בית מאיר יורה דעה קכ

עיני דיין אם דם כזה ראוי לצאת ע"י מכה כזו לאפוקי אם רואה בשפע כעובדא נידון דק"ק ליסא הרבה תקע עצמו אף הגאון הנ"ל להלכה אפילו בלא כאב ע"פ וסת לחוד אלא שיפה מסיים טוב לפני אלקים ימלט מזה. וממש אופן ק"ק ליסא בא לידי פה ולא עלה בידי לטהרה בשום אופן והקב"ה ירחם עוד עלי' ויקרב הנפרדים. וכן הי' ת"ל אחרי שחדל להיות לה אורח כנשים אף זה פסק והיתה טהורה:

סעיף ד בין לח וכו'. נ"ב עיין במ"י כאן ועיין בתוס' סוכה דף כ ע"ב ד"ה אחת:

שם ויהיו המים פושרין כל משך מעת לעת. נ"ב עיין סי' ל"ו בש"ך סק"ט:

שאלה מב"א הרב המופלא מו"ה אפרים נ"י אשה מעוברת מצאה עלהעד קרטין אדומים קטנים מאוד כחירגא דיומא ג' ד' והן נלקטין מהבגד וצויתי להאשה להתחכך תיכף עם העד מבחוץ על מקום השערות למעלה ממקום התורפה נגד המקום שהעד עובר דרך שם גם סביב שם באותו מקום ועשתה כך ומצאה אח"ז ג"כ על העד קרטין כנ"ל ואח"ז בדקה שנית תיכף בדיקה ממש בא"מ כבדיקת כל הנשים ולא מצאה כלום. וצויתי להתחכך עוד בעד סביב השערות ונמצאו עוד על העד קרטין הללו ג' נקודות ונלקטים מהבגד. והנה הנשים אמרו שמצויים קרטין הללו מחמת הפרעושים וכו' והנשים בדקו ולא נמצאו כנים שם ע"כ יורני להבחין בין דם לדם כי כל היתרים הנמצאים בשו"ת שב יעקב ובס"ט בכולן נאמרה ונשנית שהאשה מצאה הכנים ואז דוקא תולין בהכנים המצוים בא"מ באשה זו דתולין במצוי ובפרט בס"ט דף ל"ו ע"ב ד"ה מיהו י"ל משמע מפורש וכו' אך לפי קושי' בעל ס"ט הנ"ל דאמאי לדידן בדקה בעד הבדוק טמאה אפילו פחות מגריס נתלה מהמצוים בא"מ ממילא גם זה נדחה וכו'. אף די"ל כיון דכאן התחככה וכו' ודין דעד הבדוק איירי בסתם נשים שלא מצאה שוב בעת התחככה על השערות אך לדעתי אפשר דרכן של הפרעושים להוליד טיפין שחורים ולא אדומים וכו':

תשובה אהובי כבני דע לך כי אין דעתי נוחה בכל אריכות הפלפול שבספר הנ"ל. דהא הם דנו על אשה שאינה יכולה לטהר מחמת מציאת קרטין אלו ורוצים לדון ולטהר מציאתם כל עיקר ע"פ תליית כנים הללו וא"כ ממ"נ אם לא אפשר לאשה זו כלל לבדוק מבפנים בלי שתגע מקודם במקום המסובך בשערות ובכנים הללו וזה לא בשום אופן אחר מה לי אם אותן כנים מצוים שם או פרעושים או לא כנים ולא פרעושים אחרי שנמצאים שם אותן קרטין בדמותם ובצלמם וזה מבחוץ תוך השערות שבודאי לא באו שם מגוף פנים דאותו מקום יהי' אותן קרטין הנמצאים ע"י החיכוך מה שוהי' ואפילו זיעה בעלמא מה"ת שלא לתלות בם מה שנמצא על העד ע"י בדיקה. הא זה ממש הדין שהמציא הב"י וכתב ונ"ל וכו' העתיקו הט"ז ס"ק כ"ג ומסיים דמפני שקנחה לא נניח מלתלות במה שאפשר כיון שלא הרגישה והיינו כל שאינו משוך כו' וכתב ע"ז הט"ז אלא דכאן אפילו משוך וכו' וה"ה באלו הקרטין שאין לחלק בם בין משוך לעגול כיון דתמיד הן כמו. שהן ומ"ש תו וכ"ש הוא דזה הוי כמו מכה כן נדון זה השערות המצויים בהם הקרטין הם בדמיון המכה והן הן אף דברי הרמ"א סוף סעיף ל"ד וה"ה כו' ויש מקום לתלות בו ולדעתי נלמד נמי מדברי הריטב"א שבהג"ה רמ"א סעיף ל"ו שכתב אבל אם בדקה עצמה בעד שחזקתו מלוכלך כגון שלקחה עד ממקום שדמים מצוים שם שחזקת היו בו כתמים ובדקה עצמה בו ונמצא עליו כתם טהורה וה"נ דכותי' כיון שידוע שאשה זו אין באפשרות בדיקה בפנים אם לא שתעבור תחילה על מקום השערות שבם מצוים קרטין אלו הלא שוב אין זה העד עד הבדוק כלל אלא אדרבא חזקתו מלוכלך מקרטין אלו ופשיטא דטהורה ומה תו קשיא מדינא דעד הבדוק כיון שקורא אותו עד הבדוק פשיטא דאיירי או בפשוט בסתם אשה שלא נמצא בה שום קרטין מבחוץ ואפילו ע"י חיכוך כדכתב מעלתו או אפילו בנמצא ואיהי בדקה מבפנים ובידוע לה שלא נגעה במקום השערות כדכתב מעלתו בעובדא דידי' שבדקה שנית בדיקה ממש ולא מצאה כלום. והאשה שבש"ע בדקה ומצאה פשיטא דטמאה ודאי ואמרינן אותו מקום בדוק הוא וכן כתב השב יעקב אלא שמה שמחלק וכתב גם הי' אפשר להם ליזהר בבדיקה שלא ליגע בעד חוצה משא"כ בזמן הזה א"א ליזהר שלא ליגע בשערות. זה דבר שאין לו שחר ובודאי הכל תלוי כפי רבוי השערות פעם אפשר ליזהר אף בזמנינו ופעם א"א ליזהר אף בזמנם אם לא היו מגלחים השערות אבל מ"מ לק"מ מהמתני' דמחייב קרבן כדכתבתי כבר ע"פ האופנים הנ"ל והוא הפשוט והברור ואי דנימא דבס"ט דן להתיר אפילו בנזהרת לבדוק ושלא תגע בהשערות ומפני שאותן הכנים מצוים שם לתלות הנמצא על הבדיקה שהוא מן הכנים שמבחוץ שהולידו אותן הקרטין מבפנים נמי ע"פ הפירושים באותו מקום בדוק הוא קאי על מאכולת שבראש דוקא או של שאר הגוף ולא דכנים הללו כאשר האריכו שם עד דלהכי מקפיד בד"ה מיהו דוקא במציאות הכנים אלו חלילה וחלילה לחלק בסברות כאלו במה שסתמו ואמרו אותו מקום בדוק הוא חילוקים כאלו במיני כנים קורא אני עליהם מכת אלהים הוא זה ומה דקשיא ליה ממה דפסק הרשב"א בבדקה בעד הבדוק לה אף לחילוק הש"י בין דורות הראשונים למה שכתב הש"ע דין זה אף לזמנינו במח"כ זה הבל שהש"י כתב חילוק זה לפי עדות הנשים שאומרים שא"א בשום צד הבדיקה מבלי לעבור על מקום השערות וא"כ קשה לו למה לא חשו לענין הבאת קרבן שמא נגעה מבחוץ ושמא היו שם אותן כנים. ובאמת בל"ז באופן זה שא"א לה ליזהר פשיטא דיש לחוש שם אף לכנים פשוטים דודאי לא בדוק אלא מבפנים כדמבואר בתוס' ומשני שבזמניהם היו מגלחין והי' אפשר ליזהר. אבל הרשב"א דנקיט הדין להדיא בעד הבדוק פשיטא דאיירי באחד משני האופנים או בנזהרת או בסתם אשה שאין ידוע לה מציאת דם מבחוץ הן ע"י כנים או דבר אחר. אבל כמו בנ"ד שידוע ע"פ הנסיון שיש לה מציאת דבר שתבניתו כמציאת העד כמו בנדון מעלתו שפעם בדקה לתומה ומצאה הקרטין ומסתמא לא נזהרה שלא לעבור על פני, השערות כמילתא דלא רמי' עלי' דאינש ותיכף נתחככה מבחוץ ב' פעמים ונמצאו על העד ושוב בדקה באזהרה שלא תגע בשערות ולא מצאה כלום פשיטא ופשיטא לי שאותו פעם האשה טהורה שנתגלה למפרע שלא בדקה בעד הבדוק כלל אלא בעד שחזקתו מלוכלך ובפרט שהיתה מעוברת. אמנם מכאן ולהלאה חושבנא שההכרח לומר לה שתזהר בבדיקתה אם אפשר שלא תגע כלל בהשערות ואם תמצא אז על העד הבדוק לדעתי פשיטא שא"א לטהר הקרטין מצד תליות כנים זו. ואפילו נמצאו כנים ופרעושים וכל מיני כנים מבחוץ מה בכך אותו מקום בדוק הוא ואפילו מאכולת צרופה עליו טמאה ואף אפילו אם א"א לה ליזהר כדכתב הש"י מ"מ אין דעתי נוחה כלל לתלות היתר הקרטין אלו אך בזה בהאשה בתמידות. אף שכתב נמי סי' ל"ח שכמה פעמים אירע כך וכו' כי בודאי יפה דיבר הגאון מוה' גבריאל בדף מ ע"ב והרי אפשר להעביר השער ע"י תער ולראות אח"כ כי בלי שום ספק החיוב על האשה למיעבד כל מה דאפשר שתהא בדיקתה בעד הבדוק וכל זמן שאינה מעבירה השער והיא א"א לבדוק בשום אופן אם לא תגיע מקודם. למקום השער ושם מצויים מיני דמים הרי ממש בדיקה בעד שאינו בדוק ואף בלא התגלחות השערות יראה לענ"ד שאם ח"ו בהנהו קרטין אין שום צד היתר אלא אופן זה של תליות מציאותם ע"י חיכוך בהשערות, א"א להתיר מצד תלי' זו לחוד אלא באופן שנמצאים על העד כשנוגעת בו על השערות מבחוץ נמי אף בלא חיכוך מרובה אלא ע"י נגיעה דרך העברה דומיא דאופן הבדיקה באם א"א לה ליזהר לבדוק מבפנים מבלתי שתגיע מקודם בהשערות מבחוץ אבל אם נוגעים העד ומעבירים אותו על השערות בפשוט בלא חיכוך ולא נמצא מאומה על העד, ועל הבדיקה מבפנים נמצאים א"י מה תלי' היא זו ואף שלא נעלם מאתי שבש"י לא נראה הכי וכפי הנראה אף עשו עובדא הכי לטהר