בית מאיר יורה דעה קלב

יהודה חידש שאם מהלכת מורה שלא נפתח הקבר בישיבתה על המשבר. וא"כ לענין פ"נ בשבת מיד שיושבת על המשבר, חיישינן לחלל ואין אומרי' להבחין בבדיקה אם תוכל להלוך כי מפני הספק פקוח נפש לא רצו להחמיר בבדיקה הלזו כי בין כך ובין כך אפשר תבא לידי סכנה נמצא לפ"ז בין להר"ש ובין להרמב"ם כשמהלכת אחרי ישיבתה על המשבר שפיר יש ללמוד משם היתר דליכא למיחש לפתיחת הקבר לענין נדה. אך הספר הנ"ל גמגם על היתר זה אם תחילה בשעת ישיבתה על המשבר לא היתה יכולה להלוך. ואף אמנם לענ"ד אין לחוש לדברים אלו כי ז"ל אך אף גם דאינה יכולה להלוך אז בעת ישיבתה וביאת החבלים לה דאז אע"פ שהלכה אח"כ אין ראי' מהמשנה דשם אם נפתח (צ"ל נסתם] אח"כ הקבר הרי ראי' דפתיחת תחילה לא הי' הולד כילוד ואין מטמאה משא"כ כאן בפתיחה א"א בלי דם ואח"כ נסתם הפתוח כנודע עכ"ל. ולדעתי ל"מ לפירושי הנ"ל בדעת הרמב"ם וגם לפי' הר"ש דבראש כפיקה כע"מ דמטמא אפילו בלא יצא לחוץ וא"כ אף שם במשנה מה ראי' כשמהלכת אח"כ שלא נפתח ונסתם וכבר הבית טמא ע"י הפתיחה. אלא אפילו לפי' התוי"ט דלהרמב"ם לפי' המתני' תמיד בעינן יציאה לחוץ לטמא הבית מ"מ קשה מה ראי' בשמהלכת שלא יצא פעם לחוץ וטמא הבית וחזר אח"כ למקומו ומהלכת. ובפרט לפי' רש"י הנ"ל דאיירי המתני' בשיושבת על המשבר ומ"מ ידעינן אם אז היתה יכולה להלוך אם לאו. אלא ש"מ שברור להחכמים שמאז שנפתח רחמה פעם שוב מכח חולשתה אינה יכולה להלוך ומדמהלכת ראי' שלא נפתח קברה מעולם אך עכ"ז אמינא לענ"ד היתר יותר מספיק. וגם לענין אשה היושבת על המשבר תוך חדשים הראשונים דיש לספוק אם הולד קטן ראשו מפיקה דשם להרמב"ם אין ההילוך מורה להתירה כל עיקר. מ"מ יש לענ"ד ללמוד היתר מטעם ס"ס חדא אם ההלכה כהריף ורמב"ם הנ"ל ואת"ל כהרמב"ן הא השאלתות והרמב"ם הביאו תוס' פ' ד' מחוסרי כפרה בשם השאלתות דאפשר לפתיחת קבר בלא דם כמבואר סי' קפ"ח בב"י ונהי דאנן מחמרינן דא"א מ"מ מידי ספיקא לא נפיק והוי ס"ס דפלוגתא ושוב אינו תרתי דסתרי. ותו נלענ"ד עיקר מדחזינן שכל הראשונים, לא הרגישו כלל בדברי נ"ש וזה ענין תמוה מאוד לכן לבי אומר לי שהשוו כל הפוסקים בזה דכל ענין פתיחת הקבר בלא דם לא נאמר אלא במפלת מידי יהי' מה שיהי' ואפילו רוח אבל ביושבת ולא מפלת מידי כע"מ להשאלתות דאפשר בלא דם. ונהי דהרמב"ן חולק על רב אחא משבחא דמחלק ואומר דוקא כי הפילה ולד בן מ"א יום הוא דאמרינן א"א וכו' הא בפחות מזה מיא בעלמא הוא ולית לי' פתיחה והרמב"ן חולק כמבואר בב"י הכא. מ"מ י"ל דכע"מ בלא הפילה מאומה ואפילו רוח לא יצאה ממנה דאפשר לפתיחה בלא דם. דאלת"ה קשה לפי' הרמב"ן על אביי דחשיב לי' פתיחת הקבר בלא דם אדמפלגי בפרק המפלת כשהפילה חתיכה או רוח עכ"פ ליפלגי ביושבת על המשבר ויאמר ר' יהודה דטמאה וכמו כן ר' יהושע בקשתה שנים ובשלישי יושבת על המשבר לימא ר' יהושע דמביאה קרבן ונאכל דהוי רבותא טפי אליבא דהלכתא אלא משמע דדוקא לענין מסוכנת הוא דהוי פתיחת קבר ביושבת על המשבר אבל לענין לומר שא"א בלא דם אינו אלא כשמפלת עכ"פ מידי מהרחם ואפי' רוח אבל בלא יצא מידי לא. אמנם לדברי הנ"ל שהוכרחתי ע"פ קושי' הר"ש דאביי לא לודאי נקיט דישיבת משבר הוא פתיחת הקבר כי אם לריעותא גדולה. ובלא זה נמי הכריח חתני הנבון החריף מוה' יהודה נ"י דע"כ כל דברי האמוראים שם לא נאמרו כי אם לריעותא ולא לודאי דאלת"ה קשיא איפכא להאמרי לה משעה שניטלה בין אגפיים דמשמע התם לפי פשוטה שמשעה זו היא פתיחת הקבר. א"כ קשה באהלות שמפרש ר"י שדוקא בשחברותיה נושאות אותה הוא דטמא הבית הראשון מספק ואמאי לא יהי' טמא ודאי דהא בהעגיל הראש כפיקה לפי' הר"ש ודאי טמא הבית בהפתיחה לחוד בלא יציאת ראש אלא ש"מ דבשבת כל הדברים אינם כי אם לריעותא דספק. וא"כ קושייתם הנ"ל מפרק המפלת לק"מ דא"א לומר דע"י ישיבת משבר תביא קרבן ונאכל. נגד זה יצא לנו שנדון דידן ד' ספיקות יש בדבר חדא פי' הריף ורמב"ם ואת"ל פי' הרמב"ן עכ"פ אביי גופא לא לודאי אלא לריעותא וספק ואת"ל דהוי פתיחת קבר עדיין ספק של הרמב"ם דאפשר בלא דם ואת"ל דא"א עכ"פ מידי ספק לא פלטינן פתיחת הקבר בדלא הפילה מידי דאפשר כ"ע מודים להשאלתות דאפשר בלא דם. באופן דנקטינן להלכה יפה כיון בעל ספר תפארת ישראל הנ"ל שאין להחמיר לאחרים במקום דלא נהגו איסור. ומ"מ בעל נפש יחוש לעצמו. ואגב ארשום פה הנלענ"ד להליץ בעד השאלתות הנ"ל שהבאתי והרשב"א הקשה עליו מדברי ר' יהושע דאפילו בהפילה רוח סובר דא"א בלא דם. די"ל הא ידוע דפסקינן בג' ימים ראשונים הואיל שהמקור פתוח לא תלינן כתם במידי וא"כ י"ל דוקא בקשתה שנים וראתה דם סובר ר' יהושע דאפי' בהפילה רוח אמרינן דפתיחה כזו נמי א"א בלא דם מדכבר מקורה פתוח אבל אשה טהורה המפלת רוח אפשר כולי עלמא מודים דאפשר בלא דם כמסקנת הסוגי' דד' מחוסרי כפרה. ומיושב לדעתו מה שיש קצת לדקדק למה דמוקים הגמרא ריש המפלת פלוגתא דר"י וחכמים במפלת חתיכה בפלוגתא דר' יהושע מדוע לא פליגי חכמים ור"י בפלוגתא זו עצמה דמפלת רוח. ולהנ"ל ניחא דלא קאמר הגמרא ובפלוגתא דר' יהושע אלא דפלוגתתם שייכא לסברת פלוגתא דר' יהושע אבל מ"מ אינו דומה דדוקא בקשתה שנים הוא דס"ל לר' יהושע אפילו ברוח דא"א בלא דם אבל בטהורה המפלת אף ר' יהודה לא ס"ל דא"א בלא דם כ"א במפלת חתיכה ולא ברוח ולא במים בעלמא וק"ל. ועל הפוסקים א"א בלא דם לפ"ר צ"ע מהכא סעיף ו' שהוא מדברי עולא אמר ר' אלעזר ב"ק י"א שלי' שיצאה וכו' ומסיק הגמרא וקמ"ל דאין מקצת שלי' בלא ולד ואי א"א לפתיחת קבר בלא דם איך נשמע זה הא בלא זה צריכה למנות מיום ראשון משא"א לפתיחת קבר בלא דם. ועיין נדה דף ל"ו ע"ב תמצא דמן הגמרא לק"מ כי י"ל דאיירי תוך י"א יום שבין נדה לנדה דע"י הקשוי הם טהור ואך ליציאת הולד הוא דצריכה למיחש אבל על הש"ע ק"ק דלא משמיענו חידוש. שוב ראיתי דתי' זה על הסוגי' נמי ליתא כי זה איירי בשלי' שהפילה והולד נמוח כדפרש"י שם וכבר קיי"ל שם דף ל"ז אין קישוי לנפלים ואין הדם טהור. אבל העיקר מה דקיי"ל א"א לפתיחה בלא דם היינו אף שאין אנו רואים שום דם יוצא טמאה משום שבודאי יצא ונאבד. ולא אמרינן דם טהור יצא משום שרוב דמי המקור טמאים כמבואר בספר בעל הנפש. אבל בשיצא ממנה דם ודאי דבימי הש"ס דהוו חזו דמא וראו שהוא דם טהור היא טהורה ובזה איירי באופן שאין החשש אלא בעבור הלידה

סימן קצה סעיף ב' וכן ע"י זריקה ז"ל ר"י מטראני פרק קמא דכתובות ומכאן קשה לי למה דאסר רבינו מאיר ז"ל בתשובותיו להושיט דבר ע"י זריקה דהא מרחצת פניו וידיו אם לא דרך חבה היא דומיא דמזיגת הכוס והצעת המטה שאף הן דרך חבה הוא כ"ש דרך זריקה באויר ועוד דכל שבזב טהור אין לגזור בנדה כדאמרינן פרק ר' ישמעאל לענין יין נסך אע"ג דגזרו בי' לא חשיב כחובל עכ"ל. ומ"מ נכון להחמיר כי ראייתו יש לדחות ע"פ מה שמביא הש"ך ס"ק י"ו בשם רבינו יונה והוא בשטת הט"ז ע"ש

סימן קצו סעיף ד' בכל יום מז' ימי ספירה צריכה וכו' עיין בס"ט מה שמקשה מזה על פסק הגאון מוה' גרשון. ולשון הרמב"ן בהלכותיו פ"ט סי' כ"ב הכי הוא תבדק ביום ההפסקה וכו' ודי לה בבדיקות יום ראשון וז' אך מן המובחר הוא לבדוק בכל יום ויום מז' ימי הספירה. ועיין נמי הגהות רמ"א סי' ל"ג מה שכתב בדין התיקון של בדיקות ושט. ובזה לע"ד סרה תלונתו ראשונה. אך מה שכתב ותו קשה ודאי צ"ע

איתא בכתובות דף ע"ב בתוס' ד"ה וספרה וא"ת אמאי אין מברכת זבה על ספירתה כמו שמברכין על ספירת העומר דהא כתיב וספרה וי"ל דאין מברכין אלא ביובל שמברכין