בית מאיר יורה דעה קלט

אפילו מדרבנן וה"ה מקל כדביאר נמי פרק זה הלכה ח' ט' עשאן לנוי אינו מקבל טומאה והיינו אפילו מדרבנן. ואם נאמר דהרמב"ם בפירושו איירי במקל שקבע בו מתכת כדי להכות בו זה אינו דלפי המשמעות מקל כזה מקבל טומאה ד"ת עבור המתכת. ולהמבואר בהלכות כלים צינור נמי אינו טמא אפילו מדרבנן כיון שאינו עשוי לתשמיש אלא לתשמיש כלים בשעת מלאכה כמנורה של עץ שבהרמב"ם הנ"ל שטהור הואיל ואינו משמש אלא הנר בשעת הדלקה וה"נ הצינור אינו משמש אלא המים בשעת העברתן. וגם עיין בתוס' שמביא המ"ל הלכה הנ"ל תמצא בדבריהם נמי שהצינור אינו טמא אפילו מדבריהם הכלל הש"ע שלא העתיק סעיף י"ד לשון הרמב"ם במקל אין עליו שום קושי' מדף וצינור כנ"ל. ודברי הרמב"ם גבי מקל צריכים לי עיון רב:

סעיף נ"ה. ג' מקוואות וכו' ואותם שטבלו בהן לא נטהרו והיינו ע"פ המתני' המקוה כמו שהי' והטובלין כמו שהיו. וע"כ מיירי המתני' במקוואות שלא ע"י מעיין שלא הופסקו דאל"ה למה הטובלין כמו שהיו. לא יהא אלא כמעיין שהומשכו לתוכו מים שאובין שמבואר סעיף י"א שמטהרים ע"פ מתני' דסוף פ"א דמקוואות ע"ש ודוק. ומזה נשמר המהרי"ק בסי' קנ"ו שמביאו ב"י ד"ה מקוה שנסדק וכתב דמתני' זו איירי במעיין שהופסקו וצ"ל לדבריו אף דלשיטתו מי מעיון אף שהופסקו דינם כמעיין לטהר בזוחלין היינו רק לענין טהרת זוחלין אבל לשאר דברים דהיינו שלא יזיק להם מים שאובין ע"כ מודה דלא הוי כמעיין אם הופסקו וכמו שהרמב"ם נמי מחלק כעין זה דוקא ריבה בגומת המעיין] ומזה תפיסה על הש"ך ס"ק ל' שמשיג על המהרי"ק וכתב דאפשר דהמתני' מיירי במעיין שלא הופסק וזה א"א מכח סיפא כנ"ל ע"ש ודוק כי דבריו תמוהים כי בודאי שהמהרי"ק אינו חולק על רה"פ שהסכימו להלכה כסעיף מ' בסופו ודלא כההג"ה שם ע"ש. ויותר נפלאים דברי הש"ך שכתב תדע דודאי אף להמהרי"ק שמוקי לה בפסק המעיין מ"מ וכו' ע"ש. ולא זכר מה שבעצמו כתב ס"ק כ' ובס"ק קכ"ג דבמעיין שנתלש אף דדינו ליטהר בזוחלין מ"מ לא לכל הדברים דינו כמעיין ואינו מטהר בכ"ש. ומנ"ל דילמא אף להמהרי"ק אף שסובר דאף שנפסק מטהר בזוחלין מ"מ לא לכל מילי וכמי שאינו מטהר בכ"ש ה"ה נמי מים שאובין אין מצטרפין עמו. ולכן הטובלין כמו שהיו. משא"כ אם לא הופסק איך אפשר להיות הטובלין כמו שהיו וכנ"ל ועוד צ"ע דבריו שבס"ק ל' משיג על המהרי"ק שלא מוכח כדבריו ממתני' דג' מקוואות כיון דהמים הדרו לא מקרי זוחלין וכן אמת כדאיתא סעיף נ' בהג"הה ובעצמו ס"ק קכ"ג מסיק אליבא דהרא"ש דבמי מעיין איירי דאל"ה הא הוי זוחלין ומחלק כסברת מהרי"ק דאף שנתלש מן המעיין מטהר בזוחלין ומ"ש נפסק המעיין ומ"ש שנתלש מן המעיין ובאמת גם שם פי' הפריש' דלא הוי זוחלין כיון דמיירי באופן שחזרו למקוה וא"כ הרא"ש איירי במקוה ולא במעיין וזה ברור ואין צורך לדבריו אליבא דהרא"ש ודוק:

סעיף ס"ב. טבלו בו שנים וכו'. תמוה לי מדוע השמיט דין הראב"ד שבב"י בשם התוספתא וז"ל כל זמן שרגליו של הראשון נוגעות במים אחד ממלא בכתף ונותן לתוכו טהור ומסתברא דכה"ג אפילו מטומאה לטהרה וד"ה ואפילו לרבנן דלית להו גוד אחית משום דשאיבה דרבנן הוא ומש"ה אמרינן בי' גוד אחית וחשבינן לי' מקוה שלם עכ"ל וצ"ע ובהט"ז סק"מ כתב סברא זאת מדנפשי' וז"ל משא"כ כאן לענין שאוב דרבנן איכא למימר וכו'. והי' לו לתלות סברא זו באשלי רברבי ומה שהרכיב ניצוק חיבור לגוד אחית לא משמע הכי בתוס' חגיגה י"ט ע"ב ע"ש ודוק:

תמהתי שלא הוזכר בש"ע דין דתשו' הריב"ש שבב"י תוך ד"ה מקוה שיש בו מ' סאה מצומצם נדון מקוה שיש בו אמה על אמה ברום ג' אמות מכוונות מהו לטבול בו ותשובתו הוא חידוש שמחלק בין אם החצר שבתוכו המקוה משופע בענין שהמים היוצאים מהמקוה חוזרים לשם שפיר דמי ואם החצר ישר לא הוכשר לטבול בתוכה ע"ש דמשמע מדבריו דאם המים זוחלין נקרא קטפרס וכנראה מהב"י לעיל מזה ד"ה כתב המרדכי בשבועות בשם התוספתא משמע דקטפרס היינו אם משופע וא"כ אף אם החצר משופע מ"מ איך אפשר לצרף מה שחוץ לגומת המקוה בתוך החצר המשופע כיון דקטפרס אינו חיבור אם לא שנאמר דמיירי בענין שמשופע קצת ולא הרבה וכדכתב הב"י לחלק בד"ה כתב המרדכי הנ"ל. וההוא דינא דש"ע סעיף ס"ב פי' הריב"ש דמיירי שעכ"פ גומת המקוה מחזקת יותר ע"ש בב"י. אבל ההוא דינא דמצומצם לא נזכר כלל לפ"ר וזה תימה:

סעיף ע"ג. בש"ך ס"ק קמ"ח לכתחילה אבל בדיעבד עלתה לה טבילה. נראה מדבריו בדיעבד אפילו באשה שרי' בטבילה זאת ומשמעות התוספתא לא משמע הכי אלא שאם לאחר טבילה זו עשה טהרות טהורות אבל לא אמרינן לי' שיעשה טהרות. (ועיין כתובות תוס' ד"ה והלך בא' מהן והוא דף כ"ז) ואמת שקצת קשה רישא לסיפא דבתחילה לא אמרינן לי' שיטבול דמשמע אבל אם טבל עלתה לו ולבסוף כתב ואם טבל ועשה דמשמע דוקא עשה דומיא דסיפא גבי ידים וצ"ע ועיין נמי בדין דשני שבילין שם שהוזכר נמי ועשה טהרות וגם סי' קי"א ודוק וגם בסי' ק"י בדינא דס"ד ולקולא. ואי"ה בלי נדר אשים עיוני על זה:

כל הנ"ל לסימן קצ"ח וסי' ר"א הועתק ממה שכתבתי בעודי בק"ק ליסא

קונטרס ב

סימן קצ"ח ומעתה אעתיק מה שהוספתי לכתוב בשני סימנים הנ"ל פה ק"ק ש"ל: סעיף כ"ח. בש"ך ס"ק ל"ו. עיין בפנקסי הישן [בהמועתק הנ"ל] שם השגתי לנכון על המ"ב בדברים ברורים. ויתר הדברים לסעיף זה מה שהשגתי שם על הט"ז ומה שהעלתי שם לדינא הכל מבואר יותר היטב עכשיו בספר ס"ט ואין צורך שוב בדבריי שם

סעיף ל"א. אין טובלין בכלים לפיכך וכו' משום גזירת מרחצאות של כלים זה הוא לשון התה"ב שבב"י על פי דעת הראב"ד. והנה במס' נדה ס"ו ע"ב איתא אמר רבה אשה לא תעמוד על גבי כ"ח ותטבול סבר רב כהנא למימר טעמא מאי משום גזירת מרחצאות ופרש"י שדרך מרחצאות לישב ע"ג איצטבאות של אדמה דדמי לכ"ח ואתי למימר טבילה עולה בהן משמע שהגזירת מרחצאות היינו מפני שהוא כ"ח שדומה למרחצאות יאמרו טבילה עולה במרחצאות של מים שאובין וכן פירשו התוס' וכתבו ע"ג כ"ח גרסינן דשייך בי' גזירת מרחצאות שרגיל להיות ומצוי שם כ"ח לצורך חמין ומשמע נמי מדבריהם דלא שייך גזירת מרחצאות אלא בכח. ולשיטת ראב"ד הנ"ל דגזירת מרחצאות שייך בכל הכלים איך ס"ד דרבה משום ג"מ א"כ למה נקט כ"ח בשלמא להמסקנא דהטעם משום ביעתותא נקיט כ"ח שבו הביעותותא פשוט ורגיל דשמא תפחת תחתי' ה"ה בקעת ושאר כלים כדאיתא בהרא"ש וטור משום הביעתותא דתתהפך ותפול. אבל להס"ד קשיא והנלענ"ד שהראב"ד ודעמי' מחולקים בזה עם פרש"י ותוס' ומפרשים שמעולם לא ס"ד דר"כ שרבה חידש הג"מ אלא שהוא גזירה קדומה מדר' יוסי במתני' ובלבד שלא תטבול ע"ג כלים שהוא משום גזירת מרחצאות של כלים כלומר שתבא לטבול בתוך כלים. אלא שס"ד דר"כ דרבה חידש דלא תימא דוקא ע"ג ספסל שטמא מדרס או ע"ג כלים שמיטמו מגבו הוא דאיכא למיגזר גזירה זו. אבל ע"ג כ"ח לא קמ"ל דמ"מ אף ע"ג כ"ח מדמיטמו עכ"פ מתוכו איכא נמי גבי גזירת מרחצאות של כלים הא ע"ג סילתא ש"ד אמר לי' רב חנן התם טעמא מאי משום דבעית אבל משום גזירת מרחצאות של כלים אין בו מפני שאינו מקבל טומאה מגבו. ובהכי ניחא לי' מ"ש הר"ש בפ"ה דמקוואות משנה ב' בתר שהוכיח שלא גזרו אלא בקבוע כתב וניחא נמי השתא הא דאמר רבא בנדה אשה וכו' סבר ר"כ משום גזירת מרחצאות היכי ס"ד הכי הא שרינן להטביל כלי בתוך כלי אלא