בית מאיר אורח חיים סד

טעות ב' אף לדמיונו מ"ש תו להיתר ע"פ דיעה ראשונה דיש אומרים עוד דכל קרפף שהוא סמוך לביתו מקרי הוקף לדירה גם זה ליתא דהא לא נאמר שם אלא דקרפף סמוך לבית חשובה מוקף לדירה וזה ניחא בקרפף או גינה דאילנות אבל היכי דהגינה הוא דזרעים שמבטלים הדירה מה בכך שחשוב מוקף לדירה לו יהא מוקף לדירה מ"מ הא הזרעים מבטלים הדירה כדהקשה הריטב"א לעיל בפי' רש"י ונהי דרש"י לפירושו מוכרח לידחק דהמתני' איירי רק בגינה דאילנות והריטב"א לא ניחא לי' בזה וסובר דגינה סתם כולל נמי דזרעים אבל בגוף הדין דלשל זרעים לא מהני מוקף לדירה היכי שהוא יותר מבית סאתים אי אפשר דפליג אדם בזה לכן הברור שאין בדבריו ממש והגינה אסורה כדהורה החכם ודוק

סעיף ב ואם אין בגובה העפר עשר ר"ל דאילו היה בגובה העפר י' ואף אם ירחיקה מהכותל ג' טפחים לא יהא מותר אלא כל זמן שכותל העפר קיים שהרי רק על ידי שניה נעשה ההיתר משא"כ אם אין בגובה י' ואך הוא סתירת מחיצה ראשונה שוב ההיתר לעולמים ע"י הראשונה לאחר שינטל העפר ולשון הרמ"א ואף אם חוזר ולוקח אין לו מובן אלא דוקא לאחר שחוזר ולוקח דאילו בזמן שמונח הרי נפרץ ביותר מי' ופשיטא דאסור בשבת זה לטלטל בו ועיין בתה"ד תמצא מבואר הכי וג"כ דלא כהמ"א ס"ק ז': שוב ראיתי שכבר הרגיש נמי בת"ש סעיף י ואם היא מועט החצר וכו' ואם יש בה סאתים או פחות אסור להוציא ממנה לבית הרא"ש פ' עושין פסין הלכה ב' כתב צ"ע אם קרפף פחות מסאתים שלא הוקף לדירה אם דינו כבית סאתים ולר"ש דקיי"ל כותיה יהא אסור לטלטל ממנו לבית ולבסוף כתב מיהו נראה שאין לחלק בין פחות מסאתים לסאתים וכו' ע"ש

ועפ"ז כתב הטור הכא שאם הגינה היא מיעוט החצר וגם פחו' מסאתים אסור להוציא ממנה לבית דהיינו מטעם זה דאין הבדל בין פחות מסאתים לבית סאתים וכן מסיק הריטב"א וה"נ איכא למשמע מן המרדכי אף דפליג על דין זה וכתב דהיכי דהגינה מיעוט החצר וגם הוא פחות מסאתים אז הוא מותר לטלטל ממנו לבית דאינו חשוב ומתבטל לגבי השאר והוי חצר מ"מ אילו היה סבר דפחות מסאתים אף שלא הוקף לדירה מותר עם בית לא הוי צריך להטעם דלא חשוב א"ו מוכח דנמי ס"ל כמסקנת הרא"ש וריטב"א וא"כ ק"ק על המרדכי שכתב תחילה הדין בקרפף שהוקף לדירה ונזרע אם הקיפו אינו אלא בית סאתים אז יש ב' דינים אם לא נזרע אלא מיעוטו וכו' אבל אם נזרע רובו או כולו ודאי מותר לטלטל בכולו כיון דאינו אלא בית סאתים אבל אסור לטלטל ממנו לבית דהוי כולו קרפף ואסור לטלטל מקרפף לבית וקשה דאם נזרע כולו או רובו מה אירי' שהקיפו היא בית סאתים אפילו אם כל הקרפף פחות מסאתים כל היכי דנזרע רובו או כולו כיון דהוא ע"י הזרעים לא הוקף לדירה אסור לטלטל ממנו לבית ובהמרדכי יש לידחק דבאמת לענין טלטול לבית לאו דוקא ואפילו הקיפו פחות מסאתים אסור ולא נקט הדין בבית סאתים כי אם להורות הקולא דאפילו נזרע רובו או כולו ודאי מותר לטלטל בכולו שבזה הוי רבותא אף דהוא בית סאתים

אבל על הטור שהוא לשון הש"ע ודאי ק"ק במה שכתבו מי שיש לו גינה בחצירו אם הוא רוב החצר אפילו אין בו אלא בית סאתים לא יטלטל ממנו ומן החצר לבית דמה אירי' בית סאתים אפילו פחות מבית סאתים כדמבואר בהרא"ש שכתב וא"כ רחבה שאחורי הבתים שלנו שנזרע רובו אפילו אין בכל הרחבה סאתים אסור להכניס ולהוציא ממנו לבית וע"כ מ"מ לומר בלשונם ל"ד וסמכו על סוף הסעיף כנ"ל ודו"ק

והנה הכא מבואר מטור וש"ע דמקרפף לבית אפילו לר"ש אסור ואפילו דחד גברא כדאיתא במ"א ואף לגבי החומר' דזרעים מבטלים דירת חצר ועיין תשו' שב יעקב סי' ח"י

ואולם בהב"י מביא בשם הריטב"א די"א דוקא שהבית והקרפף הם של ב' בני אדם אבל אם הם של אדם אחד מותר מידי דהוי אבית וחצר דחד גברא שהוא מותר לדברי הכל ואע"ג דלרבנן אסרינן מחצר לקרפף ואפילו מחד גברא וכדמוכחא שמעתין להדיא וכו' אפ"ה עדיף אפילו לר"ש בית וקרפף מחצר וקרפף לרבנן כיון דהוי דחד גברא וטעמא דמסתביר הוא וכן דעת מורי הר"א ז"ל אבל י"א וכו' והנה לא פירש לן מאיזה טעם הוא דמסתביר. ויראה לענ"ד דהיינו טעמא משום דדוקא לרבנן מדחצר וקרפף לדידהו שני רשויות הן וב' חצירות אף שהן של רבים מותר לטלטל מזה לזה ש"מ דחילוק השם גרם דחצר וקרפף הם שמות חלוקים וכן פי' רש"י פרק כל גגות ע"ש א"כ ה"ה כשהם של אדם אחד משא"כ לר"ש דס"ל דחצר וקרפף רשות א' לכלים ששבתו בחצר ש"מ דאינו משגיח בחילוק השם וחדא רשותא הוא אלא לכלים ששבתו בבית אוסר מחצר לחצר אחר הא אם הבית וחצר דאחד הא פשיטא דמותר ואליבי' כה"ג י"ל דמתיר אפי' מבית לקרפף דידיה דהא אליבי' אין הבדל בין שם חצר לקרפף והיינו נמי דעת הרמב"ם שמביא המ"א סי' שע"ב סק"א וכתב וצ"ע דהא בגמרא לא משמע כן ואפשר דהרמב"ם לא קאי אקרפף עכ"ל והמעיין ברמב"ם יראה להדיא דלא אפשר שהרי מסיים הלכה כ' אא"כ ערבו אנשי כל המקומות וכו' אבל הברור דדעת הרמב"ם כנ"ל כי מ"ש המ"א דבגמרא לא משמע כן סובר כרבותיו דהריטב"א שאין ראיה מרבנן לר"ש ועיין סי' שפ"ט כתב המ"א צ"ע מה שבאמת צ"ע ולשטה זו ניחא ואולם פרש"י מבואר כדכתב בשמו ע"ש וק"ל ולדינא לכתחילה ודאי אין לזוז מפסק הש"ע הכא ובשעת הדחק עיין תשו' הנ"ל

סעיף הנ"ל ואם הוא מיעוט החצר מה שיש בה יותר מסאתים אוסר כל החצר דהו"ל כרמלית וחצר נפרץ אליו במילואו מזה יש ללמוד על נדון שלפנינו כאן ק"ק ש"ל אשר חקרתי על אודותיה שמצאתי אותם מטלטלין בכל העיר ונתוודע לי שסמיכותיהם על מה שאומרים שהיא גדורה מכל ד' רוחות ע"י שבצד צפון יש הגראבין עמוק י' אשר בתוכו הולך נהר רדין ובצד דרום כמו כן יש גראבין לפי דברים אשר בתוכו נמשך הנהר מאטלי ושני הנהרות אלו נמשכים עד תוך עיר דנציג באופן שחומת עיר דנציג היא הגדר לשאטלאנד בצד מזרח ובצד מערב לפי הנשמע היא גדורה ע"י בנינים בתים וחצירות הגדורים וחפירות עמוקים י' אשר ממש הם תכופים ומחוברים יחד מבלי שום פרצה בנתיים וכל זה מן צפון נהר רדון עד דרום נהר מאטלע באופן שק"ק ש"ל הנ"ל לפי זה גדור מד' רוחות אלא שבצד מערב תוך חיבור הנ"ל יש שער בדלתות נעולים אשר בתוכו יעברו הבאים לעיר שאטלאנד לעבור בגוה למזרח העיר לבא בשערי דנציג שנמי נעולים בלילה

ולפ"ז כל הק"ק שאטלאנד היא כחצר הרבים ואחרי שקנו רשות מן השר אוברשטר של המלך פרייסין יר"ה שוב מותרים לטלטל ע"י שתופי חצירות הנעשה בכל מקום בערב חג הפסח והנה במחיצת צד צפון אין שום ספק כי אף לאחר שנקרש ונגלד בימי החורף עדיין נשאר מחיצות גידוד יותר מי' כי המים אין ממלאים הגראבין משא"כ במחיצה דרום ע"י נהר מאטלי כאשר שמעתי אף שנמי נמשך ע"י גראבין מ"מ המים מלאים על כל גדותיו של הגראבין ובאנו לספיקות המוזכרים סי' שס"ג סעיף כ"ט וע"ש בש"ע וט"ז ומ"א ובמה שכתבתי שם ונהי דקיי"ל הלכה כדברי המיקל בעירוב בעירוב אמרו ולא במחיצות ובודאי ראוי לכל בעל נפש להחמיר לעצמו: אמנם בזה ליכא לספק ולומר אחרי שהנהרות מאטלע ורדין נמשכים ממקום שיוצאים לתוך עיר דנציג א"כ י"ל לגבי דההוא סתם עיירות מוקפת לדירה כדאיתא סי' ת"א ליכא למימר די"ל דוקא בהיקף שהוא אך לצורך העיר הוא דסתמא הכי הוא משא"כ היקף זה שעיקרה יותר לצורך עיר דנציג נעשה נאמר אדרבה סתמא דמילתא מיד שנבנה דנציג נמשכו הנהרות ושוב כדרך העולם שדחוק להו העיר מתיישבים הפאר שטעט נמצא הוי לגבי שאטלאנד היקף שלא לדירת ק"ק שאטלאנד דזה אינו דלו יהא כן אחרי שברוח מערב הוא גדורה ע"י בנינים הרי קודם שנבנו אלו הבנינים היתה פרוץ יותר מי' וע"י הבנינים הפתוחים להיקף זה נעשה הוקף שפיר חשוב ישב