בית מאיר יורה דעה פג

שהתיר החביות מפני שיש בהקובת מזומנות נראה שפיר שחולק. אבל המהר"מ וריב"ש שכתבו דינם על גנבים שנכנסו למרתף שפסקו להלכה דהוו כבלשת בשעת מלחמה דחביות סתומות שרי כמבואר בש"ע בהג"ה סי' קכ"ט בשמם נמצא דשפיר כתבו אף שמקצתן איתרעי ונפתחו משום הא לא מחזקינן ריעותא בהשאר ונשארו בדינם להיתר משא"כ דין הרשב"א על כותים שיש להם רשות לפתוח ולשתות כרצונם דאז מן הסתם אסירי רק דזה יביא ההיתר כמ"ש השואל דחבית אחת פתוחה תטהר חברותי' פשיטא שאין הדעת סובל כדכתב הרשב"א בסברה ישרה. אמנם ראיות הרשב"א שכתב שהרי לגין על הדולבקי ולגין על השולחן וכו' ע"ש א"י להבין דהא איכא למידק תיפוק לי' מה לו לאשכוחי טעמא שהיינות שונים ולא בפשיטות דאולי כונתו לנסך כל החביות כיון דלא מירתת ואינו ירא ליגע. א"ו לפ"ר ע"כ איירי מכותים שאינם חשודים ליגע אלא לתועלת עצמם כדאיתא בהג"ה סי' הנ"ל. א"כ מאי מייתי ראי' מהגמרא מלגין על השולחן דפשיטא שחשודים לנסך ומה יועיל מה שיש להם על השלחן דלרבי' בתיפלה עדיף להו. לכן כמדומה דזה כונת הרשב' באמת שכתב ולא עוד אלא אפילו היין כולו אחד אין סומכין בהיתרו של זה היינו משום חשש ניסוך שהרי וכו' ולית לי' דעובדי כוכבים לא חשודים ושפיר הראי' ולפ"ז אפשר לדידן אם ידוע שהכותי יודע שהיין כולו אחד מודה שחבית אחת פתוחה מטהרת חברותי' וליכא פלוגתא כלל בינו לר"ת דהר"ת איירי בשידוע להכותי שהיין כולו אחד וחשש ניסוך ליכא במעשה דר"ת כמבואר שם משום שא"א להגביה ע"ש. וצ"ע בהרשב"א גופי'

סימן קכ"ט סעיף א' בהב"י מביא בשם הראב"ד שכתב הרשב"א בשמו דבחביות סתומות ולא הודיעו שיעור הפלגתו אפי' אמר לך ואני בא אחריך שרי ולכאורה קשה דא"כ היכי מוקים הברייתא דטהרות דאם אמר לך ואני בא כו' טמאים וכ"ת בפתוחות א"כ קשה רישא למה שמביא הטור בשם הראב"ד דפתוחות במעביר דיש לו צד נגיעה בחביות אפילו חסירה ואפילו בבא דרך עקלתון ולא אמר אסור. והנה עלה בדעתי דהראב"ד יש לו שטה בפ"ע כדי ליישב קושי' תוס' ד"ה מ"ש וסובר ע"כ הברייתא בסתומות מיירי דאל"כ קשה רישא וכדהביא הטור בשמו וא"כ קשה סיפא דאם אמר לך וכו' מדוע טמאות ת"ל דמירתת כסברתו שהביא הרשב"א בשמו אע"כ דאיירי הברייתא בהודיעו שמפליג. ומקשה מ"ש רישא דבהודיעו שמפליג אפילו לא אמר לך יהא אסור וכמבואר במתני' ומשני בבא לו בדרך עקלתון שהוא קרוב ויכול לבא תוך שיעור ההודעה ולכן רישא שרי וסיפא אסור כיון שאמר לך סומך שלא יבא אלא בדרך שהלך וטמאות. כך עלה בדעתי. אבל עיינתי בתה"ב וראיתי שהרשב"א עצמו מביא בשמו בלשון זה ואעפ"י שלענין טהרות אמר שאם אמר וכו' טמאות התם בחביות פתוחות ובאמת א"א כלל לפרש בסתומות מדקאמר כיון שנתעלמה עינו מהם טמאות וכמבואר בתוס' הנ"ל וא"כ הדרא הקושי' לדוכתה ואולי ע"כ לא החמיר בפתוחות אפילו ביש דרך עקלתון אלא ביי"נ דחשוד הכותי מד"ג לכונת ניסוך בזה סובר דבפתוחות לא מהני דרך עקלתון דחיישינן שיכוין לנסך ולא יהא נתפס כגנב וכסברתו. משא"כ בטהרות שלא נחשדו אלא לנגיעה במתעסק בזה שפיר מהני שיהא רמי אנפשי' יראת שיבא דרך עקלתון. ואולי כן לדידן דלית להו לכותים חיבת ניסוך בפתוח לגמרי בנקב רחב ובא בדרך עקלתון ולא הודיעו שמפליג שרי בשתי'. אך צ"ע דף ע' ע"ב לא משמע הכי אלא דטהרות אלומי מיי"נ. והדרא הקושי' לדוכתה: שוב עיינתי וראיתי שבלא הנ"ל מה שעלה בדעתי ליתא כיון דמוקמינן מתני' דהיכי דמי בחזקת משתמר על אותו דרך דהברייתא ומתני' פשיטא דמיירי בלא הודיע שמפליג. אמנם עיקר הקושי' עיינתי בהתה"ב וראיתי שהאמת אף הראב"ד דעתו כדעת הרמב"ן להתיר בפתוחות שאינם פתוחות לגמרי דהיינו שסתומים בפקק של עץ שהרי העתיק מתחילה דברי הרמב"ן וכתב עליו וכן דעת הראב"ד. ובהכי מוקים הברייתא דטהרות. ומ"ש הטור והרמב"ן הכריע ועיין פרישה. צ"ל דהטור לא ראה התה"ב כדפי' הב"י תמיד. ולא ראה מ"ש הרשב"א בשם הראב"ד דבסתומות אפילו אמר לך ואני אבא שרי אבל לדידן ע"כ ברייתא דטהרות בפתוחות מיירי וכדמוקי לי' התה"ב אליבי' מוכרח לומר דהראב"ד מודה להרמב"ן ואין שום פלוגתא ביניהם והכי דייקי לשון הראב"ד שכתב פתוחות לגמרי ודוק

סעיף ב' בש"ך ס"ק י"ג מביא קושי' המ"ב ותירוצו ומקשה עליו מחנויות ודחק שלאו דוקא. וקשה א"כ סתימות הברייתות וכן קשה מסעיף ח'. ולענ"ד נראה ודאי אף בעיר שייך לחלק בין יש שומרים. אמנם דוקא אם מניח כותי בהחנות ומכ"ש במעביר ממקום למקום או המניח יינו בקרון שאין מירתת אלא על הנגיעה. אבל בשוכר בית בחצירו של כותי שאף על הכניסה מירתת כדמבואר בלשון הרמב"ם שבב"י סי' ק"ל בזה אינו מזיק מה שיש לו שומרים כי בטרם שיכנס השומר להגיד לו יבא היהודי בקרוב לביתו וימצא הכותי יוצא מביתו. משא"כ בפחד נגיעה שמיד ברמז השומר יוכל ליזהר להתרחק מהיין וזה ברור ופשוט ללשון הרמב"ם הנ"ל. אבל לא לדברי הרשב"א שמביא הב"י

בס"ק הנ"ל בריש דבריו שכתב ומשמע וכו'. נ"ב א"י דפשיטא דאך בלא הודיעו שמפליג איירי שמהני בו דרך עקלתון

סעיף ה בהג"ה ואם הגוי אינו מירתת הכל אסור. סתם וכתב הכל אסור ומשמע אפילו סתומות והיינו בפקק בלא טיחה שזה מדרכם לחזור ולסתום מדאינם חשודים לקלקל ולהזיק. ומשמע נמי מסתימתו דאף אם יש חבית אחת פתוחה לגמרי אינה מטהרת חברותי' כדפסק הרשב"א בתשו' שבב"י סי' קכ"ח. ואף שבד"מ סק"ג כתב ועיין לקמן (דר"ת) ומהר"מ וריב"ש סוברים דאין אוסרים כל החביות מטעם הרשב"א וכן כתב שנית סק"י ובש"ע סעיף י"א פסק בהג"ה כהריב"ש מ"מ שפיר עביד דחזר בו וסתם הכא כהרשב"א כדכתבתי כבר בסי' קכ"ח דלית כאן פלוגתא כלל מן המהר"מ וריב"ש ולמה שביארתי שם דברי רשב"א אף הר"ת שלם עמו ע"ש וק"ל ודלא כהט"ז ס"ס קכ"ו

סעיף יא בש"ך ס"ק כ"ח. הניח הש"ע בצ"ע דרוב ומיעוט אין לצרף ועיין בספרי צ"ה סי' י"ג שם מיושב

בט"ז ס"ק י"ט ונ"ל וכו' כיון דלאו למגע יין נתכוין. נ"ב עיין לעיל בהג"ה מבואר דאפילו נתכוין למגע יין ע"י דבר לדידן שרי

סעיף יב בט"ז ס"ק כ"ב. לענ"ד כל דבריו אינם מכוונים להלכה. הביא דברי התוס' והתוס' לא דייקו הכי אלא משום דמשמע להו בכל ענין אפילו בפתוחות הרבה דיש הוכחה דאדעתא דממונא ואיהו לא חילק בזה. ועוד אף ההוא דינא דפתוח הרבה המעיין בתוס' שם יראה שלא למסקנת הלכה הקשו הכי כי לפי' ר"ת שבתוס' ב"ב בביאור רחב ובע"א בקיצור. קושי' מעיקרא ליתא דע"כ לא שרי לעיל אלא משום דהוי ס"ס ספק ישראל משא"כ בבלשת דודאי עכו"ם ודאי קושיית' אינה אלא לפרש"י דפי' דאליבא דר"א הואיל ומכשיר בס' ביאה כחד ס' ה"ה היכא דמוכח מילתא להתירו דהיינו דפתחו טובא. וכל קושי' תוס' אינה אלא דלא ניחא להו לאוקים מתני' דלא כר"א כמבואר במהרש"א אבל ודאי להלכה דפסקינן כת"ק ה"ה פתחו טובא לא מהני ולא שרי אלא בס"ס ומטעם זה לא מובא כלל לדינא ההוא בבא דפולמסא ועוד דע"כ התוס' הבינו הפשט פתוחות שפתחו הבלשת ולכן שייך דבריהם היכא שפתחו טובא משא"כ לשיטת הש"ע שמפרש הדין בפתוחות מעיקרא ל"ש כלל

ואף מה שמקשה על הב"י שמפרש בסתומות שנפתחו חיישינן אף בשעת מלחמה וכתב שהב"י הוסיף על זה מדעתו ליתא ובפי' מבואר הכי בדברי ריב"ש שבב"י והרמ"א בהג"ה פסק הכי דבגנב שלא נמצא ריעותא אפילו פתוחות שרי דגנב כבלשת בשעת מלחמה דמי וכתב ועובדא דהנהו גנבי דפתחו