בית מאיר יורה דעה סט

נשקל שם. ומשם נישא ג"כ לאחדים כל פריידיק ופריידיק בפני עצמו להמקולין מקום מכירת הבשר. והי' כמה וכמה חתיכות נמכרין וכמה וכמה נשארו עדיין בהמקולין. וגם במקום המשקל נשאר פריידיק אחד מה שעדיין לא נישא להמקולין אח"כ נמצא טריפות בבני המעים באחד מהן. לא נודע מאיזה בהמה. גם מן התערובות הלשונות הי' נמכר כולם לאחדים ולא נודע מי הקנה באחרונה גם זאת לדעת שבהמקלין יש כמה חנויות שידוע כל אחת לקצב ידוע אך שאין נמכר בכל אחת בהמה אחת לבדה שנאמר שבאחת מן החנויות בודאי טריפה אחת רק הקצבים הי' להם אותן ז' בהמות בשותפות ולאחר ניתוח כל הבהמות מכרו ג"כ בתערובות החתיכות כל אחד בחנות לבד כמה חתיכות של תערובות. גם הי' תערובות של חתיכות אינם ראוים להתכבד כמו שומן הדרא דכנתא והספק הי' כי אפשר לא נתערב מעולם רק נשאר כל אחד מונח במקומו שהונח שם בהוציאו מן הבהמה. ובכן נסתפקנו אם זה מקרי תערובות. והנה זה הספק אחרון עיין לעיל בהקונטרס] והנה חכם העיר הגאון מוה' פייבוש ז"ל דן להתיר אף מה שנשאר בהמקולין מקום מכירת הבשר אף שלא הי' נשאר במקום משקל הבשר כי אם פריידיק אחד נמצא אף אם נאמר כדנפסק להלכה דכל מה שפירש קודם שנולד הספק מותר מ"מ הא לא הוי אלא מטעם כל דפירש מרובא פירש וא"כ שנים האחרונים עכ"פ אסורים וכדאיתא שו"ת דרכי נועם שאלה ז' ע"ש והכא הא לא נשאר במקום משקלה הבשר אלא פריידיק אחד נמצא אחד מן ב' האחרונים תוך המקולין והוא חתיכה הראוי' להתכבד וכולן אוסרים. מ"מ הי' מראה פנים להתיר ואמר כיון דעכ"פ כל מה שנישא לאחדים עד השנים האחרונים הותר מטעם כל דפריש א"כ אותן ב' האחרונים הא ד"ת נמי שרי' אלא דאסורים מטעם הראוי' להתכבד מדרבנן ודומה למה שפסק הרשב"א הובא לפסק הלכה בש"ע סעיף ד' וכפי מה שביארו ואוקמוהו האחרונים בקיבוע דרבנן. וה"נ דומה לזה שהרי הראשונים נעשו היתר גמור עד הב' האחרונים שאסורין מדרבנן וכשחזר ונתערב אחד מהן תוך הרוב נמצא דכל חדא מן התערובות הוי ס"ס ספק אם הוא מן אותן הב' אחרונים ואת"ל דהוא הוא ספק אם הוא האיסור דשמא האיסור הוא הנשאר במקום משקל הבשר, ואף דלא הוי אלא ס"ס ע"י ב' תערובות והש"ע סעיף ח' מסיק דבעינן ג' תערובות. מ"מ הש"ך ופר"ח מסכימים דבה"מ יש לסמוך על הרשב"א וסייעתו דב' תערובות סגי עכ"ד. (ועיין בקיצור כללי ס"ס דש"ך סעיף כ"ד ובקיצור כללי ס"ס דפר"ח] אמנם לי הי' נראה אף אותן שבמקולין כיון דרובא ביחד איתנייהו שם ובאו לשם קודם ידיעת התערובות אף שם נעשה קבוע דאיסורא ברובא איתא. בשלמא לאחר הידיעה אם פירש חדא חדא וחזרו והוקבעו במקום אחד כיון שהותרו פעם אחד שוב אינם חוזרין לאיסורן משא"כ הנעשה קודם הידיעה לא חשיב פירש אם אחרי כן הוקבע רוב במקום אחד ג"כ קודם ה וראי' מדאיתא וכו' כדבהקונטרס עד אך כל זה וכו' אמנם בזה נלענ"ד ללמוד היתר על כל מה שנלקח מן המקולין ביד הבעלי בתים קודם שנודע התערובות אפילו על הלשונות שנמכרו כולם ולא ידעינן הי מנייהו באחרונה. ודלא כדעת תשו' דרכי נועם דלעיל שכתב בפשיטות דאם לא נשאר הרוב אזי כולם אסורים וז"ל דהא לא התיר הרשב"א אלא מטעם דכל דפריש וכו' שכ"כ בסוף דבריו וז"ל וכשבא לאלו הס' בפירש בא וכל דפירש מרובא פריש והיינו סיפא דברייתא דקתני ובנמצא הלך אחר הרוב ע"כ. א"כ לפ"ז צריך לעולם שישתייר שם במקולין על חד תרי כנגד האיסור הנמצא שם. אבל אם לא נשאר איך נכשיר לאותם שלקחו באחרונה כ"ש אם לא נשתייר במקולין כלום ולא נודע האיסור עד תום כל המקולין עכ"ל ואני אומר אדרבה דוק מדברי רשב"א ורא"ש וש"ע שכולם בלשון אחד כתבו מי שלקח בשר מן המקולין ואח"כ וכו' כל מה שלקחו מן המקולין קודם שנודע התערובות מותר ולא משתמיט שום אחד שכתב דדוקא כשנשאר רוב משמע דאף אם נלקח הכל ולא נשאר מאומה הכל שרי. וכן נלענ"ד עיקר. ומה שהוציא מלשון הרשב"א שכתב וכל דפריש מרובא פריש מש"ה לא ארי' דהרי בתה"ב הארוך דף ק"ג כתב ומיהו אם נתפזרו נגדו אילך ואילך כל אחד ואחד מותר לפי שאני אומר כל דפריש מרובא פריש והרי שם בנתפזרו כתב דכל אחד ואחד מותר וכתב נמי משום דכל פריש מרובא פריש ואף הב' אחרונים שם מותרים וכמבואר בהב"ח בהשיגו על הרמ"א סעיף ו' וכן בפר"ח מסיק על פי דברי רשב"א אלו להלכה דבנתפזרו כולם מותרים אף הב' האחרונים ואף שכתב ההוא לישנא דכל דפריש. א"ו דזה שייך לומר על כל אחד ואחד ואפילו על האחרון והיינו משום דכולם שלא במקום הקביעות אלא במקום פירש נמצא דאף על האחרון שייך לומר כן דשוב כשאינם במקום הקביעות לא חשובים כמחצה ע"מ אלא כמיעוט בתוך המרובים שעל כל אחד אני אומר שהוא מן הרוב. וה"נ כשנלקחו קודם שנודע התערובות כולם חשובים כפירשו שלא בפנינו וכנתפזרו כולם דמי ועל כל אחד אני אומר כל דפריש כיון דבשעת הידיעה כשנודע הספק בפירש בא להם דהיינו בזמן שפירשו כולם אף דלדידן שפסקינן כשיטת התוס' דאף בפירש שלא בפנינו אסור מגזירה שמא יקח מן הקבוע נמצא דאף בנתפזרו כולם מהראוי לנו אפשר לאסור מגזירה שמא יקח שלא בפיזור אלא מקיבוע במקום אחר כי מהתה"ב אין ראי' דאיהו אזיל בשיטת ר"ת דלא גזרינן אלא בכובש ביד. מ"מ מה שנעשה קודם שנודע התערובות הוא מוסכם להלכה דלא שייך למגזר והכא כנתפזרו קודם שנודע דמי דודאי שרי דעל כל אחד אמרינן כל דפריש כמו שאמרינן נמי ביבש באינו דבר חשוב אליבא דהרשב"א דשרי בזה אחר זה דוקא משום דכל אחד בשעה שאוכל אמרינן דהיתרא הוא וה"נ. אמנם בזה נלענ"ד שאם נלקח קודם ידיעת האיסור התערובות הכל ובא למקום אחד רוב למשל התערובות היה מבהמה אחת טריפה ונלקח הכל ובמקום אחד יש ב' בהמות ובשאר המקומות רק אחד אחד אז אמרינן איסורא ברובא איתא ואותן ב' בהמות אסורים ולא יותר. (ומינה דלפ"ז ה"ה אם היו המקולין מקום מכירת הבשר בחנויות נפרדים כדרך מקומות שיש שם לכל קצב חדר מיוחד אזי כבר הי' נחשב אותן המקומות ג"כ למפוזר והי' הכל שרי אם לא הי' במקום אחד רוב נגד האיסור. ודוק בפר"ח ס"ק כ"ח תמצא כדברי] ואם נפשך לומר שכל זה לשיטת הפר"ח שהשיג על האחרונים שהמציאו אליבא דהטור דתערובות חנויות נמי קבוע מקרי בס"ק י"ג וס"ק כ"ב. משא"כ לשיטת האחרונים א"כ מה בכך דנתפזרו ובא כל אחד לבית בפני עצמו הא זה נמי קיבוע מקרי וגרע מבראשונה דבתחלה כשהיו התערובות ביחד אילו היו חתיכות אינם ראוי' להתכבד הי' שרי משא"כ עתה אפילו אינם ראוים להתכבד קבוע מקרי לדידהו. בזה אני אומר דודאי להיות קבוע דאורייתא די בהשגות הפר"ח וכל דבריו ראוים לסמוך עליהם וגם האורח מישור במהדורא בתרא הודה בזה להמ"י וכתב דזה ודאי אינו רק קבוע דרבנן כל שהוא. וגם על קיבוע דרבנן אני אומר חידוש גדול הוא ואין לך בו אלא חידושו דהיינו דוקא תערובות הראשון שהיו בחנויות דהיינו ששחטו איזה בהמות בחנויות או בתים ונמצא אחד מהן טריפה אזי י"ל קיבוע דרבנן מקרי אבל מה שנפרש ממקומו הראשון שוב אף שבא לבית עוד חשוב פירש ואמרינן כל דפריש וכו'. וראי' דהא כבר כתבתי לעיל בש"ע סעיף ג' דמסתימת הפוסקים משמע אפילו נמצא ביד נכרי בביתו. וגם כפי פי' האחרונים להטור שהטור הבין דמיירי בתערובות דמקולין הי' לו להטור להשיג על הרשב"א דאף מה שלקחו קודם שנודע התערובות יהא אסור כשבאו אח"כ לבית. א"ו דז"א אלא במקום הראשון. ועיין בזה בהקונטרס על סעיף ו' קרוב לסופו. וכההוא חילוקא משמע קצת בתשו' רמב"ן שבב"י סוף הסימן. אף שא"א לעמוד על תוכן כונה בכל הדברים מ"מ משמע קצת הכי. ובנדון השאלה אחרונה דשומן הדרא דכנתא. נראה לי דזה תלוי בפלוגתת האחרונים שאם זה קיבוע דאורייתא מה שהמציאו בפירוש