בית מאיר יורה דעה יג

וכמה שיש להם נקב זה וכל פי המדבר אלינו מעידן שכן הוא נמצא כמה וכמה מהן ושהוא כן מתחילת ברייתן אין לנו להחמיר. ועל התב"ש אני משתומם תחילה בדרך שאלה שואל אימא טריפות הן כנ"ל. ובודאי כן הוא אחרי שבטוב הוציא התשובה הנ"ל מלשון הרמב"ם והגאונים שאף בלא רוב דנו ואמרו כל הנהו וכו' ה"ה פשיטא די"ל ה"נ על מציאת מיעוט המין כשמצוי הרבה. ומכ"ש כשהם מסוגים בסוג בפ"ע דומי' דנ"ד דכל שהם בסוג נוצות גבוהים ממש רובן ככולם יש להם נקב באווזות ובתרנגולים פשיטא די"ל שהם כמין אחד כולו או רובו. ועכ"פ אף לדעתו מידי ספק לא נפיק. ואיך כתב אין להתירן מכח זה דכ"מ שאסרו חז"ל בפירוש ומי יתן ואדע מי הם החכמים שאסרו בפירוש. תו כתב התב"ש ואע"ג דהתם כתב הרשב"א הטעם משום דא"א לדחות דברי חז"ל אבל הכא י"ל כיון דחזינן דחיות הנה נימא דחז"ל לא אסרו כ"א בנשבר העצם בעוף המים אחר שנברא שלם ולא מתולדתו וכן מ"ש נפחתה הגלגולת היינו נפחת אח"כ ולא שנברא כך ז"א דאימא כתירוץ אחר שכתב שם הרשב"א דכל שאם ניטל או ניקב טריפה מפני שאין כמוה חי' קיבל משה מסיני שאם נברא כך או נברא ביתר אותו אבר אע"פ שמרבה כחול ימים הוא טריפה. ולשון זה אינו כלל בנמצא בהרשב"א אלא הכי כתב ועוד אני אומר שלא אמרו שהיתרת זו אינו חי אלא כך אמרו שכך קיבל משה מסיני שהיתרת כנטול וכל שאלו ינטל אינו חי אפילו מעתה שלא ניטל טריפה כאלו נטל ואע"פ שמרבה כחול ימים עם יתרונו וכן בחסר רגל אפילו אי טריפה שאלו לא נולד כן אלא שלמה ונטל רגל לא חיתה אף עכשיו טריפה עכ"ל. הרי ראה בעיניך שלא כתב דבריו אלא על מה שנאמר בפירוש דהיינו חסר רגל שנאמר בהדיא בגמרא אבל חסר או יתר ברגל טריפה. ע"ז כתב שאף אם ימצא נברא חסר או יתר שחי אמרינן ההלכה היתה שבעבור זה היא טריפה הואיל שאלו היתה נבראת שלימה ונטל אח"כ לא היתה חי. אבל בנ"ד שבעצמו מסופק דאפשר שלא אמרו חז"ל אלא בנשבר ונפחת ולא בנברא. מה"ת שלא יבאר החיים והטלת בצים שכן האמת. תו כתב התב"ש ותו בלא"ה אין להכשיר פחיתות הגלגולת מטעם י"ב חודש שהרי רבותינו בעלי התוס' העידו בדף מ"ב שיש אנשים הרבה שניטל גלגולת שלהם יותר ממלא מקדח ועדיין חיים. וכ"כ הרשב"א בתה"ב הארוך דף מ"ז וז"ל ואע"ג דחזינן בבני אדם דאפילו נפחתה כטפח חיים אין לך אלא מה שמנו חכמים בכשירות וטריפות וכו' ע"ש שהאריך התב"ש ומסיק ואע"ג דחז"ל סתמא אמרו סי' לספק טריפה י"ב חודש. צ"ל דהטבעים משתנות לפי הזמן והארצות כמ"ש תוס' ד"ה כל בדף מ"ז ואע"ג דגם עתה בזמן הזה ובארצות אלו פסקו הפוסקים בספק טריפה שניתר ע"י חודש ולידה. היינו בסתם טריפות דלא ידעינן שנשתנו אבל בשבירת גלגולת דידעינן דאיכא שינוי ואיכא דיעות רבותינו הגדולים שהבאתי שאין לסמוך בהא אחיים ולידה פשיטא שאין ללמוד היתר עי"ז לענ"ד אפילו בספק. וכל דבריו בזה ליתנהו חדא דתירץ לנפשי' קושי' תוס' ממה דחזינן בבני אדם וכו' ודחקו עצמם בפנים שונים כמבואר בתוס' ולא נחתו לדברי' שנשתנה הטבע שהם דבריהם עצמם. ותו הא הנ"ל באותו דבור כתב תו דאי לא אף אנו נתיר ניקב קרום של מוח ושניקבו הדקין לפי שנשאלו הרופאים ואמרו שנסו וחיו. ולדברי התב"ש ע"כ שיאמר אף בזה נשתנה הטבע ונפל פיתא בבירא שאמרו ספק טריפה משהינן לה. ותו דסתמא אמרו ספק טריפה משהינן ומי לא אמרינן נמי אם. יש ספק בפחיתת הגלגולת אם הוא כשעור דנמי יש הנסיון דשיהה י"ב חודש. א"ו אין זה אלא סברה בדוי' מן הלב. והתוס' לא כתבו שנשתנה הטבע אלא על עניני טבע בריאה שאין מות וחיים נתלה בו כמו דחזינן האידנא דכל הבהמות ממש יש להן וורדא ובימי הגמרא מקצתן הי' להם ומקצתן לאו עכ"פ נשארו בכשרותן נמצא לא נשתנה הטבע מענין מות לחיים וכן להיפוך וה"ה ללידת בשלשה או בשנים דאין מיתה וחיים תולה בזה. ואפשר שמה שאמרו חכמים בזמנם בת ג' ודאי לכהן ע"פ הנסיון בזמנם ונשתנה הטבע ואף שם דחו התוס'. אבל מה שנאמר למרע"ה שהוא טריפה ולהלכה שאינו חי ודאי מה"ט אסרה לנו תורתנו הקדושה והיא נצחית בלי ספק אף הכלל נצחיי ולא נשתנה הטבע ולא ישתנה לעולם. הכלל אין לנו לחדש מבטננו סברות אשר לא נזכרו בראשונים לבנות עליהם יסוד אף להחמיר. ואי משום קושי' הנ"ל ממה דחזינן ב"א שחיים אין אנו אחראין ליישבה יותר מהרשב"א דלא פי' כותי' אלא כתב סתם במה שבפירוש נאמר דטריפה ומורה עלי' פשט ההלכה אין לנו להשגיח בהחקירה בלי טעם. ואף לדעתו וטעמו שהמציא שנשתנה הטבע אצל ב"א מה"ת להמציא מכח זה שנשתנה אף בבהמות ואף להוסיף ולהקיש שנשתנה אף לגבי לידה. אין זה לדעתי כ"א דברים בעלמא. ואדרבה מדעת רבינו אפרים שבתוס' ד"ה כל דף מ"ז הנ"ל ודאי דיש ללמוד היתר פשוט לנ"ד דהא לשיטתי' אפילו על ב' וורדות הי' אומר דלא מקרי יתר מפני שכל הנהו וכו' והרי זה ודאי אך מיעוט המצוי הוא ומכ"ש בנ"ד דכל הסוג בנוצות גבוהים הכי איתנייהו. די"ל כל הנהו וכו' ולהתירם בפשוט. תו כתב התב"ש כ"ש בנ"ד דעוף המים הוא אין קיומו נחשב לכלום וטריפה ברורה היא. גם אין לחלק ולומר דסתם נשבר העצם בעוף המים היינו שלא בתולדה אבל בתולדה לא. ז"א דהא הרמב"ם במקום נשבר העצם שבגמרא כתב ניקב העצם אלמא דס"ל היינו נשבר היינו ניקב ודין אחד להם ובנקובי כבר הוכיח בצ"צ דאין חילוק ואפילו נברא ניקב וכו'. ותו מוכח מגמרא נדה כ"ד דנברא בגלגלתו אטומה פי' חסרה אין אמו וכו'. ואין להקשות אדרבא מהתם מוכח דנברא בגלגולת חסרה לא חי ואין ראוי לברית נשמה וא"כ לאו בכלל טריפה הוא השתא דחי ז"א כיון דמדאורייתא הוא או בכלל נבילה או בכלל טריפה גם השתא לא נשתנה דינו אע"ג דנשתנה טבעו וזה פשוט. וכבר כתבתי שלענ"ד הנהו דברים שנשתנה טבע ליתנייהו כדמוכח מתוס' ורשב"א עצמם כנ"ל. והכא העיקר כיון דכל הנהו חיוא ברייתא הכי איתנייהו מעיקרא אינם בכלל טריפות. ותו כיון דנבראו הכי בסתימא שרירא ודאי דאינו, דומה להנאמר בנדה דאיירי בחסר גולגלתו ופתוח עד שנראה לעינים ולהכי הם חיים וקיימים ומולידים מפני דבאמת אינם טריפה כנ"ל. וכן ראיתי. בבית לחם יהודא מביא בשם רוב האחרונים גאוני עולם שהתירו בפשוט מטעם דהכי רביתייהו ודלא כהכרו"פ שעל היתר זה הי' ירא חטא להתיר אלא המציא שיש ספק באווזות דידן אולי מעוף דיבשה הוא ע"פ תשובת הרא"ש כלל כ'. והמעיין שם יראה להדיא שאך השואל נסתפק והרא"ש השיבו בהחלט הדבר וכן הרמב"ם והרשב"א. לכן לענ"ד זה ודאי ליתא ועיקר היתרם ברור מטעם דהכי רביתייהו כדברי המורה צדק בעל צ"צ וכאשר העיד התשו' הנ"ל בשם מהרי"ט גאון קדמון. וגם מה שכתב הכרו"פ שיש לצדד היתר מטעם נשבר דוקא בתולדה ולא בנברא. האמת שבמחשבה זו הלכתי נמי בפנקס הגדול (הוא המועתק לעיל] אבל בע"כ חזרתי בי לפ"ר ע"פ דברי הת"ש הנ"ל שלפום רהיטא הראי' ממס' נדה ברורה שטרפות נפחת הגלגולת היינו בנברא כך ודלא כהחלטת התה"ד סי' קע"ז וממילא ה"ה בעוף של מים אפילו בכ"ש ודוק. אבל כאשר עיינתי תו רואה אני דלאו ראי' במידי הוא כי אף שהאמת רש"י פי' הכי אטומה חסרה (ובאמת צ"ע קצת מדוע שינה מפירושו בוושט שפי' וושט אטום סתום וע"ש בחידושי רמב"ן ור"ן) אמנם הרמב"ם והרשב"א סתמו. ויהי' איך שיהי' ע"כ אף לפירש"י ר"ל חסרה כל הגלגולת דאלת"ה אלא כהמובן מהתב"ש שנחסר מן הגלגולת א"כ איך סתמו הרי לכל הפחות צריך שיחסר כסלע דאל"ה הא אינו אפילו כדי שינטל מן החי וימות. ומכ"ש בנברא כך דיוכל לחיות ותו דאלו חסרה היינו שחסרה מן הגלגולת א"כ הא ע"כ היינו בכל שהוא כדאמר ר"פ אבל מלמעלה למטה אפילו כל דהו ופרש"י מלמעלה שיחתוך. מגלגולת. ובאמת אף דברים אלו אינם מובנים לי כי מה ענין שיחתוך אצל נברא עכ"פ הא