בית מאיר יורה דעה סג

סעיף א' דאם לא הי' כאן אלא קדירה אחת של בשר שחוטה. ונפל בה אחת משני חתיכות דאחד מהן שומן הגיד תלינן דהיתר נפל וכבר ביאר שם סק"ג ע"פ משנה זו דלא כהש"ך דהיינו אפילו לא היו ניכרים טרם הנפילה והדין עמו. וא"כ אף הדין שני דסימן הנ"ל סעיף ג' דהיינו איסור תורה ושיעור דרבנן נמי אף בהכי מיירי אף שהשני חתיכות טריפה וכשירה היו מעורבים ונפל אחד מהן לקדירה שרוב נגדו תלינן במב"מ שהיתר נפל. וכן מבואר להדיא מסידור תה"ב הקצר בית ד' שער ב' דז"ל היו ב' חתיכות אחת של היתר ואחת מאיסורין של דבריהם כגון שומנו של גיד (וזה לשיטת הפר"ח הברורה אפילו נתערבו] ונפלה אחת מהן בידוע לתוך הקדירה וכו' מותר שאני אומר של היתר נפלה וכו' ואם איסור של תורה הוא אין מתירין עד שירבה ההיתר על האיסור ובלי ספק אין הבדל ואף בדין איסור של תורה נמי אמרינן שאני אומר אף דנתערבו תחילה. וכן מוכח באמת מקושית הגמרא שבפרק אלו עוברין דמינה נובע ההוא חילוקא דספק תורה ושיעורין דרבנן מדמקשה ואי אמרת כזית בכדי אכילת פרס דאורייתא. נשמע הא אי לאו דאורייתא ניחא לו אף דתרומה בזה"ז דאורייתא. וקשה וכי לא ידע מתני' זו דתרומות פרק ז' שהרי הר"ש והתה"ב דחקו עצמם לשנויי מה דלא מביא שם מתני' זו. והרי שם מבואר דאף דנתערבו תחילה תלינן ומ"מ הי' ניחא לו לומר. תרומה בזה"ז ד"ת אלו כזית בכא"פ דרבנן ואמאי הא בדאורייתא שנתערב חד בחד אנו רואין אף ההיתר לאיסור ואיך יש לספוק שההיתר נפל. א"ו אף דלענין ס"ס לא דנינן ורואין כ"א כגופו של איסור מ"מ לענין שאני אומר שפיר תלינן כיון דמ"מ ספק הוא. וה"ה אף לענין ספק טריפה שנתערב חד בחד דיש לדון נמי אף ס"ס. ואולם לפ"ז ודאי יש לתמוה למה שכתב הנ"י פרק הערל מביאו אותו הפר"ח סי' קי"א סק"ב ואפי' בחתיכה חשובה דאפילו דבר שבמנין ד"ת ברובא בטל וכן הש"ך וט"ז ס"ק ה' בסתם. וקשה א"כ מה פעל התה"ב בישובו דלהכי נקט לשלש דאילו חד בחד הרי אנו רואין כל אחד כגופו של איסור ונהי דנימא דאך לענין ס"ס אמר. אכתי קשה אחרי שהוכחתי מיני' דידי' גופא דלענין שאני אומר שפיר מיחשב לספק ודנינן הכי אף באיסור תורה ושיעור דרבנן א"כ כשנתערבו חד בחד ונפל אחד מהן לתוך שלש נימא מדד"ת חד בתרי בטל ואפילו דבר חשוב נימא דהיתרא נפל ולישתרי כל השלש אף בבת אחת בלא ס"ס מטעם שאני אומר. הן אמת שלמה שכתב הב"י בדעת הרשב"א דאם נתבטל מתחילה ברוב שוב התערובות שני מותר ואפילו בפחות מרוב ל"ק די"ל דנקט לשלש ומשלש למקום אחר היינו אפילו בפחות מרוב באופן דל"ש לדון במדה שאני אומר אלא במדה דס"ס ולהכי צריך תחילה רוב דאילו חד בחד רואין אנו כל אחד כגופו של איסור שלא לדון בס"ס. מ"מ קשה הא משמע ומוכח מתוך הסוגיא דעכ"ז לא שרי התערובות שני אלא ע"י ס"ס דהיינו אחד אחד. ות"ל השתא דנתערב ברוב הרי האיסור נהפך להיתר ד"ת. כמבואר סי' ק"ט בשם הרשב"א עצמו דז"ל ולפיכך אוכל כל אחד בפ"ע ואינו חושש דכיון דיש שם שיעור בטל מדאורייתא ואפשר לומר וכו' הקילו בו אף מדבריהם. הרי דאך מדרבנן מחמיר לאוכלם אחד אחד. וא"כ דמן התורה נהפך האיסור להיתר אלא דדבר חשוב אמרו רבנן דלא ניבטל. הרי אף גוף האיסור אין עליו אלא איסור דרבנן וכי נפל למקום אחר אפילו במחצה על מחצה למה לא יהא שרי כל התערובות אפילו יחד בלא ס"ס מטעם שאני אומר דהיתר נפל כבכל איסורי דרבנן כנ"ל. ומכ"ש קשה טפי לגירסת תוס' ופירושם דגרסינן לרבוא ומרבוא לשלש ומשלש למקום אחד ומפרשים כדי להתיר התערובת ג' בב"א והתערובת שני אינו מותר אלא אחד אחד. וע"ז קאי קושית הגמרא ותירוצו מה שלש תרי והוא וקשה אפילו חד בחד לישתרי אפילו בפעם אחד ע"י שאני אומר כיון דאף האיסור אינו אלא איסור דרבנן ע"י שנתבטל מד"ת ברבוא הראשון והשתא דהוי תרי והוא ונתבטל בתרי ברוב אפילו נפל תחילה לרבוא אלא חד בחד לישתרי התרי והוא אף בפעם אחד ע"י שאני אומר. ומכ"ש דקשה טפי לפי' הרמב"ם דמצריך דוקא ג' תערובות. ותו קשה הא מדברי ר"י דאמר נפל לרבוא ומרבוא לרבוא אסורין מוכח שאינו דן אף במדה דשאני אומר כמו שאינו דן להתיר ע"י ס"ס שהרי ע"י רבוא הראשון נעשה גוף האיסור דרבנן וע"י השני נעשה אפילו לגבי איסור תורה שעורין דרבנן ור"ש הא לא פליג עלי' אלא ע"י מדה דס"ס כדמוקמינן הברייתא דע"ג דקתני בה ספיקה אסורה וס"ס מותרת וא"כ כל המשניות והסוגיא דא"ע שדנו בשאני אומר כמאן תרמיי'. ואולם בל"ז צ"ע לעמוד על עיקרן של דברים המובאים בד"מ סי' נ"ז ס"ק ט"ו שכתב גם הקושיא הב' אינו כלום דמה דהקשה הלא ס"ד לקולא דל"ד דודאי היכא דעיקר הספק הוא באיסור עצמו ומצד עצמו הוא דרבנן הולכים לקולא אבל היכא דמצד האיסור עצמו הוא ספק איסור תורה אלא שמצד אחר בא לו שהוא מדרבנן הואיל ונתערב ומדאורייתא בטל וכו' זו לא מקרי ס"ד להקל וכ"כ האו"ה בהדיא כלל כ"ה דכ"מ שיש חשש איסור דאורייתא לא אמרינן בי' ס"ד לקולא ועיינתי בהאו"ה גופי' ולא נאמר בו יותר מן לשון זה]. והנה ודאי תירוץ ד"מ זה מוכרח מכל הראשונים. שהרי כולם לא נתחבטו במחלוקת ר"י ור"ת אלא מטעם ס"ס. ומטעם ס"ד לקולא לא נשמע עורר וטוען זולת המ"כ שבב"י. והנה הפר"ח בכללי ס"ס אות ח' כתב וא"ת והא בסי' קי"א נתבאר באיסור דאורייתא שנפל לשני קדירות ויש רוב בקדירה בענין שהוא מותר מן התורה אע"ג דמדרבנן אסור כיון שאינו ידוע באיזה קדירה נפל ס"ד ולקולא וי"ל דלא דמי ההוא ספיקא דהתם לאינך ספיקי דעלמא דכיון דאיכא למימר שאין כאן איסור והך קדירה לא אתרעי כלל בכה"ג אמרינן ס"ד לקולא אף שמצד האיסור בעצמו הוא ספק תורה וכן תירץ הש"ך ועדיין קשה ומ"ש, מבס' צ"ח דאם נתערב מב"מ ונשפך דאמרינן ס"ד לקולא. והרי בזה ודאי הקדירה איתרע. וע"כ לבא לחילוק הצ"צ ומסכים עמו המ"י שכתב בלשון זה דהתם אין הספק באיסור עצמו דהאיסור הוא ודאי איסור אלא שהספק הוא בתערובות אם נתערב איסור בקדירה זו אם לא וכיון שמצד התערובות הוא מדרבנן אזלינן להקל בספיקה וכן במב"מ ונשפך אף דהאיסור מצד עצמו דאורייתא אלא שמצד אחר בא הדרבנן מ"מ מקרי שפיר ס"ד כיון שמצד הספק עצמו שהוא בתערובות מאותו צד הוא דרבנן. משא"כ אם הספק הוא מצד האיסור עצמו והוא דאורייתא ואח"כ ע"י תערובות או ענין אחר בא שהוא מדרבנן בכה"ג דוקא לא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא. ועכ"ז להנ"ל שהוכחתי שאפילו כי נתערב תחילה איסור תורה ודאי בכשר ונפל אחד מהן לקדירה מינו ונתבטל ברוב אמרינן נמי דהתירא נפל. וקשה הא בזה הספק מצד עצמו הי' תחילה בהחתיכה ספק תורה ומ"מ אמרינן ס"ד לקולא במה שבא לו הדרבנן מצד ביטול. והקדירה הא ודאי איתרע בנפילת ספק לתוכו. ותו תימה לי הא הרי"ף בפרק כל שעה כתב והנ"מ למיכלי להנהו שערי בעין אבל אי משתכחו בהדי בישולא ולא נתבקעו כיון דאיסור תערובות חמץ במשהו דרבנן לא אסרינן לההוא בישולא משום דהוי לי' ס"ד לקולא. וכתב הר"ן אע"ג דעיקר איסורי' מדאורייתא מ"מ כיון דשיעורים דרבנן אמרינן ס"ד לקולא. וראי' מקושי' הגמרא פרק א"ע ואי אמרת כזית וכו' ע"ש. וזה גופי' ראיות התה"ב להדיא דסי' קי"א סעיף ג'. וקשה מה ענין זה לזה דשם י"ל דהיתר נפל והוי ספק דשאני אומר שמא אין כאן איסור כלל אבל הכא הא בודאי יש בקדירה זו פליטת איסור של ספק תורה אלא שמצד אחר בא לו שהוא דרבנן ע"י שנתבטל. והוא נגד הכלל הנ"ל. ובזה יש לדחוק דהכלל דאו"ה לא נאמר אלא ע"ד שהעלתי לעיל בשיטת התה"ב והיא שיטת המ"ב נמי דלא דנינן להר"י בספק אחד בגוף ודתערובות אלא דוקא בנודע בנתיים ומטעם שכבר אסרת. זה ההבדל גופי' י"ל לענין ספק דרבנן ולקולא משא"כ בדין הרי"ף דלידת הספק הוא תוך התערובות כמו שדנינן בס"ס ה"ה בספק דרבנן לקולא]. ותו תימה לי הא איתא פ"ג דתרומות משנה א' התורם חבית של יין ונמצא של חומץ