בית מאיר יורה דעה נה

משום קבוע לחוד דלולא דב"ח לא בטלי לא הי' מקום לקבוע מדבטל וכדברי הר"ן. אלא משום דלא בטלי. ומכיון דלא בטל מדרבנן וקבוע הוא הוא דחשיב קבוע דרבנן משא"כ חנויות דנודע וניכר ומצד זה אינו בטל אף מדאורייתא כי לא אפשר להתבטל מה דנודע וניכר ממילא ע"י זה הוא קבוע דאורייתא דהא כל קבוע כמחצה על מחצה הוא ד"ת. וכן הן הן הדברים מסודרים בתה"ב דף ק"כ ע"ש. וא"כ עיקר הנתלה לחלק בין קבוע דאורייתא או דרבנן אינו נתלה אלא במה דלא בטל מדאורייתא או דרבנן. ותדע שכן הוא כונת התוס' נמי שהרי במס' מנחות דף כ"ג ד"ה שחוטה כתבו והיכא דקבעי בר"ה ואינו ידוע באיזה מהן נגע ספיקו טהור דכל קבוע כמחצה על מחצה הרי דע"כ דין קבוע דאורייתא דנהי אף לקולא מפני שאינו בטל מדאורייתא הואיל והוא מב"מ אף שאינו נודע וניכר דאין לומר דאיירי בנודע וניכר אלא הנוגע לא ידע באיזה נגע דא"כ אפילו מבשא"מ נמי לא אפשר להתבטל כל שנודע וניכר. וא"כ ע"כ לפרש דברי תוס' נזיר נמי ע"ד זה מדאינו ניכר מד"ת בטל. וא"א למהוי קבוע אך מצד שהאשה הוא ב"ח הוא דלא בטילה מדרבנן ולדידי' הוא דקנסו. אבל לשון תוס' במס' ב"מ דף ו' ע"ב ד"ה קפץ דמשמע מינייהו דאף בדבר דבטל שייך קבוע צ"ע לפ"ז ע"ש ודוק. וכן בתוס' סנהדרין דף פ' ע"ב ד"ה הנסקלין משמע מנייהו דאף במידי דלא מינכר כל שהוא בע"ח לא בטל ד"ת והוי קבוע ד"ת ע"ש בתירוץ ועוד י"ל] ובל"ז להמבואר בר"ן פרק התקבל אין זה עיקר הטעם אלא טעם הראשון דהתוס' עיקר דהחזקה אינה אלומה כ"כ ע"ש וק"ל ודברי ספר הכריתות שמביא הפר"ח ע"כ נמי לפרש ע"ד זה כיון שלא ידעינן היכן נחל איתן לא שייך למימר כל קבוע והיינו משום דמד"ת קרקע זו בטילה אלא משום דודאי קרקע חשוב ולא בטל מדרבנן הוא דהוי קבוע דרבנן כמו דבר שבמנין ובמקום דלא אפשר העמידו על ד"ת. וא"כ לדברי הפרישה הנ"ל אין שום ראי' להפר"ח לסתור דעתו מהתוס' ולא מהר"ש שבספר כריתות. ואדרבא מן קושי' העולם מוכח דתפסו בפשיטות דלא שייך בקרקע דליבטל מטעם חשיבות דדבר שבמנין דאל"ה מה התחלה לקושיא ת"ל דבטלה הקרקע כדברי הר"ן. ואולם זה צ"ע מנ"ל להמציא הואיל והספק חתיכות שאינם ראוים להתכבד מונחים בחנויות או במקומות מפוזרים ואין ידוע באיזה חנות או מקום דניזל בתר חשיבות המקומות הא לאו על המקומות דנינן אלא על הבשר ומה ענין זה לדבר שבמנין שמה שדנינן עליו הוא חשיב. ולפ"ר אדרבה יש ראי' להפר"ח ממה דקיי"ל בפ"ד דתרומות משנה י"ב שתי קופות שתי מגורות שנפלה סאה תרומה לתוך אחת ואין ידוע לאיזה מהן נפלה מעלות זא"ז. ומבואר שם בהר"ש ורמב"ם בשם הירושלמי דאפי' ב' קופות בשני בתים מצטרפים. והרי שם נמי הספק באיזה בית מונח התערובות של תרומה שלא נתבטלה באחת מהן ונמצא דהוי הבתים אפילו תערובות דחד בחד ואיך תתבטל התרומה שבאחת. אלא ש"מ דלא על הבתים אלא על מה שבתוכן דהיינו הקופות והם עומדים להתערב ובטלים. וה"נ דכותי' שלא על המקולין דנינן. אמנם מה אעשה שרואה אני תשובה המיוחסת להרמב"ן שהובאה סוף הב"י סי' זה כתוב בה בלשון זה אם נתערבו השלשה כבשים תחילה קודם פרישתם. נראה שהם בטלים וכו' ולבסוף מסיק אכן אם לא נתערבו כלל אלא שהעלום למגדל קודם שנתערבו כולם אסורים דלא שייך בהם ביטול. הגם שעיינתי בגוף הספר והיא בסי' קפ"א וכמעט אי אפשר לעמוד על רוב דברים שנראים כמעורבבים ואפילו מה שקיצר הב"י והעתיק מחוסר הבנה אחר העיון אמתי ואני מסופק אם יצאו הדברים כהווייתן מפי, הרמב"ן או הרשב"א. עכ"ז אותן הדברים שהעתקתי תחילה וסוף מורים בהחלט שאי אפשר לדבר איסור להתבטל אלא ע"י תערובות ממש הדבר איסור בתוך ההיתר אבל כשלא נתערבו אלא כל אחת מונח במקומו ואך להעדר הידיעה נעלם מה האיסור זה אינו מתבטל ותדע שהרי במשנה י"ב הנ"ל עד כאן לא מקלינן אלא משום דעומדים להתערב והם של אדם א' הא לא"ה לא הי' אפשר להתבטל מפני שאינם מעורבים. וכן במשנה י' בדין המאה כדים כתב הרשב"א בתה"ב דף קי"ד דהוא מטעם זה דעומדין להתערב והם של אדם אחד הא לא"ה לא מפני שאינם מעורבים וכל אחד מונח בכד בפ"ע. ומכ"ש כשכל אחד מונח בחנות או מקום מיוחד וכ"ת אף בזה נמי נימא דאם התערובות של אדם אחד כל העומד להתערב כמעורב דמי. הרי הרשב"א והרא"ה הסכימו שאין קולא זו נאמרה אלא או באיסורין דרבנן או באיסורי תורה ושיעורי דרבנן. והרא"ה חולק אף בזה בלח בלח פחות מששים מב"מ ומובא בש"ך ס"ס קי"א אבל עכ"פ כולי עלמא מודים דאיסור תורה ושיעור תורה אין אומרים כל העומד וכו' וא"כ יבש ביבש לענין להתבטל ברוב הא הוי איסור תורה ושיעור תורה פשיטא דאינו בטל כל שאינו מעורב. וכן מצאתי בפי' המשניות להרמב"ם פ"ט דתרומות משנה ה' דאיתא שם אפילו מאה חולין וא' תרומה אינה עולה. ונתן הטעם לפי שהתרומה מופרשת היא ולא נתערבה בחולין. וכתב התוי"ט דעיקר טעמו מפני שהם א"א להתערב מחמת שהוא מחובר וכתב ולא דמי למשנה י' דפ"ד דהתם בתלוש ראוין הן להתערב. ויפה כתב כי גם שם האיסור דרבנן גדולי תרומה ולולי דמחוברים הם הי' מהראוי לומר כל העומד להתערב. וק"ק מה טעם לא הספיק להרמב"ם טעם הר"ש בשם התוספתא דהטעם משום דהקרקע אינה עולה. ואולי נוח לו טעם זה שהיא סברא דאורייתא שכל שמופרש ולא נתערב אינו בטל. וזה דקרקע אינה עולה לא עדיף מדבר חשוב שאינו אלא מדרבנן לא בטל אך צ"ע לפ"ז איפכא על רש"י ז"ל במס' גיטין דף נ"ד ע"ב פירש למתני' דערלה פ"א משנה ו' דטעמא דנטיעות לא בטלים דכ"ז שהיא במקומה במחובר. חשיבא ולא בטילה. ולמה לא נתן הטעם דהרמב"ם הואיל ומופרש הוא ולא נתערב דהיא סברא דאורייתא. ואף אם נדחק דחשיב לו מ"מ עומד להתערב דאף דעתה הוא מחובר הא סוף דעומדים הפירות להתלקט ולהתערב. (ואפשר דהיינו טעמא דהתוספתא הנ"ל דלא נקטה טעם הרמב"ם בג"ת) אכתי קשה הא שם השתילי ערלה הם דאורייתא ושיעורין דאורייתא דהא כל אחד עומד בפ"ע ואפילו ברוב לא נתערב ממש ביחד. ולפ"ר הי' נראה מזה דסובר דאמרינן כל העומד להתערב וכו' אף בשיעורין דאורייתא. אבל יש לדחות דחדא מתרי טעמי נקיט ולאו דוקא. העולה מזה דלשיטת הרשב"א וש"ע ס"ס קי"א דאין אומרים קולא זו דכל העומד וכו' אלא באיסורי דרבנן או שיעורי דרבנן. וכן כתב הנ"י פרק הערל ע"ש. הפשוט דאף הספק דחנויות לא בטל ומדלא בטל ממילא הוי קבוע כדמשמע מתוס' מנחות הנ"ל דאף קבוע דאורייתא הוי כל דלא בטל ואפילו אינם בחנויות מובדלים אלא מונחים מופרשים ולא נתערבו יחד מעולם נמי עדיין לא נתבטלו וקבוע מקרי. ומה שהרמ"א ז"ל בסי' קי"ד ובש"ע שם מחמיר באם יש בעיר עו"ג שבודאי מערב יין וכל העיר אינו מערב אפ"ה אם הולכין בבית העו"ג אסור לקנות מכל העיר משום דהוי קבוע. אין צורך לדחוקי שם דעל העו"ג המערב דנינן ושהוא קבוע דבע"ח אלא הפשוט כנ"ל מפני שכל הכבשים בפני עצמן אי אפשר שיתבטל ואי משום דאיסור דרבנן הוא ונימא כל העומד. זה ליתא דהוי של שני בני אדם דלא דנינן הכי וכיון דלא נתבטלו ממילא הוי קבוע וזה ברור. ובלא זה ניחא שם דהא לעו"ג המערב נודע לו ואפשר ע"י חקירה להכיר האיסור ולא בטיל והוי קבוע

ודע שבמה שהוצאתי לעיל מהר"ן דכל דבר שלא נתבטל מן התורה שוב קבוע דאורייתא הוא כל דלא נייד ומונח במקומו מיושב לי מאי דקשיא לי זה כמה במס' פסחים דף פ"ח ע"ב חמשה שנתערבו עורות פסחיהן זה בזה ונמצאת יבלת באחד מהן כולן יוצאין לבית השריפה ופטורין מלעשות פסח שני אמר אביי ל"ש אלא שנתערבו לאחר זריקה אבל נתערבו לפני זריקה חייבין לעשות פסח וקשה הא כיון שנתערבו