בית מאיר יורה דעה קלג

ב"ד בכל שנה שלעולם יכול למנות כסדר וכן עומר אבל בזה שאם תראה תסתור אין לה למנות. וכתב השל"ה דף ק"א דקדקתי מדברי תוס' שאין ראוי לה לברך משום דיש חשש ברכה לבטלה אבל לספר בלא ברכה היא חייבת דהא כתיב וספרה לה וכו' ע"ש. ומה שסיימו התוס' אין לה למנות פי' למנות עם ברכה כי כן התחילו תוס' והזכירו בדבריהם ברכה ואפשר שהוא ט"ס וצ"ל אין לה לברך וכו'. ודבריו בעיני תמוהים דאם התורה צותה לספור הא ע"כ הציווי הוא לספור ואם תראה ותסתור תספר מחדש א"כ מה ברכה לבטלה יהי' שהרי כך צוותה התורה. א"ו דברי תוס' פשוטים בלי הג"ה שאין לה למנות ור"ל שכך נתקבל לחכמינו ז"ל שאין בספירה זו עשה והיינו מפני שאין הספירה הכרחית בלי הפסק להכי לא צוותה התורה עלי'. ומה שבקושייתם נקטו בלשונם הברכה היינו מפני שמזה הכריחו שאינה מצוה ורק מפני שבאמת מוכרחת לספור כדי שתדע מנינה כתבה התורה וספרה והיינו אפילו במחשבה. אבל אינה מ"ע לייחדה בדיבור. ובספר השיטה כתב דלמ"ד אין האשה נאמנת באיסורי תורה בל"ז ניחא דמה דכתיב וספרה לה אתי' למעוטי דוקא לענין ספירה הוא דנאמנת ולא בשאר איסורי תורה הלכך שניא הא ממה דכתיב גבי עומר וספרתם לכם ע"ש. עכ"פ מבואר נמי מיני' שאין לה למנות ודוק

סעיף יא בהג"ה ויש שכתבו שעכשיו אין לחלק וכו'. נ"ב בספר מעיל צדקה מתיר באשה שבאת מבית הטבילה ועד שלא שמשה חזרה וראתה מעט דם לטבול בתר ז' נקיים בלא ה' ימים מטעם דלא שכיח לא גזרינן

סימן קצז סעיף ב' בט"ז מביא בשם הטור בשם ר"ח ראי' [ שטבילה בזמנה מצוה ע"ש. ולענ"ד אף שכעת אין הזמן מסכים עמי לעיין כראוי ובפרט שהירושלמי אין בידי. אמנם לפ"ר סוגי' תלמודן חולקת על הירושלמי דלדבריו שהטעם משום טבילה בזמנה מצוה אפילו ודאי ראתה נמי דינא הכי כמו חזקת חבר שאינו מוציא מת"י דבר שאינו מתוקן ועיין נדה דף ט"ו ע"ב. רק הטעם משום ס"ס וכאשר דחה הר"ח ראיות הירושלמי. ועיין דף הנ"ל בתוס' ד"ה אפילו לא משמע הכי דר"ה על המתני' קאי והמשנה אמרה הבאין מן הדרך דמשמע אף שלא היו בעליהן בעיר. וכדברי הגמרא שם. ולדעת ר"ח שם לא הוי טבילה למצוה כאשר ביאר הרמ"א סי' זה בהג"ה א"ו דהגמרא דידן חולקת על הירושלמי ודוק. ובל"נ אשים עיוני עוד בזה

בש"ך סק"א. וכתב בתשובת מהר"מ וכו' כי אונסא הוא נ"ב לענ"ד יותר הי' אפשר לומר שתטבול ביום שהוא יום ח' שלה כדי שלא תצטרך לטבול בשבת והוי דומיא דאונס אבל למה שאכתוב לקמן דמשום דלא צריכה טבילה אלא מדרבנן שרי' לטבול בליל שבת בלא טעמא דהיא אנוסה

תו ס"ק הנ"ל אלא דכתב בתה"ב דנהגו וכו' ובזמן הזה. נ"ב טעם זה דחוק בעיני. אבל עיין סי' קצ"ח סעיף מ' ועיין מס' יבמות מ"ו ע"ב ד"ה תיקונא גברא ותמצא טעם הגון ושני ת"ח לאו דוקא וק"ל

תו ס"ק הנ"ל א"כ אשה זו מותרת לטבול ממ"נ נ"ב המעיין בת"ה עצמו יראה להדיא בסי' רנ"ו דמנהג היולדת רק מקיים ע"י שמקיים מנהג איסור רחיצה של רשות בשבת וכתב דמנהג פשוט בכל מקום דאסור לרחוץ כל גופו בשבת יהי' מאיזה טעם שיהי' וא"כ בטל הממ"נ. אבל לענ"ד נראה לפ"ר דיש להתיר משום דודאי טבילת מצוה היא כדכתב מקודם ומ"מ לא נראה כמתקן משום דטבילה זו אינה אלא דרבנן והוי כטבילת בעל קרי שמתיר המ"א סי' שכ"ו משום דדמי לטבילת כלים טמאים דרבנן דהא ד"ת רובא ומקפיד בעינן. ועיין במ"א שמביא הרבה טעמים על איסור רחיצת כל הגוף של רשות והאמת שהש"ך לא ראה אלא תשו' תה"ד סי' רנ"ה ולא דרנ"ו כי שם כתב בעצמו בתר הלשון שהעתקתי לעיל בשמו ואע"ג דמשמע בכל דוכתי בתלמוד דשרי וצ"ע בתוס' פ' כירה על זה. אך בהיתר דידי עדיין צ"ע די"ל ע"כ לא דימה המ"א אלא טבילת ב"ק שמדינא א"צ טבילה ויוכל להתפלל בלא טבילה ושפיר דומה לטבילת כלים טמאים דרבנן שנמי לכל הפחות שרי אף קודם טבילה להשתמש בהן חולין ומעשר ולא מיחזי כמתקן מההוא טעמא אפילו לרבא במסכת ביצה משא"כ טבילת אשה זו אפשר דדמיא לטבילת כלים חדשים ודוק

בש"ך ס"ק ב' ונראה דדם טמא הוי לאחר וכו'. נ"ב לעיל ס' קצ"ד מס"ב בהג"ה מסיים ודינו כשאר דם לכל דבר ועיין בס"ט:

סעיף ג' בש"ך סק"ו מיהו נראה דהיינו דוקא ביום ח'. נ"ב עיין ח"צ סי' י"א שהכריח בטוב מדברי התוס' שר"ת מתיר אפילו ביום ז':

נשאלתי על אודות הנשים הדרים בדאנציג ולשעה זו לא הי' [ להם אלא מקוה צוננת. ובק"ק ש"ל דיש מקוה טהרה עם מים חמין והצינה קשה להם ומוכרחים לבא לש"ל לטבול ושערי העיר נסגרים מיד תחלת הלילה וצ"ע איך יתנהגו והנה הסוגי' ערוכה בפרק התינוקת דף ס"ז וע"ש. והנה הרא"ש סוף הלכות מקואות מביא פלוגתת ר"ת ורשב"ם אחיו שהרשב"ם מחמיר שלא תטבול עד שתחשך ור"ת הי' אומר שא"צ להחמיר כל כך רק שתטבול סמוך לחשיכה ותבא לביתה משחשיכה ואז ליכא למיחש לסרך בתה. ויראה לענ"ד שמחלקותם תלוי בפי' רבא דאתקין במחוזא משום אבולאי פי' רש"י אבולאי שוערי העיר ונכרים הם. והוסיף הב"י הכא לפרש שוערי העיר שהיו סוגרים הדלתות בתחלת הלילה. ולפי זה הא מוכרח לפ"ר כחומרת רשב"ם דאילו לדעת ר"ת מה הוכרח רבא לתקן הטבילה ביממא דשמיני משום זה הא בלא זה ע"פ הדין היא יכולה לטבול סמוך לחשיכה ותעמוד על פתח שער העיר קודם ההסגר ותבא לביתה משחשיכה שהרי אך תחלת הלילה סגרו. א"ו לולא ההכרח מפני הסגירה אף זה אסור כיון שעכ"פ הטבילה ביום והוצרך להתיקון ושוב אין הבדל אם הטבילה באמצע היום או סמוך לחשיכה. והר"ת ע"כ שמפרש כפי' השני דרש"י ז"ל שכתב ל"א בנינים של מערות היו בדרך בית הטבילה ואם תפול שם תסתכן. א"נ כדפי' הסמ"ג דף ל"ח שכתב וכן רב במחוזא מפני שומרי העיר המעלילים אותם ההולכים בלילות דלשני פירושים אלו היו מוכרחים ללכת מבית הטבילה לביתם בעוד היום. וזה מודה ר"ת דאסור מדינא לולא האונס והוצרך רבא לתקן ויוכל ר"ת לפסוק כפסקו. ואולם להב"י שאינו מביא אלא פי' הנ"ל ולא הרגיש שזה סתירת פסק ר"ת ע"כ לדחוק מאוד שסובר שזה הי' קשה להנשים לצמצם הטבילה סמוך לתחילת הלילה שסוגרים העיר ולולי התיקון היו מוכרחים לטבול מבע"י ממש וזה מודה ר"ת דאסור מדינא לולא האונס שהוצרך רבא לתקן ביממא דתמניא. אך א"כ הא ודאי צ"ע על רבינו ב"י ז"ל שכתב בתר לשון הרא"ש בשם ר"ת ונראה דתטבול סמוך לחשיכה לאו דוקא דקודם לכן נמי יכולה לטבול אם אינה באה לביתה עד שחשיכה אלא אורחא דמילתא נקיט שאחר הטבילה מיד היא באה לביתה. וכן נראה ממ"ש המרדכי וכו' ור"ת לא הי' מצריך רק כשתשוב תהא חשיכה עכ"ל וכן כתב סמ"ג משמע דלר"ת לא קפדינן אלא כשתשוב יהי' חשיכה עכ"ל דא"כ לא אזיל כלל פירושו של אבולא לפסק ר"ת שהרי אז היו יכולים לטבול מבע"י בלי צמצום סמוך לתחילת הלילה וימתינו מלבא לביתם עד אחר סגירת השער שהוא תחילת הלילה ואז יבאו לביתם משתחשך. ובע"כ לדחוק מאוד בלשונו ור"ל דלאו דוקא הטבילה צריך להיות סמוך לחשיכה אלא אף אם הטבילה היא מבע"י אלא שהיא סמוכה לחשיכה כ"כ עד שאי אפשר לה לבא מבית הטבילה לביתה אלא משחשיכה אז שרי' אף בלי אונס אבל אם טובלת מבע"י בעוד שאפשר לה לשוב לביתה מבע"י אלא שמתאחרת בתר הטבילה מלשוב לביתה עד שתחשך זה מודה דאסור מדינא אף ביום ח' משום סרך בתה שתראה אמה יצאת מביתה לבית הטבילה מבע"י סברה ודאי שכשירה ביום ומה שתראה אותה מתאחרת מלשוב עד שתחשך סברה איזה סבה נזדמן לה בדרך וכל זה דחוק. שוב עיינתי בהארוך וראיתי כתב בלשון זה אבולא פי'