בית מאיר יורה דעה נז

המאכלים מעורבים כדכתב דף קי"ג ע"ב בדין הכדין משום שראוים להתפנות ולהתערב יחד ומקפיד מכח זה שיהיו של אדם אחד וכן כתב הנ"י גבי הקופות דמיירי בשתי הקופות של אדם אחד שעומדים להתפנות ולהתערב זו לתוך זו. לשיטה זו ודאי מוכח ממתני' דששה דברים הנ"ל דאף באיסורין ושיעורין דאורייתא דנינן בסברא זו דכל העומד להתערב א"כ אף בנדון דידן להנ"ל דתמיד הוי בדמיון קופות יש לדון ולהתיר ולמעשה לענ"ד יש לדון ולהחמיר ובהפסד מרובה עדיין צ"ע. אבל במונחים בחדר אחד אף כי מעולם לא נתערבו בנגיעה דהדדי אין להחמיר ויש לדון דמצטרפין ומבטלין וכדהוכחתי לעיל ומכ"ש דדרכם נמי להתפנות ולהתקבץ יחד וכבר הוכחתי לעיל לשיטת התה"ב ע"כ סברא זו פועלת אפילו לשיעורין דאורייתא ודוק

ש"ע סעיף ו'. בעלי חיים וכו' אבל אם פירש ממילא שרי עש"ך ופר"ח ויתר אחרונים. וז"ל התה"ב דף ק"ג ספק טריפה שנתערב באחרים כולם אסורים וכו' וכן אם פירשו מיעוטן למקום אחד ורובן למקום אחד המועטין מותרים לפי שאני אומר איסורא לתוך רובא אישתאר דגרסינן אמר ר"י א"ר טבעת של ע"ג שנתערבה במאה טבעות ופירשו ששים למקום אחד וארבעים למקום אחד פירשו מ' כולן למקום אחד אין אוסרין פירשו ששים למקום אחד אוסרין וכן כתב רב אחא גאון ואילו איערב ספק דרוסה אפילו אחת בריבוא כולן אסורין ואי איבדר מנהון לחדא דוכתא רובא ומיעוטא לחדא דוכתא אמרינן איסורא ברובא איתא והנך מיעוטא שריין. וז"ל הרא"ה שם סתם דבריו והי' לו לפרש דכי אמרינן אין אוסרין דוקא בשנפלו לרובא ולענין בטולי הנהו מ' אבל כל שהן בפני עצמן אסורין דהא ודאי איסורא בחד מהני הוא או בששים או בארבעים וכי ההוא גוונא לא מקרי פירש כיון שאין חלוקתן אלא בדרך חלוקה. והנה הרבה מאחרונים ועיין במ"י כלל מ"ג ס"ק י"ז דס"ל דהרא"ה מודה בפירש אחד ומחלק דפירשו הרבה חשוב כחלוקה. ולבי לא כן ידמה כי מה סברא יש בזה לחלק והעיקר מפני דזה איירי כשפרישה זו הי' בפנינו דומיא דאיירי מקודם אם נתפזרו דמותר אפילו בפנינו כמבואר בתה"ב דף ק"ב ע"ב. להכי משיג הרא"ה אלא כי היכי דלא נימא ע"כ לא אמרינן פירש בפנינו אסור אלא כשפירש מועט ממרובה והמרובה נשאר במקומו משא"כ הכא כיון דתרווייהו נדו ממקומן חשוב כנתפזרו ונתבטל הקביעות לזה כתב וכי ההוא גונא לא מקרי פירש כיון שאין חלוקתן אלא כדרך חלוקה כלומר דלא מקרי פירש הכל דהא ודאי איסורא בחד מהני או בס' או במ' ולא דמי לנתפזרו כולן דנעקר הקביעות כיון שלא נמצא במקום א' יותר מן האיסור הנתערב ועל כל אחד שדנינן לא הוקבע בו שום איסור משא"כ בזה שבהרוב הוקבע האיסור שוב אף המ' אסורין מטעם פרישה בפנינו. ולהכי הודה לו במשמרת הבית וכתב התופס טעה דכיון דאין כאן ודאי טריפה וכו' ועוד דניידי כולהו אע"ג דלא נתפזרו לגמרי כיון שפירשו כולן כאן מ' וכאן ס' כולהו ניידי וכל המ' מותרין ואפילו בלי שנתערבו באחרים דכל המיעוטין שפירשו לצד אחד אמרינן בהן כל דפריש וכו' וכן כתב ר"א גאון וכו'. ובדף קי"ד ע"ב במה"ב מה שכתב ועוד הי' לו לדעת כן ממה שכתב גם הוא וכו' ואיך אפשר לזכות שטרא לבי תרי שנאמר שנעשה הרוב כאילו ודאי יש שם האיסור ועוד נאסור את המ' כל שהן בפני עצמן אפשר לומר ודאי בס' הוא ועוד היא בתוך ארבעים ע"כ לידחוק מאוד שהרי בריש דבריו כתב שכבר השיב והראה מפורש שכן כתב רב אחא. והרי שם ובדברי רב אחא לא נאמר אלא בספק טריפה. א"ו מפני שהרא"ה תפסו מן מטבע קצר ושם בבית ד' שער א' דף ק"ה, ע"ב נמי על ספק טריפה נאמר לפיכך כתב שכבר השיב והראה מפורש. ומה שסיים ואיך אפשר לזכות וכו' ועוד נאסר וכו' ר"ל שאיך אפשר לומר ודאי בששים הוא ועוד ודאי הוא בתוך המ' הא ודאי מדאמרינן ודאי בס' הוא ע"כ הספק של ארבעים קיל מינייהו עד דשייך לגבייהו לומר כל דפריש אלא דמחמרינן לגבייהו לאוסרן בפני עצמן הואיל ונעשה בפנינו ודי בזה לאסור כשנתערב ודאי ולא ספק. והיינו נמי מה דמביא דף ק"ג הסוגי' דגרסינן וכו' כלומר כמו דשם בודאי מקילינן בהארבעים ע"י תערובות ומחמרינן בהרוב לתופסן בודאי שוב ממילא יש להקל בספק בהארבעים גופייהו כדכתב להדיא ר"א גאון. ובדף ק"כ ע"ב כשהביא הר"ש ראי' מסוגי' הנ"ל דגזרינן שמא יקח מן הקבוע מדלא שרינן הארבעים אלא ע"י תערובות הוכרח לשנויי האמת דהיינו בפירש לפנינו. [ואולם למה שהעליתי בתר הנדון שבק"ק ליסא ע"פ תשו' הרא"ש דכל הריעותא שפירש לפנינו מן הקבוע אינו אלא מפני שא"א לדון כל דפריש מרובא פריש אחרי שנידן כמע"מ. ושע"פ זה התיר נמי נתפזרו אפילו בפנינו ע"ש. א"י באמת מה הגריעותא בזה במה שנעשה בפנינו הא מ"מ אף המרובים נדו כדכתב לעיל בעצמו ועוד דניידו כולם וכו'. ושפיר יש לדון בם כל דפריש אף בפנינו ומוכח שיטת הרא"ה ודוק מאוד ואולי מ"מ יש לדחוק דבפירשו מ' וס' אף דהס' נמי ניידי מ"מ הא א"א לכוין ולצמצם ולא ימלט שבהתחלת פרישת המועט הי' קצת רגע קודם התחלת פרישת המרובים ועדיין הי' קבוע שם האיסור למע"מ. משא"כ בנתפזרו אילך ואילך שודאי קודם פרישת כל אחד אילך ואילך היו כולם נדים ובטל הקביעות ובאמת להכי צירף הועוד שכתב במה"ב כיון שג"כ אינו אלא חומרא אף שנעשה בפנינו וכדהקשיתי ודוק מאוד. שוב ראיתי שמעיקרא לק"מ דלמסקנא דמסיק דהכי אמר רב אם פירשו ארבעים למקום אחד אין אוסרין ס' למקום אחד אוסרין לא איירי בפירשו המ' וס' בפעם א' ודוק. ואך מפני שלמה דס"ד דאמר ופירשו מ' למ"א וס' למ"א דמשמע בפעם אחד ומ"מ לא מקשה הסוגי' אלא הפירש א' מס' דלא ליתסר ולא מקשה על גוף המ' דלישתרי להדיא משמע דבזה יש להחמיר מטעם שדחקתי ואך לצירוף ועוד כתבו ודוק] ולא מטעם דזה כחלוקה מדפירשו הרבה דזה ודאי אין סברא אלא לחלק בה בין נתפזרו כולם כנ"ל אבל אילו הי' שלם בפנינו פשיטא דאף הן עצמן היו מותרים אפילו בודאי. וזה מוכרח מדעת הר"ש נמי שרצה לפרש שלא בפנינו ומביאה לראי' ולא ניחא לו בחילוק הרא"ה דזה כחלוקה א"ו כנ"ל. ומ"ש בהקצר בית ד' שער ב' נמי על איסור ודאי אם פירשו העשרים למקום אחד והשלשים למקום אחד העשרים מותרים. בלי ספק פי' בעצמו בתר הכי שכונתו שהם מותרים לענין זה שאם נתערבו במרובים מותרים משום ס"ס וכדפי' הב"י להטור. וזה מוכח דאל"ה סותר עצמו תחלה כתב הכ' מותרים ובתר הכי מתיר התערובות דוקא ע"י ס"ס ולא בבת אחת. היוצא מזה בספק טריפה שנתערב בודאי יש לסמוך על הגאון והרשב"א דאם ניידי כולן ממקומן הרוב לצד אחד והמיעוט לצד אחד המיעוט מותרים אפילו נעשה בפנינו כדמדויק ברור לשון הגאון דדוקא בידים הוא דאסור הא ממילא אפילו בפנינו שרי. הא נשאר הרוב במקומו אפי' פירש אחד בפנינו אסור אף בספק. כי אין להקל ע"פ טעם הראשון שבמה"ב אלא ע"י צירוף טעם הועוד שכתב כי לא נמצא מפורש יותר בדברי הגאון. ואם נעשה שלא בפנינו ובודאי איסור תלי' בפלוגתת ראשונים אם נגזור שמא יקח מן הקבוע. ועל שיטת המחמירים קשיא לי למה נגזור הא הוי גזירה לגזירה דאף אם יקח מן הקבוע אינו אלא קבוע דרבנן ומ"ש ממה דקיי"ל כרבא דבכרמלית לא גזרינן. ובשלמא להתי' דקדשים שאני די"ל משום חומרא דקדשים. וכן להתי' משום דאם נתיר לעשות מעשה וכו' שפיר דיש למגזר טפי. אבל בפירש ממילא בחולין קשיא לי]. אבל בזה אין חילוק בין פירש אחד לפירשו הרבה כל שהן מיעוט המיעוט מותרים לפסק הש"ע דלא גזרינן בפירש ממילא ואפילו נשארו המרובים במקומם ומכ"ש היכא דהם נמי ניידי דהמיעוט מותרים בעינייהו והמרובים מ"מ אסורים. וכ"ז לאחר שנודע התערובות אבל בנעשה קודם שנודע התערובות ע"י בני אדם כגון שנתערבו עשרה בהמות ונמצא באחד בבני מעיין טריפות וכבר קודם שנודע