בית מאיר יורה דעה קמג

יטבול אך לכתחילה. וכמה תמוהין דבריו בזה איך לא זכר לתרץ דא"כ מה דרש רבא אשה לא תעמוד ע"ג כ"ח מטעם ביעתותא הא בל"ז אסור לכתחילה ע"ג כ"ח משום הגזירה דאטו תוכו. ומלבד זה דברים אלו כבר מוזכרים בהב"י סי' קצ"ח וכתב ואפשר שרבינו נסתפק בההוא דלא יטביל ע"ג ספסל אם הוא דוקא לכתחילה וכו' ועליו ל"ק מה שהקשיתי כי כבר הוצרך לדחוק לדעת הרא"ש וכתב לפ"ז צ"ל דהא דאמר רבא אשה לא תעמוד ע"ג כ"ח בכלי מנוקב איירי אבל באמת אין זה עיקר דאילו חידושו דרבא אך לכלי מנוקב איך יחסר העיקר והעיקר כדהביט הב"י ז"ל לכוון אל האמת שהיכא שהמים מקיפים הכלי מכל צד לא שייך גזירה דר' יוסי ולהכי אינו אסור אלא משום ביעתותא אך לא מטעמו שמה שכתב אבל אם לא היו כל מי מעיין עוברים על הספסל ליכא למגזר כלל דהא אפילו הי' כלי שיש בו קיבול כיון שקצת המים אינם עוברים עליו לא נתבטל דין מעיין מהמים הנמשכים וכדתנן וכו' הילכך כשהוא כלי שאין לו בית קיבול וכו' מותר לטבול על גביו. זה ליתא דמה בכך שאין כל מי המעיין נמשכים על גביו ואין המים שחוץ לכלי נפסלים כדאיתא גבי מעיין שהעבירו ע"ג שוקת העבירו ע"ג שפה כ"ש כשר הא מ"מ תוך הכלי אסור לטבול כמבואר סעיף ח' ופשיטא דאיכא למיגזר גבי' אטו כלי שיש לו תוך ויטביל בתוכו. אמנם כבר היטב לראות המהרח"ש בתשובה חלק ג' סי' כ"א שכתב דברי הרא"ש וטור ורמב"ם מובנים במה שכתב הרא"ש בפרק התינוקת על דברי הר"ש שהקשה על מתני' דמעיין שהעבירו ע"ג שוקת פסול דאמאי פסול דכיון דמחוברים למעיין ליתכשרו ואפילו בתוך הכלי עצמו שרי כדאיתא בפרק חומר בקודש שמטבילין כלי בתוך כלי שיש בפיו כשפופרת פי' והכלי החיצון מונח בתוך המעיין או המקוה כו'. וכתב הרא"ש ז"ל ומה שפי' דאפילו בכלי עצמו מטבילין לא דמי דהתם הכלי פנימי עצמו הוא נטבל תוך המקוה כיון דפי החיצון כשפופרת. אבל כלי המחובר למעיין או מקוה אין להטביל בתוכו דילמא אתי להטביל בכלי שיש בו מ' סאה בלא חיבור ועוד הביא הב"י בסי' ר"א שכתב בפי' המשנה פ"ה דמקוואות והא דתנן השידה והתיבה אין מטבילין בהם אא"כ היו נקובים כשפופרת ש"ה שהים מקיפן אבל אם היו עומדים על שפת הים ומחוברין לים כשפופרת לא. ובזה יראה שהדברים מובנים מאליהן וזה דבההוא דמעיין שהעבירו ע"ג הכלים הוא דאמרינן שלא יטבול ע"ג כלים פי' אחורי כלים משום דגזרינן אטו תוך כלים ובתוך הכלים אינו יכול לטבול אפילו דמחובר למעיין כל שאין הכלי תוך המעיין או המקוה אבל ההוא דקאמר רבא אשה לא תעמוד וכו' משום ביעתותא מיירי שהכלי תוך המעיין או המקוה דבהא לא שייך למגזר אטו תוך כלי שהרי אפילו תוך כלי שרי כדאמרינן בפרק חומר בקודש שמטבילין כלי תוך כלי כיון שהכלי החיצון תוך המקוה ובהא קאמר רבא דאע"ג דשרי לטבול אפילו תוך כלי מ"מ לא תטבול ע"ג שמא תירא וכו' ולפ"ז אם בדיעבד עלתה לה טבילה פי' כיון שהכלי תוך המעיין לא שייך למיגזר אטו תוך כלי דאפילו תוך כלי שרי' כדאמרן. אבל להראב"ד ז"ל שאפילו שהכלי תוך המעיין לא יטביל על גביו כל שהכלי מקבל טומאה וע"ז כתב וא"א הרא"ש לא חילק. אמנם בסי' ר"א כתב במעיין שהעבירו ע"ג אחורי כלים שלא יטביל על אחורי הכלים לכ"ע משום דגזרינן אטו תוך כלי כדברי הרא"ש ותוך כלי אסור אפילו דמחובר למעיין כדאמרן. ואין להקשות להראב"ד ז"ל דגזר אפי' כשהכלי תוך המעיין מההוא דחומר בקודש שכבר הביא הב"י לשון הרשב"א בשער המים שכתב דההוא דמטבילין תוך כלי שתוך המעיין או המקוה שזה בכלי שאינו קבוע אבל בכלי שהוא קבוע בקרקע אין טובלין בו שמא יבא לטבול במרחצאות של כלים עכ"ל. והם דברים ברורים וא"כ מה שמסיק הש"ך אבל בכ"ח יש להקל בדיעבד דבין למר ובין למר שרי ליתא אלא בגונא דסי' קצ"ח שהכלי עומד תוך המקוה אבל בגונא דהכא שהכלי עומד על שפת המעיין או המקוה אם טבלה ע"ג אחורי כ"ח להרא"ש וטור אפילו בדיעבד לא עלתה לה טבילה. וכן מה שהסכימו הט"ז ס"ק כ"ג והש"ך ס"ק ל"ה דאם קצתו על שפת הכלי ודאי הי' על הכל דין מעיין לשון זה שבט"ז ליתא שמ"מ לדברי כולם שייך הדין ובלבד שלא יטביל על אחורי כלים ממש אי משום גזירת מרחצאות של כלים להראב"ד או להרא"ש משום הגזירה אטו תוך כלי אלא שהדין חזר להיות לו דין מקוה לא איירי אלא בכל המים עוברין על גבו עיין ודוק

סעיף מ ומ"מ אין להקל וכו'. לענ"ד טעם הרא"ש ז"ל דלמעשה לא רצה לסמוך על פירושו זה דמתני' שהוציא ממנה שע"י נקב כ"ש נתבטל מתורת כלי לענין שאיבה אלא לענין ג' לוגין דרבנן ולא לענין כולו שאוב שפוסק שהוא דאורייתא מפני שהרמב"ם חולק וכה"ג חזר בו בתשובה ממה דפסק בהפסקים שמותר לעשות מקוה תוך כלי שניקב למטה בכ"ש וקבעו בארץ

סעיף הנ"ל בט"ז ס"ק מ"ז כתב לתירץ מה מועיל נקיבת הדלי שדולין בו הא מ"מ בא ע"י אדם דהיינו משום שאינם נפסלים כלל בשאיבה מפני שמחוברים ע"י ניצוק וא"י איך לא הרגיש דא"כ הרא"ש ומרדכי וטור כולם תלי תיקון זה במה שפסקו שכלי הניקב בשוליו כ"ש אינו עושה שאובין. ולדבריו איך תלי' זה בזה א"ו דליתא דאף אם נודה דזה חשוב גוד אחית מה שגם בזה לבו נוקפו מ"מ א"י אנא מצא בהחלט דניצוק באויר חד דינא אית לי' עם קטפרס. ובהדיא כתבו תוס' בשם ר"ס בגיטין ט"ז ומיהו ניצוק גרע מקטפרס לפי שהקילוח של הניצוק עומד באויר ולא הוי חיבור אפילו סופו ליפול ולהכי סתמו התוס' פרק כל הבשר שמביא הב"י סוף הסימן וכן בשם הריב"ם דלטבילת כל גופו לא מהני מהנהו תרי טעמי דניצוק אינו חיבור ולא זכרו מעולם מטעם גוד אסיק לא אמרינן. ותו א"י כלל מה קאמר דהא כל החשש היינו מה שיפול תוך המקוה בתר שתחסר מ' סאה וא"כ מה יתן ומה יוסיף אם הניצוק חיבור ולומר שיהא ע"י הגוד אחית כאילו מה שבכלי למטה מה בכך הא בין הכל אין כאן מ' סאה ופשיטא שמה שבא ע"י האדם נעשה שאובין. והראי' שמביא לסברתו אין בה ממש לענ"ד ועיקר התירוץ בישוב הקושי' מבוארת בהש"ך ס"ק מ"ו שכתב וי"ל דש"ה כיון ששואב מים משם א"כ ודאי לא ניחא לי' שיפלו המים לשם דהא אדרבה שואב אותם משם והוי ממילא. וכבר כתבתי בצדו כלומר שהפוסקים המשתמשים בהיתר זה מחלקים בין דין דסעיף זה לבין דין דסוף סעיף מ'. אבל ודאי דברי תשו' הרמב"ן על נידון זה סוברים. ור"ל דהפוסקים סוברים שאין דמיון תשובת הרמב"ן יפה ודוקא במקוה חסר שנפל לתוכו מתוך הסגוס דניחא לו בהנפילה כדי להשלים המ' סאה אלו חשובים באים מיד האדם משא"כ בדולה מקוה לנקותה שלא ניחא לו כלל באלו מים הנופלים. וכן איכא למשמע מדברי ר' שמעון דפליג בסגוס ואמר ור"ש מכשיר דלא חשיבה שאיבה כיון דלא נתכוון לתלישת המים ור"ל כיון דבשעת הטבילה לא נתכוין שיתלשו ויבלעו בהסגוס לא חשיב לי' שאובין וא"כ י"ל נהי דהת"ק פליג וס"ל דמ"מ מקרי שאובין היינו משום דנהי דלא הי' ניחא לו בהתלישה מ"מ שוב אחרי שנתלשו ניחא לו בהנפילה ממנו כדי להשלים המ' סאה אבל היכא שגם בסוף לא ניחא לי' מה"ת להשוות פלוגתא רחוקה וסברו דמודה הת"ק וק"ל (ולפ"ז מה שמסיים הט"ז וכתב ולפ"ז מותר וכו' ליתא בשום אופן שהרי שם לא שייך כלל אפילו ניצוק דידי' שהיכן נזכר שע"י כלי הניקב כשפופרת דמותר דהיינו בשואב מן הנהר ולא הופסק הניצוק] וכבר הרגשתי נמי לעיל על דברי ט"ז אלו וע"ש נמי כי א"י בעצמו כעת איזה יוכשר יותר: סעיף הנ"ל ואם המים נובעים וכו'. בדנצוק נעשה מקוה חדשה ומפני שהמים גברו הוכרחו לעשות עלי' ע"י נסרים מבנין מחובר להכותלים המפסקת בין המים התחתונים לשלמעלה מן הנסרים ואותן שלמעלה מן הנסרים לא באו ע"י נקב כשפופרת שבתוך הנסרים אלא ע"י דוחק המעיין שדחקה לעלות המים בין החריצים שבין נסר לנסר. והוריתי להם דלא