בית מאיר אורח חיים עד

הה"מ כתב בפי"ז שהרשב"א סובר שהוא כסתום וא"צ אלא או לחי או קורה מכאן ומכאן וצריך טעם כיון דבעקום כמין דלית פסק דתורתו כמפולש כרב ומשמע בגמרא דבעשוי כמין חית נמי סבר רב דדינו כמפולש עכ"ל ודעת הרשב"א מבוארת בהריב"ש סי' ת"ה דז"ל ולפי מה שנתבאר כל המבואות המפולשים בדרך ישר צריכים צה"פ מכאן ולחי או קורה מכאן ואף העקומין כמין דלית כך דינם כיון שפתוחין משני ראשיהן דהא קיי"ל כרב אבל אם יש בהן עקומין כמין ח' אלו די להן בלחי וקורה מכאן ומכאן כמו שמוכח מההוא דמבוי העשוי כנדל דעביד להן מן הצד השני לחי ודי להן בזה אע"פ שאף אם המבואות שכנגדן נדון אותן כסתומים מחמת הצה"פ שעשה להן עדיין נשארו אלו המבואות שבצד האחד מפולשים כמין ח' לר"ה ואפ"ה סגי להו בלחי וקורה עכ"ל ופירושו הכי עיין בתוס' דף ו' ד"ה רב אמר כתבו בסופו וגבי מבוי כנדל נמי משמע כפירוש הקונטרס דאמר אלא עושה צה"פ לכולהו פי' לצד המבוי גדול ואידך גיסא משתרי בלחי וקורה היינו לצד ר"ה וזה כפי' הקונטרס אבל אי קאי הא דקאמר עושה צה"פ לכולהו היינו לצד ר"ה ואידך גיסא קאי אפתח מבוי גדול אז לשון אידך גיסא לא אתי שפיר עכ"ל ואולם הרשב"א וריב"ש מפרשים כפי' ר"ח וכן מבוי כנדל מפרשים כדפירשו תוס' בשם ר"ת שהיו מבואות קטנים פתוחים למבוי הגדול משני צדדים זה שלא כנגד זה והמבוי גדול לכל הפירושים היה סתום מחד צד ומחד צד היה מפולש לר"ה ומה שפרש"י עושה צה"פ לגדול באחד משני ראשיו. ר"ל לענ"ד באחד משני ראשיו המפולש (ועיין ב"ח ומהר"י בן לב ספר ג' סי' ע"ד) ואמר אביי עושה צה"פ לגדול מפני שהיא מפולשת מן הצד למבואות קטנים והנך כולהו משתרי בלחי וקורה ואקשי ליה רבא ממ"נ מדלא חיישת על המבואות קטנים שהם מפולשות מן הצד להמבואות קטנים שכנגדה ש"מ דס"ל דתורתו כסתום א"כ אף הגדול למה לך צה"פ ועוד וכו' אלא אמר רבא ודאי זה ניחא דהגדול צריך צה"פ כדקאמרת מפני שהיא מפולשת משני צדדי המבואות קטנים אבל הקטנים עושה צה"פ להאי גיסא לכולהו ר"ל בהצד שמפולשים לר"ה ואם אידך גיסא ר"ל המבואות קטנים שמצד השני משתרי בלחי וקורה והיינו משום דאף דיש צה"פ להמבוי גדול אף בהצד שמפולשת לר"ה מ"מ המבואות קטנים שבחד צד מפולשת לר"ה ובהצד שמפולשים להמבוי גדול אף שהיא נחשבת כסתימה משני עבריה ע"י הצה"פ דידה מ"מ הקטנות נחשבים כמבוי עקום מן הצד ע"י הפילוש שבמבוי הקטנה שכנגדה אף שאינם כנגדם ממש מ"מ מבוי עקום מקרי משא"כ אם כל הקטנות שמחד צד מתוקנים בצה"פ וגם הגדולה בסופה כדאמר אביי בצה"פ שוב הצד שכנגדם הוי כל הצד מבואות סתומים בהצד הפונה למבוי גדול ולהכי משתרי הצד לר"ה בלחי וקורה: אך עדיין מ"מ הם מפולשים כמין ח' שהרי יכול ללכת בתוכם מר"ה למבוי הגדול ולסבב בתוכה למבוי קטנה שבצדה לר"ה א"ו הוכיח מזה דכמין ח' מפני שאינו יכול לפלש לילך לר"ה אחר ממה שיוצא ממנו לא מקרי מפולש ולא צריך צה"פ כל עיקר עיין ודו"ק

סימן שסה סעי' א' מבוי שנפרץ בו פירצ' וכו ובסעי' ב' נפרץ מצדו וכו' צ"ע בב"י מה שעושה מזה ב' סעיפים וסעי' א' הוא ל' הרמב"ם וסעיף ב' הוא ל' הטור ולהטור אין הבדל ואף כלפי ראשו אינו מותר בפרצה אף כי נשאר פס ד' אלא בלא בקעו בו רבים והנה המ"א סק"ג כתב מה שכתב ומסיים ולזה כיון הטור ורי"ו כדי ליישב תמיהת הב"י עליהם ועיין סי' שס"ג סעיף ל"ד מה שהבאתי בשם הריטב"א ולא פעל מאומה וכה"ג מה שהט"ז משני ומתמיה על התוס' נמי לאו מידי הוא כי ז"ל הריטב"א בד"ה לא שבקו דף י' ע"ב ומיהו אכתי קשיא לן האיך הכשרנו וכו' ואפילו בתחילת הכשר מבוי ואילו התם וכו' ואע"פ שהוא בסוף מבוי שאנו מקילין יותר בכל מקום ותו לדעת הט"ז לא מקשה הגמ' ומ"ש מדרב אמי ורב אסי ע"ש וק"ל והעיקר לדינא כדעת הב"י וכדהוכיחו התוס' והנה מסתימת כל הפוסקים ראשונים ואחרונים מבואר דדין פירצות מבוי שייך אף במבוי הניתרת פתחה בצה"פ וכן נשמע מהריב"ש סי' ת"ה שהרי דן על כל העיר דין כרמלית ע"י פרצת שבחומה פחות מי' דבקעי ביה רבים אף דבלי ספק אף השער האחד שלא היה בו דלתות מ"מ צה"פ היה לו כדרך כל שערי עיירות אך הא"ע כתב בהשיגו על המ"א בדין עיירות בלשון זה דדוקא במבוי הניתר ע"י לחי וקורה בזה אסור בש"ס ופוסקים פירצה ד"ט כיון דיש כבר פתח בצד הרביעי שבו לחי וקורה לכן כל שיש עוד פתח לא התירו דחד פתחא שרי ולא שנים [ועיין ב"י מביא בשם רש"י דף ה' ד"ה אם יש שם פס ד' בלשון זה ומבוי אינו נפסל בפתחי' הרבה) אבל לדידן דכל מבואות נתקנו ע"י צה"פ וכ"ש מוקפות חומה אי מצד אחד נפרץ פרצת י' כיון דאין שום פתח רק מצד אחד אפילו נפרץ פרצת י' כיון דאין שום פתח רק מצד אחד אפילו נפרץ בצד אחד כמה וכמה פירצות שרי רק שלא יהא אחד מהן יותר מי' אמות. לא מבעיא אם הצד זה שנפרץ הוא עומד מרובה על הפרוץ פשיטא דשרי דלא גרע מלחי כמ"ש. בש"ס דף ה' וכו' ע"ש הנה הוא סובר דהפירצת הצריכים תיקון בסי' זה כגון היכי דבקעו בו רבים נתקנו ע"י לחי וקורה ולהכי דן בק"ו שתותר אותו צד בעומד מרובה כדדן הסוגיא דף ה' וכמה שגג בזה דז"ל הריטב"א וכל שהוא נדון כפירצה בין יותר מי' ובין בד"ט לא סגי בלחי וקורה אלא בעי צ"פ שאין לחי וקורה מתירין את הפירצה ור"ל דדוקא מבוי סתום נתרת הפתח בלחי וקורה או אפילו מפולשת דמ"מ השני צדדים פתחים הן לצאת ולבא בהן נתרת אחת בצה"פ ואחת בלחי וקורה אבל פירצה בד"ט ובקעי בו רבים דשם פירצה עליה תו לא משתרי בלחי וקורה וממילא דלא אפשר למילף היתר דעומד מרובה בק"ו ואין להקשות על הריטב"א ממה שנתבאר סי' שס"ד סעיף ג' דמבוי עקום ניתר בצ"פ בכל א' מב' ראשיו ולחי או קורה בעקמימות אף דבגמרא מדמה זה לפירצה מן הצד וע"ש בהריטב"א שמבאר אופן הדמיון הרי שאף פירצה ניתר בלחי וקורה וגם בסעי' שאחר זה אפילו נראה מבחוץ נידן משום לחי אף לפירצה דזה אינו דחילוק יש בין נפרץ לכרמלית ומכ"ש לר"ה שיש ע"י הפירצה חיסרון למחיצה לבין נפרץ לחצר שאין בו אלא משום היכר וכן איתא בריב"ש סי' ת"ה בשם הרשב"א [ועיין סי' שס"ד הנ"ל] וא"כ הברור דנמי אינו ניתר בעומד מרובה וזה בין במבוי הניתר בלחי וקורה ובין בנתרת בצ"פ וכן מבואר יותר להדיא בהריטב"א דף י' ע"ב שכתב שם במה שהקשה על פי' הראב"ד בקושי' הגמרא ומ"ש מדרב אמי ורב אסי בלשון זה ואפילו תהא פתח מבוי גדול מעשר בצ"פ מ"מ וכו' וזה קאי על דין דרב אמי ור"א והוא הדין דסעי' א' ולדברי הא"ע איך אפשר דאיירי בצה"פ למה אז תאסר ע"י פירצה שבצדה בג"ט אם לא נשאר פס ד' ולמה לא תותר בעומד מרובה א"ו דכל זה ליתא ואין לחלק בשום אופן

אמנם זה נלענ"ד דיש לדון בעיר אם הפירצה הוא במשך רוחב השוה בזה הצד ממש דאית בה השער בצה"פ דאז י"ל דהוי כפירצה שמראשה ממש דנלמד בתוס' וב"י דין דסי' שס"ג סעיף ל"ד דמותר בפחות מי' מטעם דלא שבקו פתחא רבא אמנם אף בזה לבי מהסס כי י"ל טעם זה לא שייך אלא בפירצת מבוי דוקא שהיא קצרה על הרוב לא יותר מכ' אמה רחבה משא"כ בעיר שרחבה הרבה ודאי דשייך נמי קיצור דרך אף בחד צד לאותן הדרים מול הפירצה ורחוק הרבה האלכסון של השער וי"ל דיש נמי למיחש כל דלא נפרץ למקום מטונף לבקיעת הרבים וי"ל נמי דהא עכ"פ אין למיחש דלישבק פתחא רבא וצ"ע

תו עיין ט"ז ומ"א מסקו תרווייהו דבחצר אינו מזיק בקיעת הרבים לפירצה פחותה מי' ובספר א"ע האריך וכתב דמסעיף ג' אין ראיה דשם אפילו המבוי מותר בכלה לאמצע ע"ש כי דבריו בזה ודאי תמוהים דמה ענין להמבוי שפירצתה להחצר שהוא רה"י גמור אלא דאיסור המבוי יבא מצד פירצת החצר שכנגדה שמתוך כך נראה כמפולש לר"ה וכל שכלה לאמצע והפרצה זה שלא כנגד זה לא נראה כמפולש אבל החצר שפירצתו לר"ה ולדעתו שרוצה להשוות חצר למבוי בכל פרטיו מה יועילו בגפופין שיש להחצר במקום שמפולש אל המבוי נהי דע"י גיפופין חשוב זה לפתחו מ"מ למה לא ליתסר ע"י בקיעת הרבים מפתח