בית מאיר יורה דעה סו

לחוש לדברי ר"י אלא שבדף ק"ג התיר באמת אותן שפירשו עצמן משום כל דפריש אלא כיון שהי' בדרך חלוקה כדהשיג הבה"ב כתב שלא התיר אלא בספק טריפה דאזי לר"ת בלי משום פירש שרי לכן סמך בזה עליו אף לשיטת ר"י ע"ש. ג"ז מימי חורפי. ועיקר פי' התה"ב עיין בהקונטרס: בש"ך ס"ק נ"ב. ואחד המיוחד וכו' תי' וכו' וניחא לי' דע"כ לא בעי ר"ש ג' תערובות אלא ברימוני בדן. נ"ב א"י מה פעל בזה הא הברייתא דכוס של ע"ז נמי כר"ש מוקמי לה ומ"מ נקטה ג' תערובות וע"כ דסובר רב תנא ופליג על הברייתא ותרי תנאי אליבא דר"ש והוא דוחק: בש"ך ס"ק נ"ה. כ"כ בד"מ וכו'. וכן בספק איסור שנתערב מותר התערובות הב' לאוכלו כולו כאחד. נ"ב עיין בכללי ס"ס סוף כלל ד' כתב לתרץ מה דקשה מ"ש תערובות א' חד חד ומ"ש תערובות ב' כולו כאחד. אבל לא זכיתי להבין כל דבריו בפרט זה. ועיין פר"ח ועיין בהקונטרס

סעיף ט'. ספק טריפה וכו'. נ"ב וז"ל סמ"ג דף נ"ב ע"ב ומכח זה לא רצה ר"י להתיר לישראל אחד שהי' לו רגלי בהמה בבית טבח נכרי והיו הרוב חתומים ומקצתם לא היו חתומים ושכחום והביאם ונתערבו כולן ולא הוכרו ולא רצה ר"י להתירן לו מטעם ס"ס ספק לא הוחלפו וא"ת הוחלפו נתבטלו הן ברוב כשרים דכיון דליכא שני ביטולים ברוב אין להתיר כיון דהוי כל שדרכו למנות עכ"ל. ועיין סי' ק"א סעיף ג' בהג"ה ובש"ך שם ס"ק ז'

בש"ך דיני ס"ס דין ד' קרוב לסופו. ותו דבודאי וכו'. נ"ב כלומר דאף לדעת הרמ"א שם זה מותר התערובות ב' עכ"פ אחד אחד

שם בדין ז' כתב אם יש בחנות א' ספק טריפה ונתערבה בחנות אחת כשירה ויש כאן חתיכה אחד ספק מאיזה חנות כשר משום ס"ס. והוציא הכי מדברי או"ה גבי ביצה ספק מתרנגולת כשירה ספק מתרנגולת ספק טריפה. וקשה לי הרי בסעיף י' מבואר בשם או"ה דספק טריפה שנתערב באלף ואח"כ חזר אחד מן התערובות ונתערב אפילו חד בחד וכ"ש בפני עצמו דטריפה וכו'. וכתב ונראה דס"ל דכיון דידוע שזה פירש מן התערובות דינו כתערובות עצמו דגזרינן שמא יקח מן הקבוע. ואם כך גבי ספק טריפה שנתבטלו ברוב רק דהוי ראוי להתכבד וחשיב כמחצה על מחצה אמרינן דדין החתיכה שפירש בגוף התערובות משום גזירה מכ"ש אם הספק טריפה לא נתבטל אלא חד בחד כמו החנויות פשיטא דאף החתיכה מהראוי להיות כגוף החנויות מגזירה דשמא יקח מהן כיון דאינן ניכרות כדכתב בעצמו ס"ק י"ז. ומן האו"ה דביצה אין ראי' כלל דשם ליכא למיחש אי שרינן הביצה דיקח מן התרנגולים כדכתב ס"ק ל"ח בשם האו"ה. [וגם א"י ליישב דבריו אלו עם מ"ש סוף דין י"ט וכן אם יש ספק בחתיכה אם הוא מכשירה או מספק טריפה דאורייתא מותר אם נתערב מתחילה חד בחד וכמו שנתבאר בדין ו' ז' והכא מתיר בלא תערובות חד בחד ואם ר"ל שזה אך הספק אם מכשירה או מספק טריפה דהיינו אם נתערב תחילה ספק עם כשר חד בחד הא זה כתב סי' ח' לאיסור] ודוחק גדול לומר דס"ל דוקא היכא שהתערובות נתבטל ברוב הוא דיש לגזור דלאו כ"ע דיני גמירי דחתיכה הראויה להתכבד לא בטל משא"כ בתערובות חד בחד ליכא למיגזר. כי מנין לו כל זה וצ"ע. ועיין בתה"ב דף ק"ג ובמשה"ב משמע דמקיל בפי' לגבי ספק טריפה אפי' היכא שבודאי טריפה לא הי' חשיב פירש גבי ספק הקיל. וזה באמת דלא כאו"ה שמביא הש"ך כללי ס"ס סעיף י' ודוק. ובפירש קודם שנולד הספק הי' ראוי, לסמוך עליו. אך הפר"ח השיג עליו ועל האו"ה דביצה בדברים נכונים וע"ש. ג"ז מימי חורפי:. דין י"ג. כתב האגור. נ"ב עיין פ"י כתובות סוגי' דפ"פ ובק"א שם

דין י"ד. ואשר אינה מתהפכת כגון וכו'. נ"ב עיין מס' ב"ב דף נ"ה ע"ב בתוס' ד"ה ר"א מטהר. הן לפי' רש"י מוכרח שזה שפיר מקרי ס"ס מדצריך לפרש שהשדה מלאה טומאה והן לפר"ת מוכח כן. זולת לפרשב"ם אפשר לומר דהיינו טעמייהו דרבנן ומ"מ אין מוכרח כ"כ דמשום אין מתהפכין הוא די"ל משום דחד שם הוא אם נגע או לא וצ"ע אף על כלל דתוס' דשם אונס חד. שוב ראיתי שכבר הרגיש המ"י: דין י"ח בא"ד. והרי הוא כאילו ראינו להדיא. נ"ב עיין דברי הרמב"ן בח"ר ליבמות פ"ב ע"ב תוך ד"ה וסבר ר"י כתב שם לשון דלא משמע כדעתו שהרי למה שהרמב"ן מחלק בין א"ד שיש להם עיקר בדאורייתא הוא דצריך שיעור לביטולן ולא סגי ברוב. לבין שאין להם עיקר מותרים ברבי'. חושב אף גבינות וכתב וכגון גבינות של נכרי ואע"פ שחששו לתערובות איסור של תורה אינה אלא גזירה עכ"ל. ונהי דאנן לא קיי"ל כהרמב"ן לענין ביטול ברוב אלא כמסקנת הרשב"א שם מ"מ בדברים אלו נראה שמסכים עמו הרשב"א. אף צ"ע פ"ד דטהרות משנה י"א שם משמע כולו הפוך מדעת האו"ה אלא נכרים שעשאום כזבים מדבריהם ולא מחשש ספק ספיקו טמא ובית הפרס שגזרו עליו מחשש ספק אין שורפין עליו מפני שהוא ס"ס ע"ש סוף משנה הנ"ל. אך בתוס' יבמות דף קי"ד ד"ה אמר ר"י בתירוץ א"נ משמע כדעת האו"ה. ועיין לעיל שכתבתי ע"ז

דין כ"א. וכן מוכח להדיא בתשובת הרשב"א וכו'. ע"ז כ"כ לעיל]

דין ל"ה אכן הרשב"א בחידושיו וכו'. נ"ב אמת שכ"כ בחידושיו אבל בתה"ב הארוך דף מ"ה מוכח דחזר בו מדדחק לשנויי שכולן בספק ע"ש ודוק

תו היכא דיכולין לברר. נ"ב ועיין סי' י"ו סעיף ו' וע"כ משום דשם ספיקי טובי

בדין הנ"ל הקשה על פי' ר"ת אם איתא דס"ס א"צ בדיקה מש"ס דזבחים. ולענ"ד לפי' רש"י במתני' דאותו בבא איירי בתערובות חד בחד לק"מ דחד בחד לא נכנס בגדר ספק אף לר"ת. עיין ט"ז ס"ק י"ב דברי הרשב"א. ואף שם דף ע"א ע"ב הגמרא תירצה דהמתני' לא משמע בכמה נתערב והיינו כפי' רש"י במתני'

הנ"ב לפר"ח סי' ק"י

סס"ק י"ג ד"ה ולענין דינא כו' וכתבו תוס' וכו'. נ"ב אף התה"ב דף קכ"א מעיד הכי בשמם אף שבפירוש לא נאמרו הדברים להדיא בתוס' שלפנינו. המעיין היטב משמע נמי הכי ונאמנים הנהו ב' עדים

בס"ק כ"ג דאף בכבש אחד יש הפרש. נ"ב וה"ה לענין חצי בהמה שפירשה וחצי נשארה בקיבוע ודומה לנדון כזה מצינן במתני' דטהרות פ"ו משנה א' ע"ש דהלכה כרבנן דמה שהי' בר"ה טהור ומה שהי' מקודם ברה"י טמא ועיין בספר תשו' גאוני בתראי שאלה ה' ועיין בכרו"פ שמדמה דין חצי בהמה לדין זה דביטול. ובאמת אינו דומה כלל כי הכא פשיטא דמה בכך שהם בהמה אחת אלו נתבטלו ונהפכו להיתר ואלו שמחמת חשיבותם לא נתבטלו אסורים. משא"כ במה שהתירו נתלה מצד פרישה המורה עליו שהוא מן הרוב ודאי דצ"ע על הנשאר ונתלה לענ"ד בפלוגתא דתנאי הנ"ל. שוב ראיתי שהפר"ח גופי' בק"א חשד בחנם ותלה דעת הגאונים בדעת הט"ז ולא היא

ס"ק כ"ח כתב דע דקבוע מקרי וכו' זה אמת ויציב מהראי' א'. אך מ"ש ועוד ראי' וכו' אלמא דנייד דאיקבע מקרי קבוע. כנראה לא נתן על אשה זו דין פירש אלא נייד שהרי בתר הכי כתב ואם פירשו מקצת שלא בפנינו והותרו וחזרו והוקבעו מותרין דכיון שהותרו שוב אינן חוזרין לאסור עוד א"ו כנ"ל. ולא נראה הכי מתוס' כתובות דף ט"ו שהקשו מזה דמשמע גבי אדם לא שייך כל דפריש מרובא פריש משום דהדר לניחותא. ומשני דלאו פירכא הוא דהתם בשעת וכו' אבל הכא