בית מאיר יורה דעה קטז

תשו' האחרונים ואני אומר דמה דדייק מלשון הב"י לאו דיוק הוא כלל כי ז"ל הרשב"א מס' שבת ל"ח ע"ב ד"ה מכלל דכיון דאסרוהו משום דמחזי כמבשל וקרוב הדבר לבא לידי איסור דאורייתא הוי לה כדאורייתא לפיכך הלכו בו להחמיר כשל תורה. וכן מצינן כמה פעמים בהלכות שבת בהפוסקים. וכן יש לפרש לשון הב"י דקרוב הדבר לבא לידי איסור כרת. אבל הפוסקים המחמירים ליפסוק כר' חנינא דבעי תחילתן וסופן הא ודאי מוכח אליבייהו דאף ר"ח אליבא דר"א לא בעי ספורין לפנינו דאלת"ה אלא כדכתב דזה מקרי ספורין לפנינו הא הרבה יש לתמוה אליבייהו דהלכתא כר"ח למה מוקים סתמא דהש"ס דף כ"ט ברייתא דטועה כר"ע שלא כהלכה הא לר"ח דהלכתא כותי' אף ר"א ס"ל בעינן ספורין לפנינו ויותר הי' ראוי למוקי כר"א דהלכה כותי' וכדבאמת הר"ן מביא מזה ראי' דלא כר"ח. א"ו הפוסקים כר"ח סוברים דלהאמת אף ר"א אליבא דר"ח לא בעי ספורין לפנינו והכי משני הש"ס ולאו מי אוקימנא כר"ע ומשום דאף לר"ח ר"א לא בעי ספורין לפנינו]. ומה דמקשה לרב (ולא לר"ח) היינו משום דלר"ח הי' אפשר לדחוק דר"א ס"ל דזה מקרי ספורין לפנינו. והברייתא כר"א נמי אתי'. אבל להאמת מוכח מסתמא דש"ס דאף ר"ע הוא דבעי ספורין לפנינו (וכדדייק לשון הסוגי' בדף ס"ח ומנא תימרא דלרבנן וכו' דהיינו ר"א ור"י תרווייהו לא בעו ספורין לפנינו) אלא דרב ור"ח בהבדיקה דרבנן הוא דפליגי דלזה סגי לי' באחת ולזה בעי תחילתן וסופן. אבל מן התורה תרווייהו ס"ל שהיא בחזקת טהרה משעה שפוסקת פעם בבדיקה טהורה בודאי ומה שמביא תו בספר הנ"ל שם משמעות דברי הד"מ בסי' קצ"ו דס"ל להחמיר שלא לתלות אלא בתחילת ראי'. לא היא וחלילה אילו הי' דעתו. באמת שהי' סותם את דבריו הכא אלא דהי' רוצה להוכיח דאף המחמיר בהכתם לא החמירו אלא במכה א"י מוציאה דם דאילו בידוע מוציא דם הא אף המרדכי גופי' ס"ל דאפילו רואה ממש תלינן כ"ש כתמים דרבנן ע"ז כתב וא"ל כלומר דלמא לעולם מחמירין המרדכי והגהות אפילו במכה ידוע מוציאה דם. ומה שפוסק המרדכי דלא תלינן תוך ספירה ש"מ פתוח כבר דילמא באמת ס"ל נמי לא תלינן במכה כלל ע"ז סותר ע"פ הפוסקים דוסתות דבכתמים דרבנן לכ"ע תלינן במכה ידוע. ואפילו להמרדכי. א"ו דהמרדכי לא איירי אלא בא"י מוציאה וממילא שוב בלי ספק ההיתר שבהמרדכי במכה ידועה מוציאה ברואה באמת איירי אף תוך ספירת נקיים וממילא לדידן שפסקינן לעת הצורך דבין וסת לוסת תלינן אף במכה א"י מוציאה נמי מקילינן שלא להוציא אשה מבעלה אף תוך ז' נקיים ואפילו לענ"ד אם לא אפשר אלא ע"י הפסק טהרה נמי סמכינן אדאורייתא ע"פ השורש שהשריש לנו הרשב"א בתה"ב ז"ל כי באמת חומרא דהמרדכי בהכתמים צ"ע רב מאין יצא לו שבעוד ג' ימים הראשונים היא בחזקת מעין פתוח דא"כ היכי פסקינן דבבדיקת סופה סגי הא ג' ימים ראשונים לא נבדקו והם בחזקת מעין פתוח לדעתו. ואפשר יצא להם ממה דאיתא בערבי פסחים דף קי"ב ע"ב ג', דברים שצוה ר' ישמעאל בר' יוסי לרבי אשתך טבלה וכו' אמר רב ובנדה דאורייתא הואיל והוחזק מעין פתוח ובלי ספק זה לאו דינא אלא מדת חסידות כדמוכח מהרמב"ם לא די שאינו מעתיקו אלא דאיפכא כתב פ"ז מה' א"ב כבר ביארנו שהנדה שראתה דם כל שבעה מותרת לשמש ח' אחר שתטבל. וכן מוכח באמת ממתני' דלעיל וממה דקיי"ל כל י"א יום שבין נדה לנדה הרי היא בחזקת טהרה) א"ו דאינו אלא חומרא בעלמא ולא מדינא כדמסיק הד"מ וכן בתשו' צ"צ. והיכא דאפשר אפשר והיכא דלא אפשר יש לנו עמוד הברזל הרשב"א ז"ל וכדאי הוא לסמוך עליו אף שלא בשעת הדחק ומכ"ש בשעת הדחק ועיין בצ"צ סי' פ"ו אף דמחמיר כתב בלשון זה אבל לענין שתהא מותרת לבעלה מיד או שצריכה להמתין עד שתטהר ותמתין שבעה נקיים אין להקל כל כך. משמעות לשונו אך שלא להקל כ"כ אם לא ע"צ הדוחק ובזה מודינא וכן הח"צ ראש המחמירין עיין בו סי' מ"ו מסיים ודיינו אם נקל כסברת מורי זקיני בשא"א לה בעלך אחר אא"כ תתגרש. וזה בודאי באינה מוצאת ז' נקיים. וכל הנ"ל דלא ככללי כללות שהעמיד לנו המחבר נ"ב בפתיחתו להלכות נדה ע"פ סברת עצמו. וכבר השבתי לו על כל אחד ולא אאריך פה ואולם תקנת אשה זו היא קלקולה אחרי שלמראה עיני אני שופט שדם נדתה משונה מדם מכתה בודאי לא תלינן אם לא ע"פ חכם כדאיתא בהצ"צ סי' פ"ו. ומה שהח"צ גמגם על פירושו אין נ"מ לדינא. וכפי' הצ"צ מצאתי בהתוספתא שכתב ואם היתה דם נדתה משונה מדם מכתה הרי זו אינה תולה. אמנם אחרי שאפשר שאף הקצוות אדומים נמי הם דם מכה הוי בכל הדמים שרואה אפשרות מהמכה אלא דהוי כמכה שאין ידועה מוציא דם פשוט. ודוק בכ"ז

שם בהג"ה וכן אם אין לה וסת קבוע והוא ספק וכו'. עיין בס"ט משיג על תשובת ריב"ש מן תוס' נדה דף י"ח. ועיין בספרי צלעות הבית סי' י"ג בהג"ה בא"ד

בש"ך ס"ק כ"ו ויחיד הוא. נ"ב כבר הביא הד"מ שגם מהר"מ סובר כותי' והיינו מה דפסק בשמו סי' קצ"א בלשון זה דאפילו בשעת וסתה תלינן במכה

סעיף י מיהו מיחש חיישינן וכו'. לפ"ר צ"ע דזה סותר לפי מה שביאר הש"ך סי' קפ"ט ס"ק מ"ח דברי הגהות מיימוני וסעיף זה ג"כ הוא דברי הג"מ ע"ש ודוק. ועיין ש"ך ס"ק ל"ה ג"כ מבואר הכי ולדעתי הטבילה נמי כמו קפיצה ולמה נחוש לה בחדא זימנא ודוק כי לא עיינתי כל הצורך

שם בהג"ה ואם ראתה ג"פ כל פעם בביאה ראשונה שאחר טבילה וכו'. עיין בספרי ב"מ כי שם ביארתי על נכון בסי' קי"ז ולא אכפיל הדברים זולת מה שכתבתי שם בצד ספרי הנ"ל המיוחד לי אעתיק פה. על הדברים הנאמרים שם בא"ד אבל לומר שאחר ג"פ אין איסורה לדידן שפסקינן שאין אשה קובעת וסת ע"י אונס אך ע"פ חומרת הגהות מיימון דמ"מ צריכה לחוש או לדחוק דלא חשוב אונס בזה הוספתי לכתוב ומכ"ש שיהא ס"ד לומר דלשיטת הרשב"א עצמו שבטור סי' קפ"ט שבימי עיבור והנקה אף אין צריכה לחוש כלל לוסת אפילו רואה כמה פעמים. שלא תיאסר נמי רואה מחמת תשמיש בימי עיבור והנקה. חלילה וחלילה להעלות כזה בדעת הרשב"א. ועל הדברים דבתר הכי מן ותדע עד א"ו לענ"ד הגהתי וכתבתי בצדם שוב ראיתי ששגיתי בזה שא"כ עדיין קשה על המהר"מ למה פסק להוציאה מחמת רואה מ"ת ע"י וסת הטבילה אלא ע"כ לומר שאין לדמות רואה מחמת מכה בשעת וסת שלעולם לא יתברר שבעל נדה ע"י התלי' בדם המכה משא"כ בזה שמ"מ אחר התשמיש וראתה בו יתברר שבעל נדה לכן ודאי מחמרינן אף בחשש הוסת דרבנן נמי להוציאה. א"כ אין שום ראי' מזה. אבל הדברים ברורים בלא זה הותדע

בש"ך ס"ק ל' כלומר כאילו עברה וכו'. נ"ב חזר בפירוש זה כמבואר בנקה"כ ועיין בספר ת"ה

סעיף יד כדי וכו' נ"ב עיין בב"י תשו' למהר"מ שהביא בשם תוך תשו' הרשב"א: סימן קפ"ח סעיף א' בש"ך סק"ב ואפילו וכו' שנפל עליו אבק נ"ב דמראה כזה אינו כלל מצד שחרורית וטפי ראוי לחשבו ממראה לבן ואין שחרורית כזה בא ממראה אדמומית דנימא אדום הוא אלא שלקה עכ"ל. ומזה משמע ברור דלא כמו שהעתיק בס"ט בשם מ"כ קולא גדולה במראה שחור ע"ש. וזה נמי לשון בעל הנפש שער הפרישה הלכך כל מראה שחור טמא לפי שאין אנו בקיאין בין שחור לדיהא ממנו עכ"ל. ובזה הברור דכל מראה בראהן טמא דתמיד או דנוטה למראה אדום או למראה שחור: בט"ז ססק"א ע"כ נראה דלית דחש לאותה חומרא. נ"ב ועיין בח"צ סי' מ"ו שמקיל ביותר אפילו נתאדם אח"כ. ולעת הצורך אפשר כדאי הוא לסמוך עליו

סעיף ג' הכניסה שפופרת וכו' וכן אם ראתה דם בחתיכה וכו'. כלשון הש"ע כן נמי לשון הטור אלא שבהטור