בית מאיר יורה דעה נב

אוסר יותר מכדי קליפה. ועיין תשו' רמ"א הנ"ל וא"כ אין סתירה מדברי התוס' שהביא כי הם הפוסקים בהחלט חנ"נ בשאר איסורים

בש"ך ס"ק ל"ו. כלומר כו' אע"פ שאינו נוגע בכולן נ"ב ויש לספק דילמא אין איסור הבלוע מפעפע במליחה מחתיכה לחתיכה מ"מ הכל מצטרף כמו בבישול

פר"ח סק"א תמה על הט"ז שסותר דברי עצמו שהרי בסי' ס"ט ס"ק מ"א הסכים לדעת או"ה ור"ל במה שפי' שם דברי הש"ע דהיינו פחות משיעור כבישה וכתב דאל"כ יהיה אסור מחמת הכבישה ומשמע דאפילו שהה בו הבשר כשר מעל"ע מותר וכו' ע"ש. וא"י מה קשה להש"ך ופר"ח דשם הא איירי לחזור ולמלוח ושפיר כתב דאל"כ יהי' אסור מחמת הכבישה שהרי יש שם ציר ופשיטא דציר דבר חריף מקרי כדאיתא סימן קכ"ב בהג"ה או שאר דברים חריפים ופשוט דהיינו ציר וא"כ הציר מחלי' לי' לשבח ולא שייך נט"ל ולכן יהי' אסור משא"כ [הכא] דמיירי בדבר תפל שפיר משיג וק"ל

פר"ח ח ס"ק מ"א כתב ודע שכתב או"ה כלל י"ד והסכים עמו הש"ך וכו' והדין עמהם דהא מצינן למיקם אטעמא. הנה בכוונת או"ה והש"ך לענ"ד שגג דהמה איירי בדרך אדרבה למה לא אמרינן דיהא כל הנכנס בספק מסייע לס' וא"כ אף אם ספק ד"מ נגע במחציתם יהא כולן מותרים וכדלקמן סי' קי"א לזה כתב האו"ה דהכא לא קיי"ל הכי ומבאר הש"ך דהיינו משום דהבלוע הוא מבשא"מ ובמבשא"מ לא קיי"ל קולא זו. אמת שהש"ך סי' צ"ב כתב ע"ז נמי הטעם משום דאפשר להכיר ע"י טעימה אבל אין צורך לזה אלא כדכתב הפר"ח עצמו סי' הנ"ל אבל היכא שידוע שלא נגע אלא באחת בלי ספק מודה הש"ך. ומה שטען מצד דאפשר להכיר איך יתבטל א"י למה נטר עד כאן ולא השיג נמי לעיל סי' ס"ט סעיף י"ד דבשר ששהה ג' ימים בלא מליחה או נתבשל בלא מליחה ונתערב דבטל נמי יקשה הא אפשר להכיר ע"י טעימה ובפי' מוכח ממתני' דסוף ע"ז דף ע"ד דחשיב חתיכות בב"ח חתיכה ראוי' להתכבד דאינו בטל ברוב ביבש ולדבריו מאי ארי' ראוי' אפילו אינה ראוי' נמי מטעם דאפשר להכיר אינו מתבטל אפילו באלף. א"ו דליתא והכא לא מבעי' אי נימא לשיטת הש"ע דאיירי בדליכא קפילא דלק"מ. אלא דאי בעינא נימא דאין צורך אלא דע"י הביטול רשאי לאכול על סמך שהוא מן הרוב דכשר. ואם בפיו ירגיש האיסור ויכירנו יפליטנו והביטול פועל כדי שיוכל ישראל למטעמי'. ובל"ז ע"כ לדחוק הכי בגוף ביטול מבשא"מ ביבש לשיטת הפוסקים כדהארכתי בסי' ק"ב ע"ש. ואף למה שהוצאתי שם מן המהרא"י בכונת התוס' דמבשא"מ ביבש לא בטל כלל. [אבל צ"ע דאיך אפשר דמבשא"מ דלא מינכר לא ליבטל כלל מן התורה הא קיי"ל פשתן וקנבוס שטרפן זה בזה ברוב מותר להביא צמר לשם הרי מבואר דבטל ברוב. וע"כ אינו מחלק הרשב"א בין איסורי מאכלות לשאר איסורין אלא ליתר מרוב וצ"ע. ודברי ח"ר הם ביבמות פ"ב ע"ש וצ"ע] ע"כ לא כדכתבתי לעיל מטעם ההכרה שתבא בפה שהרי א"כ אף חתיכה בב"ח אפילו אינו חשוב לא ליבטל. ואולם י"ל דבזה מיושב מה שתמה הרא"ש על רש"י סוף ע"ז במה שפסק חתיכת חמץ אינו חשוב בטל ביבש אך להנאה ולא באכילה דמ"ש. וי"ל מפני שחמץ ומצה מבשא"מ בטעמא א"א לומר דליבטל שהרי כשיאכל ירגיש טעם חמץ וא"כ ה"ה לשיטתו י"ל אף ביטול בב"ח [ומ"ש הפר"ח ולא דמי למבשא"מ וכו' דהתם איירי וכו'. א"י הא זה האופן הש"ך הוא דהמציא בסי' ק"ט ומה יענה לאופן הטור שנפרך לחתיכות דקות ובעצמו כתב הכי בסי' ק"ט. ומה שמביא סעד לדבריו מדברי המהריב"ל כבר מבואר דשם גבי כלים בל"ז אין שום ענין להכרת האיסור ע"י טעימה כדהבאתי שם בשם הכרו"פ שדבריו נכונים בזה וצ"ע

סימן ק"ו סעיף א' אבל אותה חתיכה אסור'. דברים אלו מקורם בתה"ב דף צ"ח ע"ש ובמשמרת הבית מחליט שאף לרבנן בחולין דף ק"ט דסברי אפשר לסוחטו מותר מ"מ חתיכה זו שנפלה הטפה עליה נשאר אסור ומשום דלא מצינן הגעלה לאוכלים ולדבריו ע"כ מה דאמרו רבנן בניער בסוף ולא ניער בתחילה עד שתתן טעם ברוטב וכו' מפני שסברו אפשר לסוחטו מותר היינו כדפי' הר"ן אפשר לסוחטו היינו למשל אילו הי' באפשר להוציא את כל החלב הי' הבשר מותר כי לא נעשה נבילה בפני עצמו ולהכי כי נפל על חתיכה ולא ניער בתחילה אף דהחתיכה נשאר באיסורו אין איסורו אלא מפני תערובת טעם החלב שבו וכשניער בסוף אף דפולט נמי טעם בשר וחלב מ"מ שוב לא מקרי מב"מ עם בשר כיון שאיסורן לא מטעם הבשר לחוד הוא אלא מטעם חלב המעורב בו ולהכי לא נאסרו האחרות עד שתתן הטפה טעם בכל הקדירה שאז אסורים האחרות מטעם החלב שאינו בטל בהם. ואולם עיין בפרש"י שם על הסוגי' מבואר דלחכמים דסברי אפשר לסוחטו מותר כל שאין בטפה זו כדי ליתן טעם בכל הקדירה אף כי לא ניער בתחלה אלא לבסוף הותר אף החתיכה שנפלה הטפה עליה ולדעת התה"ב אין דברי החכמים שוה עם הלשון דר"י דלר"י תמיד בין ניער מתחילה וסוף בין לא ניער מתחלה עד לבסוף הכל אסור ולרבנן אם נימא דפליגי על ר"י בהחשש שמא לא ניער יפה מכשירים בניער מתחילה כל הקדירה ואפילו החתיכה עד שתתן הטפה טעם בכל הקדירה ובשלא ניער מתחילה עד לבסוף אוסרים החתיכה ומתירים האחרות עד שתתן הטפה טעם בכל הקדירה. אבל לא נשמע זה כלל מכלל דבריהם אלא י"ל דנמי מודה לר"י בהחשש ובאמת לדידהו תמיד שוה דהחתיכה נשאר אסור מטעם חששא דר"י אלא שהאחרות מתירים עד שתתן הטפה טעם בכל הקדירה. וא"כ א"י כלל לבאר כל הסוגיא דשקלא וטריא שם א' כי מקשה ואלא לא ניער בתחילה אמאי הא בלע והא פלט מה יועיל הפליטה להחתיכה אלא הי' מוכרח לאקשויי אמאי הא מבשא"מ הוא ואמאי יאסור כל הקדירה אם אפשר לסוחטו מותר. ב' מה קאמר רבי נראין דברי חכמים בשניער וכיסה מתחילה במה דלא חשו לשמא לא ניער יפה היכן ראה זה בדברי חכמים וכנ"ל. דהא בל"ז אינו סובב דבריהם אלא על שאר החתיכות שמותרים בלא ניער מתחילה עד לבסוף אבל אותה חתיכה מודים שאסור ודילמא ה"ה סברי אף בניער מתחילה דאך שאר החתיכות מותרים ואותה החתיכה אסורה מחשש שמא לא ניער יפה. ג' קשה מאוד מה משני הסוגיא על הקושי' ודילמא כ"ע ס"ל אפשר לסוחטו אסור והכא במב"מ קמפלגי דא"כ נראין דברי ר"י ואין נראין מבעי' לי'. וע"כ כדפרש"י דהיינו העיקר משום דרבי מדתלה טעמו בניער ש"מ דמתיר אף בחתיכה קמייתא ומשום דלא חייש לשמא לא ניער יפה. ובשלמא לפרש"י דהחכמים נמי מתירין אף הקמייתא שפיר מוכח מדעתם דליכא למיחש לשמא לא ניער יפה דאל"ה איך אפשר להו להתיר אף החתיכה קמייתא ע"י הניער לבסוף שמא לא ניער יפה. אלא אם אינהו נמי אסרו הקמייתא ואין דבריהם סובבים אלא אאחרינא ועד שתתן אחתיכה קאי ומשום דמב"מ בטל היכן נרמז דרבנן לא חיישי לשמא לא ניער ושמא אף בניער מתחילה נמי אסרו הקמייתא מחששא דלא ניער יפה. ואיך תלה טעמו בנראים דברי חכמים למשרי קמייתא וזה ניחא לפרש"י אבל לדעת התה"ב דאף כי פליגי רבנן באפשר לסוחטו מ"מ הא אסרי קמייתא ועד שתתן אטיפה קאי ומטעם דאפשר לסוחטו מותר. והוי מבשא"מ דבטל עדיין קשה איך תלה רבי התירו בקמייתא ומשום דאינו חש לשמא לא ניער יפה בדברי חכמים היכן ראה דהחכמים פליגי על ר"י ומתירין אף הקמייתא בניער. ונראין דברי ר"י ואין נראין מבעי' לי' וזה תימה דמפרש"י וסתימת התוס' שמורה שמסכימים עם פרש"י מורה להדיא היפוך דעת התה"ב עם הסוגיא וצ"ע אחרי כותבי כל הנ"ל נפל בדעתי לעיין בכרו"פ ומצאתי שהרגיש במקצת אבל כסומא בארובה עיין ודוק

סימן ק"ז סעיף א' בש"ך סק"א בא"ד. אבל באמת אין זה הוכחה וכו' הוי לגבי אחרים מב"מ א"כ וכו'. נ"ב