בית מאיר יורה דעה ו

כלל לכל מה שדימו תוס' סכין לחביות ומקוה ואלו כן אף פסק הרמ"א בשוחט שנטל קבלה שפיר. ודוק כי עדיין צ"ע,

ואלה הדברים שמצאתי בקונטרסין שמימי חורפי על ח"מ ומדשייך להכא העתקתי הדברים פה. ש"ע ח"מ סי' ל"ד סעיף כ"ג בהגה"ה. ואפילו פסולים מה"ת אין לפוסלו אלא בודאי אבל לא מספק וכו' מוקמינן גברא אחזקתו ולפ"ר הי' קשיא לי דמשמע ברור דאף ממון מוציאין בעדות זה מכח חזקה זו. ואמאי הא קיי"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב ורובא וחזקה רובא עדיף מדין תורה וא"כ כ"ש שחזקת ממון אלים מחזקת הגוף והכי איתא בכתובות לא תימא ר' יהושע לא אזיל בתר חזקה וכו' ע"ש. ואיך יוציאו ע"י חזקה זו ממון וכ"ת מדוע ל"ק נמי על דינא דסי' צ"א דב' כתי עדים המכחישין דכל כת באה בפ"ע ומעידה להוציא ממון די"ל שאני הכא דהוי הספק דלמא עדיין הם כשרים והוי חזקה דידהו רובא וחזקה כדאיתא בתשובות מ"ל סי' פ"ח בהויכוח בדין שנשלך הוושט בלא בדיקה ע"ש דמבואר בדבריו שחזקה כדי אף דאתי מכח רובא נחשבת לרובא נמי היכא די"ל עדיין הוא מן הרוב וכה"ג ממש איתא בפ"י גיטין י"ז בתוס' ד"ה משום בת אחותו ע"ש בסוף דבריו שכתב ממש כענין זה אלא שלא תפס בלשונו טעמא של דבר דחזקת כשרות חשוב רובא וחזקה. אבל לדברי המ"ל הדבר פשוט. ומבואר בבעל המאור ומלחמות בסוגיא דהאשה שנתארמלה על הקושיא וכיון דרוב נשים בתולות נשאות וכו' ע"ש דבחזקה ורובא אף שמואל מודה דמוציאין ממון וא"כ ניחא שם אבל הכא קשיא לי דהא עכ"פ עתה פסולים הם ודאי וא"א לומר עלייהו דמרובא המה אלא הספק אימתי איתרע חזקתייהו דודאי אינו אלא כמו חזקת הגוף דאתי' מכח רובא ואיך נוציא ממון על ידם. תו קשה דהא הוי אפילו חדא במקום תרתי וא"כ אף דגוף פסק הריב"ש על עסק קדושין נאמר ולא איירי בהוצאת ממון. מ"מ קשה דהא הוי חדא במקום תרתי דהיינו העמד האשה בחזקת פנויה. מה אמרת העמד העדים בחזקה הרי פסולים לפניך. וכזה מבואר במס' נדה דלא אזלינן בתר חדא. אבל אי מש"ה אפשר דל"ק די"ל דלבתר דמסיק בנדה סברה דחסר ואתי תו לא אמרינן דהוי חדא במקום תרתי אלא היכא דשייך חסר ואתא. וזה במשמע חד תירוץ תוס' חולין על סוגיא דסכין איתרע ע"ש. וכן ההכרח לומר על שהחליטו כל הפוסקים בדין שוחט שנתמרמר דלא אסרינן למפרע כדאיתא בפר"ח י"ד סי' ב'. אבל על משמעות הש"ע דמשמע ודאי אף להוצאת ממון קשיא כנ"ל מכח חזקת ממון דעדיף מחזקת הגוף מק"ו דעדיף מרובא. שוב עיינתי וראיתי שקושייתי בל"ז קשה. דאף דקיי"ל עד זומם למפרע הוא נפסל ע"כ לא פליגי אלא לענין שיופסל משעה שהעיד העדות שהוזם עליו אבל מה שהעיד מקמי הכי פשיטא דלכ"ע כשר ומוציאין ממון ע"פ עדות זה והכי מבואר סי' מ"ו סעיף ל"ד וקשיא נמי כנ"ל. ואין בידי ליישב אלא שנאמר דכל עניני ממון אף עדים פסולים ממש מידי ספק לא נפיק שמא מ"מ אומרים אמת נמצא דהוי ס"ס ספק אם בשעה שהעידו כבר היו פסולים ואת"ל שהיו פסולים מ"מ דלמא אמת העידו וס"ס הוי כמו רוב כדאיתא בפר"ח י"ד סי' ק"י בשם הרשב"א וחזקת כשרות המסייע לעדים. נמצא להתובע יש חזקה ורובא וכבר הבאתי לעיל שע"י רובא וחזקה מוציאין ממון לכ"ע וסברה זו שזה מקרי ס"ס מצאתי בפ"י כתובות דף ט' ע"ב בתוס' ד"ה אי למיתב לה כתובה וכו' בציון א"ד וקשה ע"ש ובזה לפ"ר קשיא לי מה הרעש הגדול שהרעיש הפ"י שם על דברי תוס' דלשם איך רוצים להפקיע ממון על ידי ס"ס מכח קושיא דאין מוציאין ממון ע"פ רוב די"ל דהתוס' לא אמרו דבריהם אלא בצירוף החזקה דהעמד האשה בחזקת בתולה וכשרות כמו שדיבר בעצמו שם לפני זה. וגם על הפר"ח י"ד שם סי' ק"י קשה דרצה להוכיח מדברי תוס' אלו דס"ס עדיף מרוב דודאי י"ל דלא עדיף אלא דהוי כמו רוב ובהצטרף החזקה איירי. ואולם באמת לא עיינתי כעת כל הצורך. כי גם מה שהקשה שם מקושי' הגמרא ואמאי תרי ותרי נינהו על דברי תוס' של ס"ס. כי שם גבי תרי ותרי כבר ביארו התוס' דלא שייך לאוקמי על חזקתו ולא נשאר כ"א הס"ס ואין הולכין אחר הרוב בממון). ובזה ניחא נמי פסק הפר"ח בי"ד סי' ב' גבי ואין מן ההכרח לומר שאזיל בשיטת חד תי' תוס' כנ"ל. אלא משום דשם הוי נמי ס"ס דדילמא מ"מ שחיט שפיר. וכמו כן יש ליישב פסק הריב"ש אף דאיירי מעניני קדושין דכתב בעדים פסולים אין ממש בהקדושין אף שהענין אמת מ"מ יש לדחוק כנ"ל

מהדורא בתרא ולפ"ר ההכרח לומר הכי דאלת"ה אלא נאמר דלא שייך דינו אלא לתירוץ הגמרא דלא אמרינן חדא במקום תרתי אלא בחסר ואתי. א"כ קשה האיך הי' ה"א בגמרא לומר דמחשיב תמיד חדא במקום תרתי ואפילו לא שייך חסר ואתי. א"כ איך מצאנו ידינו ורגלינו בגיטין. היום יגרש לפני עדים כשרים והאשה תינשא בו ואח"כ יופסלו העדים. נמצא הגט בטל למפרע משום העמד האשה בחזקת אשת איש. ואין לומר העמד העדים בחזקת כשרות הרי פסולים לפניך. והא כתיב דרכיה דרכי נועם א"ו כנ"ל. ועדיין צ"ע סברה שכתבתי מדבר דבר בסוגי' דהמקדיש. ואיני כותב דברים אלו כ"א לזכרון דברים בעלמא אי"ה בל"נ אשים עיוני עוד על כל פרטי דברים אלו. המקום יהי' בעזרי עכ"ל. ודע שעפ"י דברי המ"ל בתשובה הנ"ל איכא לאקשויי על הסוגיא סנהדרין דף ס"ט מה מייתי ראיה דבדיני נפשות אזלינן בתר רובא אף רובא דליתא קמן כמו הרוב נשים ממה דקבלינן עדות שאחד אומר בשנים בחדש וא' אומר בג' בחדש הואיל ורובי דאינשי עבדי דטעי דילמא. שאני הכא דהוי רובא וחזקה דהעמד העדים בחזקת כשרים דאם נידונין כמכחישין הא אחד מהן יופסל ועיין בש"ך ח"מ סי' ל"א. וכמו שמודה שמואל דע"י רובא וחזקה מוציאין ממון ה"נ קטלינן עי"ז ומוציאין אותו מחזקתו שמוחזק בעצמו לחיים משא"כ ברוב נשים שאינו אלא רובא לחוד לא קטלינן מק"ו דאין מוציאין ממון ע"י רוב (ואף בלא דברי המ"ל הקושיא שפיר לשיטת בעל המאור) ונייתר בזה אף קושי' תו' מס' הנ"ל דף ג' ע"ב ד"ה דיני ע"ש וק"ל

סעיף ד' אם אבדו גדייו וכו'. אף הרמב"ם כתב דין זה פ"ד מה"ש. ויש להקשות שהרי בפי"א מהל' מ"א הלכה כ"ה כתב ובזה"ז אין לוקחין יין וכן חתיכה בשר אלא מאדם שהוחזק בכשרות משום דסתמא חשודים על לפני עור. והברייתא אפשר דנאמרה בזמנם בא"י ורוב מצוין וכו' לא מהני אלא למי שהוחזק בכשרות בזמנינו ועיין ש"ך ס"ק ב' ואפי' הש"ע דלא פסק כותי' בסי' קי"ט מ"מ בהלכות שחיטה סתם כוותי' בס"ס ס"ה ועיין ש"ך שם. וא"כ אף על הש"ע [קשה] ולפ"ר רציתי לומר דההוא דאין לוקחין לא נאמר אלא לכתחילה אבל בדיעבד סמכינן על רוב ישראל שהם בחזקת כשרים כדסמכינן בדיעבד על רוב מצוין וכו' וכדמוכח מקושי' הגמרא דף י"ב ואי דלא ידעינן אי גמיר אי לא גמיר לימא רוב מצוין וכו' ומאי קושיא דלמא הברייתא דהרי שמצא איירי בא"י ור"נ אמר רב איירי בח"ל ובסתם בן אדם שאינו מוחזק בכשרות דלגבי' לא שייך רוב מצוין וכו'. א"ו דליתא ההוא דינא בדיעבד. וא"כ ק"ק על הש"ך דלא הועיל ס"ק ב' כיון דסתם עבדים אינם כלל בח"כ. והי' להש"ע לבאר ג"כ משוחררים או מוחזק בכשרות דא"ל כדברי הש"ך משום דגם בשאר בני אדם בעינן שיהא שוחט נאמן דז"א דבשאר ב"א יכולים ליתן לו לכתחילה ולשחוט על סמך שיבדוק אחריו אחר השחיטה [אצל מכירין אם הוחזק בכשרות כיון דבדיעבד כשירה ע"י הרוב כמו באם הוא מומחה] אם הוא מומחה. משא"כ בעבד שאינו משוחרר כיון דבדיעבד שחיטתו אסורה [ועיין פר"ח] משום דסתמא אינם כשרות אסור ליתן על סמך חקירה. אמנם משמע לי מן הסוגיא דאף בדיעבד שייך האי דינא. מדקאמר ואם נתארח אצלו מותר מסייע לריב"ל דאמר אם שגר לו לבעה"ב לביתו מותר מ"ט דכי משדר לו ממה דאכל משדר לי' ות"ל דבשיגר לו הוי דיעבד. א"ו אף בדיעבד אסור. ולהכי נלענ"ד לדחוק דאף להרמב"ם לא