בית מאיר אורח חיים פח

יאסרו עליהם דהא מה שאמרו רגל המותרת א"א מבואר הטעם בש"ס דף נ"ט משום דאחדא דשא ומשתמשה פרש"י כיון דמותרת במקומה כופין אותה על מדת סדום שלא יהא לה היום דריסת הרגל על החיצונה אלא תסגר הדלת ותשמש במקומה מבואר גם בחצר אם יעברו על החיצונה אוסרת דלא כמ"ש הב"י ומ"א. וכמה יש לתמוה עליו שלא נשא עינו להביט במקומו בדברי התוס' שבצדו שכתבו ומה שפרש"י וכו' לאו דוקא דליכא קפידא בדריסת הרגל וכו' אלא תיחד דשא להשתמש בחיצונה קאמר וכו'. והן הן דברי תוס' ורש"י שרומז עליהן המ"א ובודאי מוכח נמי הכי שמעולם אף על דעת רש"י לא עלה לאסור הדריסה על החיצונה שהרי דף ע"ה במתני' תנן ואם היה של יחידים א"צ לערב והוקשה לרש"י הא צריכים לערב כדי שיהיו מותרים לשמש זה בזה ומפרש א"צ לערב משום דריסת הרגל כיון דיחיד הוא והפנימית הוי רגל המותרת ואין אוסר כלומר ודאי אם רוצה הפנימית לשמש בכלי בית בחיצונה באמת צריכים לערב אבל אם אינה חפיצה בזה אלא שלא יאסור דריסת הרגל דידה על החיצונה משום זה א"צ כיון דרגל המותרת היא הרי מבואר דרגל המותרת אין אוסר אף אם יעבור עליה כדכתבו תוס' וכן סתמו כל הפוסקים וכן מבואר בהריטב"א שאף כונת רש"י הכי וכן עיקר

(סעיף הנ"ל) עירבה חיצונה ולא פנימית כו' שתיהן אסורות משום דהוי רגל האסורה במקומה ומבואר בהריטב"א דף נ"ט דזה הכלל דאין דריסת הרגל אוסר ואפילו האסורה במקומה אלא היכי דהיא יכולה לערב ולא עירבה עמה אבל אי בלא"ה במקומה אי אפשר לה לערב מפני שאינו מוכשר כהלכתא אין דריסת הרגל אוסר כלל והוא ברור ומוסכם להלכה ומטעם זה ערבתי חצרי פה אף שכולי עלמא יש להם דריסת הרגל על חצר זה לבהכ"נ ולדידהו העירוב אין מתיר להם כלל ומ"מ אינם חשובים רגל האסורים במקומו לאסור שלא במקומו אחרי שבמקומם אי אפשר להם לערב מחמת שאין מבואותיהם מוכשרים לדעתי ולדעתם אף העירוב הנהוג מכשירים ועיין סי' שנ"ח

סעיף ג נתנו עירובן בחיצונה ושכח אחד בין מן החיצונות שתיהן אסורים הטעם דפנימית אסורה מבואר בגמרא משום דליתא לערובה גבה ופרש"י במתני' דאותו עירוב המתירין בחצירן הוליכוהו בחיצונה ור"ל ובחיצונה הא שכח אחד ולא עירב והרי החיצון אסור לטלטל בו כלי הבית ועירוב זה שהניחו באחד מבתי חצר האחר א"א להם להוציאו מן הבית כלל ולא חשוב עירובם עירוב ולהכי אף הם אסורים וא"כ יראה לענ"ד דדין זה אינו אלא כשעירבו השני חצירים על דרך המבואר סי' שע"ב סעי' ג' שאותו עירוב שגבו להתיר חצירם הוליכו לחצר האחר וכדכתב רש"י דף ס"ה ע"ב כי כן דרך וכו' ע"ש אבל אם עשו האופן שני שבסעיף ג' הנ"ל דהיינו שאחד מחצר זה הוליך שם פת בשביל כולם משלו ועירובם שגבו בחצירם נשאר מונח בחצירם מה"ת דליתסרו הפנימים בשכחת אחד מהחיצונים דהא איתא לעירובם גבייהו ולדעתי א"צ לראיה אלא מפני שאינו מבואר כתבתיהו וקצת אפשר לדייק נמי הכי מתשובת הרא"ש כלל כ"א דין ו' מדאינו אוסר אלא המבוי מפני הבא ולא החצר ע"ש ודו"ק. סימן שעט סעיף ב' בזה עיין סי' שס"ו סעי' ג' בהג"ה

סימן שפ סעיף א' אבל אסורין וכו' וגם הוא כ' המ"א וגם הוא אסור שהרי בביתו אין לו' שהוא אורח הנה נמשך אחר לשון הרר"י שבב"י ולענ"ד זה הטעם אינו [והרר"י לטעמו אזיל שפוסק להדיא בפי' המתני' דלא כסעי' ב' והוא עכ"פ לשטתו טעם הגון אלא שעכ"ז יש לתמוה נמי עליו שאינו מן הצורך] וגם אינו מן הצורך כי הטעם פשוט ברש"י דאחרי שביטל רשות חצירו ולא רשות ביתו איך יוציא מביתו רשות דידיה להחצר רשות אחרים בתורת אורח אטו אורח רשאי להוציא מרשות לרשות: וה"נ מבואר הטעם פשוט בהריטב"א וטעמו נמי אינו דהרי כשביטל אף ביתו מבואר בסעיף ב' שמותר אף הוא בתורת אורח אף מביתו

סעיף ב אם ביטל להם גם רשות ביתו מותרין בין הוא בין הם וכו' בין מביתו כן מביא הב"י בשם סמ"ק וכן הוא בהרא"ש בשם הרא"מ פרק הדר הלכה ט"ו בלשון זה והיכא דביטל להדיא אף רשות ביתו מודו רבנן דביתו מותר לו ולהן כדמסקינן לעיל היכי דגלי גלי [וא"י מדוע לא כתב הב"י זה בשם הרמב"ם שמבואר נמי הכי בו וכן מבואר נמי בר"י נתיב י"ב חלק ט"ו] והב"י פי' דברים אלו דוקא כשהחזיקו תחילה דאל"ה נראה כחוזר מביטולו וכתב שכ"נ מפרש"י במתני' ור"ל מדרש"י דף כ"ו פי' טעמא דר"א אף דס"ל רשות ביתו נמי ביטל מ"מ אסור מביתו משום דחוזר ומחזיק ברשותו הוא ואוסר עליהם והן עליו כדתנן מי שנתן רשותו והוציא בין בשוגג בין במזיד הרי זה אוסר וממילא מבואר מה דאיתא נמי שם במד"א כשלא החזיקו וכו' זה נמי לר"א שייך וכבר כתב הריטב"א דיש מקשין פרש"י דאם זה טעמו דר"א למה לא פי' בהדיא דאם החזיקו תחילה אף הוא שרי (וכנראה רוצה משום קושיא זו לפרש טעמו דר"א משום היכר כדאיתא בפי' הרר"י ולפי' זה ודאי היה אסור ביתו לו לדידן אפילו ביטול רשות ביתו להדיא אפי' בתר שהחזיקו) ודחק לשנויי ועפ"ז פי' הב"י אף הסמ"ק וסמ"ג דאיירי דוקא בתר שהחזיקו

ואולם בספר א"ע הרבה להקשות מדלא הזכירו האיסור דקודם שהחזיקו ולקמן כתב הסמ"ג מי שנתן רשותו והוציא אוסר משמע אפילו החזיקו ור"ל מדאינו כותב נמי בד"א משמע שפוסק כתנא דמתני' אליבא דר' יודא דחזקה לא מהני וכן משמעות הרי"ף נמי שלא הביא הבד"א ולכן ממציא סברא דהיכי דביטל בהדיא רשות ביתו לא שייך כלל חזרה (ע"ש טעמו כי אינו מסתביר לענ"ד כלל גם הוא להדיא נגד דעת תוס' ורא"ש וכה"פ שבסי' שפ"א) ופוסק הכי וכתב שהסמ"ג הוכיח דעתו מקושי' הגמרא דאל"ה לישני המתני' איירי בביטל בהדיא ואתיא כרבנן. ואף לשטתו לא היה לו ליפסק הכי שהרי הוא להדיא שלא כדעת תוס' שהרי התוס' מקשו באמת קושי' זו. ולדעתו בדעת הסמ"ג הא אין התחלה לקושייתם ומ"ש שהכי נראה דעת הרא"ם שבאשרי ומסיים וזהו שכתב כדמשמע לעיל פירש וכו' לאהבתו להוכיח דעתו קלקל השורה וכתב במקום כדמסקינן כדמשמע ודברי הרא"ם פשוטים וברורים ואין צריכים לפירושו ואולם מה דנראה לו סתימת הסמ"ג הכי בודאי הדין עמו ובפרט כנ"ל שהסמ"ג נראה דפוסק דחזקה לא מהני ולכן היה נלענ"ד לפרש דעת הסמ"ג ע"פ דברי תוס' דף ס"ח ע"ב ד"ה והוציא דז"ל פירוש או הכניסו דבחד מנייהו הוי חזקה כשעושה דבר שהיה נאסר בלא ביטול והא דקתני בסמוך מי שנתן רשותו והוציא לאו דוקא הוציא אלא אפילו הכניס ור"ל לאו דוקא הוציא שהכניס לרשות שביטל אלא אפילו הכניס שאדרבה מוציא מרשות שביטל מ"מ מדעביד מידי דאסור לו הוי חזרה וא"כ יראה לענ"ד דזה לא שייך אלא בביטל רשות חצירו ולא רשות ביתו דאז כשמוציא או מכניס באיסור מרשותו לרשות שביטל דהיינו מרשות לרשות הוא דהוי חזרה אבל היכי שביטל אף רשות ביתו דאז מדינא מותר אף לו להוציא ולהכניס בתורת אורח מה"ת לידן טלטולו לחזרה כיון שבהיתר עושה ולהכי סברי דר"א דמתני' ע"כ דאזיל בשטת ר"מ דאפילו בשוגג מחזיק לחזרה ואף דשם טעמו משום דגזר שוגג אטו מזיד ה"נ יש לגזור טלטול בהיתר אטו באיסור דהיינו היכי שביטל רשות חצירו לחוד משא"כ לדידן דפסקינן כר"י דבשוגג לא הוי חזרה ה"ה דבהיתר נמי לא הוי חזרה ולהכי סתמו דתמיד מותר אף לדידהו דמשמע דסבר דחזקה לא מהני ועכ"ז לדינא לא מלאני לבי לחלוק על הב"י דנהי דכדברי נמי משמע קצת מפרש"י דמסיים כדתנן מי שנתן וכו' בין בשוגג בין במזיד ה"ז אוסר. דמשמע דתלה דעתו דר"א בדעתו דר"מ ואף דעת תוס' אינו מתנגד לפי' זה ויפה מקשו דלוקים המתני' דר"א בביטל להדיא ונמי אליבא דר"מ ואף יפה משני דא"כ אמאי לא מצאתי לו חבר דהא אפילו במה דאסר ביתו לו ר"מ הוא חבירו מ"מ מדלטעם שני אליבא דר"א בהרר"י כנ"ל ודאי אפילו בביטל