בית מאיר אורח חיים צח

שיור כדאיתא במתני' דאז חזר ושרי לעירובה כולה ע"י תיקון ראשי מוצאי העיר ולהכי אף בשל רבים והרי היא של יחיד נמי דינא הכי משום מה דפי' במתני' הואיל ותחילתה של הרבים דדילמא הדרה ומתעבדה של רבים ועל דרך זה נמי פירש בדף ס' ובכל שכונה היו מבואות הרבה ומערבין יחד ולא היו מתקנים להם לחיים אלא לראשי השכונה היו עושים תיקונים לתקן הר"ה שבנתיים ולא היו מתקנים להמבואות לחיים משום וכו' וכל חד וחד היה שיור לחבריה דאי לא הוי שיור היכי מצי לערובי מבואות הרבה בכל שכונה יחד בכל עיר של רבים ונעשית של יחיד הא אין מערבין את כולה תנן ולהכי כל חד באנפי נפשא בעי עירובא ר"ל כל מבוי ומבוי דאין מערבין כולה אלא דוקא מבוי מבוי אם לא בעשוי שיור (וזה דלא כמהרש"א) ובעי לחי וקורה בכל עיירות של הרבים משא"כ אילו היתה של יחיד מתחילה שפיר היה יכול לערב את כולה וזה לדרכו שבעיר של רבים עיקר מצותה לערבה מבוי מבוי ודוקא בשל יחיד כיון דהורגלו הוא דאוסרין בלא דקה ולא בשל רבים כדאיתא בהרא"ש עיין ודו"ק וא"כ שזה לענ"ד פירש"י ז"ל א"י לפרש דברי הב"י כי איני רואה שום פלוגתא בין רש"י והה"מ וצ"ע

סעיף ו זה שאמרנו וכו' במח"כ סעיף זה הוא שלא בדיוק כי אותן הדברים נובעים מן הגהות מיימון בשם מהר"מ ואף דשם נאמרים אף במבוי מפולשת לחצאין היינו משום דאזיל לשיטתיה שפוסק כלישנא קמא דר"פ משא"כ הב"י שמבאר ליפסק כהרי"ף ורמב"ם כלישנא בתרא דאף לרחבה אין מערבין לחצאין וזה מבואר בריטב"א וטור דהיינו אפילו ע"י צ"פ באמצע דאילו בלא צ"פ ליכא למ"ד בהריטב"א מטעם שהוא פרוץ במילואו למקום האסור וע"כ הלישנא בתרא אוסר אפילו ע"י צ"פ ואפילו דקה לא מהני אליביה וא"כ מה זה שכתב ומערבין לחצאין וע"כ אך כונתו למבוי מבוי בפני עצמו קורא לחצאין וא"כ לא הוי ליה למיעבד מזה סעיף בפ"ע אלא בסוף סעיף ד' במקום שכתב שמבוי מבוי בפ"ע יוכל לערב ע"י דקה היה לו לכתוב וה"ה ע"י פסין או צ"פ

ודע דכל היתר זה נפיק מפומיה דמהר"ש ז"ל כמבואר בהג"מ פ"ה מה"ע ואחריו החזיק הרא"ש ומרדכי אמנם בהרי"ף ורמב"ם אינו ובהריב"ש סי' ת"ה אדרבה איתא בלשון זה ונראה דאפילו צ"פ אינו מונע הרבים מלאסור שהרי חצירות הפתוחים למבוי בפתח גמור אוסרים המבוי כשלא עירבו עמו אלא דקה דוקא בעינן וכ"ש דלת עכ"ל אלא שהב"י ז"ל, בסי' שס"ג הביאו וכתב עליו ולענין הלכה פשיטא דלא דחינן כל הנך רבוותא מקמיה והראיה שהביא מחצירות אין ענין לכאן דא"כ אם היו לחצירות ההם דלתות לא היו אוסרים על המבוי והא ליתא דודאי אוסרים הם משום דהתם טעמא אחרינא הוא דהיינו מפני שיש להן דריסת רגל על המבוי אבל חיצוני' אין להם דריסת רגל על הפנימים בצ"פ או פסין די עכ"ל וזה שפיר עולה לדין דהתם דאיירי בחילוק חצי מבוי הסתום אבל הכא דכל המבואות פתוחים לר"ה העובר ביניהם הרי הן ממש כחצירות הפתוחים למבוי כן הכא המבואות פתוחים לר"ה וכמו שיש להחצירות דריסת הרגל על המבואות כן יש דריסת הרגל להמבואות על ר"ה וכאשר באמת הסוגיא נ"ט ע"כ מדמה אותם ומסיק כגון דעביד דקה וכי הא דאמר רב אידי וכו' אחד מבני מבוי שעשה דקה לפתחו אינו אוסר על בני מבוי בודאי דבר קשה שלחצר לא יועיל אף דלתות זולת דקה ולמבוי יועיל פסין וצ"פ הגם שחתני החריף מהו' יודא שי' בהיותו פה רצה לדחוק לומר דוקא חצר שבל"ז רגיל בצ"פ ודלת לא חשוב גלוי דעת לאסתלוקי זולת בדבר חדש כמו דקה משא"כ מבוי דלא רגילה במידי כל מה דעביד לאסתלוקי בתיקוני חצר י"ל דמועיל מ"מ צ"ע: ואולם כעת נראה לי דהכי אזלה סברת המהר"מ דאינו דומה כלל לחצר הפתוח למבוי ולא נשתתף עמה דשם האיסור כדמבואר ריש סי' שפ"ו משום דהוי כמטלטל מרה"י לר"ה. ולהכי שם נמי אינו אוסר אלא המבוי אבל החצר לעצמו הא שרי שפיר דאינו מועיל אפילו דלתות דמ"מ חשובים כל החצירות כמוציא מרה"י לר"ה אם לא דעביד זה שלא נשתתף דקה שמורה ביחוד שמסלק עצמו כולו מן המבוי משא"כ הכא שאנו באין לאסור אף המבוי גופה שתיאסר אף לעצמה ע"כ אין הטעם מילתא דרה"י ור"ה דא"כ תשתרי המבוי לעצמה (ותו מדוע לא נאמר גבי בית שלא עירב שלא יאסר משום דהוו רגל המותר במקומו וכן בחצר אחד שעירב או שדר בו יחיד נימא אף דלא נשתתף במבוי לא יאסור משום דהוי רגל המותר במקומו כמו דאמרינן בשתי חצירות זה לפנים מזה ועירבה כ"א לעצמה א"ו דאין דומה כלל] א"ו מבוי אינה נראית כלל כרה"י אלא עיקר הטעם כדכתב הרב מאיברא הנ"ל מפני שהורגלו כולה וכו' ע"ש הרי עיקר הקושי' מבוי מבוי נמי אינה אלא מפני שהיא של עיר יחידה והורגלו זה בזה חזרה כל העיר כחצר אריכתא ואין דין תורת לחי בחצר משא"כ פסין או צ"פ שאף לחלוקת חצר מועיל ה"ה דמהני הכא ומה שהסוגי' משני בדקה ע"כ ל"ד ולדעתו מדויק נמי מרש"י ז"ל שלא כתב אלא ואפילו איכא לחי וקורה לא מהני מבואר הא צ"פ או פסין מהני

והנה ראיתי בסי' שס"ג סעיף ל"א בחיבור דא"ע משיג על הטור וש"ע שפסקו דאם חלקו המבוי בפסין וצ"פ כל חלק יוכל לערב בפ"ע בדברים בעלמא ומסיק ליפסק דלא כותייהו או להגיה בהטור ויסודו על דקדוקי תוהו וסברות בהו לכן מוכרח אני לבאר שאין בדבריו ממשי הנה כתב שהפוסקים בשם מהר"מ לא התירו אלא במבוי סתום שאז כשחלקו בפסין או צ"פ אין אוסרים החיצונים על הפנימים אבל הפנימים אוסרים על החיצונים ע"פ סברת תוס' ליישב קושייתם שבדף נ"ט דשאני חצר דעיקר תשמיש החצר החיצון לבני חיצונה לכן הוי בני פנימה שלא במקומה בחצר החיצון משא"כ מבוי דשייך לתשמיש כל בני מבוי יחד ודאי אסרי פנימית על החיצון והם דברים תמוהים בעיני הרי מעתיק בשם הפוסקים אפילו חצר אחד אם רוצים לחלקו באמציעיתו בב' פסין ויערבו אלו לעצמן ואלו לעצמן ואטו בחצר אחד שייך כלל סברת תוס' וכי משום שחלקוהו בפסין מפני העירוב עיקר התשמיש לחלק החיצון כמו ששייך סברתם בשתי חצירות ממש ואם הוא שייך בחלוקת חצר אחד יותר שייך נמי בחלוקת מבוי וכיון דמדמה נמי המהר"מ חלוקת מבוי לחלוקת חצר פשיטא כמו בחצר מערבים אלו ואלו ה"ה במבוי ותו הא בעצמו כותב דלא שייכים דבריו אלא במבוי סתום ולא במפולשת כדכתב דהא הריב"ש איירי שם בתשובתו דיש לבני מבואות דריסת הרגל זה ע"ז שהמבואות מפולשת מעבר לעבר

והנה אעתיק לפניך לשון המהר"מ ז"ל בעינו כדמועתק בהגהות מיימון אחרי שמעתיק הסוגיא דעיר של יחיד אין מערבין לחצאין ואף לא מבוי מבוי אלא ע"י דקה כתב תמהתי מקדם על מה שראיתי ביש מקומות בעיר של יחיד שמערבין מבוי מבוי בפני עצמו אע"ג דהנך לא עביד דקה וגם ראיתי מחלקים חצי מבוי שהישראלים הדרים באותו מבוי חוץ לתיקון המבוי עביד דקה וכו' עד ונ"ל דמותר לחלק אפילו מבוי אחד ולערבו לחצאין ובלבד שיתקן לו ב' לחיים או צ"פ דבהכי חשוב כסתום ומובדל מן הדיורין שחוצה להן (ר"ל הגוים) שהרי אפילו חצר אם רוצים לחלקו באמציעותו בפסין יכולים לחלקו ויערבו אלו לעצמן ואלו לעצמן כיון דאין בין פס לפס יתר מי' וכו' וה"נ יכולים לעשות במבוי דהשתא לא אסרי הדיורין שחוץ לתיקון עליהם (ר"ל נמי הגוים ובזה מיושב דקדוקיו) הרי לך ברור שמשוה המבוי לחלוקת חצר באמצע כמו שחצר יכולים לערב כ"א בפ"ע ה"ה במבוי וגם תראה דלא איירי כלל במבוי סתום שהרי מה שראה שמערבין חצי מבוי הישראלים לא היו במבוי סתום כידוע שבמדינות שמהר"מ היה שרוי בתוכם אין מדרכם אלא במפולשת ותו אי בסתום הרי מ"ש שראה שהישראלים הדרים באותו מבוי חוץ לתיקון המבוי לא עביד דקה הא במבוי סתום אין הלשון סובל אלא שהישראלים היו בחלק החיצון חוץ להתיקון והגוים בחלק הפנימי ומה השייכות בזה להיתר דידיה שהפנימים הגוים מותרין והישראלים החיצונים אסורים לכן לענ"ד הברור שאיירי במפולשת ומתיר לאלו ולאלו אם בשני החלקים ישראליים לערב