בית מאיר יורה דעה קיג

אומדנות המוכיחים שהיא נאמנת עליהם. ואין לך אומדנא דמוכח יותר מזה שצבתה בטנה במקום המכאובה והרופאים אומרים שיש לה מכה. בכגון דא ודאי יש לסמוך על הרופאים ובפרט שגם היא מרגשת כאילו האם אזלה ובאה לאותו מקום הכואב ובר מכל דין לענ"ד כאשר ראיתי וספרתי לעיל תבנית דבר הזב ממנה קרוב אלי לומר שזה אף מכה הידועה מוציאה דם נקראת שלפי ראות עיני וגם כל הנשים הרואות אותו אומרים שאין זה תבנית דם אלא ליחה מעופשת ומורקבת היוצאה מבועה. דאל"ה איני יודע אופן מציאת הש"ע שכתב על אם ידוע שבא הדם מן המקור אעפ"י וכו' אא"כ יודעת בודאי שמכתה מוציאה דם דהא ודאי אין עיני' שולטות שם וגם שום בדיקה שהרי אפילו השפופרת דבדיקת רואה מ"ת אינו מגיע אלא עד פי האם. ומכה זו בהאם דהיינו המקור עצמו הוא. ובודאי לענ"ד אינו אלא ע"י ראות עיני המורה או נשים פקחות או רופאים השופטים שאין זה תבנית דם הבא מן המקור דאף דלא בקיאינן במראות היינו בשינוי מראה לחוד אבל בשינוי איכות להצטרף לאומד במקום מכה לברר שמוציאה דם בלי ספק אף אנו בקיאינן. וכן מורין דברי דבר שמואל ס"ס ק"ע המועתקים בס"ט תוך ס"ק י"ד ע"ש. וכן איתא בתשו' מהר"י סג"ל כתב גם יש קצת ראי' דלאו מן המקור בא הואיל ואינו דומה למראות דם אלא מוגלא אף כי אין אנו בקיאין מ"מ וכו'. והנה לפי המונח הזה שאשה זו ודאי מכה יש לה אלא שזה קצת בספק אם תהא נקראת ודאי מוציאה דם. נדון תחילה אף אם לו לא תהא נקראת ודאי מוציאה דם ומשפטה מבואר בש"ע אם יש מכה באותו מקום תולין במכתה. וכתב הרמ"א וכ"ז באשה שיש לה וסת קבוע ואז יכולין לתלות שלא בשעת וסתה במכתה אעפ"י שאינה יודעת שמכתה מוציאה דם. ואף שהט"ז חולק כבר כתב הא"ש סי' נ"ז גם שאר הרגשות שהרגיש על הרמ"א בזה הן דברי תימה. וכבר פסק גם הב"ח כן להרב מוה' יושיע מקראקא כדעת הרמ"א ועשה מעשה רב. א"כ מה לנו עסק בהאחרון שהכביד עלינו בחומרות יתירות בוסתות דרבנן. ואף שראיתי שס"ט הוציא מסוף שני מלות אלו בוסתות דרבנן שלא הקיל כדעת הב"ח לגמרי כ"א ברואה מ"ת אחר טבילה ושלזה קורא וסתות דרבנן וכל הרואה יראה עין בעין שלא הי' כלל בשאלות הגאון מוה' זיסקינד ה"א לדמות הצער וכאב שהי' לה אך בשעת תשמיש למכה כדי לתלות בה ולהתירה בלא שפופרת אלא ענין בפני עצמו שאל בלשון זה ועוד יש להסתפק באשה שיש לה וסת קבוע אי יכולה לתלות שלא בשעת וסתה במכתה אעפ"י שאינה יודעת שמכתה מוציאה דם. וע"ז השיב לו שאין לספק בהוראת הרמ"א ז"ל וכדעשה הב"ח ז"ל מעשה רב. ואיך אפשר שמסיים וסתות דרבנן לכונה זו. והברור בעיני או ששני מלות אלו ט"ס או דאפשר בשעת כתיבתו תשובה זו לא עיין בהט"ז רק בהעברה בעלמא וסמך עצמו על שכבר בשעת למודו בעיון ראה שפסק הרמ"א נכון למעשה ולכן השיב בקיצור שאין להשגיח בחומרתו וכאשר הביט שוב בהשקפה מועטת ראה שדבריו בנוים ע"פ הבנתו שסיים וע"כ שכתב כן הרמ"א לדידן שקיי"ל וסתות דרבנן וכו'. ומ"מ לבסוף החמיר. ולכן מסיק איהו שאין להחמיר בוסתות דרבנן וכבר מבואר שגגת הט"ז בזה שהפי' למ"ד וסתות דרבנן שבמהרי"ל היינו אפילו למ"ד וסתות דרבנן כדאיתא בכרו"פ ובס"ט והוא הפשוט. ובלא זה קשה עלי לומר שגם הא"ש בשיטתייהו קאי לומר שדין רואה ג"פ מ"ת יהא נתלה בוסתות ולדידן האיסור דרבנן. כי כבר העלתי בקונטריסים שלענ"ד האחרוני זמנינו שגו בזה בהבנת מהר"מ שבתשו' רשב"א שבו תלו זייניהם. לכן העיקר לענ"ד כמו שכתבתי. ויהי' איך שיהי' כונת הא"ש נחזי אנן כי מלבד זה מ"ש הא"ש להשיג על הט"ז נמי לא הבנתי שכתב דברי הט"ז דחוים ול"ק כלל כי לקמן סי' קצ"א ע"י הבדיקה של המוך אנו מבררים בירור שיש לה מכה במקום מי רגלים ולא בא כלל מהמקור ומה ענין שפופרת לבדיקה זו. והם דברים מחוסרי הבנה אם לא ע"צ הדוחק גדול ולא אאריך בם כי כבר מבוארים תירוצים מספיקים לרוב על כל קושי' הט"ז בנקה"כ דברים של טעם. וגם הכרו"פ העלה שאין להחמיר ע"פ דברי המהר"מ שבתשו' מהרי"ל סי' ר"ג שכתב דבאותה תשובה הקיל שלא בשעת וסתה אפילו אינה מרגשת דמחמת מכה קאתי תלינן בדם מכה. ואני אוסיף הרי המהר"מ גופי' מכת הסוברים כדעת המרדכי שהרי בריש תשו' מהרי"ל מביא בשם מהר"ש כתב עוד בשם מהר"מ דאין לתלות המכה אלא במכה שיודעת בודאי שיוצא דם מן המכה. הרי דמהר"מ גופי' פסק פשרה זו. ומה"ת להחמיר יותר ממנו. ובפרט שאפשר זה גופי' דעת המרדכי לפי' הב"ח ומסכים עמו הכרו"פ ע"ש. ומה שהש"ך כתב וכן הרב לא הקיל אלא שלא להחזיקה ברואה מ"ת וכו'. ומדברי הב"ח נראה דמתיר בכל ענין. לענ"ד נראה כדכתבתי. מלבד שכבר השיגו הכרו"פ והנ"ב שאין זה עיקר מהמקום שהוצרך הש"ך לדחוק בס"ק כ"ה.. אף הוסיף להוכיח דלא כהש"ך מסי' קפ"ח סעיף ה' בהג"ה שכתב ודוקא וכו' כמו שנתבאר גבי מכה לעיל סי' קפ"ז. ולפי' הש"ך מה ענין זה לזה שם מתיר את הדם ודאי בלי ז' נקיים. (שוב ראיתי שאף בזה קדמני הכרו"פ שם סי' קפ"ח) ובל"ז תמוה לי הא מוקדם לזה כתב ולפ"ז נראה דאין להתיר אלא לבעלה משום דבכמה מקומות חשו חז"ל שלא להוציא ומשום עגונה הקילו וכו'. הרי דלא חילק בין להתירה לבעלה בטבילה ובין בלא טבילה אלא מצד שבזה יש טעם להקל כדי שלא להוציאה. וא"כ מה תיוהא מצא בהוראת הב"ח הא שם אילו לא תלינן במכה נמי היתה באיסור עולם כיון שלא היתה יכולה למנות נקיים. וא"ל דשני לי' בין האיסור דרואה מחמת תשמיש דאין לה תקנה עולמית לדידן שאין לה רפואה טבעיית. משא"כ מה שאינה יכולה למנות נקיים דאפשר שישתנה ענינה ותמצא נקיים לא חשוב לי' איסור עולם. תמה אני הא בתה"ב מבואר דבאופן זה מקרי א"ע ומפרש בזה הברייתא דפרק כל היד והוא בדף קפ"א שכתב וא"ת והלא בנשים דעלמא חיישינן לעונת הוסת כולה ואע"פ שלא ראתה מוהזרתם וכו' ואיך אתה מתיר זו שהיא בשעת וסתה שהרי דם לפניך. י"ל ההוא דרבנן היא ומשום דאפשר למיקם אמילתא אבל הכא ליכא למיקם אמילתא ואין דנין אפשר משא"א שאם כן אתה אוסרה לבעלה לעולם. הרי דמוקים הברייתא באשה שאינה יכולה למנות נקיים וברואה תמיד מחמת מכה ולהכי אפילו בשעת וסתה טהורה כדי שלא לאוסרה לעולם'. ובסברא זו לא מצינן חולק עליו ואדרבא הרמב"ם והמוהר"מ שבתשו' מהר"י סג"ל הביאו הד"מ סי' זה ובסי' קצ"א בשיטתי' שהרי כתב דאפילו בשעת וסתה תלינן במכה אי וסתות דרבנן. ומה יענו לקושי' התה"ב אם לא ע"פ תירוצו כדי שלא תאסור א"ע ואף שהש"ך כתב דהרשב"א יחיד בדעה זו ע"ש ס"ק כ"ו ליתא נהי דבהרמב"ם אפשר לומר כפי' התוס' א מהר"מ הנ"ל שכתב תלינן במכה אי אפשר לפרש כלל בשמוע שדם זה בא מן המכה דא"כ מה זה לשון תלינן ואף דיש לדחוק דתלינן לומר שאין דם נדה מעורב בו מ"מ סתימות הלשון ודאי לא משמע הכי וכן מוכח מהגהות שערי דורא ומהרי"ל דאל"כ לא מצאו מדבריו שום סעד לענינם ע"ש וק"ל. ואפילו התוס' שפירשו בשמרגשת שדם זה בא מן המכה ומחמירים כדעת המרדכי היינו אך מטעם דאל"כ וכי לא תהא טמאה לעולם. משא"כ בשמרגשת כדכתב הש"ך ואליבייהו הא נמי קשה קושי' התה"ב מה בכך שדם זה בא מן המכה הא צריכה לחוש לעונה אפילו סמוך לוסתה וגם אפילו נימא דכאן טהרתה דוקא לאחר שעבר הוסת הא מ"מ אף לשיטת התוס' אינה טהורה עד שתבדק ותמצא טהור כמבואר בדבריהם דבור הקודם. וכן מביא הב"י בשמם בסי' קפ"ד. וא"כ זו שרואה בשעת וסתה ויש חשש שדם נדה מעורב בו ל"מ להמרדכי שבדיקה זו צריך דוקא תוך שיעור וסתה כדאיתא בש"ך סי' קפ"ד דקשה הא זה לאו בדיקה הוא. אלא אפילו למסקנת הב"י בדעת שאר פוסקים דאפילו אחר זמן מרובה מהני מ"מ י"ל דמודו דאם בדקה בזמן הוסת ונמצאת מסופקת ששוב לא מהני לה בדיקה