בית מאיר אורח חיים עה

זו להחצר ומהחצר ע"י הפירצה לר"ה דומיא דמבוי הנאסרה ע"י פירצה אחת לר"ה אם בוקעים בה ותו שבהדיא איתא במתני' שהובאה בהסוגיא שם חצר שרבים נכנסים בזו ויוצאין בזו ומבואר בגמרא שם דאפילו בששני פרצות זו כנגד זו ובכללא דמתני' כל פרצה שהוא בעשר מותרת ומ"ש לבסוף דבדף כ"ב פרש"י דבאית לה גדודין איירי וקשה בדף ח' דמשני אי מהתם ה"א ה"מ היכי דלא דרסי בה רבים וכו' ומקשה הא נמי תנינא חצר שהרבים וכו' ואילו התם דוקא בדאית להו גידודי איירי הו"ל לשנוי אי מהתם ה"א דוקא דאית ליה גידודי וקמ"ל דאע"ג דבקעו בו רבים להדיא ויש בזה לדחק אבל בל"ז אין מזה ראיה כי מה דפי' רש"י ז"ל אינו אלא לאלומי הקושיא דלא ניחא תשמישתיה ע"י שהפירצה דחוקה על הרוב שהפתחים קצרים וגידודין יש ולהכי על הרוב אין חידוש דין לרבנן דלא אתו רבים ומבטלי מחיצות אבל ודאי סתמא דהברייתא איירי אף בפירצה רחבה עד י' אמות דודאי אינה דחוקה וגם בדלית לה גידודי דבקעי בה רבים להדיא ומה שמביא תו ראי' מדהחליטו התוס' דחצר מפולש צריך צה"פ ואילו דין דמבוי משונה מחצר מנין להם. בזה יותר דבריו תמוהים דכי ס"ד דחצר מפולש משני צדדים ואין לכל המקום יותר משני מחיצות יהא מוכשר לטלטל ע"י שני פסין או פס ד' שהוא פרוץ מרובה על העומד הא לא קי"ל כר' יודא דשני מחיצות דאורייתא ופשיטא דצריך צ"פ ברוח ג' שאז לא נשאר אלא צד שהחכמים החמירו והם אמרו והתירו בחצר פרוץ מרובה ע"י פס ד' או ב' משהין אך ראי' אחת מביא דא"כ איך פסקינן כר"ה ברי' דר"י דעומד מרובה על הפרוץ כשר במבוי דזה לפ"ר ודאי צ"ע דקשה ומה בכך שר"ה ברי' דר"י סובר מבוי נמי פרצתו בעשר אכתי איכא למיפרך מה לחצר שכן פירצתו בעשר ואפילו בקעו בו רבים תאמר במבוי שאם בקעו בו פרצתו בד'. אבל לענ"ד זה נמי לק"מ דבל"ז תמוה קושיא זו על הפוסקים כר"ה כדאיתא בהרא"ש דמבוי פירצתו בד' וקשה מה יענו הא נמי פוסקים דינא דר"ה בריה דר"י בעומד וכו' ולדבריהם הא מופרך הק"ו א"ו דסוברים דע"כ לא מקשה הסוגיא הפירכא דמה לחצר שכן פירצתו בעשר אלא כל כמה דלא נחתינן להשקלא וטרי' שבדף ו' וסברינן דמבוי פירצתו בד' בכל אופן ואפילו בדאית ליה גידודי דאז אזלא הפירכא על אופן זה אמאי דיליף דליתכשר מבוי בדופן הרביעי ע"י עומד מרובה מק"ו דלחי וקורה שאין מועיל לדופן רביעי דחצר כשהוא פרוץ במילואו ומועיל למבוי מכ"ש עומד מרובה דמועיל לחצר בכל צדדיו אינו דין שיועיל למבוי בדופן רביעי במקום שמועיל לו לחי וקורה על זה שפיר פריך מה לחצר שהעומד מרובה מועיל לו מן הצדדים שפרצתו בעשר תאמר במבוי שפרצתו בד' ואינו מועיל לו העומד מרובה לשוי' פתחא עד עשר ה"נ דלא יועילו העומד מרובה בכותל רביעי לשוי' פתח משא"כ להמסקנא דמוכח עכ"פ מדרב אמי ור"א דאף במבוי שפרצתו בעשר ע"י עומד מרובה על הפרוץ ונקל לעשותו פתח דהיינו בדאית ליה גידודי המונעים בקיעת הרבים שוב שפיר איכא למילף הק"ו שיועיל נמי בדופן הרביעי לשוי' פתח ולא שייך למיפרך מה לחצר שכן פרצתו בעשר אף בלא גדודי כי ההצרכת גדודי' למנוע בקיעת הרבי' במבוי זה אפשר מצד שבמבוי שכיח בקיעת רבי' יותר מבחצר:

[או זולתו מהטעמי' כדהחמירו לענין בתי' וחצירו' לתוכו א"נ דוקא במבוי שארכו יתר על רחבו הוא דאיכ' למיחש דכדי לקצר דרכם לישבקו הפתח ותשאר המבוי בלא תיקון משא"כ במרובע ומכ"ש ברחבו יתר על ארכו אין חששא זו] אבל עכ"פ בגוף הנידן דעומד מרובה על הפרוץ שע"ז אנו דנין לשית על ידו פתח בדופן הרביעי ושוין חצר ומבוי יש ללמוד בק' מלחי וקורה דלא מהני בחצר דיהני במבוי ואין הכרח להמסקנא לומר ר"ה בריה דר"י טעמיה דנפשי' קאמר וזה נראה נמי מהראיה גופה שמביא הרז"ה מר"ה בריה דר"י ולא ולא מדפסקינן שהמבוי נתרת בעומד מרובה וא"כ בממילא לדידן לענין בקיעת רבים דאין לעשות ממנו פירכא במכ"ש להכי לפ"ר נראה שהדין עם הט"ז ומ"א:

אך עדיין צריך לי עיון רב שהרי ריש סי' שס"ד בארתי מה דפסקינן בר"ה דצריך נ"ד דוקא היינו שטת הרי"ף שפוסק שר' יוחנן דאמר ירושלים אלמלא וכו' וכדאיתא בהריטב"א דף כ"ב דאין הלכה כר"א וכן איתא בהרמב"ן ריש עושין פסין דהלכה כר' יוחנן שפוסק כר' יודא בפסין נמי דאתו רבים ומבטלי מחיצות והרמב"ם שפוסק כרבנן בפסין להכי באמת אינו מצריך נעילה ע"ש נמצא לסתימת הש"ע דעה א' דצריך נעילה משום דאתו רבים ומבטלין מחיצות אם כן איך אפשר ליפסק הברייתא חצר שהרבים נכנסין בזו ויוצאין בזו רה"י לשבת אפילו בלא גידודי הא שם דף כ"ב ע"ב איתא איבעיא לר' יודא תל דהיינו בקיעת רבים בדלא ניחא תשמישתי' ופשט ליה דלר"י אין הבדל ושוב מקשה ת"ש חצר וכו' ומסיק דלר"י אפילו חצר דלא ניחא תשמישתי' דהיינו כדפרש"י שהפתחים קצרים ואית ביה גדודי נמי ר"ה הוא אלא דהברייתא אתי כרבנן ולפסק הנ"ל כר' יוחנן ור"י א"י איך אפשר ליפסק ברייתא זו ואפילו בגידודי ומכ"ש היכי דלית ביה גידודי ובקעו בו רבים וזה גופא נמי דצריך לי עיון בדף ח' דאיתא שם דינא דר' ירמיה בר אבא אמר רב דהיינו הדין דסעיף ג' דמשמע לן אפילו דרסי בי' רבי' ולדעת ר' יודא דאתו רבים ומבטלי מחיצות הא זה לא אפשר

אמנם נראה דאף זה לק"מ דז"ל הריטב"א דף כ"ב באמצע דבור המתחיל כאן הודיעך ומ"מ לא אמר ר' יוחנן אלא בירושלים וכיוצא בו דבקעו בה תמיד להדיא והדרך סלולה שם לרבים להשתמש לעבור שם תמיד אבל במבואות המפולשין לר"ה שאין בקיעתה תדירה וסלולה להדיא אע"פ שבוקעין בה לא מבטלי מחיצתא דפתחים והראיה ממתני' דפ"ק דחנניא ות"ק אליבא דב"ה דאיפלגו כיצד מערבין ר"ה דחנניא מכשירו בדלת אחד מכאן ואע"פ שאינה ננעלת ולת"ק אפילו בצ"פ ולא פליג עלה ר' יוחנן אדרבא פרכינן התם מהא דר' יוחנן דירושלים ומשום האי פירכא אוקימנא במבואות המפולשין לר"ה כלומר שאין הדרך סלולה שם אלמא מודה ר' יוחנן בהא ולא עוד אלא דההוא שקלא וטרי' אליבא דר' יוחנן הוא דאוקימנא בהכי ואילו לר"א תלמידו הוא ס"ל הכא כרבנן דלא אתי רבים ומבטלו מחיצות ואפילו במקום שהדרך סלולה ואין להם מעבר אחר והא דפסי ביראות ג"כ הדרך סלולה הוא לזמן שעוברים בו דבקעי בו רבים להדיא כאדם שעובר בדרכו הסלולה עכ"ל ודבריו ברורים ומוכרחים ומשמעים בלשון ר' יודא דאמר אם היה דרך רבים מפסקתן יסלקנה לצדדין וא"כ הא ודאי מה דמקשה ת"ש מחצר שרבים וכו' היה יכול לתרץ דאפילו לר' יודא ניחא ובשאין הדרך סלולה אלא כמו דמשנו תוס' ד"ה ת"ש דא"כ מה אירי' חצר דלא ניחא תשמישתי' אפילו ניחא נמי כדפריך לרבנן אבל להאמת הא כתבו תוס' ד"ה מני דהוי מצי לשנוי לעולם רבנן וקמ"ל דאפילו לטלטל שרי אלא דעדיפא משני א"כ להאמת הברייתא רבנן נמי הוא וקמ"ל דאפילו לטלטל שרי וכן אף לר' יודא הלכתא הוא ומטעם המבואר בהריטב"א שאינו דרך סלולה ולהכי אף הפוסקים כר' יודא ור"י שפיר דסברי בחצר דלא אתו רבים ומבטלי מחיצה ואפילו בקעו בו רבים להדיא בלא גדודי מפני שמ"מ אינו דרך סלול' ואך במבוי הוא דהחמירו בפירצה מן הצד וכל זה נראה ברור מן הסוגיא דף ח' הנ"ל ודוק

והנה במה יהא נתלה קולת החצר צ"ע דאין לומר מפני שחצר אינו סמוך לר"ה כדאיתא בתוס' דף י"ג דזה אינו דדוקא שם דקאי על היתר פתח החצר שאם ארכו יתר על רחבו שניתר בלחי שפיר י"ל שהוא מטעם זה שסתם חצר פתח כניסתו הוא למבוי נמצא דאינו סמוך אפילו לכרמלית אלא למבוי שאינו אלא דמיון כרמלית מפני חסרון השתוף משא"כ פירצת חצר מד' רוחותיה שניתר בעומד מרובה על הפרוץ דנפק מהמתני' דף ט"ו ע"ב כדאיתא ברש"י דף ה' ע"ב ושם הא קאי על הרישא שיירה שחנתה בבקעה והרי הפירצות להדיא לכרמלית וכן גופא דדינא דר"י בר אבא א"ר הא איירי בשנפרצה חצר כנגדו לר"ה כדאיתא שם ברש"י דף ח' ואי נימא דנתלה במה שאין בתים וחצירות פתוחים לתוכו זה קשה עלי