בית מאיר יורה דעה קמ

בחרס הקבוע שם לעמוד מפני הטיט איירי ואסרוהו מטעמא דפרישית כמו שאסרוהו ע"ג ספסל. וקשה ומה קשיא לי' על ג"מ שהיא לפרש"י ותוס' אך בכ"ח ממה דמטבילין כלי בתוך כלי הא שם בפרק חומר בקודש איתא הכי דתנן כלים שמילאן כלים והטבילן הרי אלו טהורין ואם לא טבל מים המעורבין עד שיהיו מעורבין כשפופרת מאי קאמר הכי קאמר ואם אינו צריך להטבילו עד שיהיו וכו' ואילו בכ"ח הא אין להם טהרה במקוה א"ו אך איירי בכלי שטף. א"ו דאזיל בשטת הראב"ד שפיר הוקשה לו איך ס"ד למגזר גזירה זו הא בתוך כלים גופייהו שרי לטבול. ופי' דבחרס הקבוע איירי ואסרוהו מטעמא דפרישית ר"ל מטעמא דפי' במתני' ובלבד שלא יטביל ע"ג ספסל גזירה אטו טבילה בכלים דהיינו גזירות מרחצאות כמו שאסרו ע"ג ספסל דבמידי דקבוע שייך יותר לגזור מבמידי שאינו אלא לפי שעה:

ואגב אפרש כל פי' הר"ש על הסדר. תחלה פי' דהיינו טעמא דמעיין שהעבירו ע"ג שוקת דפסול אף שמחובר כשפופרת וזה אף לר' יהודה וכן המים הבאים מן המעיין לתלמי אף שמחובר כשפופרת מפני שהם קבועים חיישינן דילמא אתו בהו לידי תקלה דפעמים שקובעים אותם במקום מוצא המעיין ואין שם כשפופרת. (ועיין עיקר פי' דברים אלו בס"ט) ונמצא כל המים העוברים על גביו פסולים ר"ל שנעשו תוך השוקת או התלמי שאובין ממש משא"כ כשניקב התלמי כל שהוא ששוב המים שבתוכו אף כי יהי' התלמי במקום מוצא המים ואין שם כשפופרת לא יעשו שאובין כי לשיטתו כל שהכלי ניקב בשוליו כ"ש אינו עושה שאובין ולהכי נשארו מי התלמי מי מעיין הואיל שמחובר למעיין כשפופרת ומטהרים מי בריכה שבתוכה השאובין ומותר לטבול תוך הבריכה. אבל תוך התלמי ודאי אין מטבילין אך עיין לעיל בקונטרס א' סי' ר"א סעיף ח' וא"כ אין זה ודאי וע"ש כי צ"ע] דאף דניקב בכ"ש ואינו עוד כלי לענין שאובין מ"מ אכתי כלי הוא לענין קבלת טומאה ולא עדיף מע"ג ספסל לר' יוסי דאית לי' גזירות מרחצאות של כלים. ושוב כתב ויתכן דהיינו נמי טעמא דר' יוסי דאמר ובלבד שלא יטבול ע"ג ספסל וקשה מה שייכות גזירה בזה אולי יקבענו אצל מוצא המעיין דמה בכך הא אין לו תוך. אבל העיקר כדכתבתי שכבר פי' במתני' ובלבד וכו' גזירה אטו טבילה בכלים אלא דהוקשה לו איך אפשר הא קיי"ל אפילו תוך כלים מטבילין כל שנקובים כשפופרת וניחא לחלק בין קבוע דגזרו בו גזירת מרחצאות של כלים לבין באקראי בעלמא. ושוב מסיים וניחא נמי השתא הא דאמר רבא וכו' וכנ"ל. אבל זה לא מסתבר לענ"ד כלל לומר דמה שכתב והיינו נמי טעמא דספסל דר"ל דגזר ע"ג ספסל אטו תוך כלי ותוך כלי אולי יקבענו במקום מוצא המעיין וכן הס"ד דנדה לפירושו ע"ד זה כי לענ"ד כל עיקר גזירה זו של במקום מוצא המעיין אין לה ענין לגזור אלא במחובר למעיין. אבל במקוה מכונס ממי גשמים מה שייכות לגזירה זו. וא"כ איך ס"ד בנדה לומר דמשום ג"מ וכנ"ל. הא שם במקוה איירי א"ו דטעם השוקת המחובר למעיין מפרש לר' יהודה דבגזירה זו מודה אך דוקא בקבוע ושוב כתב והיינו נמי טעמא דר' יוסי בספסל דגזר בפשוט אטו טבילה תוך כלים נמי דוקא בקבוע וכן הס"ד דנדה מטעמא דפרישית גבי ספסל אטו תוך כלי והר"ש ממש חד שיטה עם הראב"ד ורשב"א. ובזה לענ"ד במח"כ רבינו הגדול הרא"ש ז"ל נראה דמה שהשיב גבי הסילונות בלשון זה ואי משום ההוא דר' יוסי ובלבד שלא יטבול ע"ג ספסל ופי' הר"ש שגזרו בכלים הקבועים שהמים נגררים על גביהן שלא יטבילו בהם משום דלפעמים קובעין אותן במקום מוצא המעיין ואין שם כשפופרת ונמצאו כל המים העוברים על גביו פסולים וההוא גזירה לא שייכא הכא. זה לענ"ד ודאי ליתא דגזירת ע"ג ספסל יהי' מטעם שמא יקבענו וכו' כנ"ל דמה בכך הא אין לו תוך. וגם לא כדכתבתי שגזרו ע"ג ספסל אטו שיש לו תוך ושיש לו תוך משום שמא יקבענו. כי גם בזה לא ניחא לי כלל במקוה של מי גשמים והעיקר לענ"ד פירוש ר"ש כדכתיבנא וא"כ עיקר ההיתר בסילונות לדידן שפסקינן שטת הראב"ד אך כמבואר בהש"ע מפני שאין להם לבזבזין ואינם מקבלין ואינם ראוים למדרס כדאיתא בבה"ב והטור שסתם ומשמע שאפילו שיש לו לבזבזין היינו לשיטתו שפוסק כאביו ז"ל וכדהבאתי לקמן סי' ר"א בש"ך ס"ק ל"ז דברים המבוררים בשם מהרח"ש דס"ל דלא גזרו אטו תוך כלים אלא על שפת המעיין או המקוה אבל תוך המקוה או המעיין והמים מקיפים מכל צד לא גזרו כלל זולת מטעם ביעתותא ובודאי דזה לא שייך בסילונות ודלא כהש"ך ס"ק מ"ו שכתב שטעם הראשון דהרא"ש לא שייך אלא לטעם הרא"ש והר"ש ולא לשטת הראב"ד והרשב"א כי לענ"ד הר"ש והראב"ד חדא נינהו בלי שום הבדל כדחזינן נמי שהראב"ד והרשב"א מחלקים נמי בחילוק הר"ש בין קבועים לאינם קבועין כמבואר במה שכתבתי בסי' ר"א בש"ך הנ"ל עיין ודו"ק

קונטרם ג'

בב"י ד"ה ובהא דנהרות המכזבים וכו' כתב ומ"מ א"י וכו' ואפשר הפי' פשוט דלנהרות קטנים יש למיחש אם מכזבים פעם אחד בשבוע פסולים דחיישינן שמא גשמים הם כן הוא לשון הר"ן בב"י שם לפני זה ור"ל שמפני שמכזבים י"ל כל עיקרו של נהר זה אינו אלא אסיפת מי גשמים ובזה לא שייך מכיפי' מיברך כיון שאין שם מעין כלל אלא במדינות שהגשמים מצוים אף שאינם מכזבין אין מופת שיש לו מעיין הנובע כי מפני רבוי הגשמים י"ל דאינו מכזב הילכך צריך לבאם הנהר כ"כ קטן שאם הי' בא"י שאין שם גשמים מצוים הי' מכזב אף אנן דלא מכזב מ"מ חיישינן לרבים נוטפים א בב"י ד"ה מקוה ומעיין יכול לשאוב כל מה שירצה. בהמועתק הנ"ל: בב"י ד"ה הנ"ל מביא בשם הר"ש פירושו למתני' דנדל. עיין נמי בהנ"ל: סעיף ב' בט"ז סק"ג בהמועתק כבר

סעיף ד' עיין ט"ז והש"ך סבר לתקן ולענ"ד לא תיקן כי כתב שהש"ע איירי במקוה נעולה וכו' והרב אזיל לשיטתו כו' ומלבד שעדיין צ"ע אם גגין שלהם הטוחים בטיט שיהיו בדמיון רצפת אבנים דהא ראוי לבלוע אף גם לדבריו קשה א"כ איך הכשיר הרמ"א מטעם ס"ד לקולא הא מיני' ובי' מוכרח מן תשו' הרא"ש הלזו שבכה"ג שיש לחוש שהגוי להנאתו עביד אף בס"ד יש להחמיר שהרי לשטת הרא"ש על הגג הוי שפיר המשכה וא"כ למה לי כ"א סאין ידועים הא אפילו עשה כולה בהמשכה מסתביר לענ"ד דלכ"ע הוי דרבנן וליהוי ס"ד לקולא א"ו כהט"ז

סעיף ה' כל הימים וכו' הלכך גל שנתלש ובו מ' סאה, עיין ש"ך כתב אבל הכא שנתלש הגל צריך מ' סאה דכל שאינו מעיין ממש אינו מטהר בכ"ש. בתה"ב הארוך שער ז' מבואר דסובר דאין חילוק שהרי כתב והביא ר"ת דלטבילת אדם אף במעיין צריך מ' סאה מדתנן גל שנתלש ונפל על האדם ועל הכלים טהורים אלמא מ' סאה בעינן (כלומר ומשום אדם הוא דנקט מ' סאה ולכלים באמת ל"ד) ואפילו של מעיין מדלא נקיט גל שנתלש מן הים ועוד דאי בג של ים וכמ"ד כל הימים כמקוה א"כ אפילו יש בו מ' סאה לא יטהר שהרי גל כזוחלין ואילו לדברי הש"ך מה הראי' הא ש"ה שנתלש הגל ואינו מעיין ממש א"ו דסובר שאין לחלק ואם יש לו דין מעיין לענין זוחלין ה"ה לענין כ"ש. אמנם האמת התה"ב צ"ע שהרי ע"כ אזיל בזה בשטת המהרי"ק דאיירי שהגל נתלש כולו מן הים דאילו למה שפירשתי לקמן בש"ך ס"ק ל' למשמעות רש"י בחגיגה שאיירי שראש אחד עדיין מחובר בהים פשיטא דע"כ כדכתב הפרישה ס"ק י"ג דמ' סאה כולו ל"ד ואפילו גם מעיין בעי מ' סאה שהרי מחובר הוא למקום שיש בו מ' סאה ומה הצורך בגל למ' סאה כדמבואר סעיף נ"ז א"ו כנ"ל וא"כ מה"ת יהי' עליו דין מעיין ליטהר בכ"ש הרי איהו גופי' פסק היכא שהופסק המעין אף