בית מאיר אורח חיים צו

לחצאין או מבוי מבוי אבל א"א לומר כן. הנה הריטב"א הבין מרש"י דלחצאין עם מבוי מבוי דין אחד להם אבל שוב מביא פי' הרב מאיברא על קושי' תוס' דמ"ש מלחי לחצי מבוי בלשון זה דטעמא לאו משום דלחי אינו מציל מדי חצר שאינו מעורב ולמה יועיל לחי במבוי או כפי דברי רש"י בעיר של רבים א"ו טעמא דמילתא כך הוא דאפילו עיר של רבים אין מערבין אותה לחצאין אבל לענין לערב אותה מבוי מבוי מהני שהיא עיר של יחיד והורגלו כולם יחד להיות מותרים זה בזה כשהכשירו כל העיר ועירבו את כולה חזרה כל העיר כחצר אריכתא ואין לחי מועיל בחצי חצר להתירא וצריך לערב את כולה אבל אילו היתה עיר של רבים שלא הורגלו לערב יחד המבואות מילתא באנפי נפשייהו דלא אגידו בר"ה הילכך מותרים כל אחד ואחד מהם ע"י לחי וכ"ש מידי ר"ה זה המוכשר שהוא כחצר שאינו מעורב והוי לי' נעשה לחי לחצי מבוי שיש לו חצי מבוי לפי שיש למבוי תורת הכשר לחי ואפילו מר"ה ומכ"ש לחצר שאינו מעורב עכ"ל ונהי דבזה לא קים לן כתירוץ רב זה דהא פסקינן בסי' שס"ג דאין לחי מועיל לחצי מבוי אלא כשלא הכשירו כולה מ"מ מדברי שניהם נלמד דאף עיר של רבים אין מערבין לחצאין (וזה דלא כמשמעות הרמב"ם שהוא לשון הש"ע סעיף ד'] ולהרב מאיברא אף רש"י מודה בזה והנה שוב בתר הכי כתב הריטב"א ועם דברי רבינו ר"ל הרמב"ן ז"ל עולה תירוץ למה שהקשו רבים עיר של רבים שעושין לה שיור והוא בא להתיר בעיר של רבים וזה איך אפשר אדרבה היה לו לאסור מפני שרגל מצויה בעיר ולא מצי מסלקו ליה מהכא והתירוץ בזה עולה מדברי רבינו ז"ל שלא אמרו שיאסור אלא מי שיכול לערב ולא עירב אבל אלו כיון שהם בעיר של רבים שאמרו חכמים שלא יערבו עליהם שאין לך אוסר על חבירו מפני שלא עירב אלא כשיכול לערב עמו ולא עירב כדכתיבנא לעיל ודברים אלו יש לתמוה דא"כ לחצאין נמי יהא שרי ומ"ש לחצאין מאנשי השיור דנמי מערבין בפני עצמן אמנם באמת תירוצו על קושי' הרבים במח"כ אינם דברים של טעם כי מה ענין מי שאינו יוכל להשתתף מחמת חיסרון מחיצות למי שמוכשר אלו כמו אלו אלא מפני שאמרו חכמים דאין מערבין את כולה וצריך שיור. הא הכל קשיא מה תיקנו חכמים במידי דתקנה קלקלה

אמנם באמת קושי' הרבים מעיקרא ליתא שהרי מבואר בהמ"א בשם הראב"ד דלחצאין אין דקה מועלת ובודאי שהכי מבואר בהגמרא שהרי אמרו ואין מערבין אותה לחצאין אלא או כולה או מבוי מבוי ומבוי מבוי הא אינו אלא ע"י דקה ש"מ דלחצאין לא מועיל דקה ומטעם הראב"ד שאין דקה מועלת במקום דריסת הרבים ור"ל דדקה לא מהני אלא לפני פתח חצר או מבוי שלפנים מן הדקה אין רבים דורסים משא"כ לחצאין דבין למ"ד לאורכה ובין למ"ד אף לרחבה מטעם סברתן הדקה תעמוד במקום דריסת הרבים ולכן אינה מועלת (ומה שהמ"א הוסיף לבאר ודוקא בשר"ה עוברת בתוכה כמ"ש סעיף ו' וכן משמע בגמרא וטור א"י לפרש דמה בכך דהסוגיא נאמרה על ר"ה עוברת בתוכה הא כבר נכשר הר"ה ע"י תיקוני' לר"י כדאית ליה ולרבנן כדאית להו ומ"ש אם הוא ר"ה של י"ו אמה או פחות שהוא רשות כרמלית א"ו אין בכך כלום אלא פשוט כדכתב הראב"ד וכנ"ל) וא"כ שאין דקה מועלת מכ"ש דפסין וצ"פ לא מהני בלחצאין וכדכתבו תוס' משום הכי בד"ה אבל שבחנם פי' רש"י דבר"ה אין רמז מחיצה משום דאפילו רמז מחיצות לא מהני כלל ללישנא בתרא זה וזה לשטת הריטב"א והרב מאיברא אף בעיר של רבים נמי לא אבל השיור הא מבואר בהטור דעושין לו פסין או א"פ והיינו מפני שעושין זה לפני חצר המשוייר שלא יהא פרוץ במילואו ומהני כמו שמהני שם בפשיטות בדקה

ודע למי שמ"ש הרמ"א סוף הסעיף וצריך שיעשו ביניהם שני פסין וכו' זה לא קאי על סוף הסעיף ואם רצו לערב מבוי מבוי שבזה באמת בלחי וקורה די ועיין מ"א וח"ש אלא קאי על דין השיור שבזה מבואר בהטור כדכתב הרמ"א אמנם הטור גופיה אינו מדבר אם השיור הוא מבוי שלזה נמי די להמבוי בלחי או קורה אלא איירי אם השיור הוא חצר ומשמיענו דלא תימא אחרי שכל העיר מוכשרת במחיצות שוב רשאה לשתף בפני עצמה ולטלטל בגוה קמ"ל שמ"מ צריך תיקוני חצר כדי שלא יהא נפרץ למקום האסור לה מחמת השתוף שאינו אחד וכן הוא בהריטב"א לפירושו המתני' דז"ל ועיר של רבים שעושין לה שיור במקום אחד צריך לעשות (לו) צ"ל לחי] בראש המבוי כדי שלא יהא פרוץ וכו' ולמה דקי"ל כר"י דאפילו אחד בחצר אחת צריך ג"כ שלא תהא החצר פרוצה (לר"ה) ל"ד אלא כלומר למקום האסור לו וכל שהוא כן אע"פ שאותן שנשתיירו רגלם מצוי בכל העיר ולא מסתלק לו מינה והם לגבי דידה כאחד מבני המבוי אעפ"כ אין אוסרין עליהם כי השיור הזה שעשו חשוב כאילו נסתלקו משם וכאחד מבני מבוי שעשה דקה על פתחו שאינו אוסר על בני מבוי כדאיתא בש"ס עכ"ל ועם דברים אלו א"י באמת מה חש לעיל כלל לקושי' הרבים ודוק:

סעיף ג הבתים וכו' ואפילו הוא בית הבקר. בהריטב"א מבואר שאפילו מבתים שאינם תוך העיר אלא תוך עיבורה של עיר נמי עבדינן שיור וא"כ מה שהניח המ"א בצ"ע סק"ב לק"מ כי סמכינן על תשוב' הר"ן שמביא סק"ג שאף בתי גוים חשובים שיור וכן בדין דמה"ת יגרע מבית התבן וזה תמיד וכ"כ הא"ר ודלא כמ"א שסמכינן על פרש"י ז"ל שכבר מבואר בריטב"א בסוגיא זו שרוב הגאונים ואף ר"ת הסכימו דלא כפרש"י ובפרט לשון הריטב"א הכי הוא ומכ"ש שאין הישראלים דרים בתוכה בכולה אלא במקצתה כי אע"פ שדרים בפני עצמן אין שתופם אלא שתוף מבוי בעלמא ואין צריך שיור אמנם מ"ש הריטב"א תו שם לפירושו ומפני זה בכל מדינת הארץ הזאת אפילו ישראלים היו דרים בכולה מערבין את כולה בלא שיור שאין רה"ר רחבה י"ו אמה בשום מקום הוא דבר תימא כי עינינו רואים להיפוך רוב הרחובות רחבים י"ו אמה ותו דזה להדיא דלא כרש"י שהרי פיר' המתני' וכגון שאין בה רה"ר גמורה ומ"מ תנן היתה של רבים אין מערבין את כולה וצ"ע:

סעיף ה בד"א וכו' עיין בב"י כתב על דברים אלו אבל מדברי רש"י שם בהא דת"ר עיר של יחיד ונעשית של רבים ור"ה עוברת בתוכה נראה שאפילו כשאין להם חומה עסקינן ור"ל מדפי' שם לחי מכאן ומכאן לרב אשי ר"ה ובעיירות שאין להם חומה עסקינן ובעניותי א"י לכוון מה כוונתו אם ר"ל מדפי' הברייתא בעיירות שאין להם חומה נמצא הרי עתה שבא להכשירה ומ"מ קתני ואין מערבין אותה לחצאין ואמאי הרי עיר כזו יכולין להכשיר חציה ולערבה כדכתב הה"מ אלא הוכיח דרש"י ז"ל סובר דכל שבידם להכשיר כולה ולערבה כולה חייבים בכך ואין הרשות בידם תמה אני דא"כ מי איכא למ"ד דברייתא זו איירי בעיר מוקפת דא"כ מה ענין לתיקון דר"י בלחי או קורה ופשיטא דכ"ע מוכרחים להודות בזה דהברייתא איירי בעיר פרוצה וא"כ לכ"ע תקשי א"ו הם מפרשים תחילה פירש הברייתא תיקון המחיצות ושוב כתבה שאם הכשירה הכי הראשי ר"ה אז ואין מערבין אותה לחצאין וא"כ אף מרש"י איני רואה ראיה דפליג בזה ואי דנימא דכוונת הב"י במ"ש אבל וכו' שאפילו כשאין להם חומה עסקינן ר"ל מדפירש בהברייתא ובעיירות כו' נשמע מיניה דלאו דוקא בעיר מוקפת חומה עם דלתות שהוא רה"י ומערבין את כולה אלא ה"ה באין מוקפת ואין ר"ה של י"ו אמה עוברת תוכה נמי מערבין את כולה:

והאמת פשט לשונו בהמתני' משמע הכי שכתב עיר של יחיד וכו' מערבין את כולה כבתחילה ואין מבואותיה צריכין תיקון וכגון שאין בה ר"ה של י"ו אמה ואם יש בה בגמרא מפרש חקנתא והיינו מה דקאמר בהברייתא וזה לא שייך אלא בעיר אין חומה וכנ"ל ש"מ דאף המתני' מפרש בעיר אין חומה ומ"מ כתב דהיכי שאין ר"ה עוברת תוכה הרי הוא כחצר אחת ואין מבואותיה צריכים שום תיקון: