בית מאיר אורח חיים סט

אמנם מלבד שקשה לשבש כל לשונות הראשונים אף גם אין לשון נמשך למטה נופל כלל על פירושו דהיינו שנמשך משפתו העליון למטה רחב י' דמי סניא לו לומר בפשוט דקורה שהיא רחבה י' פסול ומכ"ש פי' ספר א"ע בלשון הש"ע ע"ד זה שכתב ע"כ ר"ל משפתה שלמעלה עד שפתה שלמטה איכא יתר מי' דאילו הגיע מקצת מהקורה למטה מי' פסולה כמ"ש הב"י זה בודאי בל"ז אינו דלמה ענין מיבעי דליהוי משפתה שלמעלה עד שפתה דלמטה יותר מי' הא בי' נמי יש שיעור מחיצה דלהרשב"א פסול אמנם לדינא ודאי יפה העלה דכל שיש מן הקורה תוך י' לארץ פסול לכ"ע דחלל י' בעינן ואין להכשיר ע"פ הרא"ש אלא בכולה למעלה מי' ואפילו רחבה הרבה

סעיף כו הא דמבוי ניתר בלחי וקורה דוקא כשאינו נמוך פחות מי"ט. דין זה נפק מן הסוגי' דף ה' הי' פחות מי"ט וחקק בו וכו' נשמע הא כל כמה דלא חקק לא ניתר בלחי וקורה ומה דנקט אופן התיקון מבלי שהקדים החסרון ע"כ שסומך על המפורסם דמחיצות שאינם גבוהים י' עושים המקום המוקף מהם כרמלית כמבואר בטור סי' שמ"ה ומכ"ש אם המבוי נמוך מי' דאינה ניתר ע"י לחי וקורה דהא לא עדיף הלחי וקורה ממחיצה גמורה ולדעתי ה"ה נמי דבפסים נמי לא כי אפילו דין חצר אין לו ולענ"ד ע"כ היינו נמי מה שהשיגו על הרמב"ם בדין צ"ה שכתב הה"מ ולמד רבינו ממה שמהני לגבוה יותר מכ' אמר ונחלקו עליו ואמרו שאין מחיצה פחות מי"ט ומכ"ש צ"ה וכן דעת הרשב"א ז"ל ולפני הב"י נוסחא הי' כדאיתא בא"ע ולפ"ר צ"ע דהא פשיטא דמודה הרמב"ם דצ"ה צריך להיות גבוה י"ט כמבואר בדבריו עצמם פי"ו הלכה י"ט גובה שני הלחיים י"ט או יתר אלא דכתב דאם נתקן בצה"פ כדינו מהני למבוי נמוכה מי' ומה בכך אם גובה הצ"ה למעלה מגובה כתלי המבוי וע"כ לדחוק בלשונם דר"ל מדאין מחיצה פחות מי"ט דהיינו מוקף מד' מחיצות שלימות פחותים מי' טפחים לא מהני מכ"ש אם בחד צד צ"ה אף כדינו בגובה י"ט דלא מהני מכח הגריעותא דיתר הג' מחיצות אמנם עיין ריש לשון הרמב"ם בדין זה דבאמת ללשונו לא הי' השגה עליו אלא שצ"ע כונתו כי ז"ל פרק י"ז הלכה י"ד כמה יהי' פתח המבוי וכו' גבהו אין פחות מי"ט משמעות לשונו כאילו הריעותא דמבוי פחות מי"ט אך מכח הפתח ולא נראה הכי מכל המפרשים ופוסקים ובהפי' משניות ריש המס' כתב בעצמו וחייב אתה לדעת כי המבוי לא יהי' גבהו פחות מי"ט בשום פנים ולא יותר מכ' אמה אלא באחד מאלו התנאים והם שיהי' לו צ"ה או אמלתרא הרי שנמי ס"ל דלפחות מגובה י"ט אין שום תקנה בצ"ה ועיין פה בא"ע וכבר השגתי עליו בסי' שמ"ה סעיף ט"ו וע"ש וא"ל למה שהעלתי שם בדעת הרשב"א ור"ן דלהכי הכא אינו מזיק מה שהמחיצה שבצד הרביעי הוא מרוחק מהחקק דזה אינו מזיק לענין שבת א"כ למה נמי ההכרח שהחקק יהי' ד"א לתוך המבוי על פני כל רחבה דהא מיד שיש משך ד"א באורך המבוי ברוחב ד"ט נמי ליהוי די דהרוחב ד"ט משוי לי' מקום והמשך ד"א משוי לי' הכשר מבוי ואי משום דמקום החקק יהיה מרוחק מן צדדי המבוי מה בכך לענין שבת הן אמת דהקפידה זו דרוחב המבוי אף שהב"י כתבה בשם רש"י אנכי לא מצאתיה ברש"י זולת בהרא"ש וטור וש"ע משא"כ בהרמב"ם איתא בלשון זה הי' גבהו פחות מי"ט חוקק בו משך ד' על ד' אמות ומעמיק. כנראה כונתו משך ד"ט רוחב על ד"א אורך דאילו ד"א על ד"א הא בעינן במבוי שתיתר ע"י לחי וקורה ארכו יתר על רחבו: ועיין בהריטב"א והרא"ש ז"ל אפשר דבאמת לשטתו אזיל ולהכי מצריך החקק ברוחב המבוי כדי שיהי' החקק סמוך לצדדי המבוי אלא דצ"ע כנ"ל בסי' שמ"ה דאינו פועל בזה דאכתי קשה כנ"ל אלא די"ל דאף הרשב"א ור"ן מודו בזה דאילו אינו ברוחב כל פני המבוי אף החקק אינו משומר כלל ע"י ג' מחיצות מדפתוח בראשו ודוק כי עדיין צ"ע

שם אבל אם כו' אין לו תקנה אלא בצ"ה. כתב המ"א דל"ד דבפחות מד' יש לו דין חצר ר"ל ויש לו נמי תקנה בפסין וכתב הא"ר ונ"ל דגם ברחבה מי' ואילך דינו כחצר וא"י מה קאמר דמה הפעולה ליתר מי' מה דדינה כחצר ועיין ס"ב

שם ואם הי' בגובה חללו יותר מעשרים אינו ניתר בקורה אבל ניתר הוא בלחי. עי"ן בהרמב"ם פי"ז מה"ש הלכה י"ד כתב כמה יהי' פתח המבוי ויהיה די להכשירו בלחי או קורה גבהו אין פחות מי"ט ולא יותר על כ' אמה ורחבו עד י"א וכו' ואף שמלשון זה משמע דבגבוה מכ"א אינו ניתר אף בלחי כתב הה"מ דע שהמבוי שהכשירו בלחי אין גובה יתר על כ' אמה פוסלו שהרי הלחי סמוך לקרקע הוא ואין גבהו אלא י' ומה לנו אם המבוי גבוה כמה וזה פשוט ) ובאמת כן דעת התוס' כדלקמן) ורבינו ז"ל שכתב ויהי' די להכשירו בלחי וקורה לא הזכיר לחי אלא מפני פיסול גבוה פחות מי' ורחבה יתר מעשרה וע"פ דברי הה"מ כתב נמי הב"י על לשון הטור שהוא בביאור יותר הרבה בלשון זה והא דמבוי ניתר בלחי וקורה דוקא כשאין בגבהו יותר מכ' וכו' אבל אם הוא גבוה יותר מכ' אמות וכו' אין לו תקנה בלחי וקורה וכתב הב"י הלשון אינו כתוב בדקדוק וכו' ע"ש וכל הרואה יראה שבהטור אי אפשר כלל לומר שהוא שלא בדיוק ולענ"ד אף הרמב"ם בדיוק גדול כתב וכדמבוארת דעתו בפי' המשניות ריש המס' שכתב וחייב אתה לדעת וכו' ולא יותר מכ' אמה אלא באחד מאלו התנאים והם שיהי' לו צ"ה או אמלתרא הרי מבואר דלחי ודאי לא מתכשרה

ולענ"ד הדין עמהם ומוכח הכי מכח קושי' התוס' והב"י עצמם שהרי הברייתא דף י"א איתא מבוי שהיא גבוה יותר מכ' אמה ימעט ואם יש לו צ"ה אין צריך למעט וכתב הב"י וקשיא לי מה אירי' צ"ה אפילו לחי משהו מכשיר וי"ל דמיירי במבוי שאינו ניתר בלחי כגון שהוא מפולש או ביותר מעשר וכן העמידו בתוס' ברייתא זו עכ"ל ודברים אלו מותמהים דאי איירי במבוי שאינו ניתר בלחי כגון וכו' הא אף בקורה אינה ניתרת ומה זה דקתני ימעט מה מועיל המיעוט בזה להכשירה בקורה הא מ"מ מבוי מפולש צריך צ"ה מכאן וברחב יותר מעשר אינו ניתר בלחי וגם קורה אף אם אינה גבוה י'. ומה שכתב שכן העמידו בתוס' ברייתא זו אמת שכן משמעות התוס' אבל א"כ כונתם אף עליהם התמי' קיימת אלא שבתוס' אפשר לדחוק שר"ל על מה דסיימו או לר' יוסי דבעי לחי רוחב שלשה דבהכי מתוקם הברייתא ומה שכתבו תחלה כגון וכו' היינו לבאר האיבעי' עיין וק"ל ועם כל זה קשה מדוע פסיק ותני דלמבוי שגבוה יותר מכ' אין תקנה אלא או בימעט או בצ"ה הא יש נמי תקנה בלחי רוחב שלשה ואף דחוק מאוד למוקים סתם ברייתא דלא כהלכתא א"ו מוכרח פשטות דעת הרמב"ם והטור דלמבוי שגבוה יותר מכ' כמו שאין לה תקנה בקורה אין לה תקנה בלחי ואי משום קושי' הה"מ וב"י ע"כ לומר שהחכמים השוו מדותיהם משום גזירות לא פלוג ואמרו שכל מבוי שאין התירה בקורה פשוט בלא אמלתרא דהיינו גבוה יותר מכ' אף בלחי לא תותר אף דלא שייך הטעם בלחי מפני רגילות שאצל העולם שלחי וקורה שוים בהיתר המבואות גזרו על הלחי מפני הקורה וכן ודאי משמעות המתני' ריש הפרק מבוי שהוא גבוה וכו' ימעט ומה כולי האי הא אית לה תקנתא בלחי ובשלמא בצ"ה סומך על דמסיים בהרוחב דמהני וה"ה בגובה כדבאמת בהברייתא אבל לחי הא ודאי קשיא. א"ו כדעת הרמב"ם והטור וזה הברור לענ"ד ובמח"כ תורתם (של הה"מ והב"י זלה"ה שגו לענ"ד במקום זה הן אמת דלדעת בעל תה"ד ז"ל סי' ע"ד שר"ל דיש חילוק בין הנכשר בלחי אחד דצריך שיעור כחוט הסרבל דוקא לבין הנכשר בשני לחיין כגון חצר או בצ"ה דסגי בכ"ש מעיקרא אין מקום לקושי' הב"י הנ"ל. אבל כבר סתר בטוב טעם הב"י פירושו וכדמוכח נמי מתוס' הנ"ל דאל"כ לא מקשו מידי ולא היו מוכרחים להעמיד כר' יוסי דבעי רחב שלשה ובזה נסתר נמי דעת הט"ז סי' זה סק"ד דרוצה לחלק נמי בין לחי דצריך להיות ראוי לעמוד בפני עצמו לבין קנה מזה דצה"פ דאין צריך וזה ודאי אינו כדמוכח מתוס' הנ"ל אלא אדרבה מצינן בתנאי הקנה מזה דצה"פ שצריך להיות