בית מאיר יורה דעה קי

דמפני שהאשה בחזקת טהרה אף הדם מטהרינן מכח התלי' דמן הצדדים. וחתני החריף הרב מו"ה יודא נ"י ר"ל דלדידן ודאי אי אפשר לטהר דם זה דהא עיקר הבדיקה מה דלא נמצא בראשו ש"מ דאינו מן המקור והרי אנן לא בקיאינן ותמיד מספקינן אם היא רואה בשעת תשמיש ממש אם בסמוך לו ואם באמת היא ראי' דסמוך הרי אין ראי' ממה שלא נמצא בראשו דהא י"ל אף תמיד אין ענינה כ"א לראות בסמוך ולא מחמתו וא"כ הדם טמא אלא שמ"מ שרי' לבעלה לשמש פעם אחד ממ"נ ויפה דיבר אך אי מש"ה לא ארי' דהא אפשר דתבדוק עצמה סמוך להוצאת השפופרת ואם אף אח"כ בסמוך נמי לא תמצא הרי שפיר מוכח דראייתה תמיד היא מן הצדדים דהא ע"י המכחול רגילה לראות כמו ע"י השפופרת ואם ראייתה תמיד מחמת התשמיש הוא מן המקור ובסמוך לו אף ע"י המכחול מהראוי שתראה בסמוך לו. אמנם בדברי תשו' הגהות מיימון סי' ג' איתא בלשון זה ועוד יש להקל ולהתיר באשה זו אם נמצא הדבר בענין זה שלא הרגישה עד שעבר זמן שאחר איוסטי. ואפילו ספיקות אשם תלוי אין כאן ומשמשת לעולם בענין זה פעם אחת עכ"ל. ואם ר"ל מפני שלא הרגישה ע"כ שוב לא נקראת בהחלט רואה מחמת תשמיש ומותרת לשמש לעולם בענין זה פעם אחת ותטבול אחר ראי' זו. קשה חדא וכי לא חייש למה דחש הראב"ד והוא בש"ע דלא בקיאינן בשעור זה וכל שרואה סמוך לתשמיש רואה מ"ת קרינן. ותו דא"כ אין מובן למה דכתב תו וגם אם תמצא רפואה תוכל לשמש ולבדוק עצמה אם נתרפאת שהרי כבר התיר לה לשמש אף בלא רפואה. א"ו הכי קאמר דאם נמצא הדבר וכו' אזי אף דמחמרינן לדונה ברואה מחמת תשמיש מ"מ כיון דלא אפי' ספיקות אשם יש כאן בפשוט יש להתיר אותה ע"י הבדיקה אפילו לשיטת. רש"י ומשמשת לעולם בענין זה אם לא נמצא בראש המכחול פעם אחת. ושוב שפיר כתב וגם אם תמצא רפואה תוכל לשמש ולבדוק עצמה בלא בדיקת שפופרת משא"כ כדכתב בתר הכי ועוד אפשר וכו' שאז צ"ע ברופא נכרי אם יש לסמוך עליו. וא"כ נשמע מיני' מדכתב ומשמשת לעולם בענין זה פעם אחת דמצריך לה טבילה על דם זה אף אחר הבדיקה עכ"פ לשיטת רש"י. וא"כ נהי דהאחרונים הסכימו להקל דלא כרש"י כדי שלא להוציא מבעלה אבל לטהר הדם יש לחוש לשיטתו. ומה גם שאפשר אף תוס' סוברים בזה כותי' וצ"ע

ומעתה אכתוב מה דנלענ"ד לנהוג להלכה בעסק זה. אשה הרואה מ"ת ע"י שנמצא על שלו שבזה אין ספק שרואה מחמת תשמיש יש לנהוג כדעת ס"ט שלא להתירה ע"י הבדיקה לעולמים. זולת בנמצא על צדדי השפופרת ולא מן הטעם בעל ספר הנ"ל שזה מעיקרא דדינא. כי לענ"ד העיקר כדבררתי שהבדיקה היא מעלייתא אפילו בלא נמצא כלל שבידוע שמן הצדדים. אלא מפני שבל"ז גדולי הראשונים הראב"ד והרמב"ן דעתייהו דלא בקיאינן בבדיקה זו אנן יתמי דיתמי אף דמפני דוחק חשבינן עצמינו לבקיאים. מ"מ עכ"פ יש לחוש לנו לדעת התוספתא דמשמעותה דצריך להיות נמצא מן הצד ובאם לאו יש לחוש אולי לא היתה הבדיקה כראוי. ובע"כ אז לבא ולסמוך על משמעות הריצב"א כמשמעות פשטותה לומר דנתרפאה וזה לא יועיל ולא יתיר כ"א עוד פעם אחד לשמש ולכל היותר עד דתתחזק תו בג' זימני. וכל זה בבדיקת שפופרת דיש לספק בה אם היתה כהוגן. אבל אם נבעלת באיסור דבבדיקה זו לענ"ד ודאי דאין לספק וכמשמעות הרמ"א דעדיף מבדיקת שפופרת אין לזוז ממשמעות הש"ע דאפילו לעולמים ניתרת אך צ"ע מקודם בתשו' רש"ך הנ"ל. וכ"ז בנמצא על שלו. אבל בנמצא על שלה דמצד חסרון בקיאתינו אך מחזיקינן אותה ברואה מ"ת בזה הסומך על משמעות תלמודן וכל גדולי הפוסקים להתירה לעולמים ע"י בדיקת שפופרת ואפילו בלא נמצא כלום לענ"ד לא הפסיד דהיינו שתשמש פעם אחד ותספר ז' נקיים ותטבול על דם הנמצא

ואחרי בררתי את כל הנ"ל בין תבין את אשר לפניך שעיקר המצאת הבדיקה דשפופרת אין מופת על שבא מן הצדדים אלא מה שלא נמצא על ראשו. אבל אם זה אינו מופת יהי' באיזה אופן שיהי' שוב אף מה שנמצא מן צד השפופרת אין שום ראי' להיתר לומר דהנמצא בשעת תשמיש הוא מן הצדדים כי אפשר הוא מן המונח כבר בבית החיצון כבריש דברי ועיקר מה שיש להחמיר בהמציאות דם מצד השפופרת אינו כי אם שלא להוציא לעז על הבדיקה וכנ"ל. ודלא כבעל ספר נ"ב אלא שעליו אין לתמוה כי זה דרכו לכתוב דברים להגדיל התורה ולבסוף באמת לא עמד על דעתו זו ע"ש ודוק. אבל ביותר יש לתמוה על המחבר ס"ט שכתב תוך ס"ק ז' ומעשה בא לידי באשה שראתה ג"פ מ"ת אחר לידתה וצוויתי לעשות כיס מב"פ ארוך וקצר כמדת אבר ולמלאות הכיס במוכין בדוחק עד שנעשה עגול ועב כמדת אבר בינוני והי' דק מלמעלה ועב למטה בדקוה בו ונמצא דם מן הצד והתרתי לשמש עם בעלה ואח"כ לא נמצא עוד דם מ"ת. מיהו אם לא נמצא בו דם כלל אין להתיר לשמש אחר בדיקה זו כי אם כשהכניסה עד מקום ששמש דש ומ"מ וכו' מבואר שהתיר אף בלא הגיע למקום ששמש דש באופן שאין מזה שום מופת במה שלא נמצא על ראשו כי אם ע"י שמצא מן הצד. וא"י מה הי' צריך לכל המצאה זו בדיקה זו תוכל עשוהו בפריסת עד על אצבעה ולהכניסו בעומק וליגע בצדדין ותראה אם תמצא דם. והעיקר שאין בזה שום בדיקה אף לאחר לידה אלא צריכה בדיקה המגיעה למקום שהשמש דש דוקא. ולענ"ד במחילת כבודו שגג מאוד בהוראה זו וכמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמרא סייעי' שלא מצאה שוב מ"ת ודוק. ובתשובת א"ש סי' נ"ז כתב ג"כ בדיקה על דרך זה אבל הקפיד שיהיה למדת אורך האבר. ומה שכתב שם אולי יהי' הדם מן הצד ע"כ ל"ד אלא העיקר שלא יהי' בראשו. ומה שדקדק אולי יהי' הדם מן הצד ר"ל מן הצד ולא על ראשו ולאפוקי אם לא ימצא כלל והיינו מפני שבאמת יש לפקפק דבדיקה זו אינה נאמרה בהש"ס עד דלהכי מסיים ובאם נמצא על ראש המוך לא תועיל הבדיקה לחומרא וכמו כן לא סמך עלי' בלא נמצא כלל רק בנמצא מן הצד ולא על הראש דהוי נמי רגלים לדבר דמן הצדדים סמך על הבדיקה שלא נמי על הראש לטהרה. ומה יפה כתב לפ"ז הת"ה שאין תועלת בבדיקה זו., והס"ט כתב שהתועלת בלא נמצא כלל וליתא שהרי דקדק דוקא אולי יהי' דם מן הצד:

ודע דלפי הנ"ל דע"י בדיקה שלא נמצא כלום וע"י בעילת איסור שלא נמצא כלום תותר מדינא דגמרא לעולמים ואפי' תראה אח"כ ג"פ רצופים מן הטעם שבידוע שהיא מן הצדדים. צ"ע הד"מ שכתב על עובדא דיולדת בהגהות ש"ד ונ"ל דזו השאלה היתה כדי להתיר לאחר לידה ד' ושלא אמרינן דהוקבע לה וסת לראות אחר הלידות או מיירי בלידות הקודמים קודם שבא עליה בפעם ד' דאי כבר בא עליה פעם ד' ולא ראתה נ"ל פשוט דמותרת לו עד לידה ד' בלא הטעמים דלעיל דאע"ג דקעבדה איסורא שבא עליה מ"מ לא גרע מבדיקת שפופרת דע"י מותרת לבעלה כ"ש ע"י ביאה ממש עכ"ל. וקשה על שכתב דאי כבר בא עליה וכו' דאע"ג דעבדה איסורא שבא עליה. מה איסור הי' לדעתו הא לדידי' ביאה שלא נמצא בה עדיף מבדיקת שפופרת א"כ אשה זו שבג' לידות ראתה ג"פ רצופים ובנתיים לא ראתה א"כ למה לא תהא מותרת אף לכתחילה בתר הלידה שלישית אף מיד בתר שראתה ג"פ רצופים אחר לידה שלישית לשמש פעם בממ"נ אם לא קבעה וסת ללידות לראות מ"ת מהמקור הרי ע"כ מן הצדדים הוא כמו נבדקה בתר דאתחזקה. דהא לשיטתו התשמיש של בנתיים עדיף מבדיקת שפופרת ואין אליבי' החשש אלא שמא קבעה וסת לראות ג"פ אחר הלידה מן המקור א"כ בלידה ג' לאחר שעבר הג"פ רצופים שאחר לידה זו הרי עבר וסתה ולמה לא תהא מותרת לשמש. א"ו השאלה לא היתה אלא לבתר לידה ד' אם תהא אז מיד בתר לידה מותרת ולא תצטרף לחוש לקביעות וסת. אמנם המעיין היטב בנקה"כ יראה שהמשיב נסתפק בהשאלה גופא אם היתה לאחר הביאה הרביעית וכתב מ"מ אפילו הי' המעשה כן מ"מ הי' ראוי להתיר ולתלות במן הצדדים ומכ"ש היכא דיש לתלות בחולשת הלידה. הרי להדיא דעתו