בית מאיר יורה דעה קכא

ע"י המצאות שעשו העד לח וחיככו בו הרבה. עכ"ז אין דעתי נוחה בזה כלל כי כל התליות ובפרט שבדיקה צריך להיות כדאמרו תולין במצוי ומה שהלב סומך עליו שאפשר בא מזה אבל אם ראינו שע"י נגיעה בהעברה בעלמא אינו בנמצא כלל על העד מה יתן ומה יוסיף שע"י חיכוך הרבה נמצאין הא בשעת הבדיקה ודאי לא חיככה הרבה על השערות אלא דרך העברה עברה ביניהם מפני הדוחק. ואפילו לחומרא אמרינן בגמרא ובש"ע סי' ק"ץ סעיף ל"ג תחזור להתעסק כמו שעשתה אם יזדמן כו' ואם לאו טהורה ולא אמרינן דילמא אז שהיתה עוסקת במלאכה עברה על מקום זה בדוחק זה לא אמרינן מכ"ש דלא נימא הכי לקולא. ובע"כ שהם דנין מדחזינן שעכ"פ הכנים מצוים שם סמוך לאותו מקום תלינן אף מציאת הקרטין שעל הבדיקה שהם מן כנים הללו הנמצאים חוצה. וא"י איך כונתם אם דנימא שאף גוף כנים אלו מצוים בפנים ומשריצים קרטין אלו בפנים כמו מבחוץ. קשה עליהם בתרתי. חדא דאותו מקום בדוק הוא בלי שום הבדל וספק כנ"ל. ותו א"כ מדוע נמצא על עד הבדיקה קרטין ולא כנים דידהו ותו א"כ למה הקפידו שבבדיקתה א"א ליזהר מבלי שתגע בהשערות. מה בכך הא תולין שאף קרטין שבפנים אינם מן המקור אלא מציאת כנים. ואם כונתם, אך לתלות הקרטין שבאו על העד אך מבחוץ מבין השערות כשעברה דרך עליהם בשעת בדיקה. א"י מה ענין פלפול הכנים להכא. אלא עיקרו תלוי כנ"ל אם דרך העברה בעלמא על השערות יש במציאות קרטין על העד מבחוץ וא"א ליזהר ולבדוק בלא ההעברה על השערות אז ודאי יש לתלות בפעם הראשון שבדקה בלא מתכוין ואמרינן מסתמא לא נזהרה. אבל אם בהעברה בעלמא דוגמת ההעברה עליהם בשעת בדיקה אינם במציאות כלל. לדעתי אין שום תועלת מציאתם ע"י חיכוך דוחק או ע"י הליחלח להעד שכ"ז אינה עושה בשעת בדיקה ומה יפה כחו של הגאון מוה' גבריאל ז"ל בתשו' הנ"ל שלא רצה להסכים בהיתר זה. ואולם מ"ש תו וגם יש עוד ענין וכו' ורצינו לידע מה זה נקרא נימוח כי אף שלא נימוחו כדונג מ"מ ע"י נעשו רחבים וכו' וגם נרגש קשה על הציפורן הקרוב לענ"ד ברור שזה לא נמוח מקרי ומה שתו כתב וגם אם לא נימוחו מקרי אם באדום מהני נמוח לשיטת הש"ך בסי' קפ"ט בסופו. לזה העתקתי לו התשו' לחתני שי' כדלקמן

תשובה לחתני הרב המופלג החריף מוה' יודא נ"י. ואף שגוף לשונו בהשאלה נאבד מידי מ"מ הענין מובן מתוך תשובתי

הנה עתה באתי להשיב על דבריו הנעימים יריד פ"פ העבר וביום ו' העבר פניתי מכל עמלי לעיין במילין ומצאתי שכתב חתני בלשון זה. ובאמת כתב הגאון המנוח ז"ל היתר מטעם ס"ס ספק מן הצדדים וספק לא נמוח. ובאמת הספק לא נימוח ליכא ספק כלל דהא אף כי ידעינן דלא נימוח מ"מ הלא דם יבש לא מהני לא נימוח כ"א לדעת הרז"ה ואנן לא קי"ל הכי. ואף דהב"י כתב דאין אנו צריכים לכ"ז דש"ה דנמצא תוך מ"ר ותיכף לאחר מכאן והלכך כיון דלא נמוח אמרינן דמן הכליות באו אבל אם נמצא שלא בשעת הטלת מ"ר ובזה לא שייך למימר מן הכליות לסברתו מה מהני דלא נימוח עכ"ל הנה רואה אני שמעלתו שי' מבין בהב"י במה שכתב בהא נמי כיון שידוע לרופאים שאין דרך חצץ להולד בחדר אלא בכליות תולין בכך ואין חוששין לה. מאז נמי הי' כונתו ע"י שריה אלא שפלטתו הקולמס ותיקנו בבה"ב, וכדעתו שמדמה הנהו קרטין לחתיכות דם. ולבי לא כן ידמה אלא דתחלה שגג לפי שעה וסבר ללמוד מהנהו עובדא דיש לסמוך על רופאים בלי בדיקה. ושוב נזכר בדברי הד"מ ותיקן וכתב והוא וכו'. ובאמת אז בפשוט מותרים ואפילו אם מן המקור באו כי אני מדמה אותן הקרטין להמפלת כמין עפר. (וכן מבואר בהשגות הרז"ה על הראב"ד סי' ד' שכתב המפלת כמין עפר וכו') כי עד כאן לא כתב, הראב"ד אלא בחתיכה דם יבש כאבן דהיינו שניכר במראיתו שהוא דם יבש ולא בקרטין אלו וכדדייק לשונו שבב"י סי' קפ"ח כתב בלשון זה וכמין עפר נמי אין דרכו של דם להתייבש וליעשות נפרד כעפר ולא כתב שחור כעפר. ותו אמינא דע"כ חדא מתרי אנפי או דאף דמשמעות הצ"ע שסותם דלא כהרז"ה מדכתב דעתו אך בשם י"א מ"מ הוא לאו דוקא שהרי שם סעי' ג' כתב להיפוך והוא שהטיל החתיכה במים וכו' ולדעת הראב"ד הא מוכרח התירוץ שני שבש"ך שהי' ניכר במראיתו שהוא בשר וכדתי' נמי הר"ן דף כ"ב ע"ב ד"ה וליפלוג אלא משמע דל"ד ואינו מכריע בפלוגתא זו להלכה. ומה שכתב הש"ך מירושלמי צ"ע בגוף הירושלמי כי א"י אם לחשדו שכיון ללשון הירושלמי שמועתק בכרו"פ אין ממנו ראי' של כלום כי ריב"ח שאוסר טהורה משמע אפילו בלא שרי' וק"ל. ואי דנימא דע"כ לא החמיר הראב"ד אלא בחתיכה הניכר בצורתו שהוא דם יבש אבל בחתיכה שיש לספק בי' אם הוא דם אף שאינו ניכר שהוא בשר מודה נמי דהשרי' מוכחת עלי' אם הוא דם או ברי'. ובהכי איירי הב"י סעי' ג' ויהי' איך שיהי' עכ"פ בהני קרטין לכמין עפר מדמינן להו ולכ"ע מהני בדיקה בשרי' באופן דנקטינן לענ"ד דהוי ספק המועיל. אלא שהגאון ז"ל צירף הספק אחר במן הצדדים ומפני שהי' קשה לו לבנות יסוד על ספק זה מפני המבואר באחרונים צידד ע"פ דברי הב"ח בפירושו לחומרא דר"ז. ומלבד שמוכרח לידחק אף לדבריו בין ב' טפות ויותר קטנים מאוד לבין ב' טפות גדולים בכמותם מה שאין דעתי נוחה בדברים כאלה אף גם גוף דברי הב"ח ז"ל אינם נוחים לי כי מה יש ללמוד לדמות מראה לבן למראה אדום שחיקק המשנה שחזקתה מן המקור ולא מחלקה בין טפה אחד לשנים. ואולם עכ"ז מבלעדי דברי הב"ח יוכל לדון הס"ס דמן הצדדים ולומר דבעצמות הקרטין דלא שכיחי אפשר דלאו עלייהו נאמר החזקה דמתני' ובפרט שמשמעות הכ"מ וד"מ דאפילו. בדם גמור יש להשתמש בספק זה. אמנם יותר בפשוט יש מקום אתי להתיר אלו הקרטין בספק זה של לא נמוחו לבד ע"פ דברי הגאון מוה' גבריאל ז"ל שבתשו' ש"י סי' ל"ו העתיקו הס"ט ריש סי' קפ"ג כתב ועוד נ"ל דבעובדא דידן דרואות קרטין ואף שאח"ז נמוחים לדם בזה יש מקום לומר דלגבה ל"א שהיא בחזקת שהרגישה דע"כ לא אמר הרמב"ם אלא במציאת דם דהטעם כיון דנשים עלולים למצוא דם ע"י הרגשה אמרינן שהרגישה ג"כ אבל בדמים כאלה שיצאו מגדר הרוב והיא לא הרגישה כלום ע"ז לא שייך חזקה שהרגישה דרוב הנשים אינם רואים בענין זה כלל עכ"ל. ואני אוסיף על דבריו דאפילו בטפה אחת כחרדל דם ממש לא די שאינם בחזקת הרגשה אלא אפילו כיון שלא הרגישה היא בחזקת שלא בא בהרגשה ולא חיישינן דאימר הרגשת עד וכדמשמע פרק התינוקת בהרא"ש הלכה ד' שכתב דחיישינן שמא מחמת חימוד ראתה טפת דם כחרדל ולא הרגישה בו. ויש בזה סעד יותר לפרש בו דברי ר"ז שהחומרא היא רבותא אפילו ברואה טפת דם כחרדל מבלי הרגשה מ"מ החמירו כל החומר כאלו הי' ד"ת. ואף דבר מושכל הוא מצד עצמותו שדבר קטן כטפה אינו עושה רושם בהגוף להרגיש בו. נמצא אי נימא שהוא בספק אם בא בהרגשה הרי בהצטרף הספק דנמוח הוי ס"ס בדאורייתא וחד ספק בדרבנן. ומכ"ש שלענ"ד מדלא ארגשה בקרטין הם בודאי אך דרבנן ובחזקת שלא באו בהרגשה ושלא לתלות בספק בדיקת העד. וכדמשמעין דברי הב"י סי' ק"ץ כידוע לו. אך בגוף הספק שדן הגאון ס"ט ז"ל מדאי אפשר לבודקן לבי קצת מהסם אם לא יהא בכל ס' חיסרון בקיאות כי אפשר אם אני איני בקי ומכיר אולי אחרינא בקי. (אבל גם ז"א כיון דבדיקת פושרין אין לנו לדעתי כדאיתא בש"ך סי' ל"ג ס"ק ט' וע"י צפורן אף כי לא נמוח הוי ספק ומה שספק לכל העולם אינו כלל בספק ח"כ). אבל באופן שכתב חתני שי' שניסה אותן קרטין הרבה פעמים ולא נימוחו והיו בחזקת שאינם נמוחין לענ"ד אין מקום להחמיר כלל ואפי' להבנתו דמעלתו בהב"י ושיש לדמותן לחתיכת דם וכתב מעלתו ובזה לא שייך למימר מן הכליות לסברתו. אמת לסברתו ולהבנת מעלתו יפה הקשה אבל גוף סברתו אינו נוח לי כי מה