בית מאיר יורה דעה קיז

נאמר נמי בעובדא דהר"ש ולא היתה פוסקה מלראות כל זמן שהחתיכות בבה"ח. והשמיט הש"ע תיבות אלו מפני מה שכתב בהב"י שמשמע לו מלשון הרא"ש שהעובדא לא הי' שראתה נמי דם בעין אלא שלא פסקה לראות חתיכות בשר מקור ודם בפלוים. וזה הוא שהתיר לו יותר ומקשה בתשו' פ"י דא"כ איך תלי' הוראה זו דהר"ש במה שסתר פי' רש"י הא זה אף לפרש"י שרי ולדעתי היא קושי' עצומה. אף שהב"ח לדעתו נשמר מזה וכתב אבל לרש"י טמאה מספק דשמא דם זה שבחתוכי' מן המקור שנעקר דם נדה הוא ורבנן לא מטהרי אלא היכא דודאי הוא דאינו דם נדה. ואחריו החזיק השואל בס"ט וכתב על תמיהת הפ"י אבל לדעתי הוא תמוה מאוד דהא רש"י לא טיהר אלא משום דם חתיכה אבל היכא שהוא ודאי דם נדה כגון שנעקר חתיכה מהמקור ובתוך המקור ודאי איכא דם נדה ממש ודאי הוא אסור לדעת רש"י היכי דפלי פלי. אבל במפלת חתיכה שאינה מן המקור עצמו יכולים לומר שפיר שהוא דם חתיכה. אבל לדעת הרא"ש אף אם נעקר החתיכה מהמקור ויש בתוכו דם נדה ממש ופלי פלוי אפ"ה טהור כיון שאין דרכה של אשה להיות רואה כך. ואני אומר אף שהמחבר ס"ט קלסי' בהתשו' והסכים על ידו ומסיים עליו וכ"כ הב"ח. לדעתי עלה בידם חרס אף שאינהו עדיפי מדהב"ח הב"ח מחלק דבחתיכה שנעקר מן המקור טמאה מספק דשמא דם זה שבחתיכ' מן המקור שנעקר דם נדה הוא והם לא הספיקו עצמם בזה עד דאמרו משא"כ בעובדא דהר"ש שנעקר המקור דודאי איכא דם נדה. וא"י לדבריהם המפלת חתיכה שגמרא מי הגיד לנו שאינו חתיכה נפרד מתמצית המקור אלא חתיכה שנתהווה בחלל המקור עד דיש הבדל זה שזה הדם שבפלוים ודאי דם חתיכה הוא וזה ודאי דם המקור הוא. ותו מ"ש מה שנתהווה בחלל המקור ומ"ש מה שנתפצל מדפנות המקור זה וזה חתיכה הוא אם הוא בשר וזה וזה אין עלול לדם כדמקשה הגמ' בפשיטות דף מ"א ע"ב על מימרא דר"ל מקור שנעקר ונפל לארץ ופרש"י שנעקר חתיכות בשר אילימא לטומאת שבעה דם אמר רחמנא ולא חתיכה. ומה שמביא המחבר ז"ל ראי' מן המ"ב סי' מ"ט מי לא ידע בכל אלה מה שכתב שם בלשון זה כי האם של כל הנשים היא תמיד מלאה דם וזה ברור שהחלל מלא דם אבל לא הדפנות שאינם אלא בשר. לכן לענ"ד קושי' הפ"י קושי' היא. ומה שהגאון המחבר מיישב הקושי' ע"פ מה שהקשה קושי' עצומה אם נימא דאף מה דאמר רבא דכ"ע אין דרכה וכו' פירושו אליבא דרש"י כדפי' לאביי דלא הוי דם נדה אלא דם חתיכ' א"כ קשה קרא בבשר' למה לי וכו' ע"ש ומכח זה העל' דאף לפי' רש"י לרבא הפירוש כדפי' הר"ש לאביי ולרבא י"ל דאיירי בחתיכה דשיעא אבל בפלי י"ל לכ"ע טמאה ע"ש כי האריך כ"ז אינו שוה לי דודאי רבא קאי על דברי אביי מה שלאביי הוא בפלוגתא לדידי' הוא לכ"ע. וכן מבואר להדיא ברבינו ירוחם חלק חוה נתיב כ"ו חלק א' דז"ל הרואה דם בשפופרת ולא נגע בבשרה טהורה וכן בחתיכה שיוצא מן המקור לבית החיצון ואפי' פילאי פלוי ונגע בבשרה טהורה פשוט בפרק המפלת וכן פי' ר"ש שאין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה וכיון שלא ראתה כדרך שהנשים רגילות טהורה אע"ג דהוי דם וגם נוגע בבשרה וכן עשה הוא מעשה באשה שנעקר מקור שלה וכמין חתיכות של בשר הי' נופל לה בבית החיצון ולא היתה פוסקת מלראות כ"ז שאותה חתיכה בבה"ח וטהר אותה לבעלה כיון שאין דרך נשים לראות כך עכ"ל אות באות הרי להדיא שמרישא כתב הדין פשוט בפרק המפלת מבלעדי פי' הר"ש ואילו לפי' רש"י יהי' ספק דאפשר להלכה בפלוי פלוי טמאה לרבא אליבא דמאן הוא פשוט בלא פי' הר"ש. א"ו דזה ליתא דאף לרש"י הדין פשוט אמנם כדי ליישב קושייתו ואף קושי' הפ"י עלי' דהב"י וגם מפני שראיתי בהט"ז ובתשו' אחרונים דברים בענין זה אשר אינם נוחין לי וביותר בהכרו"פ מוכרח אני להאריך ולבאר הסוגי' כאשר יורוני מן השמים. והנלענ"ד כתבתי,. הסוגי' הכי איתא דף כ"א ע"ב המפלת חתיכה אע"פ שמלאה דם או יש עמה דם טמאה ואם לאו טהורה שר"א אמר בבשרה ולא בשפיר ולא בחתיכה וחכמים אומרים אין זה דם נדה אלא דם חתיכה. ומרישא ס"ד דהש"ס דפלוגתתם היא שר"א דייק הדרשא דקרא דבבשרה במפיק ה"א שגזה"כ שהדם אינו מטמא אא"כ נוגע ביציאתו בבשרה ולמעוטי שפופרת ודם בתוך חתיכה אבל פלי פלוי טמא. והיינו דקאמר אם יש עמו דם טמא. ורבנן בתראי לא דייקי לישנא דבבשרה והא דמטהרי משום דלאו דם נדה הוא. הילכך לא שנא בתוכה כי שיעא ול"ש פלי פלוי טהורה. אבל שפופרת דדם נדה הוא טמאה ומסיק אביי בשפופרת כ"ע לא פליגי דטהורה כי פליגי בחתיכה מר סבר דרכה של אשה לראות דם בחתיכה ומר סבר אין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה. רבא אמר דכ"ע אין דרכה ס"ל והכא במקור וכו' פליגי. רש"י כ"ע לא פליגי דדייקינן לישנא דקרא כי פליגי בחתיכה ודפלי פלוי דת"ק סבר בבשרה למעוטי תוך חתיכה אבל דם הנראה בבקעים טמא דהא בבשרה קרינן בה ורבנן בתראי סברי אפילו פלי פלוי טהורה דאין זה דם נדה דאין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה. והקשו תוס' דא"כ השתא אין דרכה לראות דם בחתיכה פי' שאינו דם נדות לא הוי כההוא דאין דרכה לראות בשפופרת דהתם הוי דם נדות מן המקור אלא שאין דרכה לראות באותו ענין. וכן הרא"ש הקשה זו. ועוד מוסיף להקשות וכתב ופי' הר"ש דבהא פליגי דר"א סבר דרכה וכו' וכיון שראתה כדרך שהנשים רגילות לראות טמאה ורבנן סברי אין דרכה וכו' ואע"ג דפלי פלוי וכיון שלא ראתה כדרך שהנשים רגילות טהורה אע"ג דהוי דם נדה ודם נוגע בבשרה ופליגי רבנן ור"א בטעמא דקרא דדרשינן בבשרה ולא בשפופרת ר"א סבר דממעטינן שפופרת מטעם הפסקה וכן חתיכה היכא דאין הדם נוגע בבשרה אבל אי פלי פלוי קרינן שפיר בבשרה ורבנן סברי טעמא דממעטינן שפופרת משום שאין דרכה לראות כך וכן חתיכה נמי אפילו פלי פלוי לפי שאין דרך הנשים לראות כך והא דקאמרינן אין זה דם נדה הכי פירושו אין זה דם נדה רגיל לבא בזה הענין. ואיכא למידק א"כ דממעטינן כל שרואה בדרך שאין הנשים רגילות לראות א"כ נטהר נמי אשה הרואה מחמת תשמיש שאנו רואין ממש כל הנשים אין רגילות לראות בזה הענין ומ"ש רואה ע"י השפופרת ומ"ש הרואה ע"י האבר. הגם שבזה יש לדחוק כיון שהנשים רגילות לראות מחמת חימוד כדמצינן שגזרו בתבעוה לינשא דחיישינן שמא מחמת חימוד ראתה אלא שרוב הנשים מחמת חימוד שבשעת תשמיש שנשקט לשעה אין רגילות לראות עכ"פ זו שאף מחמת חימוד דשעה זו רואה הוי ראייתה שמחמת חימוד ראי' כדרך הנשים מ"מ איכא למידק ממפלת כמין שערות ויבחושין מה בכך שכשנשרו הי' לדם מ"מ נימא אף שדם הוא הא מ"מ ראתה בדרך שאין הנשים רגילות לראות ונימא שדם זה לא טימא התורה. ואולם לק"מ שהרי איכא למידק נמי בפירושו שמסיים והא דקאמרינן אין זה דם נדה הכי פירושו אין זה דם נדה רגיל לבא בזה הענין וקשה א"כ במלות אלו די והכי מיבעי לחכמים לומר אין זה דם נדה ותו לא. ולמה מסיימו אלא דם חתיכה שזה ודאי משמע כפי' רש"י. א"ו כך אזלה פלוגתתם מדתרווייהו דייקי בבשרה ר"א מדלא מצא טעם להקפידות התורה זולת ההפסקה מפני שסובר דרכה וכו' להכי מטמא פלי פלוי. ורבנן שמצאו טעם להקפידות התורה שיהא נמצא בשעת יציאתו מהרחם דוקא בבשרה ולא בדבר אחר לכן מטהר כל דם הנמצא תוך חתיכה ואפילו בפלוים דהיינו טעמא דההקפידה זו היא משום שאין דרך אבל מ"מ כל שנמצא יציאתו בבשרה שוב לא חילקה התורה בין דרכה לאין דרכה לכן אומרים החכמים אין זה דם נדה בדרך שרגילה לראות אלא דם חתיכה כלומר דם הנמצא בחתיכה שטיהרה התורה אפילו הוא דם מקור שבא ביציאתו תוך הפלוי' מפני שלא נמצא בבשרה אלא תוך חתיכה. ותו מעיקרא יקרא לק"מ לא מן רואה מחמת תשמיש ולא מן ראי' משונות דשערות ובריות משונים שכל זה א"א למעט דרשא דבבשרה שהרי בבשרה נמצא בשעת יציאה. אבל אין לפרש דהכי דרש בבשרה דוקא כשיציאת הדם הי' אך בגרמת בשרה אבל תוך חתיכה ואפילו פלי פלוי אין זה דם נדה כדרך שנשים רגילות לראות שבשרה