בית מאיר יורה דעה קמא

לענין זוחלין דין נוטפין לו. וע"כ לידחק בגל או כסברת מהרי"ק או כדחקתי אני שם. אבל דברים אלו אינם שייכים לענין טהרת כ"ש וצ"ע דעתו הרמה

סעיף ו' בש"ך ס"ק כ"א צריך וכו' לפיכך וכו' ומשמע וכו' בודאי שממש מבואר הכי איל צ"ע רב שהרי טבילה בכלים לכ"ע דאורייתא וכבר מסיק הסוגי' פ' המוכר את הבית דדוקא בשאובה דרבנן הוא דמחלק רבנן בדף בחילוק זה אבל בדאורייתא לדידהו אין חילוק ומכ"ש להטור דאף כולו שאובין דאורייתא. שוב מצאתי בס"ט סי' קצ"ח מביא קושי' זו בשם מהרח"ש

סעיף ז' הלוקח כלי גדול ונקבו. כתב הש"ך ונקבו דוקא בשוליה בענין שאינה וכו' כדמוכח במשנה ופוסקים הוא לקמן סעיף מ'. מה שכתב שכן מוכח מהמשנה ר"ל הנאמר בהמשנה נקובה מלמטה או מן הצד ואינה יכולה לקבל מים כ"ש. אבל מה שכתב שמוכח הכי מהפוסקים וכן הוא לקמן סעיף מ' אין ענין לסעיף זה שהוא מהרמב"ם לפירושו בהתוספתא כדאיתא בהב"י וכבר מוכרח הב"י לכתוב אליבי' ומה ששנינו בהתוספתא בד"א מן הצד סיומא דמלתא דת"ק הוא ואין ענין לדברי ראב"י וא"כ י"ל כמו שהרמב"ם מחלק בין דינא דסעיף זה לדין המתני' דהיינו הבבא דרישא דהרמב"ם היתה כלי וחיברה בסלים ששם מצריך נקב כשפופרת והכא בנקב המטהרו כן מחלק בזה וסובר דאפילו יכול. לקבל מים מן הנקב ולמטה כל שהוא נקב המטהרו שוב אין תורת כלי עליו לפסול בשאיבה אבל הא ודאי יש לתמוה למה השמיט בהבבא דרישא לשון המתני' ואין יכולין לקבל מים כל שהן שפשטותן ודאי מורה שההקפידה שהנקב מן הצד צריך להיות סמוך לשולים דלא .., כהתו"ט ע"ש וצ"ע:

סעיף הנ"ל וקבעו בארץ. הקפידא זו היא נמי בהרמב"ם:

ופירשו הב"י שמפרש התוספתא תרתי בעי לאכשורי מים שבחביות או עריבה של חרס הללו חדא שיהא, ניקב נקב המטהרו דהיינו כמוציא זית ועוד צריך שיקבע בארץ דומיא דקסטולין וא"כ ר"י מה הכריחו להחילוקים שמביא הש"ך בשמו דילמא היינו טעמא דבהרישא דינא דמתני' היתה כלי וחיברה בסלע מפני שאינו קבוע בבנין בארץ אלא מחובר להסלע בסיד דלא הוי דבר של בנין שיעורו דוקא בשפופרת. ועל החילוקים של הב"י יש להקשות מה שחילק בו היתה נקובה, קודם שחיבר לאחר כן לשון המשנה שבגמרא. נקובה מלמטה משמע ודאי נקובה כבר. ומה שתירץ א"נ דכלי שחיברה בסלע דקאמר בכלי אבנים הוא. מלבד שהסברא תמוה כלי שאינו מקבל טומאה יהא חמור מהמקבל טומאה.. אף גם נהי דבלשון המשנה היתה כלי וחיברה אפשר לידחוק כדבריו שקאי על הרישא דאיירי מכלי אבן של סלע אבל הרמב"ם ששינה לשון המשנה וכתב אבל כלי שחיברה בסלע הא ודאי מורה לכל הכלים ואף לכלי עץ. וע"ז ודאי יש לתמוה למה סגי לי' בשפופרת ליבעי נקב המטהרו דהיינו כמוציא רמון, אבל מ"ש הב"י ז"ל ומ"ש השידה והתיבה שבים וכו' הטעם שלא הצריכו בהן נקב המטהרו. השם יודע כי א"י מה קשה לו מזה דשם מה בכך שהכלים דהיינו השידה והתיבה עדיין תורת כלים עליהם ליפסול בשאיבה הא מחוברים הם להים שהוא מעיין בשפופרת ובין לשיטת הר"ש והראב"ד ל"ק מזה כי לשיטתם מדאינו קבוע לא גזרו בי' ולשיטת הרא"ש הטעם מפני שהמים מקיפים אותו מכל צד לא גזרו ביה ועיין סי' קצ"ח ולקמן בש"ך ס"ק ל"ז משא"כ הכא שאנו עוסקים בהכלי לעשות בו כל המקוה בלי שום חיבור למקוה או מעיין ודאי קשה כדהקשיתי מלשון הרמב"ם אבל כלי שחיברו בסלע דמשמע אפילו כלי עץ דלמה סגי בכשפופרת ליבעי כמוציא רימון. ומה שתי' הב"י ז"ל דדוקא בכ"ח מפני ששיעור המטהרו הוא פחות משפופרת הוא דסגי בשיעור המטהרו משא"כ בכלי עץ שהוא גדול. כל זה ניחא לשיטתו שתופס בהחלט שהרמב"ם מפרש קסטילינן חביות או. עריבה של חרס דוקא. וכן מה שסתם הרמב"ם וכתב הלוקח כלי גדול כגון חביות או עריבה מפרש דר"ל דוקא בשל חרס ובעיני יפלא נהי שבזמן הש"ס הי' סתם חביותיהן של חרס כדאיתא במס' ע"ז דף ס"ט בתוס' מ"מ א"י אם זה נמי שייך על סתם עריבה והרי איתא פ"ד מה' טבול יום עריבה שהיא טבולת יום. ושל חרס מה ענינה לטבילה. וכן פ"ב מס' כלים משנה ב' עריבה וכו' חומר בכלי עץ. ומכ"ש בימי הרמב"ם שיסתם כגון וכו' על של חרס דוקא. ובעינינו ראינו במדינתינו הסתם הוא של עץ. וכדאיתא נמי בתוס' שם. ויותר יש לתמוה שהב"י תולה העיקר משום דטהרת כ"ח הוא בכזית שהוא פחות מדעץ שהוא כרימון. ובהדיא פוסק הרמב"ם פי"ט כר' יהודה דחביות שיעורו כאגוז ואפשר הוא יותר או שוה לרימון. משא"כ לחילוקי הנ"ל י"ל שבאמת אין שום הבדל בין של חרס לשל עץ אלא בין קבעו בארץ שאז ראו חכמים שלבטלו מתורת כלי תמיד בעי נקב המטהרו ובין חיברו בסלע תמיד די בכשפופרת דהסברה נראית מהופכת בכלי עץ שאם קבעו יהא צריך כמוציא רימון ובלא קבעו יהא די בשפופרת. וכן בכ"ח שצריך כאגוז אפשר זה בכלל אין דנין דברי סופרים זה מזה אף בק"ו וצ"ע. ואמנם לו אבטל דעתי העני' מפני דעת רבינו הב"י ז"ל ונאמר שהרמב"ם כיון דוקא אל חביות ועריבה של חרס מ"מ קשה בעיני מאוד לפרש אף דעתו בהש"ע שסותם כגון חביות או עריבה גדולה ויהי' המכוון דוקא של חרס שהרי בלי ספק בימי הב"י ובמדינתו סתמייהו נמי של עץ הוי. ואם כונתו כדפי' הרמב"ם דבשל עץ לא בעי כמוציא רימון אלא בעי בכשפופרת אף לעשות מקוה בתוכו איך יסתם ולא יפרש. לכן הנלענ"ד ברור עכ"פ לדינא אחרי שממש כל המפרשים ופוסקים חולקים הרמב"ם בפי' תוספתא זו כבב"י. ואף גם כבר פסק בסי' קצ"ח להלכה שאף על גבי אחורי כלי כל שהוא מקבל טומאה מגבו יש בו גזירת מרחצאות של כלים דהיינו אטו טבילה תוך כלי זולת ע"ג כלי חרס הא ודאי פשיטא דאסור לטבול תוך כלי ואפילו הוא מנוקב כשפופרת ששוב אין המים שבתוכו נפסלים מכח שאיבה מ"מ הא ודאי מפני שעדיין מקבל כל הטומאות עד שינקב נקב המטהרו פשיטא דיש. בו משום גזירת מרחצאות דהיינו טבילה תוך כלים של מים מק"ו דע"ג ספסל דאינו מקבל שום מים והמים שעליו מעולם לא נפסלו משום שאיבה ומ"מ אם טבלה על גבו לא עלתה לה טבילה. (ובשלמא הרא"ש לשיטתי' שסובר גבי מעיין שהעבירו:

ע"ג השוקת הטעם שאסור לטבול בתוכו אף דהמים שבתוכו אינם נעשים שאובין מפני שמחוברים למעיין מ"מ אסור לטבול בתוכו ומשום גזירה שפעמים יטבול בתוכו בלא חיבור למעיין. ובמעיין שהעבירו ע"ג ספסל וע"ג אחורי כלים כתב הגזירה אטו תוך כלי בענין זה ותוך כלי הפיסול משום כנ"ל. וכל זה לא גזרו אלא בשפת המקוה או המעיין. ועיין במה שכתבתי בש"ך ס"ק ל"ז. וגזירת מרחצאות לא סבר כלל כי אזיל בשיטת רש"י ותוס' שזה לא נאמר אלא בהס"ד ובכ"ח דוקא ובהמסקנא לא קיימא כלל ועיין סי' קצ"ח. י"ל דס"ל נמי דגזירה זו ליגזר כלי שניקב אטו כלי שאינו מנוקב מדלא מצינן אותה בש"ס לא גזרינן. לה ולהכי בפסקיו אחרי שהוכיח להלכה שבניקב מתחתיו ואינו יכול לקבל מים כ"ש שאין המים שבתוכו נעשים שאובין ליפסל המקוה כדאיתא סעיף מ' למד מזה נמי שמותר אף לטבול בתוכו) הגהתי הדברים מן ובשלמא ואילך משום דבאמת אף להרא"ש הדבר תלוי ליגזור ע"ג ספסל אטו כלי שיש לו תוך משום דמקבל טומאה כדמוכח מדבריו שכתב גבי הסילונית והוי פשוטי כלי עץ דלא מקבלו טומאה הביאו הב"י סי' קצ"ח וכן הוכיח מהרא"ש הנ"ל סי' הנ"ל. וא"כ גם עליו קשה. ואולי באמת זה טעמו שחזר בהתשובה ודוק] ועכ"ז יפה הוכיח הב"י מתשובותיו דאפילו בניקב כשפופרת אוסר לטבול בתוכו ואף דמינכר סובר דגזרינן אטו תוך כלי שאינו מנוקב. ומה שבפסקיו כתב להיתר ע"ש מה שדחק הב"י. אבל לשיטת הראב"ד שנפסק להלכה בסי' קצ"ח איך אפשר שכלי אחר שניקב המספיק לשאיבה ומ"מ עדיין מקבל טומאה שיהא מותר לטבול תוכו. וכי מי עדיף מע"ג ספסל שאינו מקבל שום מים והעוברים על גביו אינם נעשים שאובין ומי המקוה מקיפים