדהוי קצת כפדיון מדתופס דמיו הע"ז כדאיתא בש"ך ריש סי' ק"י. [וכן מבואר בפרש"י גבי עובדא דחביתא דחמרא שפי' (סתם) והשלך לים ומותר בהנאה אפילו בכביסה. אבל מתוס' יבמות דף פ"א ע"ב מבואר דאין לו אלא היתר מכירה או ליתן לפועליו אבל ליהנות גופו אסור ומשמע דהיתר כביסה אין לו. וכן מבואר בהר"ש פ"ג דערלה וכתב דהא אסור בשתי'] או דמ"מ אין התירו אלא למכרו לנכרי ומשום דשוב אין נהנה בדמיו. אבל הנאת הגוף מ"מ אסור כמו השתי'. וכן משמעות הרמב"ן וצ"ע. ועיין בר"י נתיב י"ז דף קס"ט מ"ש בשם התוס' בפי' בענין מכירת חוץ מדמי איסור:

. שם בהג"ה אבל אם הם קטנים ואינם חשובים חד בתרי בטל יש להקשות לפי מה שקבלו כל האחרונים לפסק הלכה הטעם דיבש ביבש אינו בטל בפסח בא"ח סי' תמ"ז הוא משום דלא אמרו ביטל ברוב אלא היכא דבלח בטל בס' אבל היכא דבלח במשהו ה"ה יבש ביבש א"כ ה"נ נימא דלא ליבטל ברובא וא"ל דוקא חמץ דבין במינו ובין שלא במינו במשהו בזה דנינן ה"ה ביבש משא"כ ביי"נ דזה אינו להמעיין בתה"ב דף ק"ד ובמרדכי ריש פרק כ"ש דראייתם מתרומה דחזינן כמו שהחמירו בלח במין במינו בר' ה"ה ביבש בר' כמו כן חמץ. וה"נ נימא כמו שהחמירו בלח במב"מ במשהו ה"ה ביבש מב"מ. ואולם בת"ח כלל ל"ט מסיים דלא נהיגין להחמיר כהרי"ף אלא בחמץ ולא בשאר איסורי הנאה ואם נאמר דבא למעט כל שאר איסורי הנאה צ"ע הסברא לחלק בין יי"נ לחמץ (אם לא בדוחק הואיל וחמץ איסור כרת) אם לא שנאמר דצירף לזה גבי חמץ משום דשיל"מ אף דסתם דחמץ משש ולמעלה בטל בס' וע"כ דלא ס"ל דהוי דשיל"מ מ"מ עשה אותה סניף להחמיר ביבש וא"כ נימא שלא החמיר בחמץ ביבש אלא במב"מ דמבשא"מ אזיל הטעם דיל"מ ולא חמיר מיי"נ. ומה שסתם שם וכתב יבש ביבש היינו משום דסתם ביטול ברוב היינו מב"מ דלא מינכר. ואפשר נמי לומר בהת"ח שלא מיעט אלא איסור הנאה כמו חתיכה בב"ח דג"כ אסור בהנאה ולא שייך הטעם דבלח איסורו במשהו אבל הכא מבואר דממעט אף יי"נ וצ"ע, ואולי י"ל דוקא בחמץ דתמיד במשהו אפילו איסורא לגו התירא שפיר אמרינן דה"ה ביבש אבל יי"נ דאף במינו איסורא לגו התירא נמי בטל להרמב"ם מצירצר קטן לעולם ואף לדידן עד כדי נתינת טעם אם לא שנפל מחביות גדולה דנפיש עמודי' לכן כיון דחזינן דלא בכל ענין החמירו במשהו במינו ה"ה יבש אין ללמוד מלח לאסור במשהו ועיינתי בהרשב"א ומצאתי דמות ראי' לחלוקי שבתה"ב הנ"ל מסיים ועוד דחמץ דין הוא שיאסור כל תערובתו במשהו ואפי' ביבש שכל שאין לו שיעור אינו בטל לעולם שהוא קבוע וכל קבוע כמחצה ע"מ דמי. והדברים קשים להולמם דמה חשיבות יש לחמץ משהו יותר משאר איסורי משהו דכולם בכלל חצי שיעור דאסור מן התורה. וחיוב אף במשהו דחמץ אינו אם לא בדוחק שכונתו הואיל וחשוב שאוסר פליטתו תמיד במשהו בלח הוי דבר חשוב וחשוב קיבוע דרבנן כמו יתר דברים החשובים דלא בטילי משא"כ יי"נ דודאי משהו איסורא שנפל לגו התירא בטל לא שייך ההוא טעמא ודוק:

שוב אח"כ מצאתי הפר"ח סי' ק"י סק"ד חולק באמת על הרמ"א מכח הנ"ל ואין דבריו מוכרחים

סעיף ה הג"ה מיהו לא ימכור לכותים הרבה ביחד. נ"ב עיין מ"א סי' תס"ז סק"ב

סעיף ז חומץ. נ"ב עיין תשו' הר"ן סי' ע' מתיר עורות הנצבעים בצבע שחור ובתוך הצבע חומץ יין העשוי לקלוט הצבע. ועיין פר"ח סי' ק"ב סק"ה

סעיף י ואם עבר עליהם זמן רב. עיין ט"ז והש"ך חולק וס"ל דלא גרע מצונן בצונן דעלמא דבעי מעל"ע כדביאר בהנקה"כ. והנה חילוק זה אינו נזכר בהגמרא אלא בהר"ן איתא בשם הרשב"א דז"ל שאני חיטי דאגב צירייהו ומינה דשעורים כיון דלית בהו צירי הרי הן כענבים שאינם מבוקעות ושרי. ומיהו כתב הרשב"א ז"ל דהנ"מ בשהדיחה מיד או לזמן מועט אבל אם עמד היין עליהם זמן מרובה אנן סהדי דודאי בלעי דאפילו בלתיתה חיישינן להו לענין חמץ דתניא אין לותתין את השעורים וכ"ש אם נשורו השעורים ביין זמן מרובה שהן בולעין בודאי ואין להם תקנה בהדחה. והנה בהתה"ב דף ק"נ ע"ב לא הזכיר מזה דבר ולדבריו בהר"ן דמדין לתיתה אתא עלי' פשיטא דלא בעי מעל"ע. ולכל היותר יתפרש הזמן רב כשיעור לתיתה. אבל יש לתמוה שהרי בתשובתו המיוחסת להרמב"ן סי' קנ"א הביאה הב"י ריש סי' ק"ה כתב בלשון זה. ומה שכתב מר בפי' אמרטוטי דאיכא מ"ד כשהי' השכר חם ואתה דנת לאסור בצונן כיון שיש להשכר קיוהא הרי הוא ככבוש יפה דנת וכו' גם מה שאמרת דכל שאין לו קיוהא קודם מליחה שאינו בולע מן הדם גם זה פשוט דלא אמרינן אלא בדברים החריפים וכו' וכדאמר שמואל מליח הרי הוא כרותח כבוש הרי הוא כמבושל וכו'. וגרסינן פרק כיצד צולין צונן לתוך צונן ד"ה מותר ולא נתן שיעור לשהות זה בתוך זה. הרי מבואר בדבריו דצונן בצונן במידי דלית לי' קיוהא אין שיעור לשהייתו והרי בלתיתה חזינן דאף בצונן בלעי [וא"ל דלתיתה דשעורין משום דרכיכי הוא דבלעי בצונן ובהתשו' איירי לענין בשר. דלא משמע לי' דרכיך כשעורין דא"כ ודאי קשה מה שהקשיתי לקמן מנ"ל ללמוד שעורים מענבים. להכי ע"כ כדכתיבנא עיין דין וע"כ משום דלפ"ר ליכא למילף מחמץ דאיסורו במשהו ואם בלע רק משהו נמי אסור דמשהו זה מחמץ משהו. וא"כ מה דיליף הכא מלתיתה ע"כ רק דרך דמיון מעט מסברא יין דאית בי' קיוהא אנן סהדי דבלעי מדאפילו בלתיתה חיישינן להו כ"ש אם נשורין השעורים ביין דאית לי' קיוהא זמן מרובה שהן ודאי בולעין וא"כ הדר אפשר כדעת הש"ך דהזמן מרובה ר"ל שיעור כבישה דאפילו בחומץ בעינן מעל"ע. ודע דאיכא למידק מנ"ל להרשב"א ז"ל למילף שעורים כיון דלית בהו צירי דשרי כענבים דילמא ע"כ לא הוצרך הגמ' לשנויי אגב צירייהו אלא בחיטי דקשו דלולא צירייהו הוי בדומה דענבים שאינן מבוקעים הא שעורים דרכיכי כדאיתא בפרק כ"ש דף מ' אף בלא צירי בלעו ביין ואינם בדמיון ענבים. וע"כ צ"ל דלא מסתבר לי' דשעורים רכיכי יותר מענבים ובזה שפיר מה שדימה הש"ך ענבים לשעורים לענין זמן מרובה באינם מבוקעים. אך מ"מ קשה למה דמסיק דמ"מ שעורים וענבים בזמן מרובה נאסרו. ובזמן מועט בהדחה סגי וחטים הא דומו לענבים מבוקעות ומיד נאסרו. הרי לפ"ז מוכח דשעורים אף דרכיכי לא בלעי כחטין. ואילו בפסחים לענין לתיתה הא אדרבה מסקינן דשעורים אסורים מדינא בלתיתה משום דרכיכי וחטין מפני שהן קשות אף עם צירייהו מדינא מותרים בלתיתה ובע"כ צ"ל דדוקא לענין בליעה גריעי חיטין אף דקשות ע"י צירייהו משעורים וענבים שלמים כדדייק לשון הגמרא שם כיון דאית בהו צירי עיילי בהו מיא אבל לענין חשש חימוץ שע"י לתיתה נהי דבלעי בלתיתה ע"י צירייהו מ"מ אין בם חשש חימוץ כ"כ מהר מפני שהן קשות והכי דייק רש"י ז"ל אפילו חטים שהן קשות ואין ממהרין להחמיץ. משא"כ שעורין דרכיכי באין יותר מהר לידי חימוץ והרשב"א אינו מביא ראי' מלתיתה אלא דחזינן עכ"פ דבלעי. ואמנם לולא שאיני כדאי הי' מסתבר לי דכל עיקר החילוק דשעורים בעי זמן מרובה אינו מוכרח אלא כדכתבתי דבשעורין מעיקרא לא הי' קשה לו ואינם דומים לענבים מפני שהם רכיכי ואי משום דמסתביר לו דענבים נמי רכיכי מ"מ י"ל שאני שעורים שטבעם לבלוע כדאיתא דף ס"ו ע"ב מפני שהשעורים שואבת דהיינו מלחלוחית וצ"ע ועיין פר"ח סי' צ"א ס"ק י"ח ודבריו צ"ע סעיף יג הג"ה מותר דכ"ז הוי לפגם. נ"ב בתוס' פרק אין מעמידין דף ל"ג ובמרדכי יסוד הטעם במלח וכה"ג בצוקר דנמי משימים בו דם ללבנו משום שהאש שורפו ואזיל לאיבוד. ועיין פר"ח ס"ס ק"ה גמגם מצד דבר המעמיד, ולענ"ד טעם זה מספיק אף לדבר המעמיד כי אף, דקיי"ל דלא בטל היינו שמכח זה נחשב המועט שנתבטל כלא נתבטל