בית מאיר יורה דעה נח

לקח אחד ששה מהן בבת אחת וא' ד' מהן או נשארו הארבע עדיין מונחים במקומם. וכן אפילו נלקחו הרוב (אחד אחד לאחדים ונישאו למקום אחד ובשעת ידיעת האיסור נמצאו עדיין הרוב במקום אחד אך לא במקום הראשון והמיעוט נשאר במקומו הראשון או גם המיעוט נלקח משם למקום אחר. בכל זה יש לחקור. והנה לפ"ר הי' נראה לדידן דתפסינן שיטת הרא"ש דקודם שנודע לכ"ע הוי כשלא בפנינו א"כ בהחלוקה ראשונה שנלקחו ששה בב"א וד' בב"א ממקומם הראשון והכל בב"א הי' מהראוי ליפסוק המיעוט מותרים והמרובים אסורים. שהרי לשיטת הר"ש שבתה"ב הוקשה לו למה לא יהיו המיעוטים מותרים בפני עצמן מפני שרצה לפרש בשלא בפנינו ולא ניחא לו אלא משום הגזירה שמא יקח מן הקבוע. משא"כ קודם שנודע דהוי שלא בפנינו וליכא למגזר המיעוטים מותרים והמרובים אסורים שהרי לשיטתו איירי שלא בפנינו ומ"מ ניחא לו מה שהמרובים אסורים מטעם איסורא ברובא איתא, וה"ה בנ"ד נהי דהוי שלא בפנינו מ"מ המרובים אסורים. והרשב"א ז"ל הא אינו חולק עליו במאומה לדינא אלא בהגזירה בפירש ממילא ובפי' המימרא דאיירי בפירש בפנינו. ואולם בחלוקה השנית שנשארו הארבע מונחים במקומן נהי דהפשוט דהמרובים אסורים מטעם הנ"ל דאמרינן איסורא ברובא איתא. אבל להתיר המועטים אין לנו ראי' מהנ"ל להתיר כי י"ל ע"כ לא הוקשה להרא"ש דליהוי המועטים בפני עצמן מותרים אלא משום דאף אינהו ניידי ופירשו ושייך לגבייהו לדון כל דפירש מרובא פריש אבל כשלא ניידי המועטים ונשארו במקומם הראשון אף הם נשארו באיסורן. וכן נראה שהרי המהרא"י המובא בהט"ז ופר"ח ס"ס ק"א תירץ הקושי' גבי נתפצעו המרובים בלשון זה אין תולין לומר כו' אע"ג דבכל דוכתא תלינן ברוב יראה דהכא איכא למימר אדרבא כל שנשתנה מקדמותו מן הרוב הוא והוי כמו כל דפריש מרובא קפריש. ונמצא שהאיסור שהוא המועט לא נשתנה והופרש מקדמותו. הרי דבודאי אינו מפורש הדין דוקא בשנתפצעו לאחדים בזא"ז דודאי הסוגי' משמע ברור דאפילו נתפצעו רובן בב"א נמי השלמים אסורין. והיינו אך מפני הדמיון דהנשתנה מקדמותו חשיב כפירש. להכי אפילו נשתנו בב"א ולא שייך לדון כל דפריש מרוב והמיעוט נשאר בהרוב דהא בב"א נשתנה ושייך אדרבא לומר איסורא ברובא הוא. מ"מ כיון דנשתנו והוי כמו פירש ושייך לגבייהו לומר כל דנשתנה מהרוב מחמרינן מספיקא לאסור הנשארים אלא דהנתפצעו מותרים ממ"נ. וכן בזה נהי דהמרובים אסורים משום דאף דהופרשו מ"מ כיון דהם המרובים ולא שייך גבייהו לומר כל דפריש מרובא ואיסורא ברובא אשתאיר כ"א אדרבה איסורא ברובא איתא. מ"מ כיון דהם מ"מ הופרשו והמיעוט לא הופרש אף המועטין אסורים מהחשש שבגווייהו נשאר האיסור. כ"ז הי' נראה בעיני פשוט. אמנם בספר תשו' גאוני בתראי סי' ו' נסתפק בחלוקה זו השנית הגאון מהר"מ מק"ק ווילנא בלשון זה אם נאמר איסורא ברובא איתא וא"כ המיעוט הנשאר בבית מותר או נאמר דלא אמרינן איסורא ברובא איתא רק אחר שנולד הספק שיש כאן איסור אבל כאן קודם שנודע הספק לא הי' כאן איסור ידוע וא"כ שמא גם בההוא נימא כל דפריש מרובא ונשארו השלשה בבית בחזקת איסור ואולם הגאון מוה' יהושע ז"ל תחילה פלפל בחכמה. אך מה שכתב דמהא דטבעת של ע"ג אין ראי' מפני שהרשב"א פירש דאיירי כשפירשו לפנינו וא"כ אפשר אם לא פירשו בפנינו להרשב"א דס"ל דלא חיישינן שמא יקח מן הקבוע אפילו רובן בב"א אמרינן כל דפריש בב"א מהרוב שהי' פירשו והם כשרים. בזה במח"כ לא יפה דיבר שהרי הר"ש ממוקה בפירש שלא בפנינו ומ"מ ניחא לו מה שהמרובים אסורי' מטעם דאיסורא ברובא איתא בזה הרגיש בעצמו] והרשב"א לא נחלק עליו בזה. אמנם שוב מביא ראי' מן הש"ס. ומה שרצה להוכיח דאם פירשו קודם שנולד כספיקו דהגאון מהר"מ דחה בטוב אך מה שכתב ולולא דמסתפינא וכו' והראי' ממאה חביות וכו'. וא"כ אין אנו צריכים לתירוצו דמהרא"י אכן מי יחלוק עליו. דמדבריו נראה דבב"א אסור אפילו בנתפתחו דברים אלו לא זכיתי להבין דאף לשיטתו שהבין דמהרא"י מוקים בנפתחו בזא"ז מ"מ הא ודאי הנפתחים מותרים ממ"נ אלא די"ל אף השלמים מותרים בנפתחו בב"א משום דאיסורא ברובא איתא וכקושייתו. אבל העיקר כדכתבתי דאף המהרא"י מוקים אף בב"א וכנ"ל] ושוב העלה להלכה דתרווייהו אסורים בין המרובים הנפרשים בב"א ובין המועטים הנשארים במקומם. ודלא ככתוב בספר החדש שפתי דעת תוך אות ל"ז שכתב בלשון זה בחקירה א' יראה לי אם נטל אחד מהן רוב עד"מ ג' בהמות היו התערובות ואחד לקח ב' ודאי אף קודם שנודע התערובות אסור דלא עדיף מפירש שלא בפנינו לאחר שנודע ופירש ארבעים וס' הארבעים מותרים והס' אסורים דאיסורא ברובא וה"ה כאן. דמשמע מיני' דה"ה הב' אסורים והאחד הנשאר מותר. דליתא אלא דתרווייהו אסורים זולת כשבב"א נלקחו זה שנים וזה אחד. אז השנים אסורים והאחד מותר. ואולם בהחלוקה השלישית שנלקח רוב זא"ז ונשא למקום אחד והמועט נשאר במקומו בזה נראה מתשו' הגאון מו"ה העשיל הנ"ל דודאי הרוב שנפרש אחד אחד מותר והמועט אסור. שהרי התחיל וכתב הנה נ"ל דודאי א"א לצמצם שלקח אותן בפעם אחד וא"כ פשוט דאמרינן על כל אחד ואחד כל דפריש וכו'. ולדידי עם כי מצאתי עתה דברים הנ"ל מ"מ צריך לי עיון. כי זה בערך שבעה ועשרים שנה שכתבתי בפנקסי הישן על עובדא דהוי בק"ק ליסא עסק תערובות כזה בלשון זה אמנם אחר העיון הי' נראה כיון דרובא ביחד איתנייהו שם ובאו לשם קודם ידיעת התערובות אף שם נעשה קבוע דאיסורא ברובא איתא בשלמא לאחר הידיעה אם פירש חדא חדא וחזרו והוקבעו במקום אזי כיון שהותרו פעם אחד שוב אינם חוזרים לאיסורן משא"כ מה שנעשה קודם הידיעה לא חשיב פירש אם אחרי כן הוקבע רוב במקום אחד ג"כ קודם הידיעה. ומנא אמינא לה ממה דאיתא בזבחים דף ע"ג ע"ב אמר רבא גזירה שמא יבאו י' כהנים בב"א ויקריבו ועיין פרש"י. א"ל ההוא מרבנן אלא מעתה מגיסא דאיסורא ופירשו כיון ששחטן בחזקה דכשר איך יחזור לאיסור. ומזה למד הרא"ש פרק ג"ה יבש ביבש שאינו חשוב אפילו נתבשל אח"כ כיון שנודע והותר שוב אינו חוזר ואוסר. משא"כ קודם שנודע שעדיין לא הותר אוסר בבישול עד ס'. [והרשב"א אף שחולק בדין זה היינו דאזיל לשיטתי' דאף בתר הידיעהן לא הותר כ"א לאכול בזא"ז נמצא הידיעה גופה לא התירה בב"א ומדמה הבישול לבב"א] ומזה למד הפר"ח ס"ק כ"ח בלשון זה ואם פירשו מקצת שלא בפנינו והותרו וחזר והוקבעו עם שאר התערובות אלא שמכירן וכו' מותרין דכיון שהותרו שוב אינן חוזרין ליאסר עוד וכדמוכח בר"פ התערובות וכמ"ש הרא"ש דז"ל מיגס הוא כלי שמקטירין בו כלומר אחרי שהותרו בפרישתן וכי בשביל שחזרו לקביעתן יאסרו. הרי דקודם שנודע כמו דלהרא"ש אוסר בנתבשל כן בנ"ד נשאר סברת המקשן אם מה שנלקח אחד אחד חזר והוקבע במקום אחד הרוב מיד דשייך לומר איסורא ברובא איתא מה לי אם נעקר הקביעות כולו למקום אחר דודאי הקבוע במקום אחר כמו בהראשון כמבואר בריש דברי הפר"ח הנ"ל ומה לי אם הוקבע הרוב במקום אחר אחרי דאמרינן איסורא ברובא איתא כיון דעדיין לא הותרו בפרישתן וא"כ מכ"ש כשנלקח כל התערובות אחד אחד וחזרו והוקבע יחד קודם ידיעת תערובות האיסור דודאי אסור. ומה שפסקינן דאפילו ב' האחרונים מותרים בנלקח הכל קודם התערובות כדכתב הכרו"פ. וכן השגתי אני בפנקסי הישן על הדרכי נועם וכן מצאתי ת"ל בתשו' גאוני בתראי הנ"ל סי' י"ז בשם האפי רברבי והב"ח פירש הטעם כדביארתי משום דחשוב כנתפזרו כולם שבטל הקביעות. ולהנ"ל יש להקשות לשיטת רוב האחרונים שחושבים ספק דחנויות לקבוע ובודאי אין הבדל בין חנויות לבתים וא"כ איך אפשר אפילו בנלקח