בית מאיר אורח חיים פד

מיהו אסורות לטלטל דרך החלון אם אין בו כשעור כמש"ל: ומגיה אותו. ולענ"ד דבריו עם הגהתו יותר מגומגם וכדכתבתי שכל שהחצר מעורב כל הבתים רשות אחד ומותרים לטלטל מבית לבית אפילו דרך חורין וה"ה להעלי' ומ"ש שני כמש"ל א"י למה רומז

תו כתב המ"א לעלי' ואין לו דרך על הבית שדר בו התחתון ואוכל שם עיין סי' ש"ע ס"ג גם זה אין בידי לפרשו דאם ר"ל דאם יש לו דרך על הבית התחתון שדר ואוכל שם הרי התחתון חשוב כדר בבית שער שאינו אוסר הא מביא ראיה לסתור דהא שם מבואר דקי"ל כר"י דבית שער דיחיד לא שמיה ב"ש גבי בית לכ"ע והת"ש להכי ביארו וכתב בשמו בלשון זה ומיירי שאין לו דרך על התחתון שאם יש לו דרך צריכים לערב יחד ור"ל דאז לא שייך לומר אם רצו מערבין יחד אלא דצריכים וגם זה א"י מנ"ל הא וכי מפני שיש להעליון דרך על התחתון אוסר עליו אם רצו שלא לערב יחד ושלא לטלטל מזה לזה אלא ילך כדרכו בלא טלטול בידו שהרי הוא רגל המותרת במקומה ועיין סי' שע"ח

סעיף ו ואם אינו רחב ד' מותר דבפחות מד' מקום פטור הוא כן הוא בגמרא ועיין ס"ס שמ"ה מבואר דברה"י אין שייכות למ"פ ולפ"ר רציתי לידחק דאיירי בשהכותל עומדת על גבול שאינו מוקף ד' מחיצות כגון שהמחיצות החצירות נפסקים משני צדדי הכותל ברחוק יותר מג' אבל מלבד שהוא דוחק אף גם אינו שפירצות אלו חשובים פתחים. והעיקר עיין סי' שע"ה סעיף ב'. (בהנ"ל) והשני אסור להשתמש שם אף בכלים ששבתו בחצר. עיין מ"א מסיים ודלא כע"ש. ויראה שהוקשה להע"ש למה יהא השני אסור בכלי חצר וכל דברי המ"א תמוהים דמפני שיהא חבירו מותר בו אסרינן ע"ז בחנם אף מה קאמר ואם ישתמש בו הוי ליה כחצירו דמה"ת בשימוש כלים שתוך החצר יהא מוכרח שהוא כחצירו הא חצירות דשני בני אדם רשות אחד הם ודי לנו שנאמר שמפני שחצר הב' נמוך והוא לו תשמיש נחת הוא כולו חצירו ולהכי מותר אף בכלים ששבתו בבית אבל בכלים שבחצר מאין יבא האיסור ואולי יש לדחוק בהטעם דכיון דלהב' אינו גבוה י"ט לא הו"ל דין גג ולא דין חצר אלא דין בית גמור כיון דלהנמוך הוא תשמיש הרגיל והוי רה"י גמור אמנם ראיתי בהא"ע מביא בשם עה"ק שחולק בהדיא וצ"ע וגם ראייתו מתוס' צ"ע בחידושיו להש"ס שאינו ג"כ בידי ועיין סי' שע"ה סעיף ב' מה שהבאתי בשם הריטב"א

סעיף ח עקר חולי' מראש הכותל למעטו מגובה עשרה אם יש בהמשך ד' מהני בין לעשותו כפתח לערב יחד בין לענין שיכול להשתמש בכל הכותל ר"ל שאם עקר החולי' מעבר לעבר אז חשוב כפתח לערב אחד אם ירצו ואם רצו מערבין שנים וכשמערבין שנים שניהם אסורים להשתמש בכלי הבית בגובה הכותל שהרי הוא לשתיהן בשוה תשמישן בנחת ובין להשתמש בכל הכותל היינו ע"כ כשעוקר החולי' אך מעובי הכותל מצדו ונמצא דלדידיה הוי כל הכותל תשמישו בנחת ע"י המיעוט שמצדו שיוכל לעלות בפחות מי' ולעמוד על אותו מקו' נמוך שמצדו ומשם לעלות בכל הכותל והוי הכותל לדידיה תשמישו בנחת ולחבירו בקשה ולכן הוא מותר להשתמש בכל הכותל כמו בבנה איצטבא שבסעיף ט' ומינה דכמו דשם לשטת הרא"ש וש"ע צריך להיות האיצטבא ד' על ד' ואם לאו אף אינו מותר לו השימוש בכל הכותל משום דאינו ראוי לעמוד עליו כן הכא אותו הרוחב של מקום הנמוך שמצדו צריך להיות ד' על ד' משא"כ אם עיקר החולי' מעבר לעבר לעשות פתח פשיטא שאין צריך ד' אלא למשך הכותל וכל זה לענ"ד פשוט וא"כ א"י מ"ש המ"א ס"ק י"ו פי' וכו' דלא כע"ש ומראה עליו באצבע. לענ"ד הע"ש שפיר ידע מה קאמר דהיינו הענין להתיר להשתמש בכל הכותל בזה צריך ד' על ד' וק"ל

סעיף טו והוא שתהא יבשה. עיין מ"א ובריטב"א באמת כתב דאיירי באשרה תלוש: סעיף טז עיין ט"ז כתב פי' בדברי הר"ר יונתן ואין דבריו מובנים והעיקר כי נוסחא מוטעת הוא כי הנוסחא שלפנינו הכי וה"ה אם לא נסתם מכל וכו' כבעמוד ור"ל דאילו יותר מי' פירצה היא ומערבין אחד דוקא אבל ודאי מודה דבפחות מי' נמי סגי כל שרוחב ד' וה"ה אם הנסר שעליו רחב יותר מי' אמות חשוב פירצה ומערבין אחד וכן הוא במ"א סעיף יט נתמעט בחול עיין ט"ז כתב שבהב"ח יש ט"ס כי אין להם פירוש ולדעתי לדבריו אין פי' ועיין סי' שע"ד סעיף ב'

סוף הסימן מביא הב"י והט"ז דברי הגהות הרא"ש דדייק דכותל וחריץ איירי בדלא ערבו אבל עירבו מותר ר"ל דאם היה בהכותל פתח או חלון ועירבו או ששתפו במבוי וערבו החצירות דרך הפתחים אז מותרים שניהם תמיד בכל הכותל וחריץ וק"ל

סימן שעד סעיף א' ולהרמב"ם וכו'. הה"מ וקמ"ל שאעפ"י שהעירוב מונח באחד מהן וא"א לחצר שני' ליטלו עיין ס"ס שס"ה וראי' מזה לדברי המ"א שם ודלא כט"ז וע"ש: סעיף ב או לכרמלית אסור. וכתב הב"י ומיהו איכא חומרא בנפרצה לר"ה או לרה"י מבנפרצה לכרמלית דבנפרצה לר"ה או לרה"י אסור לטלטל מהחצר להם אפילו תוך ד"א ואילו בנפרצה לכרמלית מותר תוך ד"א וכתב המ"א ואפשר דאע"פ שנפרץ שם חצר עליו ואסור לטלטל ממנו לכרמלית ועיין בגמרא דף ו' ודף כ"ד ועיינתי שם ולא מצאתי רמז ומה שבספר ת"ש כתב שאמת הכי משמע ברש"י דף כ"ד ד"ה לקולא ע"ש בסוף הדבור גם שם לענ"ד לא משמע מידי מ"ש רש"י והכא דנפרצו זה לזה הרי כל אחד נפרץ למקום האסור לו י"ל דר"ל מפני שהחצר נפרץ למקום האסור לו אף הוא נעשה כרמלית ואסור לטלטל בו יותר מד"א אבל מ"מ י"ל כדכתב הב"י דשני אמות בזה ושנים בזה שרי והכי המשמעות להדיא בהטור סי' שנ"ח שכתב הזרוע מיהו שם דירה עליו ואם הוא יותר מסאתים אוסר כל החצר ואין מטלטלין בו אלא בד"א וכן הוא בש"ע שם ואם הוא יותר מסאתים לא יטלטל בה ובחצר אלא בד"א משמע הא בד"א אפילו שנים בזו ושנים בזו שרי וכבר הביא נמי בעל ת"ש דברי תוס' דמס' שבת דף ט' שכתבו דכל שיש לו ג' מחיצות אע"פ שהוא רה"י גמור ד"ת מותר לטלטל ממנו לכרמלית אחר ולפ"ר רציתי לומר דודאי שרי ועיין דף צ"ד בהסוגי' המסקנא בפי' רבנן דמתני' ובהה"מ פי"ז מה"ש ה"ט ול"מ לשטת הרמב"ם הא מבואר דחצר הנפרץ מצד אחד כרמלית ד"ת הוא ופשיטא דשרי ממנו לכרמלית תוך ד"א אלא אפילו לשטת תוס' דרה"י ד"ת הוא אלא שהחכמים עשאוהו ככרמלית מ"מ מהיכי תיתי ישתנה דינו מדין קרפף שבסי' שמ"ו סעיף ג' דנמי רה"י ד"ת הוא ומ"מ התירו ממנו לכרמלית תוך ד"א כי היכי דליתקיים תקנתייהו דתוכו חוץ לד"א וכדמבו' להדיא בדברי תוס' מס' שבת הנ"ל אך ראיתי בעירובין כ"ה ע"ב סוף ד"ה וכמו כתבו התוס' שם א"נ אשמעינן דמייתר והו' כרמלית ואם נפרץ לכרמלית אחר מותר לטלטל ב' אמות בזה וב' אמות בזה אבל אם לא הי' מייתר אע"ג דנפרץ למקום האסור לו לא חשוב כרמלית ואסור לטלטל הימנו לכרמלית אחר וכן פרש"י פרק כל גגות ר"ל במה דפי' ולרב וכו' דאע"ג דמשוי להו רב כרמלית מפני שפרוצין מזה לזה הנ"מ להחמיר ולאסור טלטול של כל אחד ביותר מד' אבל לא משוי לי' כרמלית גמורה. אמנם דבריהם בזה צ"ע כי מרש"י אינה ראי' כי י"ל שפי' הכי לרב דליכא לאקשוי עליו די"ל דסובר כרבא שבדף מ"ז ע"ב שאף בקרפף יותר מסאתים אוסר לטלטל אפילו לים משא"כ תוס' דפירשו הכי לנ"מ דאם מייתרו שרי לכרמלית אחר אפילו אינו ים ומשום דאזלו בשטת ר"ת בדף ס"ב ע"ב דלית' רב אשי לאו דוקא ים אלא משום דבכל מקום איכא למגזר אטו שמא יטלטלו בתוכו ומ"מ כתבו דאם אינו יותר מבית סאתים