בית מאיר אורח חיים פה

אף דאסור לטלטל בתוכו אסור נמי לטלטל ממנו לכרמלית צ"ע וע"כ לידחק בדעתם דסברו דוקא קרפף יותר מסאתים הוא דנקרא הטלטול מתוכו לכרמלית אפילו דיבשה לא שכיח וכדדייק לשון רש"י שכתב אבל הנהו תרתי כחדא יותר מסאתים ומתוכו לכרמלית אבל רשות שאינו יותר מבית סאתים ואסור לטלטל בו מצד שנפרץ למקום האסור שפיר מקרי שכיח אף מתוכו לכרמלית אבל לשונם ולשון הריטב"א שם לא משמע הכי עכ"פ דעת המ"א יש לו ראי' מתוס' עירובין הנ"ל וסתירתם עם מס' שבת אין בידי ליישב ולדינא מ"מ נראה כדעת הב"י שהוא מוסכם עם דברי תוס' מס' שבת ומשמעות הטור וש"ע סי' שנ"ח וצ"ע

סעיף ג חצר קטנה וכו' גדולה מותרת להוציא כלי בית לחצירה מבואר הא להקטנה אף הגדולה אסורה כדאיתא דף פ"ט ע"ב לא שנו אלא יש מחיצה ראוי' לדירה וכו' ופרש"י ל"ש דנקט אסור בין לדיורי קטן בין לדיורי גדול. וזה בגג וה"ה בחצר וא"כ הטעם פשוט כדפרש"י במתני' שהגדולה יכולה לערב לעצמה מדיש לה גיפופין והוי פירצתה פתח ולו יהא כשתי חצירות הפתוחים זה לזה דרשאים לערב בפני עצמם והקטנה אסורה מפני שנפרצה במילואה למקום האסור לה וא"כ מה דאיתא בגמרא ש"מ ממתני' דיורי גדולה בקטנה ע"כ לא מדינא דמתני' נשמע זה כלל לענין הנפקיתות שבגמרא שם. ובשלמא אילו היו מותרים הגדולים אף בהקטנה שפיר הי' נשמע אבל להנ"ל ע"כ הש"מ אך כדפרש"י ד"ה ואין דקתני במתני' מפני שהיא כפתחה של גדולה אלמא כולה כחד פתחא משוה לה כלומר מיתורא דמתני' ומהלשון שהיא כפתחה שמורה דכל הקטנה נדונה כפתחה של גדולה והכי מבואר בתוס' ד"ה חציו דף צ"ג וזה נמי נראה מהטור וש"ע דלא יהבו כלל טעמא למילתייהו אך על הרמב"ם ק"ק לי שבפ"ג מה"ע הלכה כ"ד מסיים בטעמו שהדיורין של גדולה חשובין כגדולה וא"י למה צריך לטעמו לדינא אף גם ק"ק לי להאמת שהמשנה מבארת דדיורי גדולה מושלים בקטנה הכל קשיא למה לא תהא הגדולה מותרת אף בקטנה וצ"ע

סעיף ד גג קטן שנפרץ זה שייך כשאין המחיצות ניכרות אלא שיש להגגין מעקות גבוהים י' ושל הקטן נפרץ. ובאמת בזה לא שייך מה דמסיים והוא וכו' דכשמחיצות הבית ניכרים ואין מעקה הדין פשוט בלא נפרץ דשל הקטן אין מחיצות הבית ניכרים ושל הגדולים ניכרים הגיפופים אלא שהלשון קצר והנה איתא בגמרא דף פ"ט ע"ב דאמר רב יוסף אי אמרי לכו דיורין הכי אמרי לכו לא שאנו וכו' אבל יש מחיצה ראוי' לדירה על הגדול ואין ראוי' לדירה על הקטן אפילו קטן שרי לבני גדול והפוסקים השמיטו ובזה אפשר משום דרב יוסף אך בלי ספק אמר אי אמרי לכו וכדי לקיים דבריו שאמ'לא שמיע י הא שמעתת' דשמואל ס"ל מחיצה שאינה ניכרת שמי' מחיצה אבל לאביי דאמר לא את אמרת לן וכו' מעולם לא אמר דין זה ומדחזינן סתמא דגמרא בדף צ"ב אמרה ולשמואל וכו' דהיינו כאביי שוב תפסינן דלא אמר רב יוסף מעולם דין זה אמנם איתא תו דף פ"ט הנ"ל כהא דאמר רב נחמן עשה סולם קבוע לגגו הותר בכל הגגין ונמי הטעם משום דהקטנים אחולי אחלי וזה נמי משמיטים הפוסקים ש"מ דס"ל כמשמעות פרש"י דאחולי אחיל לא מהני אלא לרבנן ולענין כלים ששבתו על הגגין ולא לענין כלים ששבתו בבית ולהכי לדידן אין נ"מ וממילא ה"ה דניחא בפשוט מה דהשמיטו אף דר' יוסף אמנם הריטב"א פוסק להלכה דינא דר"נ אף לענין כלים ששבתו בבית לדידן ומביא ראי'

מירושלמי

(סעיף הנ"ל) כגון שהגג בולט כתב המ"א משמע מתוס' וכ"מ מהרא"ש עיין בהרא"ש כי לא משמע מיני' וז"ל הריטב"א שם וכל שיש אויר בין הגגין אלא שנותנים בתוכו שום דבר שהוא בולט לחוץ ואין הכותל נראה כעין שאנו נוהגין לעשות בגג של רעפים כתבו בתוס' שזו מחיצה שאינה ניכרת הרי להדיא מעיד בשם תוס' להיפוך אלא אפילו שום דבר שבולט על הגג נמי כרמלית הוא ולשון התוס' שלפנינו והואיל וכן כל הגג אסור כי כל הגג נפרץ במילואה לכרמלית לאותה בליטה הבולטת לר"ה שמזה הוציא המ"א ממשמעותן דצריך להיות הבליטה רחבה ד' דהיינו גדר כרמלית באמת צ"ע (ועדיין מהרש"א שדחק) דהא מיד דלא אמרינן במחיצות אינם ניכרים גוד אסיק וגם לא אמרינן במקום רחב ד' אף למעלה מעשרה שהוא מקום פטור מה"ת דלא ליהוי הוא גופי' כרמלית ודע דאף דברי תוס' הקודמים שכתבו ופי תקרה וכו' וגוד אחית נמי לא אמרינן הם קצת בקושי הבנה אצלי דמה יועיל ענין זה לתשמיש שעל הגג ויש לדחוק הכלל דברי הרא"ש וריטב"א הם פשוטים כמשמעות הש"ע ומה שמסיים המ"א אבל אם אין בולט לא דלא גרע וכו' היינו דוקא בלא בולט מידי אבל בבולט שום דבר פשיטא דגרע מצד שאין המחיצה ניכרת כתב הריטב"א אף אם אין אויר בין הגגין אלא שמחיצות הבית בולטים בין הגגין המחוברים פחות מעשרה מ"מ מחיצה הניכרת מקרי ואמרינן גוד אסיק והוי מוקף מחיצה עשרה

סימן שעה סעיף א' דסולם תורת פתח עליו כן נמי לשון הטור ויש לתמוה דברים אלו הם נגד הסוגי' מפורשת מה שמביא הב"י ס"ס זה והוא בדף ס' דאיתא נמי אמר ר"נ דסולם תורת מחיצה עליו לקולא והאמר ר"נ אמר שמואל אנשי חצר ואנשי מרפסת ששכחו ולא עירבו אם יש לפניהם דקה אינה אוסרת ואם לאו אוסרת וכתב רש"י אלמא תורת פתח עליו ואפילו לחומרא ולפ"ר יש לתמוה דמה בכך דתורת פתח עליו אכתי למה אוסרת הא עירבו כל אחד לעצמה כמבואר ברש"י וכבר קי"ל רגל המותרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומה אלא דז"ל הריטב"א ואפ"ה כשאין שם דקה אוסרין על בני חצר ולא אמרינן רגל המותרת אינה אוסרת דבני מרפסת ובני חצר מישכי שייכו אהדדי (יותר) מבני שתי חצירות הפתוחים זו לזו עכ"ל וא"כ הרי להדיא דבמרפסת גבוהים י' כל התירם לאו משום דסולם תורת פתח עליו דודאי אילו כן הי' אוסר אלא הטעם משום דבאמת סולם תורת מחיצה עליו אף לקולא והוי כאילו אין כאן פתח כלל והנ"מ דבשאין גבוה המרפסת י' אלא שהוא מגופף עד י' שיש לו פתח גמור אז אוסר על בני חצר אם לא בדעביד דקה כמימרא דשמואל וכבר תמה הב"י על השמטות מימרא זו אלא שאני מתמיה ביותר שדברי הטור וש"ע הם להדיא היפוך דעת שמואל לפרש"י וכן מבואר להדיא בפרש"י על מתני' דפרק כיצד משתתפין דז"ל אנשי חצר ואנשי מרפסת ששכחו ולא עירבו פי' ולא ערבו אלו עם אלו אלא לעצמן וכו' ואעפ"כ אין אוסרין הואיל וגבוה מרפסת י' שלא הלכו בסולם אלא להקל ואמרינן תורת מחיצה עליו אמנם שוב ראיתי בהריטב"א דף פ"ג ע"ב מביא בשם תוס' באמת הקושי' על פרש"י על המתני' בלשון זו למה לי ההוא טעמא ת"ל דכיון שעירבו לעצמן הא קי"ל רגל המותרת וכו' ותירצו שתפס רבינו טעם זה לאוקמי סתם משנה אפילו כר"ע דאמר רגל המותרת אוסרת עכ"ל הרי דלא ניחא לתוס' בדברי הריטב"א דלעיל דיש הבדל בין מרפסת וחצר לבין ב' חצירות וא"כ ע"כ דאף מימרא דר"נ דף ס' נמי מוקמי כר"ע ושלא אליבא דהלכתא אבל לדידן אפילו באין גבוה המרפסת י' והיא מגופפת עד י' באופן שיש פתח גמור נמי לא צריכה לדקה מפני שרגל המותרת אינה אוסרת וא"כ שפיר דברי הטור וש"ע לשטת התוס' וגם שפיר עביד שהשמיט כל המימרא ודו"ק אך זה עדיין צ"ע דלמה מחליט דוקא דסולם תורת פתח עליו ומכח זה מוכרח לסיים ובלבד שיערבו כל בני מרפסת לעצמה כדי שיהא רגל המותרת הא באמת פסקינן דסולם תורת מחיצה עליו אף לקולא כמבואר סי' שצ"ב סעיף ב' וא"כ אפילו לא עירבו בני מרפסת לעצמן והוי רגל האסורה נמי לישתרי בני החצר אם ערבו לעצמן והמרפסת גבוה י' דהא הסולם תורת מחיצה עליו ומ"ש מלר"ע דס"ל דאף רגל המותרת אוסרת ומ"מ מקשה הסוגי' דלא ליבעי