בית מאיר יורה דעה קיב

שידוע לחכמים שאם מן המקור היא רואה דהיינו מחמת חימוד תשמיש אף בנגיעת השפופרת בצואר הרחם הי' לה לראות אלא שמן הצדדים הוא מה שרואה תמיד וגרם כחות הוא שמצוי בדוחק הצדדים לשנות הדבר מכח לכח משא"כ במקור אינם עשוים הכחות להשתנות על הרוב אלא שבמיעוט עשוין להשתנות ולכן שרי' לבעל ב' וג' משום דלקולא אמרינן ולא לחומרא משא"כ מן הצד עשוים מאוד להשתנות. והאמת שפשטות רהיטת לשון מהר"י סג"ל זה מורה כדברי הב"ח אבל דחקתי מאוד מפני הקושי' גדולה שהקשה הא"ש עליו וישוב תורת השלמים גם לי לא לרצון וגם לשון דמהר"י גופי' קשה לשיטת הב"ח שכתב ואע"פ שהפוסק כתב ולא סמכינן עלי' היינו משום שנתוספו כחותיו של איסור והיו אחרונים ואיכא למימר אחר שנתוספו והוחזקו בתוספת כחות לא נתיר. ואילו לדברי הב"ח אם נאמר שתוספת הכחות לא שייך אלא בצדדין איתתא זו תהא שרי':

משא"כ לדברי שפיר דנהי דרוב שינוי הכחות היא מן הצדדים מ"מ נגד זה רוב דם מן המקור ולכן הואיל והוחזקו תוספת כחות של איסור באחרונה אמרינן שמא תוספת הכחות גורמים נמי מן המקור. אבל כששמשה אחרי חזקת תוספת כח זה ולא ראתה שוב אמרינן מה שתראה אח"כ באותו הכח הוא מן הצדדים. ותו אפשר לומר בדבריו דדוקא תוספת כח עושה שינוי אף בהמקור משא"כ שינוי כח השוה כגון אשה זו ששמשה באיסור לאחר שנתוספו כחותיו ולא ראתה אין זה אלא שינוי כח השוה זה אך תלינן במן הצדדים. אך כל זה ניחא בשימוש באיסור משא"כ בדיקת שפופרת ולא נמצא כלום ובבעל א' ודאי קשיא דילמא לאו כל הכחות שוים. וע"כ לבא לדברי הב"י דלא אמרינן לחומרא ויהי' איך שיהי' עכ"פ כיון שהוכחנו מסתימת כל הראשונים בפשטות לשון הגמרא דאף בלא נמצא כלום אמרינן הדם שבא הוא מן הצדדים ומה שלא ראתה האידנא הוא משום דלאו כל הכחות שוים ואף שאשה זו הוחזקה בכל הכחות וההכרח לומר דכח הבדיקה אינו שוה לחזקת כחות התשמיש פשיטא דקשיא נמי דילמא היינו טעמא שלא ראתה על ראשו ומוכרח לבא לתי' הב"י. עכ"פ נשמע דכל הפוסקים אינם אזלי בשיטת סברת הריצב"א. ומהתימה על הש"ך שהעתיקו בסתם ודע שאף שלשון הרמב"ם תחלת דבריו מורים לסברת הריצב"א מ"מ סוף הדברים מורים על תחלת לשונו שאינו אלא לשון מושאל שכינה לטהרת האשה בשם רפואה מחליתה דוק ותשכח וזה נמי טעם הרמ"א שהשמיט בש"ע דברי הריצב"א שמביא בד"מ משום שחזר בו ופוסק כסתימת הש"ע שמשמע ודאי אף כי לא תמצא כלל טהורה ותלינן שהוא מן הצדדים וה"ה אם עברה ושמשה ולא ראתה כמבואר בט"ז. ומה שביאר דינא דתשו' הר"י הלוי באחר הלידה היינו משום דחידושא אתא לאשמועינן שלא נימא השמוש בנתיים אינו מועיל דדילמא קבעה וסת ללידה כמו בטבילה ומשמיענו דאדרבא אם הלידה גורם זה מורה על טהרתה דהיינו מכת הצדדים מכח לידה ודוק ועדיין צ"ע ומי יתן ויבא לידי תשו' א"ש אולי אזכה להבין יותר מתוך דבריו כי באמת המקום דחוק מאוד. עוד אחת אדבר שאלולי דברי הר"י הלוי דוחקין אותי הייתי אומר בפשוט שקי"ל לחכמינו ז"ל שלאחר שנתחזקה שוב היא רואה תמיד אם לא בשינוי כחות או אצבעות שאמרינן לקולא ולא לחומרא ולא שייך לומר אולי אז נתרפאה משא"כ מן הצדדים אין ראי' דאף שהוחזקה לראות פעמים רואה ופעמים אינה רואה ואפשר שלפעמים מחמת הדוחק הכו הצדדין ולפעמים נתרפאו החבלות ואינה רואה עכ"פ זה מורה שמן הצדדים ודוק כי בסברא זו יכולני להרויח הרבה עוד הי' אפשר לומר שכיון שלאחר שהוחזקה בתוספת כח לאיסור חזרה ושמשה ולא ראתה הרי חזינן שלגבה לאו כל הכחות שוים אפילו בתר דאתחזקה לכן מכאן ולהלן שרי' לעולם אף כי תראה אח"כ כמה פעמים רצופין משום דשוב אין ראי' שודאי תראה כיון דאתחזקה דהא חזינן דאף בתר דאתחזקה לא ראתה ותמיד כמו לגבי בעל שני ושרי' מכח ס"ס. אבל לשון הגמרא בידוע שהוא מן הצדדים אינו סובל פי' זה

ועוד צריך לי עיון מה שלא מצאתי מבואר אם לאחר בדיקת שפופרת ואף בנמצא מן הצדדים אם מותרת אשה זו לבעלה בלא טבילה ע"י תשמיש. כי לפ"ר ודאי משמע דטהורה היא בדם זה וכן בדין. או נימא הואיל דמשמע מפי' רש"י דאף לאחר הבדיקה היא בספק כרת נהי דשלא להוציאה מבעלה סמכינן על זה ומתירין ואמרינן אף שתראה בשעת תשמיש נתלה במן הצדדים אבל טבילה עכ"פ צריכה ואף שמסקינן להלכה דלא כפי' רש"י ואף לבעל הא' מהני בדיקה מ"מ איכא למימר דבזה לא מקילינן דלא כותי' ומצריכינן טבילה. ואף דלשון הגמרא בידוע שהוא מן הצדדין ודאי משמע דטהורה לגמרי מ"מ הא חזינן דרש"י ז"ל לא חש לזה לכן צריך לי עיון עכ"ל מכבר:

שם סעיף ב' בהג"ה ואף בזה"ז. עיין בס"ט סק"ז ועיין נמי בסי' ק"ץ בשאלה מלמדן אחד:

סעיף ד בש"ך ס"ק ט"ז וקשה לי וכו'. כשנעיין בלשון הר"ן. בהלכות נדה לק"מ דז"ל ואחרים פירשו שאם סמוך לוסתה שמשה אעפ"י שלא הגיע עדיין שעת וסתה עצמה תולה בוסתה לומר שמחמת התשמיש הקדים הדם לבא קודם זמנו ולא מחזיקים לה ברואה מ"ת. הרי שכתב שהתשמיש גרם להקדים מה שלא הי' באמת בלא תשמיש ראוי לבא ומ"מ לא מקרי רואה מחמת תשמיש כיון דזה וזה גורם אבל ודאי אם וסתה ביום פשיטא שאינה רגילה לראות בלילה וזה פשוט וברור וק"ל:

סעיף ה עובדא דאתי לידי אשה שאינה יכולה לטהר זה שתי שנים מחמת שיש לה וסת קבוע לראות דמים בשפע וכדרך כל הנשים. ובהפסק הוסת יכולה למנות איזה ימים טהורים. אלא שבאחרית ימי הנקיים שופע ממנה אודם עב וכאשר הסתכלתי במראה זו היא כתבנית אילו נשחק לבינה ונתערב במים עד שנעשו כתחבושת אדום ורך. אלא שאילו הי' תערובת שחיקת לבינה כנ"ל הי' מראה האדמומית גבוה כמה שקורין העל רויט כתבנית אדמומית לבינה. לא כן עתה שהוא מראה אדום דיהה הרבה דהיינו טונקיל עד שקרוב למראה ברוין. אמנם זאת הוא גוף הדבר השופע אבל בקצותיו נשארו על העד כתמים מחוברים אל גוף הנשפע הנ"ל אדומים במראה דם פשוט. והאשה אמרה שזה חמש עשרה שנה שנולד לה כאב בבטנה בצד ימין תוך השויס דהיינו בין ירכותיה אלא שזה שתי שנים נשאה משא כבד עד שמכח זה הוכבד כאבה ביותר מאוד עד שצבתה בטנה בין ירכותיה הנ"ל ודרשה פי רופאים על מכאובה ואמרו שבהאם יש לה מכות שקורין גשווירין ונעשו מחמת מה שקורין פאר וויקלונג דער מוטער והיא גם היא אומרת שמרגשת כאילו האם אזלה ובאה לאותו מקום הכואב והכאב הלזה מרגשת ג"כ בבוא בעלה אצלה וגם כשמגבהת מידי כאב זה עד מאוד. והנה בטהרת אשה זו החיוב תחילה לחקור אם לה קרוי מכה ידועה באותו מקום שנית אם נקראת מכה ידועה מוציאה דם אם לאו. ואם לא נקראת ידועה מוציאה מה משפטה. שלישית אם יש לתלות בה אף בימי ליבונה. רביעית אם לו יהא שאף בימי ליבונה יכולה לתלות אם גם בג' ימים הראשונים יכולה לתלות. חמישית אם אף לו יהא שיכולה לתלות אף בג' ימים הראשונים אם לא לכל הפחות יום ראשון צריך להיות ידוע נקי מבלי תלי' או אם די בהפסק טהרה קודם בין השמשות ביום שאחר ה' ימים לשמושה שמרגשת שפסק זיבת דמי ווסתה הפשוטים. (והנה תשובה זו לא יצאה מכח אל הפועל כי בתוך זמן איזה ימים שעיינתי בדינה אזל הבעל החוצה על פני השדה על כמה וכמה שבועות. ולא באתה האשה לדרוש משפטה ובתוך זמן זה מתה האשה) ונלענ"ד דאפילו לדעת המחמירין דכאב לא נקרא מכה. מ"מ אופן הנ"ל ודאי הוי מכה ידועה. שהרי ז"ל תשובת א"ש סי' כ"ג וכל מה שהביא כת"ר ראי' מהרשב"א אינה ראי' כלל דהתם במכה ממש קאמר ומרגשת בהילוכה או בישיבתה או שאר סברות שיש לה מכה גמורה ובודאי שזה מוכח מהרשב"א שכיון שמחליט שאין עיני' בין מכתה לידע אם מוציאה דם אם לאו פשוט נמי שאין עיני' שולטות שם לראות בחוש או אפילו ידיה אינם שולטות במקום האם להרגיש המכה אלא ע"י