בית מאיר יורה דעה כה

נחשב ספק כלל. וזה ל"ק על הרמ"א שבסי' מ"ט סותם כהש"ע ובסי' מ"ח מביא היש מחמירין ות"ל דשם נמי שייך הטעם דס"ס. די"ל דסובר טעם האוסרין כדאיתא בבאר הגולה. אבל הרשב"א שסובר דיותר שכיח שבא מבפנים ומ"מ אינו מזכיר טעם היתר ס"ס משמע ודאי סברת הט"ז נכונה דספק לא ניקב לא מיחשב ספק משום דשכיח טובא. ואף שהפר"ח סי' מ"ב ס"ק ג' כתב ואם הנקב הוא באברים הפנימים טפי איכא למתלי בחולי מבקוץ ובזה כתב המחבר בסי' מ"ט שתולין להקל. אף על סברתו איכא לאקשויי דא"כ בושט נמי נימא הכי אבל י"ל וושט דהנקב מבפנים שפיר מצוי ע"י קוץ דבלעה כמו ע"י חולי אבל איהו מיירי דומיא דהכא בקורקבן מבחוץ אפשר דשפיר קאמר דמסתבר יותר שהוא מחמת חולי אבל צ"ע אם יש לסמוך על סברה זו לחוד. ועיין נמי בזה סי' ל"ג סעיף ד' הג"ה: סימן ג עיין ש"ך ועיין בספרי סימן ו'

פר"ח ס"ק א' בא"ד והשיב. נ"ב צ"ע מדוע לא חיישי מפני שהמים עכורים מלאו כל חלל הבהמה הרי שכל הבני מעיים היו משוקעים בהם והקיפו אותם מכל צד ושמא נקבו אחד מאברים הפנימים שנקובתם במשהו כמו דחיישינן בבועה דקיימא במקום סמפונות לנקיבת הסמפון וא"כ דצריכים בדיקה מן הדין פשיטא דאנן לא בקיאינן ועיין תב"ש

שם סק"ד. אבל אנו שמצאנו ראינו. נ"ב כבר קדמו לזכות במציאה זו אף הד"מ ומ"מ הכריע הכי ע"פ האו"ה והתה"ד: שם ס"ק הנ"ל. תרנגולת כו' ויסוד ופסק וכו' הרי ספק אחד נ"ב היינו בבהמה אבל בעוף א"י שום מחלוקת. וביתר דבריו בזה הארכתי סי' כ"ט וע"ש

סימן נא סעיף א' הג"ה וכ"ש שיש להכשיר כה"ג בניקב וכו' נ"ב עיין ט"ז ועיין ד"מ. נראה מהשגתו על האו"ה כדכתב הט"ז שכל שידוע שנעשה ע"י חולי אין לחוש שניקב טפי ממה שראינו ששלט החולי. וכן פסק הט"ז בסי' ל"ג ס"ק י"ח ודחק לפרש לשון תוס' שכתבו ובחיצון אין ניכר שום חולי אבל עיין ס"ס נ"ג לענ"ד לא משמע הכי ומכ"ש למ"ש הש"ך שם בשם הת"ח אף צ"ע וא"כ אף לשון תוס' בפשוט שאם ניכר בחיצון שום חולי יש לחוש שמא שלט לינקב המקצת שלא נראה בו החולי ונקב משהו בעור החיצון לא מינכר

סימן נב סעיף א' בט"ז סק"ה מביא בשם הרשב"א עוד י"ל דלא מצינן למנות ריאה בהדי לב וכו' משום דירוק געה"ל פוסל בלא"ה ע"ש. לפ"ר י"ל דמזה ראי' לדעת הט"ז סי' ל"ח דמראות הפוסלים בריאה אפילו בעור אחת. דלא כפר"ח שם דאל"כ הדרא הקושי' לדוכתה מ"ט לא מני דהא נ"מ בצבע געל דבלא נפלה לאור אינו פוסל אלא בהגיע לשני העורות ובנפלה סתמא אפילו לא נשתנית אלא אחת דמ"ש מהמבואר אפילו לא הגיע לחלל. אלא דאפילו בלא נפלה נמי טריפה בעור א' (אך יש לדחות כיון דלתי' זה של הועוד י"ל סובב בשיטת הגאונים דמה דכשר בלא נפלה גם בנפלה כשר ואין נ"מ אלא הבדיקה וא"כ אף הכא לאותו שיטה אף בנשתנה רק עור א' י"ל דכשר): בש"ך סק"ו עיין מה שמביא בשם ר"ן וב"י ובשובת פ"מ ס' א' מקשה ע"ז מלקמן סי' נ"ט בדין הגלודה עיין בדבריו ולענ"ד לק"מ דהא הש"ך ופר"ח בסי' נ"ט השיגו על המהרש"ל ומסקו דכשניטל מעל כל פני השדרה מקצת מרוחב סלע דטריפה וע"כ לחלק דלא דמי לדינא דרשב"א להיכא דניטל מקצת השדרה דכשר היינו משום דבגמרא לא מיבעי' אלא ניטל כל מקום השדרה וכדבריו שם אבל ניטל מעל כל השדרה מקצת ולא נשתייר רוחב סלע ס"ל כיון דנזכר בגמרא שיעור רוחב הסלע צריך להשתייר ובגמרא עלתה בתיקו היכא דניטל מעל כל פני השדרה ושאר קיים אי חשיב כניטל כל העור א"כ ה"נ כי בציר להו מרוחב סלע טריפה וא"כ הכא נמי גבי כבד היכא דניטל מקום חיותא ולא נשתייר כזית ממקום חיותא אף דכל הכבד קיים דטריפה אף אם רק משהו חסר מן שיעור הכזית כמו התם היכא דחסר מקצת מן רוחב סלע. ומה שמביא ראי' מהרשב"א שכתב אין ירוקתה במשהו אלא כנגד המרה אבל כנגד חיותה לא עד שהוריקה כנגד כל. מקום חיותה. א"י הא גם לשון הש"ע הכי הוא ור"ל לאפוקי מכנגד המרה שבמשהו טריפה ואף שנשאר כזית משא"כ במקום חיותה אם נשאר כזית אזי אינה טריפה במשהו אבל אם נחסר ע"י המשהו מן הכזית הוי ככולו כיון דהגמרא הקפידה על כזית דוקא. וזה נמי כונת הרשב"א כדי להשוותו לדעת הר"ן וק"ל

פר"ח סק"י. כתב הריק"ש מצאה אשה ירקות וכו'. נ"ב משמע בלא ידוע שנפל לאור וא"כ א"י מדוע כתב ואין לסמוך על כאלו:

סעיף ד עיין ט"ז מה שמקשה מסעי' ה'. ורוב האחרונים מסכימים שהרשב"א לא ס"ל דאם נאבד בלא בדיקה דאסור. ולדידן ליתא היכא דידוע שנפל לאור עיין תב"ש וכרו"פ ואני אומר דזה ודאי ליתא שהרי הרשב"א מכת האוסרים עוף שנפל לאור ונמצא שינוי בריאה כמבואר בב"י בשמו ומפרש כפי' רש"י דאין ריאה לעוף היינו להצרכת בדיקה ומוכרח מזה דאילו שאר אברים צריכה בדיקה. וכבר השריש לנו בתשו' ר"ג המובא בש"ך סי' מ"ח ס"ק כ"ג שכ"מ שצריך בדיקה אם נאבד בלא בדיקה אסור דומי' דקיי"ל חוששין לספק דרוסה וכל כמה שלא נבדק אסור וזה נמי דכותי'. אמנם לכת האחרונים שס"ל דבעוף הבייתי אם נמצא ירוק אסור. א"י מה יאמרו בעוף המדברי שטבעה ירוק וכי תפול לאור מה בדיקה יש לה בהכבד אטו יאמרו דכולהו אין להם בדיקה וטריפה הא זה כמעט אי אפשר דהוי שתיק הגמרא מזה. ואם ת"ל שמפני שהיא בטבעה ירוק הרי היא מן הירוקים ואם האדימה. א"כ הא ודאי קשה איך סותם ואמר ל"א אלא בלב וקורקבן וכבד ומנה הכבד בהחלט מן האדומים שהוריקו הרי אדרבא בעוף מדברי הוא מן הירוקים שהאדימו. (הגם שבפי' משניות להרמב"ם כתב בעוף של מים על הרוב הקורקבן טבען ירוק ואם האדים טריפה. לענ"ד אף שהברטנורא העתיקו אינו עיקר כדחזינן בהלכותיו שאינו מזכיר מזה דבר א"ו שחזר בו ומשום דנהי דעינינו רואים באלו הקורקבנים תמיד ירקות מ"מ אינו אלא בחוץ ובמקצתו אבל עיקרו ומבפנים כולם כאחד שוים להיות אדום) א"ו דבאמת אף במדברי לא נטרף באדום מפני שהבייתי טבעו אדום ונמצא כל עוף שיש במינו בייתי ומדברי אין שום שינוי בהכבד ליטרף בו כ"א בעוף שאין במינו מדברי ושפיר דהוי בהחלט מן אדומים הרי לענ"ד דעת הרשב"א ז"ל מוכרח. ומה דקשה להו הא הוי כנאבדה לק"מ דהא במתני' לא נאמר אלא נפלה לאור ונחמרו ב"מ והיא ראיות רש"ל שבט"ז סק"י לחלוק על הר"ן. ובאמת לענ"ד אינה ראי' דודאי ההלמ"מ לא הי' אלא בנחמר ודאי ולא בנפל לאור לחוד אף דחזקת היתר דידה איתרע עדיין יש לילך בתר חזקת היתר אלא דמדרבנן אסרוה עד שתבדק כדקיי"ל חוששין לספק דרוסה. ונמצא לפ"ז י"ל דהם אמרו והם אמרו אברים שיש להם בדיקה אסרו עד שיבדק ואפילו נאבד. אבל אברים שראו שא"א כמו כבד דעוף שיש במינו בייתי ומדברי הניחו על ד"ת ולא אסרו עד שיתראה בו שינוי באבר אחד דומה לזה ההכרח ליישב דברי הרא"ש שמשיגו הפר"ח סי' ל"ג ס"ק י"ד במה שתי' כיון דלא אפשר הקילו ע"ש. ובאמת אינה השגה דכיון דזה גופא דחוששין לספק דרוסה אינו אלא מדבריהם במה דלא אפשר העמידו על ד"ת. רצוני לומר במה שראו בתחלת הגזירה דלא אפשר בבדיקה. ומש"ה מ"מ לא הוציאו מגזירתם באם יקר מקרה במה דלא אפשר למיבדקי' דומי' דעופות קטנים שהובאו לקמי' דשמואל. ובזה ישבתי נמי קושי' חתני החריף מוה' יהודה כמבואר על קונטריסו ששלח לי וה"נ דכותי'. לכן לענ"ד דברי הרשב"א מוכרחים בטעמם מעוף מדברי כנ"ל ואומר אני על הוראתו כבר הורה זקן כדאמר כבודו על הוראת הרמב"ם בטחול אף דהוי קשה לו עליו. ומכ"ש שהטור וב"י ורמ"א סתמו כמותו ודאי כן הלכה ותדע עוד דהנה הכרו"פ כתב דגם לעיל דס"ל ירוקה כשרה מדר' נתן ג"כ מוכח דס"ל דנאבדו כשירה וכו' וכבר הראתיך