בית מאיר יורה דעה קנה

זו אפילו לרבנן אזלא וצ"ל דדוקא באמר שלא אשתה יין ושמן ודבש הוא דלא תלו בפלוגתא דר"ש הא כשאמר שבועה שלא אוכל לא תאנים ולא ענבים לרבנן דנינן מנת לא דמיותר לשויא פרטא והוי שבועה או נדר בפני עצמו. וא"ל הא צ"ל לא על כל אחד כי היכי דלא לשתמע שלא אסר עליה אלא דוקא תאנים וענבים בבת אחת או שתיית יין ושמן יחדיו דומיא דאיתא שבועות דף כ"ח ע"ב אמר אביי זמנין משכחת לה וכו' דזה אינו דשם ע"כ איירי בשפירש בבת אחת כדמשמע מפרש"י וכן הוא בהרמב"ם הא בסתם נמי משמע השבועה על כל אחד לבדו וכדמוכח מהמתני' דשבועה שלא אשתה יין שמן ודבש דנהי דאינו חייב אלא אחת באינו מסרב מ"מ ודאי דחייב על כל אחד לבדו נמי וא"כ שפיר י"ל כנ"ל. אך א"כ עדיין קשה בשבועות דף ל"ג שבועה שאין אנו יודעין לך עדות שיש לך ביד פלוני חטין ושעורין וכוסמין חייב על כל אחת ואחת אמאי הא לא אמרו חטין ולא שעורין ולא כוסמין. וכן דף ל"ו ע"ב ואולם הא בפשוט ניחא מפני שכולו למותר כמו במסרב מדיכול לומר שבועה שאיני יודע לך עדות סתם וכן בפקדון שבועה שאין לך בידי ומדפרטו חטין וכו' חייב שתים. אך א"כ ק"ק חדא דא"כ מנ"ל לתלמודא בסוגי' דנדרים הנ"ל דלרבנן ע"י הלא יתיר עבדו לי' פרטא הא כל עיקר מטרן דמחלוקת רבנן ור"ש אינו אלא בשבועת הפקדון גבי לא לך לא לך ולא לך ודילמא ש"ה דכל דבורו למותר דומיא דמסרב מדהי' לו לומר שבועה שאין לכם בידי משא"כ היכא דע"כ הוצרך לפרט התאנים וענבים דילמא משום המלת לא דמיותר רבנן מודו דלא תפסינן לי' בפרטא. ותו קשה לי לפ"ז הסוגי' דנדרים ס"ו שאם אמר קונם לזה ולזה נמי תלי' בפלוגתא דר"ש ותינח אם למשל עמדו ג' או ד' ואמר במספר האנשים לזה ולזה שפיר מדהי' יכול לומר קונם כולכם משמע דלרבנן פרטא הוי. אבל היכא שעומד חבורה גדולה והוא אומר בקונם לראובן ולשמעון וללוי ומניח השאר בהיתר מה"ת דלא ליהוי כשבועה לא אשתה יין שמן ודבש ונימא דלמשרי אחרינא מכוין וכללא הוי (וסתימת הרמב"ם פ"ד ה"י שאיני נהנה לזה לזה צריכין פתח לכל אחד לא משמע שמחלק בהכי וגם זה צ"ע) וא"כ לא הוצרך הגמרא למוקים סתמא זו כר"ש מדנקיט שאני נהנה לזה קרבן ולזה קרבן דדילמא התנא נקיט דינו ואפילו באופן הנ"ל דנעשה פרטי אפילו לרבנן. ותו קשה דא"כ יהא מוכרח דר"ש דפליג בלא לך אף דכולו מותר כנ"ל ומ"מ סובר דכללא הוי ממילא דפליג נמי בשתיית יין וכו' במסרב דמ"ש זה וזה כל פרטיו למותר וכדפי' התוי"ט שר"ש כמו דפליג ברישא כן נמי פליג בסיפא וכן פליג בשבועת העדות. כן יהא מוכרח דפליג נמי בשבועות שתים בתרא וסובר דאפילו במסרב אינו חייב אלא אחת ואף דבאמת בהרמב"ם אפשר לומר הכי מדפי' דלא כר"ש שפיר נמי שמעתיק דינא דשתי' במסרב וליתר הפוסקים דפוסקים כר"ש אפשר באמת ס"ל דאינו חייב אלא אחת אבל לא נראה הכי מהר"ן פרק פותחין דף ס"ו וכן מהר"ן פרק האיש מקדש שהרי לא חשיב כלל ההוא סתמא דשבועות שתים דכרבנן אתיא ולא כר"ש ומשמע שהיא אף לר"ש אזלא וא"י למה. ודע שלשון הרמב"ם פ"ד מה"ש הלכה ו' הנ"ל שהקדים לחיוב השתי' מה שהשתי' בכלל האכילה והואיל ופרט וכו' ולפיכך חייב שתים. מבואר מיני' דאילו לא הי' שתיה בכלל אכילה לא היה חייב שתים ולשיטת הלח"מ פ"ז ה"י ופ"ד מהלכות נדרים דלא כהכ"מ. וכפי הנראה הדין עמו וכן הסכים התי"ט והש"ך סי' זה דהרמב"ם תמיד בין לא לך בלא ויו ובין עם ויו פרטי הוי. קשה א"כ הכא שאמר שבועה שלא אוכל ושלא אשתה בויו הא הפילו לא הוי שתיה בכלל אכילה הא הוי פרטא. משא"כ אילו הי' אפשר לומר דלרבנן לא אמרינן פרטא הוי אלא בשהוא למותר דומיא דמסרבין בו הוי ניחא אבל א"כ פשיטא דקשי' הסוגי' דנדרים פ"ז הנ"ל עיין ודוק כי צ"ע

סעיף ט' בש"ע וכן אם נשבע שלא יהנה לפלוני או וכו'. נ"ב בתשו' הר"ן סי' י"ז שבב"י מוקים לההוא למאן דפסק כר"ש בסעיף א' דוקא בשאמר וקונם למי שאשאל עליו

סימן רלב סעיף ב' בט"ז סק"ב מסיים וכאן אין לבו שוה לפיו. נ"ב ומפני שדרכן בכך לא מקרי דברים שבלב: סעיף ד בט"ז סק"ח ונראה לי דגם הר"ן וכו'. נ"ב א"י מפני מה תלה דברים אלו בנ"ל

סעיף ה' הג"ה. וכן אם אסר כל פירות חוץ מחטין. ויש חולקין הגהות מיימון. אמת שהב"י המציא פלוגתא זו של הגהות מיימון אפילו באוסר כל הפירות חוץ מחטים אין הנדר חל. ואני עיינתי היטב וחלילה אדרבה מאריך להוכיח דיש לו התרה אף שהי' ע"ד רבים ומטעם שכיון דכל פירות שבעולם כולל כל הנהו מילי אף שהוציא חטים מ"מ קרוב לודאי שיבא לידי מכשול לעבור והוי דבר מצוה ואם ת"ח הוא אף אם יעמוד בנדרו חשוב דבר מצוה כדי שלא יסור כחו. עכ"פ מוכח דעתן ברור שהנדר חל אלא שיש לו התרה. ומה שמקשה בתר הכי מן יאסור פירות עלי שלא יחול היינו שאמר איך אפשר שכולל כל הנהו מילי א"כ באומר יאסור פירות עולם עלי בלא חוץ אף מין אחד לא יחול כלל ומשני דיש הבדל בין כל או בין שבעולם. אבל מ"מ הוכיח משבועות דבאומר כל פירות שבעולם הכל בכלל ולהכי בשבועות שלא הוציא שום דבר מהכלל הוי שבועת שוא ובהוציא מין אחד הנדר חל אלא שיש מצוה להתירו ע"ש כי זה ברור ואין כאן שום מחלוקת

מה שמביא הכא הש"ך סק"ח תמי' בשם הב"ח דכסות וכלים אינם בכלל פירות ס"ס קע"ז. א"י מה ענין כסות וכלים לצמר ופשתן גם שם רשאי לסחור בצמר ופשתן אלא היכא שכבר נעשה מהם כסות וכלים שוב אינם בלשון פירות ובנדר מה מהני שמיד שנאסר בהצמר ופשתן ממילא דכל הנעשה מהם אסור לו. ואני תמה על הש"ך שדחק ליישבו ולענ"ד אפילו ריח קושי' אין כאן

סעיף ו'. בט"ז ס"ק יב בא"ד. וחילוק זה מצינו ג"כ בח"מ נ"ב חילוק זה מבואר נמי בש"ך ס"ס רל"ט

סעיף י"ב. בש"ע נדרי אונסין וכו' וחלה. נ"ב ומכ"ש כשהי' אנוס בתחילת הנדר או השבועה תשובת הרמב"ן סי' רע"ג וכן הוא בתשו' מהר"מ בשבועות הביאו הב"י וע"ש. ועיין ריטב"א קדושין דף נ' לא כתב הכי

בט"ז ס"ק י"ז. והרי חלה בנו. נ"ב א"י איך נתלה בראי' זו הא הריב"ש סי' שפ"ז סילק ראי' זו מכל וכל ע"ש. והעיקר כהש"ך שלחלוקו מורה לשון הריב"ש גופי' ע"ש ודוק ועיין ריב"ש סי' ת"ס ובמ"ל פ"ג מה"ש

שם בהג"ה מי שנשבע או נדר וכו' ושכח או נאנס וכו' י"א וי"א. ועיין ט"ז מה שמשיג על האגודה ולענ"ד אין בכל דבריו ענין מבואר להשיג אבל העיקר לענ"ד שמ"מ לדינא יפה כיון. ועיין בספרי ב"מ סי' קמ"ג תוך הדברים שתמהתי על הירושלמי שבודאי אין טענת אונס מועלת בבתי ערי חומה מטעם דאונס רחמנא פטרי' ולא חייבו להלוקח אם המוכר נאנס מלגאול. ותדע וכי נימא בדלא הוי להמוכר זוזא דאין אונס גדול מזה כמבואר הכא בהגהת רמ"א ובש"ך ס"ק כ"ב וכי משום זה יוכל לפדות אחר שנה כשתשיג ידו הא ודאי ליתא מטעם הנ"ל דסתמא אמרה תורה ואם לא יגאל יהי' מחמת אונס ג"כ. לכן ודאי מהתם אין שום ראי'. אמנם עיקר הדין שמעתיק הרמ"א לגבי שבועה א"י למה נ"מ דבשלמא בנדר שתלה נדרו בעבירות התנאי שפיר כמבואר בש"ע סעיף ו' שאם בשעת חלות הנדר שכח נמי לא חל וקמ"ל בזה דאף באופן זה שהי' לו פנאי וגם הי' בזכרונו תוך הזמן מ"מ מקרי אנוס ולא חל הנדר. אבל לענין שבועה באופן שהעתיקו הרמ"א וכן הוא באמת בהר"ן שבפרק כיצד הרגל. אך לענין שבועה לבד שאם נשבע לעשות דבר לזמן ולבסוף שכח דמקרי אונס. א"י מה הנ"מ אם דליהוי פטור מתשובה. הא ודאי ליתא דזה עבירות שבועת בטוי ממש דהיינו בשנשבע שלא לאכול ואכל בשוגג של שכחה בשבועתו חייב בקרבן שבועה אלא שבשבועה שאעשה ועבר ולא עשה במזיד אין לוקין מצד