בית מאיר יורה דעה כא

מחיים. אבל העיקר דלק"מ דזה נמי לא אפשר מקרי וכבר מייתי הש"ס כמה הוכחות דבלא אפשר כע"מ דאזלינן בתר רובא ותדע דלא אפשר מקרי דאל"ה אכתי לפי האמת אף דבדיקת הריאה דרבנן מדוע לא גזרו מדבריהם עכ"פ על החלב כדגזרו על הבשר א"ו משום דלא אפשר מקרי. ורש"י ז"ל טען דה"ה בנאבדה הריאה באונס דנמי שוב לא אפשר דשרי אף הבשר וכן איתא בח"ר חולין דף ט' ע"ב להדיא דאפילו לר"מ שרי] וכדאמר אתמול אכלינן מחלבה אבל היכא דאפשר בבדיקה אכתי' י"ל דד"ת לחוש למיעוט ולהצריך בדיקה אלא דמסקינן דאזלינן בתר רובא אפילו היכא דאפשר והבדיקה דריאה דרבנן וא"כ מ"ש הפרי מגדים דמן מעשים בכל יום באכילת חלב יש ראי' ליתא כי זה לא אפשר מקרי ואינה ראי' של כלום. אבל יש ראיות די בלעדו

סעיף ב' ויש מחמירין נ"ב ואף דבגמרא מבואר דין דסי' ל"ו סעי' ה' בא זאב וכו'. ועיין ב"ה ופר"ח בק"א סי' כ"ה. ודבריהם תמוהים ועיין תב"ש סי' ל"ו ס"ק כ"ב ולא מצאתי בדבריו טעם והעיקר דהמחמירין מוקמי לההוא דינא כשכבר נבדקה מן הסירכות מבפנים אלא קודם שהוציאוה בא זאב ולא נבדקה מן נקבים ובזה מודו. וא"כ באם בא זאב ונטלה קודם שנבדקה אף מסרכות לדידן שלא במקום הפסד יש להחמיר ולזה כיון הפר"ח:

סעיף ד' בהגה"ה בדין הקרום כתב הש"ך שם דאין חילוק בין עב לדק. ובספר ת"ש מביא ראי' להב"ח ואגור שלשון טיל"א מורה על הדקות מפרש"י דחולין ובכורות שפי' רש"י על המום דק טיל"א עיש. ולענ"ד נעלם ממנו וגם מהב"ח חולין ח' ע"ב קרמא מפסיק מתתאי ופרש"י קרום טיל"א מפסיק בין חלב לבשר והוא אותו קרום שאנו נוטלים מן הכסלים ועב וחזק הוא מוכרח משם שמלת טילא אינו מורה כלל על הדקות אלא הוא לעז של קרום ל"ש עב ל"ש דק:

שם אבל לא בשאר מקומות. נ"ב ר"ל לאפוקי בין ריאה לורדא או לסימפון וכו' ב"ח:

סעיף ו' וה"ה לכל יתרת. נ"ב לענ"ד לא מהני בזה מיעוך ומשמוש מטעם תרתי לריעותא וגרע בזה מורדא:

סעיף ט הג"הה ודוקא שאין הסירכא קצרה מבשר הריאה עיין ש"ך משיג על הד"מ. והדבר תמוה איך נעלם מהד"מ המבואר בתוס'. אמנם לענ"ד דברי הד"מ נכונים דהא מבואר בהב"י הפלוגתא שבש"ע סעי' ד' אם כסדרן צריך בדיקה תלי' באם יש סירכא בלא נקב או לא ע"ש. וכיון דאנן סירכא למטה מחציין מכשירים בלא בדיקה ע"כ שסמכינן על השיטה דיש סירכא בלא נקב [אך עיין דרישה ואין זה מוכרח ומ"מ דבריו נכונים פשוט מן המנהג דמיעוך ומשמוש מהני בשלא כסדרן ולא חיישינן לשיטת תוס' דסופו להתפרק ודוק] ובנסרכה שלא כסדרן דטריפה היינו משום שסופה להתפרק. ומבואר ג"כ סעיף י"ג בהג"ה בסופה אבל המנהג בעירנו למעך בכל הסירכות אף שלא כסדרן. ואף הרמ"א שכתב לפני זה שאין להקל היינו משום שלא כסדרן מבואר בש"ס לאיסור אין לסמוך אקולא זו לומר שאם נתמעך אינה אלא דלדול ואנן סומכים אף בזה דאינה אלא דלדול וקשה ומה בכך הא שלא כסדרן הטעם משום שסופו להתפרק א"ו ז"א אלא בסירכא שהיא חזקה בטבעה וכשמתנתקת לכאן ולכאן לא תתנתק הסירכא אלא תאחז מבשר הריאה עמה ותנקב הריאה משא"כ בדלדול שחלושה בטבעה ואף שלא כסדרן לא תנקב הריאה אלא היא תתנתק באמצעה כשירה וא"כ שפיר כתב הד"מ צ"ע מה בכך שסופה להנתק הלא זהו לאו סירכא מחמת נקב הוא אלא דלדול ודלדול אין סופה לעשות נקב בריאה סעיף י"ג הג"ה אבל המנהג בעירנו נ"ב כתב בד"מ ס"ס קי"ט מ"כ בשם מהר"ש ודוקא בבהמות ישראל נהגו למשמש ולא בבהמות אינו ישראל אבל מלשון מהרי"ו משמע דאין לחלק ואולם למ"ש רמ"א ז"ל ונכון לחוש למה שכתבתי אם לא בה"מ פשיטא דבבהמות נכרי אין למעך בסירכא שלא כסדרן:

סעיף יז. עיין ט"ז ס"ק כ"ב ועיין פר"ח משיגו ומסיק להחמיר בספק שקול מדרבנן ולא נימא נשחטה הותרה. ועיין בדבריו ריש סי' כ"ט. ולענ"ד אף שהעליתי בספרי על א"ע סי ו' כדבריו דבספק שקול להחמיר. מ"מ בדינין הללו יש ליפסוק כהש"ע דהא אף לדברי האומר שלא כסדרן היתה או האומר שהי' בה סירכא במקום שהיא טריפה. אטו מש"ה ידעינן שודאי טריפה הוא הא רבא לא אמר אלא הנהו ב' אוני דסריכי להדדי ל"ל בדיקה שזה מורה אף לשיטת התופסים הטעם משום דסופו ליפסק דמ"מ אינו אסור אלא מפני ספק שאין לזה מקום בדיקה ואף שבדף מ"ח נאמר אי האי מינקב וכו' ר"ל דקרוב לודאי דאין סירכא בלא נקב ואופן בדיקה ליכא כדפרש"י דהסירכא סותם וכן לפי' התוס' אי האי סופו לינקב כלומר דקרוב לודאי שסוף אחד מהצדדין עומד לינקב ומקום בדיקה ליכא לההוא חששא. אבל מ"מ מדלא סתם נאמר טריפה משמע לי שאינו אלא ספק טריפה של קרוב לודאי באין בדיקה להכשירו ומה שפי' רש"י דאין סירכא בל"נ היינו הרוב וקרוב לודאי אבל ודאי יש במציאות מיעוט סירכא גמורה מהפשטת ליחה בל"נ. כ"ז נראה לדעתי כדי ליישב גוף הרשב"א שהניח הפר"ח סי' כ"ט בסתירת דעת עצמו ע"ש דא"כ הא הוי ס"ס ונהי דלא הוי ס"ס גמור מפני דאין הספק של שלא כסדרן דדילמא אינה טריפות שקול מ"מ עכשיו ביש תו ספק שקול אם הי' כסדרן או במקום הכשר הא גוף הספק של בהמה זו אם כשירה או טריפה נוטה יותר להכשיר ושפיר אמרינן נשחטה הותרה ומוקמינן בחזקת היתר ועיין סי' פ"א ש"ך סק"ח ובספרי צ"ה סי' י"ג תוך הג"ה ודוק והברור כש"ע

ואולם בגוף דין זה של הקונה ריאה וכו' כיון שבאו שניהם עיין ש"ך ואני תמה אחרי שבהמה זו נבדקה ויצאה בחזקת היתר שכל אדם מישראל מותר לקנות בשר ממוכר זה מה בכך שהקונה בא תחלה לב"ד ואומר שמצא בה סירכא שלא כסידרן. ואיך יתקבלו דבריו הא ע"כ איירי באופן שאין בידו לברר דבריו. וא"כ עיין סי' קכ"ז לא מבעי' לפסק הש"ע דאינו נאמן אלא או באופן שהי' פעם שומר עליו או ע"י שתיקה של הודאת בע"ד כמבואר שם. אלא אפילו להפוסקים שבש"ך שם ס"ק ט"ז היינו ע"י שתיקת הבע"ד שאינו יודע אבל בבעלים מכחישו כמו הכא מי איכא מ"ד. ופשיטא דאם בא לבד ואמר על של חבירו שהוא טריפה במה שהבעלים יודעים בו שא"א לב"ד להטריף בלתי אם ישמעו תחלה מה יאמרו הבעלים בדבר זה. ודוחק גדול בעיני לומר שגם הקונה נקרא בעליו אחר שקנה אותה] וא"ל דנאמנותו ע"פ המבואר שם סעי' ב' מתוך שנאמן להפסיד הריאה שקנה דשוי' אנפשי' חד"א. דז"א דאפשר דסבר המוכר יתחייב ליהדר לו מעותיו וגם בל"ז הפסד מועט הוא בערך הבהמה כולה ואולי מפני שהכא אינו אומר שנעשה בה חידוש של טריפה אלא שאומר שמעולם טריפה היתה שאני וצ"ע כי לא משמע הכי בקדושין ס"ו ס"ב דדוקא ע"י שלף אחוי הוא דמהימן ולא באופן אחר אף דאינו מעיד על עסק שנתחדש:. סעיף כ'. בט"ז סס"ק כ"ג ומ"כ וכו' ואני אומר דהוה בועי בשיפולי וטריפה. נ"ב עיין תשו' פ"י חלק י"ד סי' י"ב לא כתב הכי. כעת אין דעתי פנוי' לעיין בפ"י אבל יראה לי שבפשוט טריפה כי גרע מסירכא תלוי' יוצא מן הבועה: תו התם בילדותי וכו' ול"נ דטריפה. נ"ב עיין סי' נ"ג ס"ק ב' בסופו ועיין פר"ח סק"ו:. סוף הסימן בט"ז ס"ק כ"ד והי' תחתיו כמין צלקת דהיינו קמטים. נ"ב צ"ע בזה אם לא יהא בדומה דסעיף ט' בהג"ה: פר"ח סק"ז ותדע. נ"ב הדברים יותר מוכרחים מדברי סמ"ג שבב"י דהפלוגתא אי כסדרן צריך בדיקה תלי' באם אין סירכא בלא נקב בעי בדיקה וע"כ משום דיש ריעותא לנקב ומשום דאין כשר אלא כשהסירכא סותם שאז מפני שהוא כסדרן סותם שפיר ולא הוי קרום מחמת מכה אבל אם מפקה זיקא הא חזינן דלא סתם וטריפה וסברת העיטור שבב"י באמת ע"ד דס"ד דפר"ח ופסק הב"י כסמ"ג: