בית מאיר יורה דעה קט

הנ"ל שמפרש מה דנאמר בש"ס בידוע שמן הצדדים היינו בנמצא מן הצד. אלא שהמציא מדילי' שאפילו בלא נמצא כלל מותרת מפני הידוע שנתרפאה. אבל זה דבר זר בעיני דהא לפ"ז לא נאמר בש"ס בידוע שמן הצדדים אלא על היכא דנמצא מן הצד דהא בלא נמצא כלל אין היתירה עולמית אלא לכל היותר עד דתתחזק כמבואר בס"ט הנ"ל. וקשה מנ"ל הא אחרי שלא נזכר בש"ס מזה. ומה שכתב דאל"כ מאי הועילו חכמים וכו' הא הועילו הרבה כדכתב בעצמו א"ו ע"י השפופרת רואה תדיר ומדנמצא תדיר הועילו הרבה באם תמצא מן הצד. ואם בפעם שאינו מצוי לא תמצא כלום בהבדיקה מאי כולי האי ודילמא באמת תשאר אסורה ותו הא ודאי יפה הקשה הרב מוה' ח"צ הנ"ל דאיך יעקר בפעם אחד. ומה שתירץ המחבר בסי' מ"ו משום דהוי כוסת הקפיצה דנעקר בפעם אחד. עיין בדברי כרו"פ ס"ק י"ב דאין לדמות כלל דין רואה מחמת תשמיש לוסת כי יפה דיבר. ולקמן אבאר לשון הרשב"א שממנו תוצאת דברים אלו שבספר נ"ב ריש סי' מ"ג. ותו דא"כ למה לי לתלות הענין בנתרפאה ולא בפשוט בעקירות וסת. וביותר קשה עלי מאוד לומר שמפרש לשון הגמרא ואם לא נמצא דם על ראשו וכו' היינו בדוקא על הראשו הוא דלא נמצא הא מן הצד נמצא דלא ככל הפוסקים ראשונים שסתמו להדיא כלשון הש"ע המורה בבירור גמור אף על לא נמצא כלל. לכן המחוור לענ"ד לדחוק קצת בלשונו ולהסכימו עם כל הפוסקים דסובר דהטעם בלא נמצא כלל דשרי' נמי מן הטעם שבידוע שמן הצדדים אלא שסברא אמינא דקים להו לחכמים שלאחר שנתחזקה לראות מחמת תשמיש שוב היא רואה תמיד אם לא בשינוי כחות או אצבעות שאמרינן לקולא ולא לחומרא ולא שייך נמי למיחש דילמא נתרפאה מעצמה דהא לא תלינן כלל הריעותא בדידה אלא בתוספת כח דידי' כמבואר לעיל משא"כ מן הצדדים שהריעותא נתחדש בבשר דידה שנחלש והוכה כלומר העור דק המגין על הבשר שלא לצאת הדם בזה ודאי אין ראי' דאף שהוחזקה לראות פעמים רואה ע"י שהוכו אז הצדדים ופעמים אינה רואה ע"י שנתרפאה אז מעצמם וקרם העור עליהם כדרך כל מכות שפעם נתרפאה ופעם נתגלע מעצמם ע"י חיכוך מעט שבא עליה. עכ"פ זה מופת חותך מה שאינה רואה בתר שנתחזקה בביאת איסור מה שרואה תמיד הוא מן הצדדים והיינו דכתב דילמא נתרפאת וכו'. א"ו ע"י השפופרת רואה תדיר כ"ז שלא נתרפאת ר"ל הצדדים ואולי כזה הבין הש"ך. ולהכי העתיקו בסגנון אחד עם דברי הב"ח מפני שאין נ"מ לדינא דאילו לההבנה הפשוטה תמוה מה שהרכיב דבריו עם דברי הב"ח והם רחוקים כרחוק מזרח ממערב. ואף את"ל שלא כוונתי האמת בדעתו נלענ"ד שלהכי השמיט הב"י כל דבריו אלו בכיון. אף שהעתיק כל דבריו שבתשו' זו לאחדים מפני שסובר שדברים אלו אינם הלכה. אלא העיקר כשיטת כל הפוסקים ולמה שפירשתיו מפני שאין בו נ"מ לדינא השמיטו וכן הד"מ בהש"ע השמיטו ואדרבה סתם דתשמיש שלא ראתה בו הוא כמו שפופרת וסתם בלשון הש"ע ואם לאו בידוע שהיא מן הצדדים והיינו כדכתיבנא. ואולם התשו' רש"ך שבבאר היטב שנסתייע ממנה בספר ס"ט אינה בידי ואולי באמת חולק על הרמ"א להשוות תשמיש לבדיקה וסובר טעם הפוסקים בלא נמצא כלל מטעם סברת הרב מו"ה ח"צ שבתשו' נ"ב הנ"ל שאינה שייכה לחלק בה אלא בשפופרת דוקא וצ"ע בה

ודע שאף שתחילת לשון הרמב"ם מורה לסברת הריצב"א מ"מ סוף לשונו מורה על ריש דבריו שאינה אלא מליצה שתפס בלשון מושאל וכינה לטהרתה בשם רפואה ודוק ותשכח. אמנם הא ודאי להנ"ל קשה קושי' הב"י ז"ל דמה תועיל הבדיקה אולי לאו כל הכחות שוות. ור"ל לענ"ד דקושייתו על כל הפוסקים ואף לבתר דאתחזקה לכל האצבעות וכחות אכתי ממין אדם למין כזה מה רא' דלא תועיל חזקה ואפילו מועד לבהמה אינו מועד לאדם ודלא כנ"ב שתירץ בזה קושי' הב"י וכתב דאף לשיטת התוס' דלבעל הראשון נמי מועיל בדיקה נמי ל"ק דלדידהו ודאי לא מהני עד דתמצא מן הצד שאז עיקר הבדיקה וההיתר ע"י שחזינן שיש לה מכה מן הצד. והוכיח מזה דכותלי בית הרחם לא מוקמי דם. וכל זה לענ"ד דברים שאינם דאם מה דלא נמצא על ראשו י"ל לאו כל אצבעות שוות מה יתן ומה יוסיף המציאה מן הצד הא ודאי לא עדיף זה מבדיקת האשה בידיה ומצאה מן הצד אטו משום זה סלקא אדעתא דבר נש לומר דמן הצדדים הוא ואפילו אם בדקה עצמה בפשוט בחורים וסדקים ולא מצאה כלום ושוב הכניסה השפופרת ומצאה מן הצד ולא על ראשו עכ"ז פשיטא אם י"ל דמה שלא מצאה על הראש הוא משום דאינו שוה לאצבע די"ל נמי המציאה מן הצד אינה ראי' דהוכו הצדדים אלא די"ל עם סילוק ידי' ראתה והיינו מה שנמצא מן הצד כדאיתא דף ס"ח ע"ב עכשיו אומר עם סילוק ידי' וכו'. (ועיין בנ"ב הנ"ל דלהכי תרווייהו איהו וגם הרב מהורחב לא יפה הורו. והעיקר לענ"ד להלכה כהרב מו"ה ח"צ שם סי' מ"ה שאין לנו להוסיף ולהמצא בדיקה אלא באופן הנמצא בהראשונים ודוק) וכל עיקר מה דס"ד דבעינן מציאה מצד השפופרת היינו אך שלא להוציא לעז על הבדיקה לומר ע"כ לאו בדיקה הוא דאל"כ למה לא נמצא על הצד. אבל ודאי מ"מ מוכרחים להודות דעיקר הבדיקה אינה אלא במה שלא נמצא על הראש. לכן בודאי קושי' הב"י קושי' היא לכ"ע. ומכ"ש לשיטת התוס'. ובר מכל דין אף לשיטת רש"י קושי' היא אף לשיטתו דמה הקושי' דתבדק לבעל הראשון ולא תתגרש הא בבעל הראשון אין בדיקה מפני השפופרת אינו דומה לאצבע. והא ודאי אין לומר דלרש"י היינו דקמשני הגמרא לאו כל אצבעות שוות. דלשון רש"י אינו סובל פי' זה עיין ודוק. הרי מבואר דקושי' הב"י עצומה לכל השטות. וע"כ לבא לתירוצו דלחומרא לא אמרינן. אמנם להנ"ל ודאי צ"ע שהרי לדידן דאסרינן לה אפילו בנתקלקלה לאחר נשואין ע"כ דחיישינן לומר מן המקור בא. ומה שמתחלה לא ראתה. היינו דניתוסף בכח ונמצא דתוספת כח איש זה גורם להדם שיבא ובמה יוכיח השפופרת דלא נמצא על ראשו הא י"ל משו' דאינו כתוספת כח זה האיש. ובזה א"ל לחומרא לא אמרינן ור"ל דמסתמא אמרינן כח השפופרת שוה לכל תשמיש היינו לכח בינוני אבל חומר חשש זה שחיישינן באיש זה תוספת כח על כח פשוט. איך שייך לומר לחומרא לא אמרינן ומסתמא אף לתוספת כח זה דומה. ותו דהא עיקר האיסור אינו אלא מכח חומרא דתוספת כח. וע"כ לומר מ"מ הכי קים להו לחכמינו ז"ל דכח עסק השפופרת ומכחול הוא פעולה היותר אפשרי בכל אצבעות וכחות שבבני אדם. ועלינו אין לחקור אחריהם כי סוד ה' ליראיו עליהם נאמר. עכ"פ יראה לענ"ד שבין בבדיקת שפופרת ולא נמצא כלום ובין בבעילה הנעשה באיסור לאחר שנתחזקה מעיקרא דדינא מותרת לשמש לעולם ואפילו תחזור ותראה מחמת תשמיש ג' פעמים. אך בבעילה צ"ע מקודם בתשו' רש"ך הנ"ל. אמנם הא ודאי צ"ע אם לאחר הבדיקה ואפילו בנמצא נמי מן הצד אם מותרת לבעלה בלא טבילה על דם זה שתחזור ותראה מחמת תשמיש אם לאו. ועיין בנ"ב הנ"ל שמסופק בו ובכרו"פ סוף סק"ז החליט וכתב אבל מ"מ לא בשביל זה מבורר דדם הבא מהצדדים לטהר הדם ולא תהא צריכה ז' נקיים וטהורה בלא טבילה וא"צ לפנים דאלף שפופרת אינם מועילים לטהרה מנדה עכ"ל. וא"י מנ"ל הא כי לפ"ר לשון הגמ' בידוע שמן הצדדים אינו מורה לכונה זו. וכן במרדכי. מבואר להדיא שכתב ואם לא נמצא על המוך בידוע שמן הצדדים ולא מן המקור וטהורה. ולענ"ד זה תלי' בפלוגתת רש"י ותוספות אי מהני בדיקה תחת הראשון כי לשיטת התוס' משמע שאין שום ספק בבדיקה זו וכדכתב הרמב"ן בלשון זה שאין אחר בדיקה של חכמים בית מיחוש. וא"כ למה לא תהא אף הדם טהור. וכן משמעות לשון הר"ן בתשו' סי' מ"ט שכתב אעפ"כ מודה הרב שאם בדקה עצמה ומצאה טהור טהורה. ואולם לשיטת רש"י שכתב ומוטב שתתגרש ותתעגן ולא תבא לידי כרת. משמע שאף אחר הבדיקה כל שרואה אח"כ י"ל דמן המקור הוא. ומה שנאמר בידוע' שמן הצדדים ע"כ דמפרש בידוע שיש לתלות במן הצדדים כדמפרשי התוס' ריש התינוקת בידוע שחייתה המכה ע"ש. וא"כ ודאי י"ל ע"כ לא תלינן אלא כדי שלא תיאסר עולמית. ואך הספק דשמא תראה. הא הדם גופא לא מטהרינן. וי"ל נמי מ"מ