בית מאיר אורח חיים עג

אעפ"כ כיון שלא הוכשר כל המבוי נמצא משני ראשיו פתוח למקום האסור לו והוי לי' כמבוי מפולש שיש בקעה מכאן ומכאן עושים צורת הפתח מכאן ולחי וקורה מכאן ולפיכך להכשיר המבוי וכו' היה צריך לעשות צורת הפתח לראשו האחד ולחי או קורה מראשו השני וכו' בעניותי א"י לערשו מ"ש כיון שלא הוכשר כל המבוי דמשמע הא אילו הכשירו כל המבוי דהיינו שלא היה מניחים מקצתם בלא שתוף חוץ לקורה וחוץ ללחי אלא היו מניחים הלחי וקורה בקצוות המבוי כולה והיו משתתפים כולם יחד והיא חצר שאינו מעורב דמבואר הכא דהכשירה בלחי וקורה אפילו חד צד פתוח לר"ה ומכ"ש היכי דשני צדדים פתוחים לחצר שאינו מעורב וא"כ מה שמסיים דלהכשיר המבוי היה צריך לעשות צה"פ ולחי וקורה א"י למה גם האידנא שלא הכשירו אלא חצי המבוי מה בכך הא זה הדין שבסי' שס"ג סעי' ל"א או שיש חצר ולא עשו החיצונים לחי לראש המבוי שמן הלחי ולפנים מותרים ממנו ולחוץ אסורים וצ"ע

סעיף ב עצמה אינה נתרת אלא בדלתות נעולות וי"א אעפ"י שאינן ננעלות מחלוקת זו תליא במה דפליגי ר' יוחנן ור"א גבי פסי ביראות דר"א ס"ל דף כ' כרבנן דר"י דלא אתי רבים ומבטלי מחיצות ור"י בדף כ"ב אמר כאן ולא ס"ל אלא דסבירא ליה כר' יודא דאתי רבים ומבטלי מחיצות ודעה ראשונה היא הרי"ף דפסק כר' יוחנן להכי בעי נ"ד כר' יוחנן דאמר מההוא טעמא דאתי רבים ומבטלי מחיצות ירושלים אלמלא דלתותי' נעולות היו חייבים עליה משום ר"ה והרמב"ם פי"ז מה"ש הלכה ל"ג פוסק כר"א וכרבנן בפסי ביראות דלא אתי רבים ומבטלי מחיצות להכי לא בעי נ"ד והא דמצריך הרמב"ם דלתות ולא סגי לי' בצה"פ זה פי' הה"מ שהוציא מן הסוגי' דף ז' ע"ב דאיתא שם איבעי' להו לחנניא אליבא דב"ה צריך לנעול או אין צריך וכו' ומפני שפסקינן כת"ק דת"ק במבוי מפולש לר"ה די בצה"פ וקורה ואין צריך דלתות סובר הרמב"ם דאיבעי' זו היא לנ"מ בר"ה עצמה דמודי כ"ע דבעי דלתות ומיבעי' אם צריך לנעול ומסיק דאין צריך

תו כתב הש"ע ואחר שעשה לה תיקון דלתות חשובה כולה כחצר אחד ואין מבואותיה צריכים תיקון לשון זה משמע דר"ה עצמה דאיירי ביה הכא היינו נמי המוזכר סי' שמ"ה סעי' ז' ואפילו יש להם חומה אם הם מפולשים משער לשער שלעיר כזו לא מהני צה"פ אלא דלתות דאילו באין להם חומה והדלתות יהיו בראשי המבואות אין הלשון נופל ואין מבואותיה וכו' וכן נראה להדיא מהגהות רמ"א שם ולשון זה ואין מבואותי' צריכים תיקון מועתק מהרא"ש ואליבי' שפוסק כהרי"ף לק"מ אמנם הטור וש"ע שכתבו הכי אף בתר דעת הרמב"ם דמשמע אף להרמב"ם בעי בר"ה כזה נמי לדעתו דלתות וכן נשמע נמי מיניה ממה דסותם בסי' שמ"ה דאפילו יש להם חומה וכו' הם ר"ה גמורה אפילו לדעת הרמב"ם דהכא זה צ"ע שהרי ז"ל הריטב"א דף כ"ב ואיכא למידק מ"מ ר' יוחנן דאמר ירושלים אלמלא דלתותיה ננעלות בלילה חייבין עליה משום ר"ה דאתו רבים ומבטלי מחיצתא דאמר כמאן אי לר"י הא איכא שתי מחיצות מעלייתא אי לרבנן הא איכא שם ד' מחיצות דעדיפי מפסי ביראות כי אין צ"ל שבאותן רוחות שהיו פתחי ירושלים היה בכל פתח ופתח מכאן ומכאן עומד מרובה מאוד על הפרוץ ויש מרבותינו בעלי תוס' ז"ל שכתבו דמבואות ירושלים ג"כ היו מפולשות שתי וערב ואינו מחוור אבל הנכון כדברי האומרין דר' יוחנן סבר לה כר' יודא בחדא דאתו רבים ומבטלי מחיצות וסבר לה כרבנן דמדאורייתא לא הוי רה"י בפחות מג' מחיצות הילכך בעינן בירושלים ג' מחיצות מעלייתא וליכא (ר"ל אף דבמזרח ומערב צדדי הפתחים נשאר מקצוע מ"מ כיון דסבר בזה כר"י דאתו רבים ומבטלי מחיצות נמצא צד מזרח ומערב כולו כלא היה ונשאר בלא מחיצה) ועל דרך זה מפרש נמי המהרש"א דברי התוס' שם ד"ה חייבין ע"ש וא"כ להרמב"ם דפוסק דלא כר' יודא אלא כרבנן בפסי ביראות הא נשאר קושי' הריטב"א בעיר כזו שמוקפות חומה אלא שהרחובות הרחבים י"ו אמה מפולשין משער לשער איך המה ר"ה גמורה דליבעי דלתות הא איכא שם ד' מחיצות דעדיפי מפסי ביראות דהא ס"ל להרמב"ם דלא אתי רבים ומבטלי מחיצות וכן קשה על הש"ע דסי' שס"ה שסותם הדברים שהוא ר"ה והכא מביא דעת הרמב"ם עכ"פ בשם י"א והאיבעי' בגמרא אי בעינן דלתות ננעלות שפיר יש להעמידה בעיר אינה מוקפת חומה ויש מבוי מפולש רחבה י"ו אמה וכן באמת הציג הרמב"ם דינו פי"ז מה"ש הלכה י' שני כותלים בר"ה והעם עוברים ביניהם כיצד מכשיר ביניהם עושה דלתות וכו' ע"ש אבל מעיר מוקפת חומה דליהוי תוכה ר"ה מזה לא הזכיר דבר (ואף שבריש ה' עירובין כתב וכן הדין במדינה שהיא מוקפת חומה שיש לה דלתות וננעלות בלילה שכולה רה"י הוא כבר כתב שם הה' שלא דקדק שם בדין המחיצות מפני שבה"ש נתבאר שאין צריך נעילה ולענ"ד כשדין הדלתות שלא בדקדוק אחרי שפסק שלא אתו רבים ומבטלי מחיצות א"כ הא היקף כזו עדיף מפסי ביראות משום דשם הוי פרוץ מרובה על העומד להכי מדקדק וכתב פי"ז מה"ש הלכה ל"ג שהרי הריבוע ניכר וגם להכי לא התירו אלא לעולי רגלים אבל בעיר מוקפת שהעומד מרובה על הפרוץ מיד שפוסק לא אתו רבים ומבטלי מחיצות הרי היא רה"י גמורה בד' מחיצותיה ואינה צריכה יותר לכלים אם לא שהשערים יותר מעשר שאז צריך צה"פ] אך על הטור וש"ע קשה וצ"ע

והנה סי' שמ"ה מבואר מחלוקת הראשונים אם לגדר ר"ה צריך לתנאי דס' רבוא עוברין בתוכה כל יום ובזה מה שאני רואה בכמה מקומות שבמדינתינו ערים פרזות אין חומה ורחובותיה רחבים י"ו אמה ואף תוך העיר באמצעותיה יש שוק רחב הרבה שהיא פלטיא והרחובות הנ"ל לא די שהם בעצמם רחבים י"ו אמה אלא אף הם מפולשים מחד צד אל השוק ובחד צד אל המסילה ההולך מעיר לעיר רחב י"ו אמה כמו שראיתי בעיר בלאשקי הסמוך לק"ק קאליש] ועם כל זה הם מתקנים כל העיר ע"י צ"ה הנהוג כבסי' שס"ג בהג"ה ולשטת החולקים על רש"י ז"ל דלא בעינן ס' ריבוא פשיטא דצ"ה לא מהני ולכל הפחות דלתות הראוים לנעול צריך כמבואר הכא וע"כ דסמכו על דברי המהר"מ ז"ל שבד"מ סק"א שתופס לחלוטין דעת רש"י ז"ל לעיקר ושפיר דא"כ כל העיירות אינן אלא מפולשין לכרמלית וא"כ נהי דאסור להורות שום איסור לאחרים במה שנהגו ע"פ דעת הרבה מהראשונים ואחרונים מ"מ לענ"ד כל בעל נפש יחמיר לעצמו שלא לטלטל בעיירות כאלו ובפרט שראיתי בהריטב"א בסוגי' דעיר של יחיד ונעשה של רבים שכל הגאונים בצירוף ר"ת חולקים על רש"י ז"ל בודאי מהראוי להחמיר לעצמו

סעיף ג או צ"פ בכל א' משני ראשין ולחי או קורה בעקמימות כן הוא נמי ברא"ש וטור ובהגהות מיימון ובעניותי תמוה לי אחרי שצה"פ מחיצה ממש הוא כדאיתא בט"ז סק"א א"כ הרי שתי מבואות הללו מגודרים בד' מחיצות מכל צד ולמה ענין תהא שוב צריך תיקון העקמימות והרי בהגהות מיימון גופיה שם פי"ז מה' שבת כתב והא דמחמיר בה טפי ממפולש משום דבעינן דחזו לצה"פ בני ראש זה ובני ראש זה וכי עביד להו בעקמימותו חזי ליה מכאן ומכאן וכן הוא בתוס' ובהריטב"א א"כ כי עביד צה"פ משני ראשיו הרי בני ראש זה ובני ראש זה רואין הצ"פ ולמה לי התיקון בעקמימות וע"כ לומר כדי שיראו ג"כ הבני ראש זה ובני ראש זה התיקון דצד השני דצריך למפולש דהיינו הלחי או קורה

אך מ"מ ק"ק לי דמ"ש זה מבסעיף הקודם שאחר שתיקן הר"ה מכל צד שוב חשובה כולה כחצר אחד ואין מבואותיה צריכים תיקון וה"נ למה יהא צריך שום תיקון בעקמימות ולולי דברי הראשונים שדעתי בטילה נגדם היה אפשר לומר דמטעם זה סומכים העולם במה שהניח המ"ב בצ"ע שאין עושין תיקון לעקמימות והוא במ"א סי' שס"ג ס"ק כ"ז דהיינו מפני שעכשיו מכשירים השני ראשין בצה"פ אבל בטילה היא כנ"ל וצ"ע: במה שמשיג הכא המ"א על הב"י בסק"ג עיין לעיל סי' שס"ג סעיף ל"א

סעיף הנ"ל ואם עשוי כמין חי"ת וכו' בהב"י כתב אבל