בית מאיר אורח חיים עא

שהוא עמוק י' טפחים חשובה מחיצה כדאיתא בפ"ק דשבת ובכל דוכתא הרי שאינו מקפיד על הגידוד שעל שפתו שיהא מתלקט כנ"ל ויש קצת לית טעם שים א"צ שיהא על שפתו גידוד המתלקט שהרי רש"י מפרש שבת דף ק' גבי תל דלהכי בעינן מתלקט כנ"ל ודוקא נקט מתוך ד"א דאי מתוך ה' הרי הוא כשאר רה"ר דניחא תשמישתי' להילוך ונעשה מדרון לר"ה וכו'. משא"כ בים דלא ניחא תשמישתי' אין הקפידה בהגידוד ותמיד הוי מחיצה וצ"ע:

יהיה איך שיהי' יש מקום אתי לפרש הה"מ אף לשטת הירושלמי ומשמעות פי' רש"י ויתיישב בזה מה דרש"י ז"ל נקיט החששא שאם יעלה הים שירטון משום הטלטול במבוי כדמעיקרא והה"מ פי' החשש שיטלטלו במקום השירטון דהוא כרמלית הגם שמטעם זה כתב המ"א דלהמ"א נשאר המדרון אבל לענ"ד אין לו מקום כנ"ל ויראה לענ"ד דרש"י לשיטתי' אזיל והה"מ לשיטתי' מוכרח לפירושו כי ידוע ששלשה מחיצות בין להרמב"ם בין להחולקים עליו מן התורה מותר לטלטל בתוכה כמבואר ריש הסימן בטור וב"י ומדרבנן הוא דצריך תיקון ברביעי' והנה רש"י ז"ל פי' בהמתני' ריש עירובין הטעם משום דאתא לאחלופי בר"ה ושריוהו בתקנתא דלחי וקורה דליהוי הכירא דלא ליתי למישרי ר"ה גמורה ור"ל דג' מחיצות משמע להעולם בדומה לר"ה ואם מטלטלו תוכו בלא תיקון ברביעית יטלטלו נמי בר"ה:

וא"כ ודאי דסתימת הים בלא מדרון אינו מהני במקום הלחי וקורה דמה בכך שאינו בת טלטול עם המבוי הא מ"מ הטלטול במבוי גופה הוא אסור מגזירה אטו ר"ה:

וכן מבוי מפולש מב' ראשיה דצריכה צה"פ שהיא מחיצת רוח שלישי דאל"ה אסור הטלטול מצד חסרון מחיצה נמי שפיר דסתימת הים בלא מדרון לא מהני ואולם בפי' הרב ר' יונתן כתב שם אחרי טעם רש"י א"נ כי היכי דלא ליתי לטלטולי מר"ה לתוכו:

(ויראה לפ"ר דזה נמי טעם הפלוגתא דף ח' ע"ב דמר סבר היכרא מלגיו ומר סבר היכרא מלבר וע"ש פי' רש"י] ולטעם זה שפיר י"ל עד כאן לא הצריכו תיקון ברביעית אלא היכי דפתוח למקום בת טלטול עם המבוי אבל לים שאינו בת טלטול לא הצריכו וא"כ רש"י לשיטתי' מוכרח לפרש מיד העובדא אף דמפרש אותו במבוי סתום אלא שמן הצדדים הי' חד צד אשפה וחד צד ים מ"מ מוכרח לפרש דאיירי בים ששפתו גבוה י' דאל"ה מה יועיל הים לתיקון דופן הרביעי שמן הצד ובלא החשש דשירטון כיון דלדידי' כל הריעותא משום הגזירה דאטו ר"ה עד שיהי' ג' מחיצות שלימות והרביעי' ע"י לחי או קורה ומכ"ש העובדא דמרימר שמפרש שהיתה מפולשת מאחורי' להים ועשה האורזילי למחיצה השלישית הפתוח לכרמלית במקום צה"פ ובודאי הרביעית תיקן בלחי וקורה פשיטא מוכרח לפרש שאיירי נמי בים ששפתו גבוה י' דאל"ה כנ"ל בלא החשש שירטון לא מהני הים במקום מחיצה ג' משא"כ הרמב"ם שמפרש שטת ר"ח והרמב"ם שמרימר לא חש לשירטון ועשה האוזלי שהם מחיצות גמורים כדאיתא בהריטב"א בדופן הרביעית שכנגד הים אלו יפרש שבצד הים הי' גידוד י' שהוא מחיצה גמורה קשה לשיטתי' דלא חש לשירטון מה לו לעשות בהדופן הרביעי מחיצה של אורזילי ולהסירם בכל ימי החול בטירחא כזו הא המבוי זו היתה ככל מבואות הסתומות שדי להם בלחי משהו ומוכרח לפרש שהים לא הי' לו גידוד דהיינו שפה המתלקט והיתה מפולשת לכרמלית דהיינו הים כבירושלמי ולהכי הוכרח לעשות תחילה בהצד שכנגד הים סתום ע"י האורזילי ושוב לא הוצרך לכלום אפילו ללחי וקורה מצד הים מדאינו בת טלטול מפני שסובר איסור הטלטול במבוי סתום אינו אלא מטעם הרב הר"י דלעיל:

וא"ל איך אפשר טעם הרר"י בשטת הרמב"ם שסובר ג' מחיצות ד"ת כרמלית ומותר לטלטל אף מתוכן לרה"ר מן התורה א"כ איך יגזרו לטלטל בתוכן אטו דשמא יטלטלו ממנו לר"הר הא זה גופה אינו אסור אלא מדרבנן די"ל כולה חדא גזירה הוא דמיד שגזרו שלא לטלטל מן המבוי לר"ה גזרו נמי מההוא טעמא שלא לטלטל בהמבוי גופה מחשש שלא יבא לטלטל ממנה חוצה לה לר"ה ודוקא במקום בת טלטול ודוק ולמה שהוצאתי לעיל מקושי' הש"ס ומלשון הריטב"א דהים הוא מחיצה מצד העומק י' בלא הגידוד שעל שפתו ע"י מתלקט י' מתוך ד' הטור בפשוט ניחא דחייש שמא יתיבש וכל זמן שהמים על העומק דלא ניחא תשמישתי' שפיר דהוי מחיצה בלא מתלקיט משא"כ כשיתיבש וישאר העומק ניחא תשמישתי' והוא לא יהי' מתלקט כנ"ל יתבטל מחיצות המבוי וכ"ז עדיין צריך לי עיון

תו כתב המ"א וא"כ לדידי' וכו' ולא מהני צה"פ והטור וכו' דברים אלו המה מחוסרים הבנה לי דפשיטא דכמו שהרשתות דאמימר מהני נמי צה"פ וכן להטור בשם רש"י והרא"ש פשיטא דלא מהני תיקון שאר מבוי בהדופן שמן הצד דהיינו לחי וקורה

מה שכתב תו ודע דעכ"פ בעינן שיהא הנהר סמוך ממש לראש המבוי אבל אם הוא רחוק י' אמות צריך תיקון דאותו מקום הוי פרוץ דברים אלו הם שלא בדיוק שהרי קיי"ל י' כלמטה ואף אם זה ט"ס וצ"ל אם הוא רחוק יותר מי' אמות אכתי קשה הדיוקים אהדדי תחילה כתב בעינן שיהא הנהר סמוך ממש לראש המבוי דהיינו פחות מג"ט שהוא לבוד ומסיים אבל אם רחוק יותר מי"א וקשה הדיוקים אהדדי ואולם גוף דינו לענ"ד אינו כי מביא ראי' וכתב וכ"ה בתוס' דף כ"ד בד"ה וליעבד צה"פ והיינו מה שמוקמו שם שגדודי הנהר הי' מעבר הנהר לא סמוך להשביל וכתבו להכי והנהר לא הי' רוחב יותר מעשר מזה למד דה"ה אם הנהר רחוק מהמבוי ולא יותר מי' דכשר (ומ"ש נמי לראי' ובד"ה וליעבד לחי) משם א"י כלל למה רומז זולת שהגדודים היה מעבר הנהר) וקשה על תוס' גופייהו הא השביל הזה תפסו תוס' למבוי והראי' שמצריכו לו התנאי שבתים וחצירות פתוחים לו כדי שיותר בלחי ולא מכשירין אותו בתורת חצר שארכו יותר מרחבו כדאיתא סעיף כ"ז בהג"ה ש"מ שהי' סמוך לר"ה או כרמלית והי' לו דין מבוי והרי בסי' שס"ה סעי' ב' פסקינן דפרצת מבוי בצדה היכי דבקעו בו רבים בד"ט צריך תיקון וא"כ גידוד זה שמעבר הנהר למה יוכשר השביל דהיינו מבוי בלחי שצד הרחבה הא מ"מ סוף השביל פרוץ משני צדדים בינו ובין הגידוד שמעבר הנהר יותר מד"ט ואפילו אם הי' השביל מחד צד מאריך כתלו להבליע הנהר עד סמוך להגידוד הי' חשוב פירצה מפני צד השני וכמו מבוי עקום ודחשב פירצה מה שצד כותל אחת אינו מגיע לכותל הרביעי עיין שם בהריטב"א השתא שביל זה שהוא פרוץ משני צדדים ואין כותלין מגיעים לכותל הרביעית תהא כשרה אמנם על תוס' לק"מ כי מה דאיתא בשם הגהות אשר"י דלא בקעי בו רבים מקרי מקום מטונף או מקולקל בטיט הוא לאו דוקא כי ודאי אף נהר מקרי לא בקעי בו רבים שהרי אין דרך רבים לעבור בו ושפיר דשיערו פירצה זו בעשרה כמבואר שם וא"כ הא ודאי דוקא בגונא דתוס' שהנהר מפסיק בין הגידוד להשביל הוא דפירצתו בעשרה אבל אם הנהר רחוק מהמבוי ונמצא בין הגידוד של הנהר לבין מחיצת כותל הוא יבשה ובקעו בו רבים פשיטא דפרצתו בד"ט. ואין הדין נכון בתרתי אלא דבעינן שיהא הנהר דהיינו גידוד הנהר סמוך למבוי בפחות מד"ט ולא בעינן סמוך ממנה אבל אם הוא רחוק ד"ט אז הוא פירצה ואינו מוכשר אלא בצה"פ כדהבאתי בסי' שס"ה בשה הריטב"א וזה ברור לענ"ד ודו"ק

ומ"ש תו וקונשטנדינא אעיפ וכו' ג"כ א"י מה קאמר כי המעיין ברי"ט ח"א סי' צ"ד שמביא יראה שעיקר התירו מפני שסומך על הה"מ שסתימת ים בלא גידוד חשוב מחיצה מעליותא ודחק עצמו לפרש אף דעת רש"י ע"ד זה ולמה דמחליט סק"ל וכן הכא בשם הירושלמי דגידוד עשרה בעי א"כ איך מחליט קונסטנדינא דכסתום דמי. ודע נמי שמה שסמך הרי"ט שם על עדות טברי' עיין עירובין דף פ"ז דמסיק שאני ימא של טברי' דאית לי' אוגנין אפשר אין משם ראי'

תו כתב המ"א ובריב"ש סי' ת"ה וכו' אבל משמעות הפוסקים