בית מאיר יורה דעה קל

זוהמא דנדות לזוהמא דאותו מקום וסבר דמפני זוהמא דאותו מקום אף על בשרה איכא למיחש למאכולת., והמתרץ תירץ דאותו מקום בדוק או דחוק הוא ע"י דזוהמא דאותו מקום שנאוי הוא לה. ועל האבר בתמיהות הרמב"ן בל"ז אין לחוש בין בעודו לח ובין בזמן שהוא נגוב מפני שהי' על בשר שאין לחוש לכנה וכפסק הרמב"ם. ואף אם תרצה לומר דמ"מ בעודו לח מש"ז שמפני הזוהמא יש לחוש לכינה אף על בשר בודאי הזוהם דש"ז הוא בסוג זוהמא דאותו מקום וכדתי' הרמב"ן וממ"נ בין בזמן שהוא לח ובין בזמן שהוא נגוב תמיד אין חשש ודוק

אף שכבר ריש סעיף ל"ו בדיבור הראשון הארכתי בענין זה ושוב כתבתי שכבר מבואר הכל בס"ט דף ל"ה. מ"מ לא אמנע מלהעתיק קונטרס זה אף כי לפי הנראה הוא כבר כתוב למעלה. וז"ל זה לשון התה"ב גרסינן וכו' ודוקא כשנמצא עליו יתר מכגריס ועוד. ותדע לך דהא קתני במתני' נמצא על שלו ואקשינן וליחוש ופרש"י ז"ל ופרקינן אותו מקום בדוק אלמא אי לאו בדוק או דחוק הי' תלינן במאכולת וכתב המופלא מו"ה משה ז"ל בן המחבר ס"ט בדף ל"ה ולכאורה דבריהם תמוהים דלפרש"י הקושי' דאמאי מטמא ודאי דניחוש וליהוי ספק ומה הראי' לטהר. ואף שהתוס' וכו'. תו הקשה שם מקודם לזה על הב"י שכתב על דברי התה"ב והטעם מבואר דכיון שלא הרגישה רגלים לדבר שלא בא מגופה ולפיכך תולין במה שאפשר לתלות כתב ולפ"ז יש להקשות על הב"י דלמה לי' למימר דלכך תולין כיון דלא ארגשה הוי לי' למימר דלכך תולין כיון שהוא עגול. ואפשר לומר דחדא בחברתה מתורצת דודאי מ"ש הרשב"א ותדע ר"ל מזה אך מוכח דמה דאמר רב טמאה נדה ע"כ ביתר מכגריס איירי דאל"ה נשאר הקושי' עכ"פ דלא ליהוי ודאי דהא בטחתה ביריכה אף אילו נאמר כהחולקים שטחתה ביריכה אינו בדמיון כר וכסת לתלות בו כדאיתא בש"ך טעם הי"ח מ"מ ודאי דלא גרע מהיכא דמצאה מיד בשעת בדיקה למה דס"ד ולא ידע מאותו מקום בדוק ומ"מ מקשה וניחוש דלא ליהוי ודאי א"ו דאיירי ביתר מכגריס וכן מסיים בלשונו ואי לאו דאותו מקום בדוק וכו' לא מטמאינן משום נדה. ושוב מסתביר לו ממילא דנהי דרש"י ז"ל הוכרח לפרש הקושי' וניחוש אך על הודאי ולא על התלי' היינו כדכתבו התוס' דאל"כ ליקשה לי' על כל הבדיקות א"ו משום די"ל דדילמא חומרא היא. לכן פי' הקושי' אך על הודאי. אבל לבתר דמסיק אותו מקום בדוק הוא מסתביר לו שבכל מקום דיש אך ספק עד דשייך לחוש לודאי דלא ליהוי כמו בטחתה כיון דלא שייך תי' הגמרא בדוק הוא ממילא אף תלינן על ספק זה ובנמצא' מיד בתר בדיקה לא משום חומרא מחמרינן אלא משום דאותו מקום בדוק הוא אבל במקום ספק אף תלינן וע"ז כתב הב"י והטעם מבואר וכו' ולהכי אינו יכול לתלות טעם ההיתר משום דעגול כיון דאפשר טחתה אינו בדמיון כר וכסת וי"ל דטחתה אינו אלא בדמיון נמצא ע"י בדיקה דאפילו עגול טמא. לכן מוכרח לבאר דסברתו אזלא דכל שלא ארגשה מיד שיש ספק שלא לעשותו ודאי אף תלינן אלא שהחומר לטמא במשוך למד מכר וכסת ודוק. וממילא צדקו דברי הט"ז דהיכא דלא שייך למיקם עלה דמלתא במשוך ועגול לא שבקינן מלתלות מפני ההוכחה דלא ארגשה:

ט"ז ס"ק כ"ט מעתיק לשון הרשב"א וטור בסגנון אחד ופי' דבריהם באופן אחד שאינו טהור משום מציא' כתם בחלוק כי אם בלקח' מן השוק. אבל בעד בינוני טמא. ובדעת הרשב"א במח"כ ודאי לא כיון יפה וגם לשונו אינו כדהעתיקו אלא ז"ל אבל אם אינו בדוק או' שלקחתו מן השוק. וברור פירושו אבל אם אינו בדוק ר"ל שלא הי' בחזקת בדוק מעולם אלא שלקחתו ממקום מוצנע דהיינו עד בינוני או שהי' פעם אחד בחזקת בדוק אלא שאח"כ הונח בשוק במקום התורפה. שאז אבד חזקתו וטהור. דאילו לפירושו דבעד בינוני מטמא קשה הא הרשב"א מסיק להלכה דאפילו בדקה בו טהורה ואיך אפשר דבמציאה תהא טמאה א"ו באין ספק כנ"ל. ולשון הש"ע ודאי נמי מורה דמטהר בעד בינוני כיון שאינו מזכיר כלל בכל הסימן לקיחתו מן השוק אלא בדוק לה ואינו בדוק ולדעת הש"ע ע"כ לחלק בחילוק הב"ח דדוקא בבדקה בעד בינוני פסקינן כר' חייא דטמאה משום כתם אבל במציאת כתם בחלוק בינוני טהורה. ומה שמקשה עליו הואיל ושניהם אינם דאורייתא מה בכך נהי דלאו דאורייתא מ"מ יותר מורה שבא מגופה מהיכא דמצאה בלא בדיקה. ובל"ז דבריו סותרים בענין זה במה שכתב דלרבי טמאה מן התורה הואיל ודאי מגופה בא. ותיפוק לי' הא שלא בהרגשה ראתה. וכבר הרגיש בזה בתשו' שב יעקב סי' ל"ו. וחילוק הב"ח מוכרח בגמרא דאל"ה מה מיבעי' לי' בדר' חייא אי טמא משום כתם או משום נדה דאיך אפשר דכל ימיו רק טמא משום כתם דא"כ מה איר' בדקה בעד שאינו בדוק ואפילו נמצא בחלוקה כזה נמי טמאה משום כתם. א"ו דלא דמי ובחלוקה טהורה. על כן ברור דזה דעת הש"ע אלא דלשון הטור משמע כדעתו מדלא נקיט אלא אבל לקחה מן השוק. ובלשונו קשה קצת הדיוקים כדמדקדק הט"ז. ונראה כונתו בדעת אביו הרא"ש שלא לחלק בין מציאת כתם לבדיקה ולהכי נקט בלשונו הברור לי בלי שום מחלוקת וכתב אין האשה וכו' אא"כ הי' בדוק לה. ר"ל בחזקת בדוק דהיינו מה שהביא מקודם בשם הרשב"א דנקרא עד הבדוק אבל בלקחתו מן השוק ודאי טהורה ומעד בינוני לא איירי משום דזה לדעתו תלי' בפלוגתא דלהרשב"א שפוסק כר' יוסי אפילו בדקה' בו טהורה מכ"ש בכתם משא"כ לדעת הרא"ש סובר דאפשר כמו בבדיקה טמאה ה"ה בכתם. אבל דעת הב"י בש"ע נראה ברור כדפירשתי. ומכ"ש דדעת הרשב"א כדכתבתי ולדעתי אף הרא"ש מודה בזה כדהוכחתי לעיל וה"נ משמע כונת הרמ"א שלעד בינוני קורא עד שאינו בדוק ולא הגיה על הש"ע שמטהר בסתם עד שאינו בדוק בכתם. על כן לדינא המקיל כפשטות הש"ע לא הפסידף סעיף מט. בט"ז ס"ק ל"ו. ע"ש מה שמביא בשם תה"ב והנקה"כ בהשגותיו לעיל על ט"ז ס"ק י"ז כתב שאין דברי תה"ב אלו הלכה מפני שהרשב"א לטעמי' אזיל שגם סי קי"א בחתיכה איסור דרבנן שנפל לאחד משתי קדירות של היתר סובר הכי. וכבר השיג שם ג"כ עליו בש"ך ס"ק י"ט מסוגי' דפסחים ע"ש. ואני אפילו ריח קושי' איני רואה על הרשב"א כיון דבכתובות מסקינן והכא כיון דשרו לכולהו כבת אחת דמי וביארו שם התוס' דאף דלא בא לפנינו לשאול אלא אחת מ"מ כיון שהדבר ידוע לכל שיש יותר כבא לשאול עליהם נמי דמי ולפרש"י כבר ביאר הר"ן בפי' מרווח דגבי ב' שבילין מה דשרי בזא"ז היינו משום דאיכא למימר דאחד לא ידע מחברי' משא"כ גבי נשים דאחת יודעת בגונא דחברת' כראוי לשאול עליו ועל חבירו דמי והלכה כר' יוסי דשתיהן טמאות א"כ גבי שתי קדירו' ושלש נשים אף שבאתהאחת מהן מ"מ כיון דעיקר השאלה א"א אלא שאומרת גם מחברתה נמצא דידוע לב"ד משניהם וגם להאחד ידוע בגוונא דחברי' נמצא דלר"י הוי זה כבבת אחת ושניהם אסורים וטמאים. וה"נ מוכח מדינא דסי' ר"א סעיף ס"ח דלא מחלק בין של אדם אחד או ב' ובאו זא"ז והיינו מטעם זה גופא. ומה שמביא הט"ז בסי' קי"א סק"ו מההוא דסוף פ"ז דתרומות דמייתי שם הר"ש דינא דב' שבילין. אינו דומה כלל דהתם נמי כשבאו זא"ז אפשר דזה לא ידע מאידך וגם להב"ד אינו נודע שיבא גם אידך משא"כ בנ"ד ע"ש ודוק תמצא כדברי. ובמס' פסחים מן סוגי' הגמרא אין פירכא כלל לדברי דמדמה שם הגמרא צבור אחד של חמץ ובא עכבר ונכנס לאחד משתי בתים בדוקים וכו' אפשר דלהסוגי' דכתובות נמי התם מדמה לבבת אחת תמיד אף בזא"ז כיון דלא סגי בלא"ה ולק"מ מהתם על הרשב"א. אך על הטור א"ח שם שכתב בפי' דבזא"ז שרי התם קשיא לי מאוד ומה יעשה לסוגי' דכתובות וצ"ע עכ"פ דברי הרשב"א מיושרים בלי פקפוק

סימן קצא בהג"ה וי"א דאפי' ביושבת וכו' עיין בס"ט מה שמקשה על דגזירת מעל"ע שייך אף לבעלה ודחק לשנויי קושי' ב"י במה שהחמירו בבדיקה טפי לטהרות מלבעלה