בית מאיר יורה דעה קכב

שכתב הגאון ס"ט ז"ל בלשון זה ובר מן דין נראה דכל עיקר היתר הר"ן אינו אלא בקרטין הבאים עם מ"ר דהא איכא דיצאו מן הכליות דרך השלחופית אבל בחול וחצץ גרידא מנ"ל שיש להם דרך ומבוא מן הכליות לבה"ח וכן נראה בדברי הח"צ בסוף התשו' הנ"ל עכ"ל. ואני חפשתי ולא מצאתי כדברים אלה בדברי הח"צ. אף גם לפ"ר. סותר דברי עצמו בזה שהתחיל בלשון זה כללא דמלתא וכו' העולה מכל מה שכתבנו אשה שיש לה מכה בכליות תלינן חצץ אדום בכליות אבל מן הסתם לא אמרינן שיש לה מכה ואם מרגשת כאב בכליות תלינן חצץ אדום בכליות שע"י כאב נתברר שיש לה מכה בכליות הרי מבואר דאם יש לה מכה או כאב יש לתלות בם החצץ אדום אף על ידי בדיקה וכן באמת משמעות הר"ן בתשובה שמדמה לדין תליות במכה ולההוא טעמא האחרון הי' מתיר אף נמצא בבדיקה שלא בשעת הטלת מ"ר. וכן מוכח דעת הט"ז והח"צ לא מצאתי שהשיגו בזה. ואף שהאמת לענ"ד שאין מבוא מן הכליות במאומה להביא אל תוך המקור ואפילו לא ע"י דהדרי מ"ר למקור להוציא כי אינו דומה היציאה ע"י שטיפה להבאה עד שיונח שם. ומכ"ש למאי דפסקינן כר' יוסי ודלא כדברי ידידינו הרב מוה' טעבלי מ"מ הברור שהשתן דרך בה"ח אזיל ובלי ספק הקילוח שוטף בכל בה"ח אלא שלתוך המקור לא שכיח שיבא עד שיוציא משם דם אבל כל הנמצא בבה"ח מה"ת שלא לתלות במכה שבכליות. ותדע הרי הר"ן דימה הנמצא בבדיקה לנמצא בתוך הספל ועל שפת הספל ומי לא ארי' שנמצא בבדיקה של למעלה ממקום נקב השתן ומה דמיון הוא זה א"ו שכל בית החיצון ואפילו למעלה מנקב השתן הוא בחזקת לכלוך משיטוף מ"ר ואפשר לומר מתמצית מ"ר הוא ואי משום דלא נמצאו סמוך להטלת מ"ר מה בכך וכי גבול יש לתמצית מ"ר שמתעכב בבה"ח שעה אחת לא יותר א"ו כל שלא נבדקה בתר הטלת מ"ר ולא מצאה אלא שאיזה שעות בתר הטלת מ"ר בדקה ומצאה יש לתלות שמן הכליות בא עם השתן והקרטין נשארו שם מן תמצית מ"ר ולפי זה נלענ"ד לקיים פסק ק"ק ליסא שבודקין השתן איזה פעמי' ואם נמצאו בו קרטין אלו מטהרין אות'] שלא להצריך כלל הבדיקה אם נימוחו או לאו כי עד כאן אין מקום להחמיר במשמעות הרמ"א ז"ל דבעינן מציאת הקרטין על העד אך סמוך להטלת מ"ר אלא לשיטת ר"ח שאז יש לחוש לדילמא הדרי מ"ר למקור. ולדילמא בתר דתמו מיא אתא כל הנמצא בין מה שבתוך המים ובין מה שעל העד. וע"כ לבא לסברת הר"ן דבקרטין מודה ר"מ ומשום דלא שכיח כלל לומר דכי הדרי מפקי דם כי ההוא ובשעה אחרת אינו יוצא ממנה כעין אותו דם כלל. וכן ע"כ לומר לפרש"י בזה מההוא טעמא אף לר"מ לית למיחש לדילמא בתר דתמו מיא אתא הכל דאיך אפשר דבשעה אחרת אינו יוצא ממנו כעין אותו דם כלל כי אם דוקא לבתר דתמו מיא אבל בנמצא נמי בבדיקת שעות הרבה בתר הטלת מ"ר שוב אין לנו הוכחה דלא ניחוש לכל החששות דחייש ר"מ. משא"כ לשיטת הפוסקים כר' יוסי ואליבא דסברת הר"ן דלר"י לא חיישינן בשום חששא במה שנמצא עם מ"ר זולת ביושבת על שפת הספל ולא נמצא אלא על שפתו ומתיר בנמצא בתוך ועל שפתו. (וזה נמי שיטת הרמב"ם וראב"ד וש"ע) ומדמה לזה אף הנמצא על העד ומשום דאמרינן הנמצא על העד מתמצית מ"ר בא מה"ת לחלק בין הנמצא סמוך לההשתנה או רחוק וכדכתיבנא כי מה גבול י"ל שבשעה אחת נוטף או כלה כל תמצית מ"ר שבה. א"ו מההוא טעמא הוא דחייש הרמ"א להקפיד ואינה מוצאת אותו חול רק אחר מ"ר משום דחייש לשיטת ר"ח. וא"כ י"ל זה כתם בהחלט להיתר אבל לעת הצורך. אף שכתב ויש להחמיר כשיטת ר"ח בודאי יש לנו לדון בזה ס"ס ספק הלכה כהפוסקים כר"י ומכ"ש דאף לשיטת ר"ח גופי' הא אינו מטמא כ"א משום כתם וי"ל דמודה בקרטין כאלו מטעם הס"ס דשמא לא נימוחו ובס"ס אף בדיקה לא צריך ולא שייך נמי. ספק חיסרון חכמה. וגם ס"ס דכתיבנא דשמא שלא בהרגשה באו ועוד ספק דמן הצדדים וספק של מראה דם כמוזכר בס"ט. מכל הלין טעמא נלענ"ד לקיים פסק חכמי ק"ק ליסא. אך יש להזהיר לאשה כזו שלא תבדוק עצמה בלא הרגשה כ"א בתר הטלת מ"ר כי אם בדקה פעם אחר הטלת מ"ר ולא מצאה ושוב תבדוק עוד פעם קודם הטלת מ"ר בזה ודאי מודינא דאין לטהרה כ"א ע"י בדיקה לא נימוחו. כי מציאה זו אי אפשר לתלות כלל בכליות כי בודאי אין מבוא מן הכליות לבה"ח אם לא ע"י השתן וזו כבר בדקה עצמה אחר הטלת מ"ר ונמצא נקי וק"ל

תשובת שאלה לק"ק ווילנא להמופלא מוה' אברהם דנצקיר דשם. על אודות הענין שערך לפני בלשון זה אשה שיוצאת ממנה ליחה לבינה מעט ומתוך שמרגשת שיוצא דבר לח בודקת א"ע וע"פ רוב מוצאת על הבדיקה כמין קרטין קטנים הנלקטים מהעד ואפילו בימי עיבורה והנקה ולא אירע בשום פעם שתמצא אף כטפה של חרדל דם רק אלו קרטין כמין טיפי זבוב ולא הרבה רק קורט אחד ורובא דרובא כשמוצאת אותו קורט אינו מונח על מקום הבדיקה כי לדעתי מה שהוא לח מן העד הוא מקום הבדיקה ואותו הקורט מוצאת על מקום הנגוב סמוך למקום הלח ממש וא"א לעמוד על מהות הקורט ומראיתו מה הוא מחמת קוטנו. גם א"א לבדוק אותם אם נמוחו והרבה פעמים רואה אותו שהוא אדום רק קודם שתראה לחכם נאבד. והנה רוצה מעלתו לדון ולהתיר לאשה זו אף שתרגיש הזוב לא תבדק עצמה וכתב בלשון זה. וכבר שקדו חכמים על טהרת האשה ואמרו כל לבעלה לא בעי בדיקה. אמנם בנ"ד שמרגשת שיוצא ממנה דבר לח צ"ע. והנה לדעת האחרונים וכו' ובסוף נסתייע מפסק מהר"ר גרשון שבתשו' ש"י סי' ל"ו. ולפ"ר א"י שום פעולה טובה בקולא זו דבשלמא בדברי הרמ"א שבי"ד סי' ל"ג הפעולה שאז סמכינן על הרוב ואמרינן שאין בו אפילו ההוא חששא שלבסוף מקילין בו. וכן בפסק מהר"ג סמכינן על החזקה ואמרינן שלא תמצאו אף אלו הקרטין. אבל בנ"ד מה בכך שלא תבדוק הא כבר מוחזקת האשה ע"פ הרוב שבכל פעם שמרגשת הזוב נמצאים הקרטין ורובא דאורייתא הרי מיד שמרגשת יודעת נמי מחמת הרוב שאף קרטין אלו נמצאים. ומ"ש הראי' מהידיעה. אמנם לפי הצעת השאלה שכתב וא"א לעמוד על מהות הקורט ומראיתן וכו' והרבה פעמים רואה אותו שהוא אדום וכו' דמשמע פעם נמצאים באופן שא"א לעמוד על מראיתו ופעם נמצאים באופן שניכר מראיתו אדום בשעת המציאה. אילו היינו יודעים שהרוב הם מאותן שא"א לעמוד על מראיתן אם נוטין למראה אדום או שחור אם לאו והמיעוט הוא מהניכרים במראה אדום. אז הי' פעולה בהעדר הבדיקה וסמכינן על הרוב שהם מאותן שאינם ניכרין. כי אותן לענ"ד יותר שייך בהם למידן בהו הס"ס שמביא הס"ט בס"ס קפ"ח בשם תשו' כ"י ספק אם הוא אדום וספק שמא לא נימוחו. (אף שבאמת הספק דלא נימוחו אפשר הוא ספק ח"כ כי אולי יש חכם בעולם המכיר עכ"ז בשעת הדחק אפשר לסמוך על הד"מ סי' נ"ג ס"ס ק"ב שמסיים אמנם לקמן יתבאר דלענין ס"ס לא בעינן בדיקה א"כ חסרון ידיעתינו אין מזיק לענין ס"ס. וכן דעת תשו' מ"ב אף שאין כן דעת הרבה מאחרונים מ"מ דבריו ברורים) אבל הניכרים באודם שדן בתשו' הנ"ל בספק אחד מחמת דלא בקיאין במראה זה. לע"ד לא מסתבר כלל כי אף שחילקו האחרונים במה שאנו נוהגין ע"פ הלכות גדולות להחמיר בבדיקה כמו בדיקת נקיבת הריאה וסרכות שזה לא מקרי ח"כ מדכ"ע לא בקיאי. היינו מה שמעצמנו מחמירין אבל מה שהש"ס העלה להחמיר שלא לראות דם להבחין בין טמא לטהור ל"מ להפר"ח י"ד סי' ל' סק"ב שאף תיקו ובעי' דלא איפשיטא אין לדונו בס"ס דה"ה בזה אלא אפילו לשיטת הב"י שם גבי גלודה שצירפו לס"ס היינו במה שהש"ס הניח בספק ואפשר כונתם שיהי' לנו אך כספק איסור אבל במה שהחליטו לגזור ולטמא כל מראה אודם מחמת ספק דדם טמא הוא מי עדיף מגבינות הנכרים שבש"ך סי' ק"י אות י"ח בכללי הספיקות בשם או"ה בלשון זה ואפילו הי' רק ספק אם מעמידין בעור קיבת נבילה לא היו ניתרים הכא מכח ס"ס וכו' דמאחר שאסרו מחמת אותו ספק ודאי