בית מאיר יורה דעה מה

ידע ושגג שמותר לתרום מן הטמא על הטהור הרי הוא כמזיד. ונראה שדין זה סותר למ"ש תוס' וצ"ע עכ"ל: בש"ך ס"ק ט"ו. דאע"ג דנעשה פעם אחד נבילה כו'. נ"ב ומה דקשה ע"ז מאיסור דבוק כבר הרגיש בת"ח עצמו ודחק מאוד באין מבין

שם בס"ק הנ"ל מתמיה על ההג"ה דאיך אפשר דאם נודע התערובות קודם לא מהני מה שנתוסף אח"כ דא"כ קשה מדוע מחלק המשנה דתרומות בין שוגג למזיד ת"ל דשוגג ע"כ היינו לא נודע א"כ בשוגג גופ' הי' לו לחלק. וכן מסיק הפר"ח מכח קושי' זו בעינה. ולענ"ד לק"מ דהא הב"י תירץ דהסמ"ק אזיל לשיטתי' דבכל איסורין אמרינן חנ"נ ומצריך לחקור אם נתוסף משום דילמא לא הוי ההוספה ס' נגד כל התערובות דנ"נ. וכתב ומה דקיי"ל כל האיסורין שריבה עליהן שוגג מותרים היינו אם נתוסף ס' בכל התערובות ומ"מ במזיד אסור משום קנס וא"כ א"י מה הקושי' על מה שכתבו דצירוף לא מהני אלא אם לא נודע משא"כ בנודע ר"ל דבנודע אף דלא שייך חנ"נ וא"צ ס' בכל התערובות. (ועיין ערלה פ"ב משנה ב' בר"ש ותוי"ט ודוק ואפשר הר"ש משמע ליה מתני' לפרש אפילו בנודע) מ"מ צריך ס' מחדש נגד האיסור עצמו והתערובות הראשון כיון שנאסר לא חזי לאצטרופי משא"כ במזיד אף דנתוסף ס' נגד כל האיסור מ"מ קנסינן ליה וא"כ מה קשה דהוי ליה לפלוגי בשוגג עצמו בין נודע ללא נודע דהא עיקרא דדינא דקנסינן במזיד לא הוי ידעינן כלל ונ"מ אם הוסיף ס' בהאיסור דאם הוי אמר בנודע דאסור ע"כ היינו אם אין בנפילה שני' כדי ביטול האיסור ומשום דנודע לא חזי לאצטרופי אף דלא נ"נ אבל אם בנפילה שני' כדי ביטול האיסור ה"א דאפי' במזיד שרי וזה מה שבא התנא למשמיענו א"כ אף דלשיטתם לישנא דמתני' דקתני ואח"כ נפלו מיירי בלא נודע משום דמשמע דלא נפל חולין שנית כפי ביטול האיסור רק ע"י צירוף מ"מ מה דקתני במזיד אסור היינו נמי בכל ענין אף דנפל שנית כדי ביטול האיסור משום קנס אף דכבר נתבטל ברוב משמיענו דמ"מ קנסינן ליה. וגוף הסברא שתהא הידיעה מחלקת מלאצטרופי לענ"ד נכונה דאם הידיעה גורמת ההיתר וכדאיתא בש"ך סקכ"א שאפשר גם דעת הרמ"א הכי. ולענ"ד ודאי הכי הוא א"כ למה לא יהא הידיעה גורמת האיסור אף היכא דלא שייך נ"נ לענין דלא לאצטרופי עכ"פ ההיתר הראשון לבטל האיסור ודוק

שם בס"ק הנ"ל האריך להשיג על האו"ה והת"ח סי' פ"ה והוכיח דכ"מ ששייך חנ"נ כמו לדידן בשאר איסורין ונתרבה עליו טרם שנודע שאינו מועיל. והאמת לפי דברי הד"מ דמשמע שר"ל הכי אף בבב"ח. ודאי לענ"ד הדברים תמוהים מצד הסברא. שאחרי שהתורה אמרה כשנתבשל בב"ח ויהיבי טעמא נאסר ולוקין על חצי זית בשר וחצי זית חלב איך יעלה על הדעת שקודם שנודע לא נעשה נבילה. אטו כי אוכל כזית חלב בלי ידיעה שהי' חלב לא יתחייב חטאת. אמנם כאשר אני רואה הדברים מסודרים בהת"ח. והאו"ה אין בידי] יראה דלא אמר דבריו אלא על דבר לח ביבש דשאר איסורין דכיון דאין נ"נ אלא מדרבנן י"ל שפיר דכל שלא נודע לא חל עליו שם איסור ומצטרף. ואפשר דן הכי מהיקש מה דאיתא בש"ך ס"ק כ"א שהידיעה גורמת היתר ה"ה לומד דהידיעה פועלת דאמרינן חנ"נ בשאר איסורין. וכן משמעות הת"ח גופי' שהבינו אך בשאר איסורין שהרי כתב בסי' י"ז ואפשר אף דקיי"ל חנ"נ א"צ לחקור מאחר דד"ת אם ריבה עליו בשוגג מותר. ודברים אלו אין להם מקום אלא בשאר איסורים. ועל זה סובב והולך נמי הסעיף ח' בשם או"ה. וא"כ אין בכל ראיות הש"ך סתירה מה שכ' ראי' מהש"ס הא שם בבב"ח. ומה שכתב מדהוקשה לראשונים מהמדומע וכו' זה לק"מ התנא סותם אין המדומע וכו' ולא יבאר העיקר דדוקא בלא נודע. הא סתם דימוע אחר דימוע הוא על הרוב בנודע. ומ"ש שמוכח מן הסמ"ק וטור בדין תחב כף של חלב שצריך ב' פעמים ס' הא שם בבב"ח. ואדרבא לפ"ר מן הסמ"ק ראי' להאו"ה שהרי הסמ"ק נמי פוסק חנ"נ בשאר איסורין ולמה העמיד דינו דוקא בבב"ח אלא משמע משום דדינו ל"ש אלא בלא נודע כדמבואר שם בש"ך ובשאר איסורין בלא נודע עדיין לא נ"נ ומה שהש"ך שם סק"ד כתב דהסמ"ק מרמז זה מדלא כתב ב' פעמים ומשמע אפילו כמה פעמים ומשום דס"ל דחנ"נ בשאר איסורים. כבר השיגו הפר"ח דמזה לא משמע מידי אף לשיטתו שחולק על הב"י ע"ש. ומ"ש מתשו' הרא"ש וכו' ע"ש היינו ג"כ מדלא ניחא להו למוקים סתמא דוקא בלא נודע כדמוקים לי' האו"ה, ומ"ש. והכי משמע נמי מדברי מהרא"י כבר כתב הת"ח ואפשר דגם מהרא"י מודה וכו' ע"ש. ומ"ש שכן משמע להדיא דעת הב"י והיינו מדסתם ולא פירש דאיירי בנודע כבר מביאו הת"ח ומ"מ ניחא לו דברי האו"ה. לכן בכל זה הי' נראה דעת האו"ה בשאר איסורין נכון. ויראה דהיינו נמי טעם האו"ה במה שהביא בשמו הט"ז סי' צ"ב ס"ק כ"ד אם נפל טפת חלב על קדירה עם מים אצל האש ובתוך מעל"ע בשלו בה בשר אפילו לא היה ס' במים נגד הטיפה מותר הבשר דאם לא עברה תחלה לתוך הקדירה גם כן בפעם השניה לא תעבור ואפילו אם עברה לפנים תחילה דמ"מ אין בקדירה מן החלב אלא לפי שיעור המדומע במים דהא בהיתר לא חשבינן כל החתיכה כבליעה עצמה ונגד הדבר המועט ההוא מסתמא יש ס' בבשר ג"כ בפעם השני לא תעבור ואפילו אם עוברת לפנים תחלה ולא הי' במים ס' נמצא אותה החלב לא נתבטל בהמים ואח"כ ע"י הבישול חוזר ובולע הקדירה מן התערובות מים והחלב שלא נתבטל מ"מ אין בקדירה וכו' זה ברור כונת האו"ה אבל אינו עולה עם דעת הש"ך] וע"כ הכי פירושו ואפילו אם עוברת לפנים תחלה וא"כ ניחוש כמו דפעפע תחילה לפנים ככה פעפע הנשאר בעובי הדופן כי ניחוש שמא לא פעפע הכל בפעם הראשון לפנים כדפסק הש"ך ס"ק כ"ז ואותו משהו הנשאר יפלוט בפעם השני בבשר כדקיי"ל בהג"ה לזה כתב דמ"מ אין בקדירה מן החלב אלא לפי שיעור המדומע וכו' ר"ל דהא ע"כ אין החשש אלא שנשאר עד שאין במה שבעובי הקדירה לבטל החלב הנשאר בו מ"מ מסתמא יש באותו עובי בליעת מים ג"כ שהרי הקדירה טרם שנפלה הטיפה עלי' היתה בלועה ממים. נמצא לו יהא שהבלוע בהעובי מים עם חלב הנשאר הי' שוה בשוה מ"מ אם דרך משל המים שבקדירה לא הי' נגד כל הטיפה אלא ארבעים מ"מ בפעם השני הא אין צריך לשער אלא נגד חצי הטיפה ושוב יש בו יותר מס'. וקשה הרי נימא אילו בישלו בקדירה זו תבשיל אחר בתר שבישלו בו בשר זה הא צריך לשער נגד כל הקדירה דנהי דהבשר שרי מ"מ הקדירה אסורה שהרי בלע בשר לגבי החלב הנשאר בתוכו ונעשה כל הבלוע בתוכו נבילה אף המים שהי' בתוכו וא"כ נימא נמי דמיד שבלע בשר אף המים שבתוכו נעשה נבילה. ויצטרך בהבשר לשער נגד כל הקדירה. א"ו דאזיל לשיטתו דטרם שנודע לא דנינן לגבי שאר איסורין חנ"נ וזה לגבי המים חשיב שאר איסורין כדאיתא בש"ך סי' צ"ד ס"ק כ"ב. אמנם נהי דמן הש"ס שהביא הש"ך לא נשמע אלא בבב"ח כנ"ל מ"מ מהתוס' שם מוכח כדעת הש"ך אף בשאר איסורין שהרי הקשו דמאי משני גדי אסרה תורה ולא חלב הא לו יהא כן מ"מ הא הבשר נ"א ומי עדיף חלב זו שבלעה החתיכה ממים ולא יהא חתיכת נבילה שבלע מים והמים הא נעשה נבילה ושוב אוסרים כל החלב מטעם מב"מ ומה קשה להו הא כיון שהתורה לא אסרה החלב הא לא נעשתה נבילה אלא כמו שאר איסורין ונימא כיון שנתערבה תוך יתר החלב קודם שנודע התערובות לא נ"נ ומנ"ל להוכיח הדינין שהמציאו שם א"ו דס"ל כדעת הש"ך וכן מרש"י חולין ק"ט שפסק איסור דבוק חנ"נ ואוסר הבשר מטעם מב"מ. ואף שהת"ח גופי' הרגיש באיסור דבוק ודחה אין מבין לדחייתו ודוק. ואף אי נימא דהאו"ה מוקים התוס' ורש"י סוברים חנ"נ אף בשאר איסורין ד"ת והוא פוסק דרבנן מ"מ קשה עליו מאיסור דבוק שבעצמו פוסק ודוק

סעיף ו הג"ה כזית חלב וכו' ואח"כ נפל כו' מותר. כתב הש"ך ובת"ח כתב דאפילו לכתחילה אף דהאמת